רבי משה שפירא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי משה שפירא
Rabbimosheshapira.JPG
הרב משה שפירא
לידה כ"ו באייר ה'תרצ"ה
תל אביב
פטירה י' בטבת ה'תשע"ז
ירושלים
מקום קבורה הר הזיתים
מקום פעילות ירושלים, ישראל
השתייכות חרדי, ליטאי
נושאים בהם עסק פנימיות התורה, ישיבות, שיעורי תורה, עולם התשובה
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
רבי משה שפירא בתפילה בקבר רחל
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מצבת רבי משה שפירא זצ"ל בהר הזיתים

רבי משה שפירא (כ"ו באייר ה'תרצ"ה - י' בטבת ה'תשע"ז) היה גאון מחשבה ומנחיל דרך לאלפי תלמידים בכל קצוות תבל. עמד בראשות כמה ישיבות וכוללים, התפרסם במיוחד בשיעורים עמוקים המבוססים על פנימיות התורה, אותם היה מוסר בצורה ייחודית.

תולדות חייו

נולד בפתח תקווה לרבי יצחק מאיר ורחל.

אביו רבי יצחק מאיר, למד בתחילה בקלם ובהמשך בישיבת טעלז. לאחר מכן למד בישיבת סלבודקא, שם היה מתלמידיו הקרובים של רבי נתן צבי פינקל – "הסבא מסלבודקא". לימד בבית הספר צייטלין בתל אביב, ובהמשך שימש כמשגיח ישיבת נחלת דוד. אם אביו היתה אחייניתו של הסבא מקלם.

הרב שפירא התחיל את לימודיו בישיבת אור ישראל לצעירים בגיל 11. לאחר מכן למד בישיבת פוניבז', בה היה קשור עם כל ראשי הישיבה. בשנת תשי"ד לאחר פטירת הרב דסלר שאליו הוא היה מקורב מאד, עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים.

נשא לאשה את צפורה בתו של רבי אהרן באליסטוצקי, ראש כולל אהל תורה. הרבנית צפורה שפירא מרצה במדרשת נתיב בינה.

התגוררו בשכונת בית וגן בירושלים. נולדו להם חמשה ילדים, אחת מהם נפטרה בנערותה.

נפטר במוצאי שבת, ליל עשרה בטבת תשע"ז, בעקבות מחלת הסרטן, ונטמן למחרת בבית הקברות בהר הזיתים.

תורתו

הרב שפירא עסק בכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר.

שיעוריו היו מיוסדים על מובאות מהתנ"ך מהש"ס ופוסקים וספרי הקדמונים והיה בולל הכל עד לכדי יסוד אחד.

לימודו היה בעמל רב. עד סוף חייו היה שקוע בלימוד התורה בשקידה רבה.

ע"פ עדויות הקרובים אליו, במשך עשרות שנים הרב שפירא לא ישן על מיטה מלבד בשבת. כמו כן היה נוהג לצום בכל ערב ראש חודש ובתעניות בה"ב והרבה מתעניות צדיקים וכדו'.[דרוש מקור] הנהגות שהחמיר לעצמו בלבד ולא לאחרים. בדרכו החינוכית צעד בעקבות שיטת הסבא מסלבודקא של "גדלות האדם".

בתקופה שהתמנה למגיד שיעור בישיבת בית התלמוד, התבטא עליו פעם רבי יצחק הוטנר שהוא "גדול הדור בבני גילו".

מקורות לימודו

בכל שנותיו השתדל מאד לקבל תורה ממעתיקי השמועה וגדולי תלמידי החכמים. הדבר היה בולט כשהיה מביא בשיעוריו ציטוטים רבים מגדולי הדור הקודם.

בעת לימודו בישיבת אור ישראל לצעירים, קיבל רבות מרבי יוסף רוזובסקי.

