רבי שאול לנדא
 | |
| לידה |
1790 ה'תק"נ  גליציה |
|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 1854 (בגיל 64 בערך) כ"ח בסיוון ה'תרי"ד קרקוב גליציה |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי החדש בקרקוב |
| מקום מגורים |
קרקוב גליציה |
| מקום פעילות | קרקוב |
| תחומי עיסוק | רב, דיין ומקובל |
| בני דורו | רבי משה סופר, רבי שלמה זלמן ליפשיץ, רבי חיים מצאנז, רבי דב בר מייזלש |
רבי שאול רפאל[1] לנדא (ה'תק"נ, 1790 - כ"ח בסיוון ה'תרי"ד, 24 ביוני 1854), רב ומקובל גליציאני, מרבני קרקוב.
ביוגרפיה
נולד בשנת תק"נ בערך, לרבי יעקב שמואל בן רבי שאול לנדא מפשדבורז', מצאצאי רבי השיל מקראקא. בצעירותו נשא ונתן בהלכה עם רבי מרדכי בנט, ורבי מאיר קריסטינפולר מברודי. לפי הנכתב עליו הגיע לקרקוב משנת תקס"ד או לפני כן, ושימש בה כדיין עשרות שנים[2]. במקביל עסק במסחר ממנו התעשר, ומעולם לא לקח כסף מקופת הקהילה. רבי שאול אף שיפץ את המקוה העירוני בקרקוב.
רבי שאול התגורר בקצה הרובע היהודי בבנין שנקרא 'הצלת נפשות', אותו הקים משה אחיו של אייזיק יעקלס, כמצודה עם מנהרות ויציאות חבויות, למקרה של פוגרום ביהודי העיר.
בשנת תקצ"ב עם פטירתו של רב העיר רבי צבי דוד הלוי, פרצה מחלוקת בינו לרבי דב בר מייזלש על משרת הרבנות, לה נבחר באופן רשמי רבי בריש. רבי שאול, בתמיכת חלק מבני הקהילה ובעיקר החסידים, הקים בית דין אלטרנטיבי שהכריז עליו כרב העיר, כשאחד מן הנימוקים שהעלו תומכיו היה עובדת היותו נכד לרבי השיל מקראקא, רב העיר בשנים קדמוניות. אך חלק מגדולי הדור, בהם רבי משה סופר, הכירו ברב מייזלש כרב העיר[3]. מחלוקת זו התקיימה במשך עשרים וארבע שנים עד לפטירת בנו רבי סנדר שמילא מקומו, ועזיבתו של רבי בריש מייזלש לורשה. בין התומכים ברבנותו בשנים המאוחרות היה רבי חיים נתן דמביצר[4].
הנהגותיו
רבי שאול נודע בסיגופיו הרבים וכמקובל גדול. כל מאכלו היה תפוח אדמה מטוגן וכוס קפה שחור בימים בהם לא צם, ולא ישן יותר משעתיים ביממה, שגם בהם היה פיו ממלמל מזמורי תהלים מתוך שינה[5]. למרות זאת הוא מתואר כבעל קומה מרשימה וכגיבור, עד שהקיסר פרנץ יוזף בביקורו בקרקוב התפעל ממראהו[6]. רבי אברהם שמואל בנימין סופר העיד עליו בהספדו: 'תלמיד חכם ומופלג בחסידות, לא אכל דבר מן החי, ולא ישן על המטה כמה שנים'[7].
בתחילת תקופת רבנותו דיבר רבי שאול בפומבי על כך שהוא עוסק בתיקון נשמות, ואף הזכיר את שמו של אחד מנכבדי הקהילה, מה שעורר עליו את התנגדותם של חסידי צאנז, יחד עם העובדה שאסר על מינקת להינשא, לאחר שרבי חיים מצאנז התיר לה זאת, אך כעבור תקופה שככה התנגדותם, לאחר שאמר רבי שאול כי רבי שמעון סופר סת"ם, שהיה סופר מפורסם ונערץ מחסידי רבי אלימלך מליז'נסק, נגלה אליו בחלומו, והודיע לו על טעות שנפלה בספר תורה אותו כתב שנים לפני כן, הנמצא באחד מבתי החסידים בעיר, ואכן כאשר בדקו את הספר, גילו טעות שקשה מאד היה לגלותה. גם רבי חיים מצאנז בא לבקרו בביתו ויושבו ביניהם ההדורים.
על אף שלא היה חסיד מוצהר, היה ממעריצי החסידות, ואבחנותיו הקולעות על כמה מצדיקיה התפרסמו לדורות. ידוע שביקר אצל רבי צבי הירש מרימנוב, וכן פגש את רבי אברהם יהושע השיל מאפטא[8]. אחד הסיפורים אודותיו מספר, כי בערב חג הפסח שנת תר"ב, כינס רבי שאול מנין לאמירת תהלים על העיר רימנוב, באמרו שהיא זקוקה לרחמים, ואכן לאחר מכן נודע כי העיר עלתה בלהבות.
