קולוניאליזם בארץ ישראל במאה ה-19

המעצמות האירופיות החלו להתבסס בארץ ישראל בשנת 1799, בעקבות מסעו של נפוליאון בארץ, מסע שעורר עניין בעולם הנוצרי. בשנת 1840, בעקבות כיבוש הארץ בשנת 1831 על ידי אבראהים פאשא, ואביו מוחמד עלי, נפתחו שערי הארץ לפעילות זרים. הפעילות הענפה הזו הייתה השפעה רבה על תהליך בניית הארץ. התושבים היהודים זכו לחסות, בהתאם להסכמי הקפיטולציות אשר באו לידי ביטוי בשיפור ביטחונם הפיזי. בנוסף לכך המעצמות הקימו שירותים ציבוריים ברמה נאותה - בתחומי: חינוך, תעבורה, תקשורת ובריאות.

רקע

הקולוניאליזם המודרני החל להתפתח במאה ה-15 כחלק מעידן התגליות באפריקה, והתהליך התחזק לאחר גילוי אמריקה ומסעות השיט לאוקיינוס השקט, לאוסטרליה וניו זילנד ולארצות המזרח הרחוק והודו. התהליך הגיע לשיאו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ובתקופה זו רוב התהליך התקיים במדינות אפריקה ואסיה.

לקולוניאליזם המערבי הייתה תפיסת עולם ואמונה בזכותם לנהל קולוניות ללא התחשבות מיוחדת באוכלוסייה המקומית. חשיבה קולוניאלית זו, לוותה גם בתפיסה גזענית ומתנשאת על בני המקום. גישה זו, באופן טבעי, אינה רואה בשחקנים המקומיים כבעלי תפקיד מרכזי בדרמה ההיסטורית, אלא אם שיתפו פעולה עם המעצמה המנדטורית.

הסכמי הקפיטולציה

ערך מורחב – קפיטולציות

המקור לכוחן של המעצמות היו הסכמי הקפיטולציות אשר נחתמו לאחר שבריטניה ורוסיה סייעו לשלטון העות'מאני להשתלט מחדש על מצרים ועל ארץ ישראל. מדינות אירופה אף בקשו להחיל את משטר הקפיטולציות בקרב אוכלוסיות במזרח התיכון שאינן מוסלמיות. כך ביקשה רוסיה להחיל את הקפיטולציות על כלל היוונים-אורתודוקסים במזרח התיכון. צרפת ביקשה התייחסות דומה לגבי הנוצרים הקתולים ואילו אנגליה ביקשה לעשות כן עם היהודים והדרוזים.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים היו יתרונות רבים למקבלי החסות בשל הקפיטולציות, כולל פטור ממסי האימפריה העות'מאנית. וכך התאפשרה הקמת מערכות שירותים ציבוריים מקבילים לאלו שסיפקה האימפריה, כולל בתי חולים, בתי ספר, סלילת דרכים, מסילות ברזל ושירותי דואר.

פעילות המעצמות גברה לקראת סוף המאה ה-19 מתוך הנחה כי האימפריה העות'מאנית עומדת להתמוטט.

צרפת

צרפת הייתה הראשונה שחתמה על הסכם שיאפשר לה לפעול בארץ ישראל. בשנת 1535 נחתם הסכם הקפיטולציות בין פרנסואה הראשון לסולימאן המפואר. ההסכם נחתם עקב היות צרפת בעלת בריתם של העות'מאנים במלחמות הים התיכון. במסגרת ההסכם הוענקו זכויות אקסטרה-טריטוריאליות הדדיות לסוחרים ונוסדו שבע מושבות סוחרים צרפתיים בחופי ארץ ישראל-סוריה (אחת בחאן אל פרנג'י שבעכו). הצרפתים ביצרו את מעמדם בתור מגיני הנוצרים הקתוליים. צרפת לאשרור תפקידה בארץ הקודש בשנת 1878 בקונגרס ברלין, כינוס המעצמות החשובות שנערך בעקבות מלחמת רוסיה-טורקיה (1877-1878).

התערבותה במשטר המקומי באה לידי ביטוי באמצעות הגופים הבאים שכבר פעלו בארץ הקודש:

• משמורת ארץ הקודש אשר משנת 1339 הופקדה על ידי האפיפיור בנדיקטוס השנים עשר על שמירת המקומות הקדושים. לאחר מלחמת קרים, מעמדה התבסס במקומות הקדושים בירושלים.
• הפטריארכיה הלטינית שהיא הרשות הממונה על העדה נוצרית המסונפת לכנסייה הקתולית. בהתאם לשיטת המילט, שהייתה נהוגה במשטר העות'מאני, הייתה לסמכות הדתית העליונה גם שליטה אזרחית על קהילות אזרחיה בעיר הארץ.