בישיבת פוניבז' היה בקשר עמוק עם כל ראשי הישיבה, ובפרט עם המשגיח רבי אליהו אליעזר דסלר שהיה גם קרוב משפחתו, מפורסם כי הוא פתח בפניו את השער לתורת הנסתר. [דרוש מקור]

לאחר שעבר לישיבת חברון, המשיך בקשר קרוב עם הרב שך והיה לומד עימו חברותא בשבתות (הרב שך היה גר אז בירושלים). באותה תקופה הוא התקרב לרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, היה הולך הרבה לביתו והיה נמצא שם בקביעות בתפילת ערבית במוצאי שבתות. [דרוש מקור]

התבטא פעם (בשנותיו המאוחרות) "אם הייתי יודע מישהו שייתן לי דרך חדשה בלימוד, הייתי הולך אליו עד סוף העולם ברגל". [דרוש מקור]

היה בידידות אמיצה עם רבים מגאוני הדור, בהם: רבי ברל שוורצמן (ראש ישיבת בית התלמוד), רבי יצחק הוטנר, רבי שמעון משה דיסקין, רבי יעקב משה הלל (ראש ישיבת חברת אהבת שלום), רבי יונתן דייויד (ראש ישיבת פחד יצחק), רבי ישראל אליהו וינטרוב, רבי יעקב פרידמן (ראש ישיבת תפרח), רבי יוסף חיים סיטרוק (רבה של צרפת), האדמו"ר (ר' מאיר) מאמשינוב, רבי ברוך דב פוברסקי (ראש ישיבת פוניבז'), ורבי יהודה עדס (ראש ישיבת קול יעקב). [דרוש מקור]

סגנון לימודו

סגנון לימודו בסוגיות הש"ס היה ישיבתי-ליטאי, וכלל את דברי גדולי האחרונים עד סמוך לדורנו. בולטת במיוחד היתה בקיאותו המוחלטת בכל חידושי הגר"ח מבריסק, וכן ידע את כל ספרו על הרמב"ם בעל פה.[דרוש מקור]

בחלקי 'פנימיות התורה', סלל הרב שפירא דרכים חדשות להבנת ותפיסת הדברים בהתאמה לאפשרות הדור להשיג ולקלוט רשמים מעומק התורה. גם בנושאים סבוכים ודקים, עמל רבות לזקק את הדברים ולקרב את ביאורם.

בסיס מהלכי ההבנה שהעמיד, היו מושתתים בעיקר על עומק ספרי המהר"ל מפראג, יחד עם תורת הגר"א והרמח"ל. כשאליהם נוספים תורת תלמידי הגר"א (כהגרמ"מ משקלוב ורבי יצחק אייזיק חבר), ספרי בעל התניא וספרי חסידות נוספים, ספרי לשם שבו ואחלמה, ועוד רבים.

הפצת תורה

במשך שנותיו, נקרא הרב שפירא להרביץ תורה ולהעמיד את הדת במקומות רבים בארץ ובתפוצות.

בשנת תשכ"ח היה שותף להקמת ישיבת בית התלמוד ע"י ידיד נפשו רבי ברל שוורצמן. הרב שפירא כיהן בה כר"מ.

בשנותיה הראשונות של ישיבת תושיה-תפרח, שימש בה הרב שפירא כראש ישיבה, לצד ידידו רבי יעקב פרידמן.

בשנת תשל"ו הקים יחד עם רבי שמחה שוסטל את ישיבת בית בנימין בסטמפורד, קונטיקט. שם לימד כשנתיים.

היה שותף בהקמת ישיבת אור שמח - ישראלים. שם מסר את שיעורו בליל שישי למעלה מעשרים שנה (ראה להלן בהרחבה).

סייע בהקמת כולל טהרות בירושלים בשנת תשנ"ז. שם היה מוסר שיעור מדי שבוע, בסוגיות הסבוכות שבסדר טהרות בחשבון כל דברי הראשונים עד לחידושי הגר"ח הלוי והחזון איש.

בשנת תשס"א הקים את ישיבת שב שמעתתא בירושלים. צוות הישיבה הורכב מתלמידיו.

