הסכם קוצ'וק קאינרג'ה

הסכם קוצ'וק קאינרג'ה (טורקית Küçük Kaynarca Antlaşması) הוא הסכם שנחתם בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הרוסית ב-21 ביולי 1774 בבולגריה. במהלך המאה ה-18 הפכה רוסיה לאויבת העיקרית של האימפריה העות'מאנית. בסדרת קרבות שנמשכו לסירוגין במשך כמה עשרות שנים הצליחו הרוסים לכבוש שטחים נרחבים, ובסופו של דבר נאלצו העות'מאנים המותשים לחתום על הסכם משפיל עם הרוסים. ההסכם שנחתם בעיר קוצ'וק קאינרג'ה (בבולגרית Кайнарджа) סיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)

סעיפי ההסכם

חצי האי קרים יזכה לאוטונומיה נרחבת.
רוסיה תפוצה בסכום כולל של 4.5 מיליון רובל.
רוסיה תזכה בגישה לים השחור באמצעות שני נמלים שיהיו תחת חסותה הישירה.
זכותה המלאה של רוסיה על ים אזוב מאושררת.
ספינות תחת דגל של האימפריה הרוסית יוכלו לנוע בים השחור ובמים טריטוריאליים של הטורקים בחופשיות.
תיבנה כנסייה אורתודוקסית באיסטנבול (מעולם לא קוים).

משמעות ההסכם

ההסכם היה מכה קשה לאימפריה העות'מאנית ולעומד בראשה באותה עת - הסולטאן אבדילהמיט הראשון. ראשית ויתרה האימפריה בהסכם על שליטתה הכלכלית בים השחור שנחשב מאז ימי מהמט השני ל"אגם עות'מאני". המונופול על הים השחור היה אחת מהכנסותיו של האוצר האימפריאלי. כמו כן חצי האי קרים היה ידוע בלוחמיו המעולים שגויסו לצבא העות'מאני בשיטת הדוושירמה. בנוסף נאלצה האימפריה לראשונה להסכים להתערבות של מעצמה אירופית בתוך שטחה ובתוך אוכלוסייתה (אוכלוסיית הנוצרים האורתודוקסים).

אך הדבר המשפיל ביותר עבור האימפריה העות'מאנית בהסכם היה הוויתור חסר התקדים על שטחים שבהם חיו מוסלמים. אחד מתפקידיה המרכזיים של האימפריה היה להגן על המאמינים המוסלמים ועל האומה האסלאמית. הוויתור על שטחים "מוסלמים" הוכיח כי האימפריה אינה מסוגלת עוד למלא את התפקיד שנטלה לעצמה, דבר שפגע ביוקרתה בתוך העולם האסלאמי ומול אירופה.