תנא ופליג
תנא ופליג (במקור: תנא הוא ופליג; מארמית: תנא הוא, וחולק), היא הגדרה תלמודית לגבי מעמדם של כמה מהאמוראים שחיו עוד בסוף תקופת התנאים, שבשונה מאמוראים אחרים, מעמדם גם כעין תנא ולכן הם יכולים לחלוק על דברי תנאים.
רקע
בתלמוד מקובל שאמורא לא חולק על תנא, וכן הכלל הוא שלדברי אמורא אין תוקף מול מקור תנאי[1], לכן כאשר נמצאת משנה או ברייתא הסותרת לדברי אמורא, נהוג להציג זאת כקושיה על האמורא. הסבר לכך כותב רבי יוסף קארו, שמיום חתימת המשנה קיבלו הדורות האחרונים על עצמם שלא לחלוק על קודמיהם, כפי שנעשה בחתימת התלמוד שאין לאדם רשות לחלוק עליו[2].
יש מהראשונים הסוברים כי הכלל אמור רק בדברי תנא שנקבעו במשנה או בברייתא[3]. כמו כן כל האמור הוא לגבי פסיקת ההלכה אך יכולים האמוראים לחלוק על טעם הדבר או על מקור הדבר[דרוש מקור].
עם זאת, במספר מקומות בתלמוד, כשמקשים על כמה מן האמוראים, מתרץ התלמוד שאמורא זה הוא בדרגת תנא שבכוחו לחלוק על תנאים, ובלשון התלמוד: תנא הוא, ופליג.
סוף זמן התנאים
מקובל שעד דור חתימת המשנה היו תנאים ומכאן ואילך החל דור האמוראים. אולם ישנם שיטות שאמוראים שנזכרו בספרות התנאית או לשיטות אחרות אף אלו שערכו את הספרות התנאית נחשבים ממש כתנאים[4].
הכינוי שהבדיל בין דור התנאים לאמוראי בבל הוא התואר רבי, שניתן רק לחכמים שחיו בארץ ישראל והוסמכו לדון דיני קנסות[5]. כנגד זה החכמים שנסמכו בישיבות בבל נקראו בתואר רב[6].
אמוראים במעמד תנא ופליג
להלן רשימת אמוראים שעליהם נאמר "תנא ופליג", לפי סדר כרונולוגי[א]:
- רבי חייא, נזכר פעם אחת בתלמוד כתנא ופליג[9], אולם לשיטה שאמוראים הנזכרים בספרות התנאית הם תנאים ממש הרי שנחשב כתנא ממש[ב].
- רב, מוזכר הכי הרבה מכל האמוראים בתלמוד כתנא ופליג[13][ג], ויש הסוברים שהוא היה היחיד שהיה במעמד תנא ופליג[15]. יש סוברים שרבי יוחנן לא ראה ברב תנא, ולכן חלק עליו [16] יש שהסבירו שאף שמואל שחלק עליו רבות לא סבר שהוא תנא ופליג[17].
- רבי חנינא בר חמא, היה לדעת התוספות במעמד תנא ופליג[18].
- שמואל, לדעת חלק מהראשונים היה במעמד תנא ופליג[19] ויש שחולקים על זה, כיוון שלא הוזכר בתלמוד כתנא ופליג[20].
- רבי יוחנן, יש ראשונים שסברו שהיה במעמד תנא ופליג[19][21]. אך רוב הראשונים חולקים על כך. הריטב"א מסביר שעל אף שהיה ראוי להיות במעמד תנא, לא נסתייע הדבר להסמיך אותו כתנא[22][ד].
- רבי ינאי, באגרת רב שרירא גאון מוזכר שהיה במעמד תנא ופליג[23].
- רבי יהושע בן לוי, יש שטוענים שהיה תנא ופליג, אולם יש שיטות שהיה תנא או אמורא[ה].
- בר קפרא, היה לדעת התוספות במעמד תנא ופליג[29].
- חזקיה, היה לדעת רש"י ותוספות במעמד תנא ופליג[30][29].