היה נוסע בקביעות לישיבת תורת חיים במוסקבה בראשות הרב משה לבל, שם היה מוסר שיעורים ומחזק את התלמידים.

עמד בראשות כולל אברכים גדול בירושלים, לצדו שימש בתפקיד רבי זבולון שוורצמן. (הכולל הוא מיסודה של קרן וולפסון, ותלמידיו משתתפים לאחר מכן בפעילויות קירוב רחוקים. לאחר פטירתו נקרא הכולל על שמו "זיו משה").

בשנת תש"ע ייסד את ישיבת פתחי עולם לחוזרים בתשובה. הישיבה נפתחה בתחילה בעיר העתיקה בירושלים, ובהמשך עברה למרכז העיר. כראש הישיבה הועמד תלמידו רבי אליהו מאיר פייבלזון.

עולם התשובה

בראשית התעוררות 'תנועת התשובה' היה הרב שפירא מהחלוצים והמחדשים בתחום זה.[דרוש מקור] והיה מבוניו ומעצביו של עולם התשובה במשך עשרות שנים.

הרב מנחם שלנגר בהקדמתו לספר רעה אמונה כתב עליו "ראה יעוד מרכזי ביסוד תנועת התשובה, ובהסברת עומקה של אמונה ותורה בפני הבאים בשעריה, והיה כעמוד אש לפני מחנה התשובה בארץ ישראל".

הקים ונשא בעול ארגונים רבים, בהם: ישיבת אור שמח – ישראלים, ישיבת פתחי עולם, ארגון נפש יהודי, מדרשת זיו, יוזמת אורות ועוד.

שמר על קשר אישי וקרוב עם בעלי תשובה שזכה להעמיד, והיה מסייע להם בכל צרכיהם.

חינוך וייעוץ

עסק בחינוך וגידול תלמידיו. אף שרבים מהם היו מבוגרים ואף מבוגרים יותר ממנו, היה 'מכה ואומר להם גדל' ומיישר את מוחם וליבם לקלוט ולהבין דעת ה'.

בתוך כלל תורתו ודעותיו, היתה בולטת מידת האמת בהדגשה רבה. באופן אישי הוא סלד מאד מפרסום ומכל כבוד כוזב, וכך גם היה מלמד ומנחה באופן תדיר להתנקות מהתפיסות השגויות הנפוצות בעולם, ליישר את הדעת ולהתנער מכל כבוד וחנופה זולים. כהמשך לכך היה גם מכוון למידת השתיקה ונקיות הדיבור.

הרב שפירא ראה בכניסה זהירה ללימוד פנימיות התורה, צעד חשוב ביותר להצלחת העלייה של בני תורה. בהסכמתו לספר "אדיר במלוכה" כתב "ומי יתן וימצא בין צורבי דרבנן המעיינים בשמעתתא ולנים בעומקה של הלכה, חכמי לב אשר יגבה לבם בדרכי ה' לקרבה למלאכת שמים להבין יראת ה' ולמצא דעת אלקים".

רבים היו מתייעצים איתו בענינים אישיים, ונהנים מחכמתו הרבה בעניני העולם ובהליכות בני אדם.

היה רגיש מאד לכאב וצרות של אחרים, השתתף איתם בכאבם ופעל במעשים וממון לסייע להם. באופן מיוחד היה משתתף עם בעלי יסורים, אנשים בודדים ושבורים, ושאר מצבים קשים.

שיעוריו

מלבד הרבצת התורה בישיבות וכוללים רבים, הרב שפירא היה מוסר שיעורים מיוחדים בקביעות במשך עשרות שנים. במשך השנים מערך השיעורים גדל וצבר תאוצה, ולמעשה היה זה האפיק המרכזי שבו הרב השפיע ולימד.

בהסכמתו לספר אפיקי מים כתב "אין לי בעולמי אלא תשוקה להיות לפה למה שקבלתי והבנתי בעניי וביגיע כפי מדברי רבותי".

