דז'ורין
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך מבולגן וגם ההערות שבו לא תמיד במקום המתאים להן.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך מבולגן וגם ההערות שבו לא תמיד במקום המתאים להן. |
 | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 ויניצה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 3,361 (2016) |
דז'ורין (באוקראינית וברוסית: Джурин; ברומנית: Djurîn) הוא כפר במחוז ויניצה באוקראינה, הנמצא 45 ק"מ מצפון מזרח לעיר המחוז ויניצה, ו-25 ק"מ משרהורוד. נהר המוראפה עובר בו.
בשנת 1926 חיו בכפר 1,470 יהודים. בשנת 1941 הוקם בדז'ורין גטו, ואליו קובצו כל יהודי דז'ורין והיהודים מן הכפרים ומן העיירות שמסביב. כיום, לא נשארו יהודים בדז'ורין.
היסטוריה כללית של העיירה
דז'ורין הוקמה בשנת 1547 בשם צ'ורילוב, ונשלטה על ידי שליטי מחוז שארגורוד. במאה ה-18 דז'ורין השתייכה לשלטון משפחת פוטוצקי, וניתנה לה לראשונה הזכות למכור את סחורות האיכרים בערי מחוז שארגורוד. לפי רשומות העיירה, בשנת 1765 חיו בעיירה 84 יהודים. בשנת 1775 עלה מספרם ל־158 יהודים. בשנה זו הגיע הרב הראשון, לב פייבישוביץ', להתגורר בעיירה. בשנת 1853 כשהקהילה מנתה 1,004 יהודים הוקם בה חדר לילדי היהודים. בשנת 1889 חיו בעיירה 1,320 יהודים, רובם עבדו במפעל הסוכר שנבנה עוד בשנת 1880. בבעלות היהודים היו כל החנויות בעיר, בתי המרקחת, הפונדקים והמחסנים. כמו כן התגורר בעיירה רופא יהודי, שהיה אחראי על המרפאה שבמפעל הסוכר.
במהלך מלחמת האזרחים באוקראינה, בשנת 1919, סבלו היהודים בעיירה מפוגרומים רבים. בפוגרום הראשון נהרגו 40 יהודים. בנובמבר 1919 אירע הפוגרום השני שבמהלכו נהרגו 18 יהודים, 60 נשים עונו בברוטליות ו-53 בתים נשרפו עד היסוד. דז'ורין היא אחת העיירות היחידות שבה האוכלוסייה האוקראינית המקומית ניסתה לעזור ליהודים במהלך הפוגרומים והגנה על היהודים מהפרעות. לאחר מלחמת האזרחים, הפכה העיירה למקום נידח.
בשנת 1920 הוקם בעיירה בית הספר הראשון היהודי, בית ספר ארבע-שנתי, ששכן בצמוד לבית הספר האוקראיני השבע-שנתי. בבית הספר היהודי היו רק ארבעה מורים.[1]
יהודי העיירה
בעיירה דז'ורין הוקם בית כנסת, אשר שימש את יהודי המקום. בית הכנסת נהרס כולו בשנות ה-50 של המאה ה-20. היהודים היו המיעוט הגדול ביותר בכפר. הם הגיעו לעיירה בשנת 1569, כאשר ליטא ופולין התאחדו, לאחר שאיחוד לובלין נוסד. בעקבות כך החלו בעלי הון פולנים לנוע מזרחה ונזקקו לעוזרים מנוסים, שהיו מסוגלים למלא את תפקידי המנהלים ולחקור את הדקויות של הפעילות המסחרית והפיננסית.
היהודים התיישבו בעיירות קטנות, שנכללו בחוק מגדבורג, שהעניק לכפר אוטונומיה בנושאים קהילתיים, פוליטיים וכלכליים. לדז'ורין ניתנה הזכות להיכלל בחוק זה כי זכתה בהגרלה שהתקיימה במחוז שרהורוד. יישוב היהודים והיווצרות הקהילה התנהלו מאז ומתמיד על בסיס הסכם עם הנהגת העיר. על פי הסכם זה קיבלו היהודים את הזכות לבנות בשטח מסוים מבני מגורים, בית קברות ובית כנסת. הקהילה היהודית התיישבה בעיקר במרכז העיר. היהודים היו מעורבים במסחר, במכירת מוצרים חקלאיים, בהלבשה שכללה צעיפים ובהלבשה תחתונה.
בגזירות ת"ח-ת"ט (1648) נהרגו אלפי יהודי המקום. רק בשנת 1672 כאשר האזור עבר לשליטת בני חסותם של האימפריה העות'מאנית, חיו היהודים בשלווה בשל נאמנותם של הטורקים ליהודים.
