אגדות רבה בר בר חנה

אגדות רבה בר בר חנה הן סדרת מאמרי חז"ל במסכת בבא בתרא, רובן מובאות בשמו של רבה בר בר חנה. בתחילתן מתוארות בריות על טבעיות ופלאי טבע לא שגרתיים, בהמשך עוסקות ביוצאי מצרים, ובסופן בימות המשיח ובשבחי ירושלים. נחלקו מפרשי התלמוד האם להתייחס אליהן כאל עובדות, או כאלגוריה. אגדות אלו זכו לפירושים רבים.

מבנה האגדות

האגדות פותחות בעשר מימרות של רבה בר בר חנה, בהן תיאורים של גלי ענק ובעלי חיים על טבעיים.

לאחריהן מופיעים תיאורים של מסעות רבה בר בר חנה במדבר סיני עם נווד ערבי, המראה לו את מתי דור המדבר, הר סיני והמקום בו נבלעו קורח ועדתו, מקום החיבור בין השמים והארץ, ועוד.

לאחר המעשים המובאים בשם רבה בר בר חנה, מופיעים ארבעה מעשים בשם אמוראים אחרים, הפותחים במילים "רבי פלוני משתעי (מספר)", העוסקים בפלאי הבריאה בים, בדומה למה שסיפר רבה בר בר חנה.

היחס לאגדות

יש ממפרשי התלמוד שסברו שהמעשים המתוארים באגדות אלו אירעו במציאות, ומטרתן ללמד על גדלות ה', נפלאות הבריאה ושכר הצדיקים לעתיד לבוא, מה שמוכח כביכול מהנוסח "לדידי חזי לי (ראיתי אני)", המציג תיאור מציאות, ועל אחד מהסיפורים אף אמר אמורא אחר "אילו לא הייתי שם לא הייתי מאמין".

אולם דעת רוב המפרשים שאגדות אלו הן משלים, וכל אחד פירש אותן לפי דרכו. יש שפירשו אותן על פי תורת הקבלה והחסידות, אחרים הסבירו אותן על מאבקי עם ישראל ואומות העולם, והיו שביארו אותן בדרך מוסר והנהגת האדם. גם המפרשים שבדרך כלל הסבירו את אגדות חז"ל כפשוטן, כאן פירשו אותן בדרך אלגורית, בהסבירם שכאן הדברים נכתבו בכוונה במושגים לא הגיוניים, על מנת לעורר את הלומד להבין שמדובר במשל. אף המהרש"א הסובר שניתן לפרש אגדות אלו כפשוטן, מפרש את האגדות בדרך משל.

הריטב"א מבאר שהאגדות אכן אירעו במציאות, אך הפרטים המוגזמים שבהם נראו לחכמים בחלום או בחיזיון.

האגדות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ניסוח לקוי.

עשרה אגדות על ים וחיות מופלאות

• גלא דמטבע לספינתא - ספרו לי יורדי הים על הגל שמטביע הספינות שנראה כמו לשון של אש לבנה בראשו ומכים אותו באלה שכתוב עליה "א'היה אשר א'היה י'ה ה' צ'באות אמן אמן סלה" והוא נח.
• בין גלא לגלא - ספרו לי יורדי הים שיש בין גל לגל שלוש מאות פרסה וגובה הגל שלוש מאות פרסה. פעם אחת היינו מהלכים בדרך והרים אותנו גל עד שראינו את מקום הכוכב הקטן והיה לו כמקום זריעת ארבעים סאה חרדל ואם היינו גבוהים יותר הינו נשרפים מחומו. הרים הגל את קולו ואמר לחברו - "חברי! השארת משהו בעולם שלא שטפת שאבוא אני ויאבדהו?" אמר לו "צא ולמד כוחו של של א-לוהיך - אפילו רוחב החוט חול לא תעבור שנאמר ”האותי לא תראו נאום ה'... אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברוהו”.
• הורמין בר לילית - אמר רבה בר בר חנה: אני ראיתי הורמין בן לילית שהיה רץ על קצה חומת מחוזא ופרש רכוב סוס שרכב תחתיו לא יכול לו. פעם אחת הכינו לו שני פרדות שעמדו בשני קצות הנהר וקפץ מכאן לכאן ומכאן לכאן. אחז שתי כוסות יין ושפך מכאן לכאן ומכאן לכאן ולא נטפה טיפה לריצפה. ואותו היום "יעלו שמים ירדו תהומות" היה. עד ששמעו בבית המלך והרגוהו.
• אורזילא בר יומא - אמר רבה בר ברב חנה: אני ראיתי ראם בן יומו שהיה כהר תבור והר תבור כמה הוא? ארבע פרסאות. ואורך צווארו שלוש פרסאות ומקום מושב ראשו פרסה וחצי. עשה את צרכיו וחסם את הירדן.
• ההוא אקרוקתא - אמר רבה בר בר חנה: פעם ראיתי צפרדע שהיתה כמו העיר הגרוניא. והעיר אגרוניא כמה היא? שישים בתים. הגיע תנין ובלע אותה, הגיעה עורבת ובלעה את התנין וישבה על העץ. בוא וראה כמה גדול כוח העץ! על אגדה זו אמר רב פפא בר שמואל "אילו לא הייתי שם לא הייתי מאמין".
• כוורא דיתיב ליה אכלה טינא באוסיייה - אמר רבה בר בר חנה: פעם הלכתי בספינה וראיתי לויתן שישב לו דג קטן בנחיריו ומת. ושטפוהו המים לחוף ונחרבו ממנו שישים מחוזות ואכלו ממנו שישים מחוזות ומלחו ממנו שישים מחוזות. ומלאו מגלגל עין אחד שלו שלוש מאות כדי שמן וכשחזרתי אחרי שנה ראיתי שמנסרים את עצמותיו ובונים מהם את אותם מחוזות.
• כוורא דיתיב ליה חלתא אגביה - אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו את אותו לוויתן שהיה לו חול על גבו וצמחו עשבים על החול. חשבנו שזו יבשה ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו וכשהתחמם גבו - התהפך. ואם לא שהיתה ספינתנו קרובה היינו טובעים.
• בין שיצא לשיצא - אמר רבה בר בר חנה: פעם היינו הולכים בספיה והלכה ספינתנו בין סנפיר לסנפיר של דג שלושה ימים ושלושה לילות כשאנחנו עם כיוון הרוח. ואם תאמר שספינתו היתה איטית? בזמן שהיית מחמם קומקום היינו נוסעים שישים פרסאות. ופעם פרש ירה חץ - ועקפה הספינה את החץ. אמר רב אשי: זה היה דג קטן שיש לו שני סנפירים.
• ציפורא דקאי עד קרצוליה במיא - אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו ציפור שעומד על קרסולו במים וראשו ברקיע, ואמרנו "אין שם מים" ורצינו לרדת לקרר את עצמנו ויצאה בת קול ואמרה לנו אל תרדו לפה כי לפני שבע שנים נפל לכאן גרזן ועד היום לא פגע בקרקע ולא כי המים עמוקים אלא כי המים סוערים.
• אווזי דשמטי גדפייהו משמניהו - אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכתי במדבר וראיתי אווזים שכנפיהם היו שמוטות מרוב שומן ונחלים של שומן זרמו מתחתיהם. אמרתי להם, יש לנו בכם חלק לעולם הבא? אחד הגביה לי כנף, ואחד ירך. כשהגעתי לרבי אליעזר אמר לי "עתידים ישראל ליתן עליהם את הדין".