בשנת תשל"ד (בערך) החל במסירת שיעורים לקבוצות תלמידי חכמים באופן קבוע. השיעורים התאפיינו בהעמקה גדולה בהבנת דברי התורה, מתוך חתירה בלתי מתפשרת לעמוד על אמיתתם של הדברים. בשיעורים אלו הוא מסר את הדרכים שסלל להבנת מעמקי התורה בהתאמה לתפיסה השכלית של ימינו.

שומעי השיעורים היו תלמידי חכמים מובחרים שביקשו להתעלות ולהשיג את אור התורה כפי יכולתם. הביקוש הלך וגדל, בני עלייה רבים פנו להצטרף, וכך נוספו סדרות שיעורים בתחומים רבים בתורה.

במשך השנים שיעורי הרב שפירא הפכו לאבן שואבת למבקשי דעת ה' ויראתו, והתופעה היתה לאות ופלא לראות בני תורה ופשוטי העם זקנים וצעירים נוהרים בהמוניהם לשמיעת השיעורים בקביעות.

סדרות השיעורים נמסרו בנושאים שונים, ביניהם - על סדר פרשות השבוע, ספר משלי עם ביאור הגר"א, פרק הרואה במסכת ברכות, אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא בתרא, אגדות סבי דבי אתונא במסכת בכורות, פרק חלק במסכת סנהדרין, רמב"ם הלכות דעות, מסכת אבות, ספר אוצרות חיים של האריז"ל, ספר אדיר במרום של הרמח"ל, ספר נפש החיים, ספר יצירה, מסכת אצילות, ספר המצוות לרמב"ם, ספר קנאת ה' צבא-ות של הרמח"ל ועוד.

חלק מסדרות השיעורים ארכו במשך עשרות שנים, וכללו עד מאות שיעורים בסדרה אחת. (לדוגמא, בספר 'זה השער' שיצא בשנת תשע"ח משיעוריו על ספר משלי בין השנים תש"מ-תשמ"ה, ישנם 116 שיעורים רק עד פרק ב' פסוק ה').

הרב שפירא היה מוסר בכל שבוע כ-30 שיעורים שונים. ע"פ הערכות שונות, הרב שפירא מסר במשך חייו בין 20,000 ל-40,000 שיעורים.

כששיכל את ביתו שולמית בשנת תשמ"ה, ייסד לעילוי נשמתה סדרת שיעורים נוספת על מסכת אבות.

סגנון השיעורים

השיעורים היו נמסרים בכמה סגנונות וברמות שונות, קבוצות השומעים היו שונות ומגוונות ובעקבות כך גם השיעורים.

בדרך כלל השיעור היה סביב נקודה עיקרית שאותה הוא בא ללמד, ובתוך כך השיעור התרחב לנושאים רבים בכל היקף התורה, באגדה ובהלכה בתנ"ך ובש"ס ובכל דברי הקדמונים. לעיתים תכופות היה בולל את השיעור בידיעות מיוחדות ונדירות על חכמי הדורות, וכן מסורות רבות מחכמים קדמונים.

אחד המאפיינים הבולטים של השיעורים, היה המסירה הרהוטה בשפה ברורה והגדרות מדויקות. בשילוב של חריפות עמוקה עם הסברים עד לפשטות המציאות ולהבנות האנושיות הבסיסיות.

להבהרת מושגים קשים ודקים במיוחד, היה חוזר על ביאורם כמה פעמים במילים שונות ומכמה זוויות.

היה קושר את הנושא הנלמד לפרשת השבוע או המועד הקרוב. גם במקרים שבהם היה נראה בתחילה שהקשר הוא רחוק, תמיד הדברים היו מגיעים לכך שהקשר היה עצמותי ומוכרח לגמרי.

בהזדמנויות רבות היה מוסיף לשיעורים דיבורים על עניני התקופה, כמו כן הרבה לדבר על תקופת 'עקבתא דמשיחא'. באירועים מיוחדים (כגון מלחמות, צונאמי וכדו') היה קורא ומלמד לשמוע את הפנייה של הקב"ה אלינו.