בתחילת המאה העשרים חיו בדז'ורין 5,000 נפש, מתוכם 2,030 יהודים. במהלך מאבקי השחרור של 1918–1920 הצטרפו היהודים מדז'ורין לכוח הסובייטי בחזית נגד גרמניה. בשנים 1924–1946 הייתה בדז'ורין מועצת כפר יהודית. בזמן מלחמת העולם השנייה (שנים 1941–1944) הוקם גטו בעיירה. יהודים רבים מתו בשל המחסור במזון ובשל מחלות רבות שפרצו בגטו. בין השנים 1941–1944 גויסו לחזית הכפר כ־1,000 איש, מתוכם 245 יהודים שרבים מהם נספו. בחזית היו 479 איש, מהם 118 היו יהודים שהיוו 24% מהחיילים שבחזית.
בין השנים 1963–1970 חלה ירידה מתמדת במספר היהודים בעיירה. עד שנת 1973 לא נשארו בה יהודים כלל בשל המעבר אל הערים הגדולות ובשל הגירה אל מחוץ למדינה. לאחר מלחמת העולם השנייה, קבוצת צוענים החלה להתיישב בדז'ורין, אך עד אמצע שנות ה -80 של המאה הקודמת, עזבו כולם את העיירה.[2]
החינוך היהודי
בשנת 1863 נפתח בית הספר הנוצרי הארבע שנתי הראשון בעיירה. בתחילה לימדו בבית הספר רק קריאה, כתיבה, חשבון ושיעורי דת. מאז 1863 ועד שנת 1908 התווספו מקצועות לימוד נוספים: מכניקה מעשית, התעמלות קרקע, מדעי הטבע, גננות וחקלאות מעשית. בית הספר הפך לבית ספר שבע שנתי. בית הספר הפסיק לפעול בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר 30 שנים, בשנת 1961, הוקם בית ספר חדש. בשנת 1853 הוקם החדר הראשון בעיירה בתוך בית הכנסת היהודי. בשנת 1920 הוקם בית הספר היהודי הראשון בעיירה שבו למדו מקצועות לא יהודיים.
בית העלמין היהודי בעיירה
בית העלמין היהודי ממוקם במזרח של העיירה, מחוץ לגבולותיה. בבית הקברות נמצאו מצבות כבר מהמאה ה-18, אולם בשנות האלפיים, כל המצבות שנותרו הן מהמאה ה-19 עד לסוף המאה ה-20, ולא ידוע מה קרה למצבות החסרות. במקום יש קבר אחים בעקבות הפוגרום של אנטון דניקין, מפקד רוסי שעודד פעולות אנטישמיות, שבהן נהרגו ונקברו 28 אנשים.
באביב 2013 שלושה מקומיים ביצעו מעשה ונדליזם בבית העלמין היהודי והרסו 66 מצבות יהודיות.[3]
בית הכנסת בעיירה
בשנת 1765 הוקם בעיירה בית הכנסת הראשון. בשנת 1889 הוקם בית הכנסת השני, ששימש מקום מחסה ליהודים בגטו בזמן השואה. בית הכנסת נהרס בשנות החמישים של המאה ה-20.[4]
אישים יהודים חשובים בעיירה
הרב הראשון של העיירה, הורה על הקמת בית הכנסת ועל הקמת החדר, שבו למדו תורה. הרב מאיר גלייץ שימש כרב העיירה בשנת 1853. הרבנים אשר היו בעיירה בזמן השואה היו: הרב ברוך הגר מוויז'ניץ עם חסידיו והובא לעיירה דז'ורין, והרב המקומי הרשל קורלניק ששיכן את כל המגורשים באסמים, בבתי כנסת ובמחסנים.[4]
העיירה כיום
כיום חיים בדז'ורין 3,361 תושבים נוצרים, שטח הכפר מתפרס על 6,202 דונם. ראש הכפר הוא יאקובישנה ולנטינה איבנובנה, כיום יש בעיירה 8 בתי ספר, שלושה מהם בתי ספר תיכונים, שלושה מהם בתי ספר יסודיים משולבים עם גנים ושניים מהם בתי ספר להשכלה גבוהה. בנוסף, ישנם 7 מרכזי בריאות, שלושה בתי מרקחת, שלוש מרפאות ובית חולים אחד.[5]
קישורים חיצוניים
- "דז'ורין", באתר JewishGen (באנגלית)
- ז'ורין (Dzhurin), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
- ^ אתר העיירה
- ^ אתר יד ושם
- ^ פרויקט בית הקברות היהודי העולמי
- ^ 4.0 4.1 dzhurin, ukraine jewish heritage
- ^ Останні новини, אתר העיירה הרשמי