מעשי הנווד

רבה בר בר חנה פגש נווד שהוכיח גדולה רבה בריחרוח האדמה, אחרי שרבה הפך את האדמה הוא נכשל והזמין אותו לראות את מתי מדבר ורבה מתאר אותם כמו ענקים מבוסמים. הוא הראה לו את הר סיני שנראה מוקף בעקרבים לבנים בגודל של חמורים. מאוחר יותר הראה לו את המקום שנבלעו בו מתי קורח. וכמו כן הראה לו הנווד את המקום בו מתחברים השמים והארץ.

סביב הנווד נרקמים חמש אגדות שונות: 1. כיצד הכיר רבה בר בר חנה את הנווד. 3. מראה דור המדבר. 3. הר סיני. 4. בלועי קורח. 5. מקום שמתחברים שמים וארץ.

ה"משתעי"

בסוף חמש עשרה האגדות מופיעות אגדות ה"משתעי", ארבע אגדות שנאמרו מפי חכמים שונים סביב יצורי הים ומאורעות באוקיינוס, שמות האגדות נגזר מהפתיח הקבוע שלהם: "משתעי (=סיפר, אמר) רב יוחנן" וכדומה.

1. רבי יוחנן סיפר: פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו דג שהוציא את ראשו מהמים, עיניו דמו לשתי ירחים ויצאו מים משתי נחיריו כמו שתי נהרות בסורא.

2. רב ספרא סיפר: פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו דג שהוציא את ראשו מהמים והיה לו קרן והיה חקוק עליה "אני בריה קלה שבים ואני שלוש מאות פרסה ואני הולך אל פי הלוויתן". אמר רב אשי זה היה עז-הים שהוא מהיר ויש לו קרניים.

3. רבי יוחנן סיפר: פעם אחת הפלגנו בספינה וראינו ארגז שהיו קבועים בו יהלומים והקיפו אותו כרישים. ירד צוללן לקחת את התיבה והכריש ניסה לחתוך את רגלו - זרקו עליו חומץ והכריש ברח. יצאה בת קול ואמרה "מה לכם בארגז זה שהוא של אשת רבי חנינא בן דוסא שעתידה לשרות בו תכלת לצדיקים לעתיד לבוא."

4. רב יהודה הינדואה סיפר: פעם אחת הפלגתי בספינה וראיתי אבן טובה שהקיף אותה תנין. צוללן ירד להשיג את האבן והתנין ניסה לבלוע את הספינה. הגיע עורב וחתך את ראשו ואז המים הפכו לדם. הגיע תנין אחר נטל את האבן, תלה אותה, והתנין חי. משקם לתחיה ניסה לבלוע את הספינה שוב והגיעה ציפור וחתכה את ראשו. ונטלו אנשי הספינה את האבן והניחוה על הספינה. היו בספינה שתי ציפורים מלוחות איתם - הניחו את האבן עליהם - והם עפו עם האבן.

ספרים שחוברו על האגדות

• רבי אליהו מווילנא, פירוש על כמה אגדות, יצא לאור על ידי בני הגר"א.
• רבי אליקום גץ, רפדוני בתפוחים, ברלין תע"ב.
• רבי משה בן בנימין, מעשה רב, קושטא תצ"ו, ובהוצאה מתוקנת על ידי מכון אהבת שלום, ירושלים תשפ"א.
• רבי שמואל מקלווריה, דרכי נועם, קניגסברג תקכ"ד. הוצאה מחודשת ירושלים תשפ"ג.
• רבי פנחס בן שמואל מוויסוקי, מדרש פנחס, לונדון תקנ"ה.
• רבי דוד בן אריה ליב מאמשטרדאם, מגילת סתרים, זיטומיר תרכ"ז.
• רבי אליהו גוטמכר, צפנת פענח, ברודי תרל"ה.
• רבי משה שפירא נחותי ימא ניו יורק תשפ"ד.

ראו גם

• אגדת סבי דבי אתונא