כך הצליחה צרפת לקבל את החסות על הנתינים הקתולים ורכשה לעצמה יתרון כלכלי, דתי ומוניטין. סמוך למלחמת העולם הראשונה היא זכתה להגיע למעמד מוכר בתור היורשת של ארץ ישראל. "אם כי תוכניתה לא זכתה מעולם לכלל הכרעה ברורה".

כמו כן בנתה צרפת בירושלים מבנים שונים במתחם הצרפתי בירושלים.

רוסיה

כנסיית השילוש ה"קדוש" במגרש הרוסים

בעקבות המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774), חתמה האימפריה העות'מאנית ב-21 ביולי 1774 על הסכם קוצ'וק קאינרג'ה עם האימפריה הרוסית, לפיו, בין השאר, ניתנה לחצי האי קרים עצמאות מן השלטון הטורקי ושני נמלי מפתח שאיפשרו לה גישה ישירה אל הים השחור. ובנוסף לכך רוסיה הוכרה על ידי הסולטאן כנותנת חסות לבני הדת היוונית-אורתודוקסית בתחומי האימפריה. רובם המכריע של הערבים הנוצרים - 90% - בשנת 1840, היו נוצרים אורתודוקסיים. רוסיה ראתה עצמה היורשת של האימפריה העות'מאנית במקרה של התפוררותה.

מאבקי כוח בין רוסיה כבעלת החסות על האורתודוקסים וצרפת כמגן הקתולים על השליטה במקומות ה"קדושים" לנצרות בארץ ישראל היו העילה למאורעות שהובילו למלחמת קרים (1856-1853).

מספרם של הצליינים הרוסים שעלו לארץ הקודש היה גדול ממספר צלייני כל שאר הארצות. זיקה דתית מיוחדת הפגינו בני רוסיה ה"קדושה". בשנת 1860 היא ניגשה לבניית מגרש הרוסים - מתחם מרשים מחוץ לחומות העיר העתיקה - בגובה של עשרים מטר מהמקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה.

משה ריישר, מיהודי ירושלים, מחבר הספר שערי ירושלים:

וגם מלך רוסיא ירום הודו קנה מאת השולטאן מקום גדול מאוד כשלושים אמות רחוק מן העיר, ובנה חומה גדולה ונאה סביב ובתוכה בנה מגדלים וחצרים גדולים וחזקים מאד, כולם מאבני מחצב מפותחים פתוחים ציצים ופרחים, ובתי תפלות ומרחצאות, רחובות ושווקים הרבה, נאים אף יפים. מי יוכל לשער כל ההון אשר עלה הבניין הזה, כי אין מספר. ועושי המלאכה היו אלף וחמש מאות, והתחלת הבניין משנת תרח"י [1868] עד הנה ועוד לא נשלם. וקורא [המלך] שם העיר "נאווע ירושלים", רוצה לומר "ירושלים החדשה", ושולח מבני אמונתו ומושיבם בתוכו.

— מ' ריישר, שערי ירושלים 1867. הודפס מחדש, דפוס ספרא, ירושלים 1967

הצלחתם של הרוסים הוגבלה בשל פעילות מיסיונרים הפרוטסטנטים. גם הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית חששה שתהיה לבת חסות רוסית. ערב מלחמת העולם הראשונה נחלשו סיכוי רוסיה להשפיע על גורל ארץ ישראל.

אנגליה

אנגליה הקימה את הקונסוליה הראשונה בירושלים בשנת 1838. בצמוד לה הוקמה בשנת 1841 כנסיית המשיח של הכנסייה האנגליקנית מול מגדל דוד. עקב מגבלות הממשל הטורקי, תחילה נבנתה קתדרלה פרטית ליד הקונסוליה בשם קתדרלת סנט ג‘יימס, לכאורה לשימוש עובדי הקונסוליה. בהמשך, נבנתה כנסיית המשיח ובה כתובות בשפה העברית. המטרה הייתה להביא ליד המרת דת של היהודים. פעילות זו הייתה לה הצלחה מועטה, עם התנצרות קבוצה קטנה של תלמידי הגר"א. מוסדות נוספים שהוקמו הם בית החולים של המיסיון האנגלי ובית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני.

לאור האכזבה מפעילות בקרב היהודים החלה הכנסייה האנגליקנית לפעול בקרב בני העדות הנוצריות, שכן בקרב המוסלמים נאסרה פעילותה. המיסיון האנגלי פעל גם בערים אחרות בארץ: בחברון בנה בית חולים ובשכם נטל תחת חסותו את השומרונים. בצפת הוקם בשנת 1904 בית חולים אשר מאוחר יותר, בין השנים 1943 ל-1984 פעל כבית הבראה של קופת חולים כללית בשם בית בוסל.