יש שמנו את כל בני דור המעבר מהתנאים לאמוראים[15] וביניהם:
- רבן גמליאל ברבי, בנו של רבי יהודה הנשיא.
- רבי שמעון ברבי, בנו של רבי יהודה הנשיא.
- לוי, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. אולם לשיטה שאמוראים שסידרו את הספרות התנאית הם תנאים ממש הרי שנחשב כתנא ממש[ו].
- רב הונא קמא, היה ראש הגולה בבבל בתקופה שבה פעל רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל, בדור החמישי לתנאים ונפטר בחיי רבי יהודה הנשיא אך הערוך לא מחשיבו כתנא לגמרי.[ז].
רבי יהודה הנשיא
על רבי יהודה הנשיא, הקשו בתלמוד כשחלק על משנה ותירצו שהוא "תנא ופליג"[32]. יש שהסיקו מכך שרבי השתייך לדור מעבר בין סוף התנאים להתחלת האמוראים[ח][34]. אך יש מבארים שהכוונה שם לרבי יהודה נשיאה[35].
מהות המעמד
הראשונים נחלקו אם אמורא שהוא בדרגת תנא ופליג יכול גם לחלוק על משנה[36]. רבי משה פיינשטיין שסוקר בספרו את כל המקרים בתלמוד בהם מופיע הביטוי "רב תנא הוא ופליג" מעלה שרב חלק תמיד רק על ברייתא ולא על משנה, מה שמעלה סברא שלא היה בסמכותו לחלוק על משנה[37].
דעת התוספות היא שאמורא לא יכול לחלוק על אמורא שהיה בדרגת תנא ופליג[38]. אולם יש שמגדירים את מעמדם של אמוראים אלו כ"מדרגה ממוצעת", גם כתנאים וגם כאמוראים, ועל כן חולקים על תנאים אך גם אמוראים יכולים לחלוק עליהם[39].
הריטב"א מביא בשם התוספות שרב הוא לא ממש בדרגת תנא, כי הרי יש מקומות בתלמוד שמפריכים דברי אמורא ממשנה אף על פי שאפשר לסייע לאותו אמורא מדברי רב שסבר כמוהו[40]. לעומת זאת הרשב"א סבור כי אמורא יכול להסתמך על דבריו של רב כנגד משנה[41].
כללים
- התלמוד לא מתרץ שרב תנא ופליג על קושיא על רב ממשנה שסוברת אחרת ממנו, אלא כשאין תירוץ אחר[42].
- על אף שאמורא בדרגת תנא ופליג יכול לחלוק על תנא, מכל מקום ההלכה תקבע על פי רוב כדעת התנא[43].
- יש שסייגו שרק בדבר ששמעו מפי רבותיהם התנאים היה להם כח לחלוק על שאר תנאים[44].
יוצאים מן הכלל
- כאשר ההפרכה היא מתורת כהנים אין לתרץ רב תנא ופליג כיון שרב עצמו סידרה[45].
- כאשר המאמר לא נאמר מפי רב בעצמו אלא תלמידו אמרו בשמו, עדיף להניח שהתלמיד טעה, מאשר לומר שרב חלק על ברייתא[46].
- כאשר הברייתא מסתמכת על דיוק בפסוק אי אפשר לתרץ רב תנא ופליג[47].
ביאורים והרחבות
- ^ לפעמים נאמר על תנא גמור "תנא הוא ופליג", אך שם הדברים כפשוטם – הוא תנא ממש ולכן יכול לחלוק על תנאים אחרים[8].