הרב שפירא מסר את כל שיעוריו מתוך חיות ועירנות גבוהה. גם בשנותיו האחרונות כשכבר היה חולה, לא היה לכך שום רושם בשיעורים, אותם הוא המשיך למסור כדרכו - כאדם צעיר ממש.

השיעורים נמסרו בעמל להתאים את גובה הדברים לשומעי השיעור, והיה מבקש גם מהשומעים שיטו את אזנם ויתאמצו להבין ולתפוס את העומק.

השיעורים ה'סגורים'

רוב שיעוריו היו נמסרים בקבוצות סגורות, כל אחד שביקש להצטרף היה צריך לקבל את רשות הרב. מחמת עומק ויקרות הדברים, הקפיד הרב שפירא על כך שהשומעים יהיו ראויים לעסוק בפנימיות התורה ומעמקיה, וכן שהשומעים יהיו בעלי תשוקה אמיתית להעמיק ולהבין.

מחמת כך, הרב הקפיד גם על כך שהשומעים יגיעו בקביעות בכל שבוע ככל הניתן, מערכות השיעורים נמסרו כבנין זה על גבי זה, כך שהיתה חשיבות יתירה לרצף קליטת הדברים.

השיעורים היו מועברים בריכוז רב, וכללו התייחסות מיידית לכל שאלה והערה של השומעים. בדרך כלל, השיעור היה מתחיל מנקודה אחת מרכזית, ממנה התפשטו הדיבורים לכל כיוון אפשרי, ולבסוף הוחזרו ליישב את שורש הנידון.

השיעור ב'ליל שישי'

השיעור המפורסם ביותר היה השיעור הקבוע שהיה נמסר ביום חמישי בלילה ('ליל שישי'). שיעור זה היה 'פתוח' לכל הרוצה לבוא. בכל שבוע היו מגיעים כמה מאות אנשים למקום מסירת השיעור. כמו כן רבים היו מאזינים לשיעור בשידור חי ע"י מערכת קול הלשון, בארץ ובחו"ל.

שיעור זה היה אורך כשעה וחצי. בתוך מהלך השיעור לא היה ניתן לשאול, גם דלתות בית הכנסת היו ננעלות כדי לאפשר את מסירת השיעור ברצף.

ייסוד שיעור זה היה באלול תש"מ בישיבת אור שמח – ישראלים. שם הוא שכן למעלה מ-20 שנה, בהמשך הוא עבר למקום רחב יותר בשכונת סנהדריה, ובתחילת שנת תשס"ה הועבר השיעור לבית הכנסת משכן משה בשכונת רמת שלמה. שיעור זה התקיים במשך 36 שנה מדי שבוע.

הרב מנחם שלנגר, בהקדמתו לספר 'רעה אמונה', מתאר את השיעור הזה "מאות שומעים, שכללו תלמידי חכמים, אברכים ובני ישיבות, לצד מתחילים ברמות שונות של חזרה בתשובה – היו ממלאים את בית המדרש, ושותים בצמא את דברי התורה והאמונה – חיים ובהירים, חוזים בזוהר האמת ובזים לאפסיות השקר".

שיעורים נוספים

מלבד סדרות השיעורים הקבועות, הרב שפירא היה מוסר שיעורים נוספים שהתפרסמו מאד.

במועדים היה מוסר בשכונתו (בית וגן, ירושלים) שיעור קבוע, רבים היו צועדים אליו אף ממרחק. סגנון שיעורים אלו היה בדרך כלל בשילוב הלכה ואגדה, תחילת השיעור היה בהעמקה חודרת לסוגיא הלכתית השייכת לענינו של יום, וחציו השני של השיעור היה בפנימיות מהות היום – כהמשך להלכות שדן בהם בתחילה.

בליל הושענא רבה, היה מוסר שיעור בכל שנה בשכונת בית וגן, על ידי ישיבת אשרי האיש בראשות הרב יוסף בן פורת. בשיעור זה היו משתתפים כארבע מאות איש.