השיא של המעורבות הבריטית הייתה בברית שנכרתה עם ההסתדרות הציונית העולמית והצהרת בלפור בימי מלחמת העולם הראשונה, אשר בסופו של דבר הביאה לבריטניה את המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

האימפריה האוסטרו-הונגרית

למרות שהיא נטלה חלק בהחזרת השלטון העות'מאני לארץ ישראל בשנת 1840 היא לא נחלה הצלחה בהשפעה על החיים בארץ. היא לא הצליחה ליטול מצרפת שותפות במתן חסות לנוצרים הקתוליים. מה שעלה בידם של האיטלקים לאחר מכן. פעילותה הרבה הייתה במתן חסות ליהודים שעלו ארצה, בירושלים מהונגריה. אחדים משירותיה לציבור נחשבו למעולים כמו הדואר, הספנות והאכסניה בירושלים (האכסניה האוסטרית).

גרמניה

קובץ:חנוכת גשר שרונה על מעבר מוסררה 1898.jpg

חנוכת גשר שרונה על מעבר מוסררה 1898, אחד מארבעה גשרים שנבנו למעבר פמלייתו של וילהלם השני בביקורו בארץ ישראל

בעקבות קונגרס וינה, בו תיווכה גרמניה בין רוסיה לבין אוסטריה היא החליטה לא ליטול חלק בפעילות בארץ הקודש. המתיישבים הגרמנים בארץ, הטמפלרים זכו רק לתמיכה צוננת. רק בעקבות ביקור של וילהלם השני בשנת 1898 הורחבה הפעילות הגרמנית בארץ. כך הוקמו בירושלים כנסיית הגואל, הדורמיציון ואכסניית אוגוסטה ויקטוריה. גרמניה השלימה עם אחריותה של צרפת על המאמינים בארץ.

איטליה

איטליה הצטרפה לפעילות המדינות האחרות בתקופה מאוחרת יחסית (תחילת המאה ה-20), עם תחילת בנייתו של בית החולים האיטלקי בירושלים, בית החולים האיטלקי בחיפה, ובית החולים האיטלקי בנצרת.

ביקורי אישים ממלכתיים

בתקופה שבה המעצמות הגבירו את התערבותם בארץ ישראל הגיעו אלה מבקרים ממלכתיים רבים:

• 1855 - מקסימיליאן הראשון לבית הבסבורג האוסטרי חונך פסל בכנסיית הקבר.
• 1862 - אדוארד השביעי, שהיה אז הנסיך מווילס, ולימים מלך בריטניה.
• 1869 - פרנץ יוזף הראשון, קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית, ביקר בארץ לכבוד פתיחת תעלת סואץ בנובמבר 1869 וחנך את האכסניה האוסטרית ברובע המוסלמי. היה זה ביקור ראשון של שליט מדינה נוצרית בתפקיד, מאז מסעי הצלב.
• 1872 - הדוכס הגדול ניקולאי, אחיו של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, חנך את כנסיית השילוש ה"קדוש" בירושלים
• 1878 - יוליסס סימפסון גרנט, נשיאה ה-18 של ארצות הברית (לאחר סיום כהונתו).
• 1881 - רודולף, נסיך הכתר האוסטרי.
• 1884 - הרוזן דה פיילא (Comte Marie Paul Amedee de Piellat) יזם את הקמת המתחם הצרפתי בירושלים
• 1887 - הנסיך ויטוריו אמנואלה השלישי, לימים, מלך איטליה.
• 1888 - הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ' לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים.
• 1892 - הנסיכים אלברט ויקטור ואחיו ג'ורג' החמישי, יורש העצר הבריטי, לימים מלך בריטניה.
• 1898 - הקיסר הגרמני וילהלם השני מבקר בארץ, ביקור שבמהלכו חנך את כנסיית הגואל בירושלים העתיקה. ביקור גרמני קודם היה של נסיך הכתר פרידריך השלישי (1831-1888), שביקר בירושלים בשנת 1869 לרגל פתיחתה של תעלת סואץ.

ראו גם

• התיישבות נתיני המעצמות בחיפה
• היישוב הישן

לקריאה נוספת

• יואל רפל ואוריאל רפפורט, אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל, הוצאת מודן - משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1986 - ערך "המעצמות"

• Dominique Trimbur & Ran Aaronsohn (eds), De Bonaparte à Balfour. La France, L’Europe Occidentale et la Palestine 1799–1917, Paris: Centre national de la recherche scientifique (CNRS) Editions, 2001 (Mélanges du CRFJ, 3), 435 pp.

קישורים חיצוניים

• ישעיהו פרידמן, ‏תוכניות בריטיות ליישוב יהודים בארץ-ישראל בשנות הארבעים של המאה הי"ט (1850-1840), קתדרה 56, יוני 1990, עמ' 69-42
• יוסף שרביט, ‏צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 104-75 (גרסה מעובדת של יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה ה-19, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ירושלים, תשס"א)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קולוניאליזם בארץ ישראל במאה ה-1928692953