פעילות ציבורית
בשנת תקצ"ד יצא רבי שאול נגד גט אותו סידר רבי דב בר מייזלש, עמו היה מצוי במחלוקת קשה על רבנותה של קרקוב. המגרש היה אדם בשם 'זימל' שכונה 'נפתלי', ונכתב בגט 'זימל המכונה נפתלי', ולכן פסל רבי שאול את הגט, בטענה שאין קשר בין שני השמות והשם זימל איננו כינוי של נפתלי, ולשיטתו היה צריך לכתוב 'זימל דמתקרי נפתלי'[9]. בין הרבנים עמם החליף מכתבים בנושא היו: רבי משה סופר[10], רבי שלמה זלמן ליפשיץ[11], רבי חיים מצאנז[12], רבי נחום טרייביטש[13], רבי אברהם נפתלי הירץ ינר[14] אך למעשה הכשירו הרבנים הללו את הגט.
בשנת תקצ"ז התיר לקדש את הלבנה בליל ט"ז לחודש, בכדי להשקיט את דאגתם של תושבי קראקא שראו סימן מבשר רעות באי קידוש הלבנה, לאחר מגפת הכולרה שהשתוללה בשנת תקצ"א, בעת שלא קידשו את הלבנה. בנושא זה התכתב עם רבי משה סופר[15] שהעריכו מאוד, והסכים עמו להקל כנגד הוראת הרמ"א, וכתב על הוראתו של רבי שאול 'כבר הורה זקן'.
רבי שאול תמך באיסור אתרוגי קורפו, ומכתבו לאיסור נדפס בשנת תר"ו בקונטרס 'פרי עץ הדר'. בימי גזירת הלבוש בפולין בשנת תר"ד, אסר רבי שאול להחליף את הלבוש היהודי, יחד עם רבי זאב וולף פרנקל מפשבורסק[16][17].
בין אלו שהושפעו ממנו, היה שמעון ברמן מחובבי ציון הראשונים, שניסה להקים מושבה יהודית באמריקה, ושמע מרבי שאול, כי רק בארץ ישראל יתכן הדבר[18].
פטירתו
בסוף ימיו חלה. בליל שבת כ"ח בסיוון תרי"ד, ביקש שישאוהו לבית הכנסת, שם התחזק ואמר לפני התיבה את מזמור כ"ט שבתהלים, לאחר מכן קידש על היין, ונפטר[19]. נקבר בקראקא ביום ראשון כ"ט בסיוון[20]. בהלוויתו ספד לו רבי משה יעקב דמביצר מדייני העיר הבולטים, באמרו 'אין לצפות שיהיה עוד צדיק במדרגה כמותו'[21].
משפחתו
- בנו רבי אלכסנדר לנדא מילא את מקומו ברבנות, אולם נפטר כשנתיים לאחר מכן בט"ו באדר א' תרט"ז, בגיל ארבעים ושש בלבד.
- חתנו מאיר וינברגר מדוקלא.
- מצאצאיו היה ד"ר שאול רפאל לנדאו.
לקריאה נוספת
- חיים דב בריש פרידברג, לוחות זכרון.
- אהרן מרקוס, החסידות, עמ' 233-235.
- מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, בערכו.
הערות שוליים
- ^ את השם רפאל, הוסיפו לו בעת מחלתו והוא גם נחקק על מצבתו.
- ^ בספריו של רבי אברהם אליעזר דמשק מקרקוב שיצאו לאור בשנת תקע"ט, הוא מוזכר בתואר 'הדיין החריף'.
- ^ כפי שניתן לראות ממכתבו אליו בנושא הגט: 'ברם נאמן עלי הדיין הרב הגאב"ד, ומי יהרהר ח"ו וכו' ולהיות כי פאר רום מעלת כבוד תורתו מפורסם לתלמיד חכם צדיק וחסיד, ולא חשיד ח"ו שיאהב הניצוח בתורת ה', והשלום טוב מן הכל.
- ^ תולדות מהרח"ן לפייבל הירש ווטשטיין קרקוב תרנ"ג.
- ^ מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, בערכו.
- ^ אהרן מרקוס, החסידות, עמ' 233.
- ^ דרשות כתב סופר.
- ^ שכתב לו במכתב: 'כשהייתי אצלכם במחנכם הקדוש', ראו: אהרן מרקוס, החסידות, עמ' 233-235.
- ^ טענה נוספת היתה כי זימל זה התחתן בעת שאשתו היתה נדה, וחופת נדה בלא ביאה איננה קונה, משום כך הגט לא מפריד ביניהם.
- ^ שו"ת חתם סופר, אבן העזר חלק ב', סימנים כא-כב.
- ^ שו"ת חמדת שלמה, אבן העזר סימן עה.
- ^ שו"ת דברי חיים, אבן העזר, חלק א' סימן סה.
- ^ בספר השו"ת שלו, סימן מט.
- ^ שו"ת צלותא דאברהם סימן נא.
- ^ שו"ת חתם סופר, אורח חיים סימן קב.
- ^ שו"ת משיב כהלכה, יורה דעה סימן ט.
- ^ ראה את מכתבו בענין שנדפס ב'שנות דור ודור' חלק ה' עמ' תקכט.
- ^ מסעות שמעון.
- ^ אהרן מרקוס, החסידות, עמ' 233-235.
- ^ רבים בעיר הזכירו לאחר שעזב רבי בריש מייזלש את העיר, את מאמר חז"ל 'שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה'.
- ^ ההספד נדפס בספרו 'מימי הדעת', לבוב תרכ"ו.