- ^ הוא נזכר גם בספרי התנאים, בתוספתא[10], בספרי[11] ובספרא[12]
- ^ לדעת כמה אחרונים, רב הוא רבי אבא מספר הזוהר מתלמידי רבי שמעון בר יוחאי[14]
- ^ הוא מסביר בכך את כלל הפסיקה 'רב ור' יוחנן – הלכה כר' יוחנן'. המאירי כתב, שרבי יוחנן היה יכול לחלוק על ברייתא ולא על משנה
- ^ נזכר במשנה פעמיים[24], ולכן הרמב"ם[25] מונה אותו בכלל התנאים. לעומתו רש"י[26] כותב שהוא אמורא[27], והחיד"א[28] מיישב את דבריו ומבאר, שהוא היה בדרגת תנא ופליג. אפשרות נוספת הוא מביא שרבי יהושע בן לוי הנזכר במשנה הוא אישיות אחרת. תירוץ זה מובא גם בערכי תנאים ואמוראים ערך רבי יהושע בן לוי. יש שכתבו, שלמרות איזכורו במשנה אין בכך ראיה להיותו תנא, אלא רבי ראה את דבריו נכונים וקבעם במשנה. (רבי ישראל יעקב חגיז שו"ת הלכות קטנות חלק ב', סימן ע"ד; החיד"א בספרו כסא רחמים על מסכת סופרים פרק ד' הלכה י"ט).
- ^ מפני שהוא סידר ברייתות (ר"ן חולין לב עמוד ב מדפי הרי"ף, הובא ביד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנג).
- ^ הערוך לא מתייחס לרבי חייא, ורבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוזכרו גם הם במפורש כ'תנא ופליג'. דעת רב האי גאון המובאת בערוך שרב הוא האמורא היחיד מאותו הדור הנחשב גם לתנא כיוון שחי גם בתקופת התנאים, ולכן הוא גם מוזכר בספרות התנאית[31].
- ^ לפי הסבר זה עיקר עריכת יסוד המשנה נעשתה על ידי רבי שמעון בן גמליאל אביו וחבריו, ורבי יהודה הנשיא היה נחשב אז כבחור וכתלמיד היושב לפני רבו, אולם המשנה נקראת על שמו מפני היותו נשיא בן נשיאים וגם שבזכות קשריו עם אנטונינוס ניצלו כולם מגזירות המלכות[33]
הערות שוליים
- ^ הליכות עולם שער שני, פרק שני, אות י', ובכללי הגמרא שם
- ^ כסף משנה הלכות ממרים, פרק ב', הלכה א'
- ^ חידושי הרמב"ן ושיטה מקובצת מסכת בבא בתרא דף קל"א.
- ^ השיטות הובאו ביד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ג עמוד ב'
- ^ רבי נתן מרומי, ספר הערוך, ערך אביי, בשם רב שרירא ורב האי גאון, באתר היברובוקס, רבנו חננאל שבת קלה, ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ד עמוד ב'.
- ^ לדוגמא: על רבי שמעון בן אלעזר ברש"י, מסכת ערכין, דף ז' , ד"ה חייבין לשלם. וכן על רבי ישמעאל ברבי יוסי[7].
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ה' עמוד א'.
- ^ מסכת ביצה פרק א משנה ד
- ^ במדבר, פרק ט"ו, פסוק מ"א. אך ראה תוספות, מסכת מנחות, דף מ"ד עמוד א', ד"ה לבית מדרשו של רבי חייא
- ^ ויקרא, פרק י"ד, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ח' עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף פ"ג עמוד ב'; מסכת גיטין, דף ל"ח עמוד ב'; מסכת בבא בתרא, דף מ"ב עמוד א'; מסכת חולין, דף קכ"ב עמוד ב'
- ^ רבי מנחם עזריה מפאנו כנפי יונה חלק ג' סימן ס"ב; השל"ה חלק תורה שבעל פה
- ^ 15.0 15.1 רבי נתן מרומי, ספר הערוך, ערך רב, עמוד 288, באתר היברובוקס
- ^ תוספות, מסכת כתובות, דף ח' עמוד א', ד"ה תנא הוא ופליג
- ^ אור אברהם - מגילת אסתר, עמ' פרק ו' עמוד ר"א ד"ה נמצינו למידין
- ^ תוספות, מסכת בכורות, דף מ"ט עמוד ב', ד"ה אמר רב אסי.
- ^ 19.0 19.1 אור זרוע, הלכות ערב שבת, סימן כ"ב. חידושי הרשב"א על מסכת שבת, דף ל"ז, עמוד ב' בתירוץ אחד.