בליל תשעה באב היה מוסר שיעור בהיכל ישיבת הר"ן בשכונת רמות פולין בירושלים. שם הוא גם היה מוסר בבוקר ערב ראש השנה, בכל שנה.

במוצאי שבת שבו מתחילים (האשכנזים) לומר סליחות, היה מוסר שיעור לפני אמירת הסליחות, בבית הכנסת אהבת תורה בשכונת סורוצקין בירושלים.

מפורסמים היו גם ההספדים המיוחדים שנשא הרב שפירא בהיכל ישיבת חברון ובמקומות נוספים, לאחר פטירת ראשי ישיבות וגדולי הדור, (חלקם הודפסו בקובץ ישורון, תשרי תשע"ח).

מתלמידיו

כתיבת תורתו

הרב שפירא לא כתב כלל את דברי תורתו אלא רק מסרם בעל פה בשיעורים.

בשנותיו האחרונות החלו כמה תלמידים לכתוב את שיעוריו ולהדפיסם אף לאחרים. הרב שהקפיד תמיד על מסירת הדברים בצורה מדויקת, ראה את הצורך ואישר את כתיבת השיעורים ע"י תלמידו הרב ישראל ברונשטיין.

הרב ברונשטיין התחיל לכתוב את השיעור השבועי ב'ליל שישי' מדי שבוע ולהפיצו לרבים (בהמשך הוא הדפיסם בספר 'שיעורי רבינו').

מספר ספרים נוספים יצאו באישורו בחייו (ראה הרחבה להלן).

בצוואתו הורה שלא יוציאו לאור את דברי תורתו ללא קבלת רשות מבני משפחתו. בעקבות כך, הקימו בניו את 'ועד התלמידים' בראשות כמה מחשובי תלמידיו – לאשר ולהנחות את הוצאתם לאור של שיעוריו.

הספרים השונים שיצאו לאור, כתובים בסגנונות שונים זה מזה. תופעה מתבקשת עקב הגיוון הרחב של שומעי השיעורים.

ספרים שיצאו לאור ע"פ שיעוריו

  • אפיקי מים - על המועדים. סדרת ספרים על המועדים. נכתבה על ידי הרב ראובן שמעלצער.
  • רעה אמונה - שיעורים על שלושה עשר עיקרי האמונה. נכתב על ידי הרב מנחם שלנגר, בהדרכת הרב שפירא.
  • יום ערבה - שיעורי ליל הושענא רבה, שיעורים על עשרה בטבת, ירושלים תשע"ח.
  • חלקת מחוקק ספון, בתוך קובץ ישורון, כרך לז, תשרי תשע"ח. אסופת חידושיו בנגלה, שיעורים בפנימיות התורה והספדים שנאמרו עליו.
  • ומסרה ליהושע - ביאורים בדברי המהר"ל מפראג מתוך משא ומתן בין רבי משה שפירא לרבי יהושע הרטמן, ירושלים תשע"ח, הוצאת מכון ירושלים.
  • שיעורי רבינו - שיעורי ליל שישי, מועדים, ירושלים תשע"ח.
  • שיעורי רבינו - שיעורי ליל שישי בעניני חנוכה, ירושלים תש"ף.
  • הוד משה - שיעורי הלכה ושיעורי אגדה על מסכת חולין, ירושלים תשע"ח.
  • המאור שבה – חוברת עצות והדרכות בתחומי קירוב רחוקים. בהוצאת 'יוזמת אורות', ירושלים תשע"ח.
  • זה השער - שיעורים בספר משלי עם ביאור הגר"א, ירושלים מנחם-אב תשע"ח.
  • ממעמקים - ירושלים תשנ"ז. סדרת ספרים על התורה שנכתבה על ידי רבי אלכסנדר מנדלבוים, על בסיס שיעורים ששמע מהרב שפירא.
  • שיעורי הגר"מ שפירא, סבי דבי אתונה. נערך ע"י רבי אורי יונגרייז, ירושלים תשע"ט.
  • הר שפר - שיערים על מסכת כלים, תש"פ.

קישורים חיצוניים