- ^ השיטות מובאות ביד מלאכי, כללי התלמוד, כלל תקנ"ב.
- ^ המאירי על מסכת יבמות, דף ז', עמוד ב'; ספר הכריתות אות קמ"א; מהר"י בירב על מסכת קידושין דף צ"ו עמוד ב'; מהר"י קורקוס על הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ב, ועוד
- ^ ריטב"א, מסכת כתובות, דף ח' עמוד ב'
- ^ חלק כתיבת התלמוד אות ס"ז.
- ^ משנה, מסכת עוקצין, פרק ג', משנה י"ב; משנה, מסכת אבות, פרק ו'.
- ^ בהקדמה לפירוש המשניות
- ^ רש"י, מסכת נדה, דף י"ח עמוד ב'.
- ^ רש"י כותב זאת כהסבר לדברי התלמוד שדברי רבי יהושע בן לוי אינן נחשבות שם כמשנה אלא כהלכה
- ^ שו"ת יוסף אומץ סימן מ"ו.
- ^ 29.0 29.1 תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ל"ח עמוד ב', ד"ה תנו רבנן הקפריסין וביצה צלויה
- ^ רש"י, מסכת חולין, דף ק"ו עמוד א', ד"ה אין נוטלין מהם
- ^ (שם הוא נזכר בשמו רבי אבא). במסכת ברכות, דף מ"ט עמוד א'; מסכת כתובות, דף פ"א עמוד א'; מסכת שבת, דף קל"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ד עמוד ב'
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י' עמוד ב'
- ^ שו"ת הלכות קטנות חלק ב', סימן ע"א. ראו גם הרב יהודה שינפלד, וירא מנוחה - ב, ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) שכתב על פי דברי רבי יצחק אייזיק הלוי: הדור האחרון למקבלי המשנה אינו דורו של רבי כמו שהורגלנו לחשוב כי אם דורם של ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ר' אלעזר בן שמוע ור' שמעון בן גמליאל ר' יהושע בן קרחה ור' נחמיה ור' יוחנן הסנדלר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וכל חבריהם הרבים ורק כל אלה אשר שמשו עוד לפני גדולי הדור האחרון למקבלי המשנה ביסודה רק הם יחשבו עוד על דורות התנאים והם באמת היו הדור האחרון להתנאים ועל פי סדר קבלתם נחתמה המשנה בסוף סידור האחרון בימי רבי וסייעתו במטבע קבועה
- ^ רבי מרדכי פוגלמן, מוסד הרב קוק, סיני - מב, באתר אוצר החכמה
- ^ רשב"ם, מסכת בבא בתרא, דף ק"ע עמוד ב' מפרש שרב יכול גם לחלוק על משנה. אך הריטב"א שם חולק עליו
- ^ אגרות משה אבה"ע, חלק ד', סימן ק"כ
- ^ תוספות, מסכת כתובות, דף ח' עמוד א', ד"ה רב
- ^ רבי אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים בבא בתרא אות תרל"ג בהסבר דברי רב שרירא גאון
- ^ חידושי הריטב"א על מסכת כתובות דף ח' עמוד ב'
- ^ חידושי הרשב"א שבת דף ל"ז עמוד ב'. .
- ^ חדושי הרשב"א על מסכת מנחות דף ל עמוד א; חדושי הריטב"א על מסכת עירובין דף ג עמוד א; חדושי הריטב"א על מסכת עירובין דף פט עמוד ב; חדושי הריטב"א על מסכת נדה דף מח עמוד א; הליכות עולם שער שני אות י'.
- ^ החיד"א, שו"ת יוסף אומץ, תשובה מ"ו.
- ^ אור זרוע הלכות עירובין סימן קכ"ט אך הר"ש מקינון חלק עליו
- ^ ריטב"א, מסכת מכות, דף י"ח עמוד ב', ד"ה מתיב רבא
- ^ רבי יוסף קארו כללי הגמרא על הליכות עולם שער שני אות י'.
- ^ רבי שלמה אלגאזי יבין שמועה שעל כללי הגמרא בהליכות עולם שער שני אות י'.