דקוטה הצפונית

North Dakota
כינוי	Peace Garden State, Roughrider State, Flickertail State
מושל	דאג בורגום (המפלגה הרפובליקנית)
העיר הגדולה	פארגו
תאריך ייסוד	2 בנובמבר 1889
סדר כניסה	39
שטח	183,272 קמ"ר (דירוג: 19)
‑ שטח ואחוז מים	4,432 קמ"ר 2.4%
גובה	580 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	1,069
‑ הנקודה הנמוכה	229
אוכלוסייה	‏
‑ צפיפות	3.58 נפש לקמ"ר (דירוג: 47, 2010)
אזור זמן	UTC -6
	www.nd.gov
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת דקוטה הצפונית רגילה) ביסמרק פארגו גרנד פורקס מינוט מנדאן דיקנסון ויליסטון קנדה מ; י; נ; ס; ו; ט; ה; דקוטה הדרומית מ; ו; נ; ט; נ; ה; דקוטה הצפונית

דקוטה הצפונית (באנגלית: North Dakota להאזנה (מידע • עזרה)) היא אחת ממדינות ארצות הברית, הנמצאת במערב התיכון של ארצות הברית על גבול קנדה, המשתרעת מצפון לה. בירתה היא ביסמרק והעיר הגדולה ביותר בה היא פארגו.

דקוטה הצפונית היא חלק מכיבוש "הספר הפראי" של המאה ה-19 בארצות הברית. שם המדינה נגזר משמו של שבט דקוטה שישב באותן טריטוריות, ענף משנה של שבט הסו.

דקוטה הצפונית היא אחת משש המדינות שהשתייכו לרצועת הספר בימי המערב הפרוע.

מקור השם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

כבר אלפי שנים שאינדיאנים גרים במקום. המשלחת האירופאית הראשונה שהגיעה למדינה הייתה בשנת 1738. בשנת 1762 עבר האזור לבעלות ספרדית.

המדינה היא אחת מ-13 המדינות שעד 1803 נכללו בתוך האזור שנקרא לואיזיאנה הצרפתית. בשנת 1803 קנתה ארצות הברית את לואיזיאנה, כולל רוב שטח דקוטה הצפונית, מידי נפוליאון. בהסכם 1818 קיבלה ארצות הברית שטחים בבעלות הבריטים שהיו מדרום לקו הרוחב 49. רובם של שטחים אלו צורפו לדקוטה הצפונית, ומיעוטם למינסוטה. במהלך המאה ה-19 המדינה הייתה מיושבת בדלילות.

המדינה צורפה לברית הפדרלית ב־2 בנובמבר 1889. הייתה מין יריבות בין דרום וצפון דקוטה - מי מבין המדינות תתקבל ראשונה לאיחוד. לבסוף, הן צורפו באותו היום ואין תיעוד לאיזו מדינה נכנסה קודם.

גאוגרפיה

רוב שטחה של המדינה הוא חלק מהמישורים הגדולים. מדרום לדקוטה הצפונית נמצאת דקוטה הדרומית, ממערב נמצאת מונטנה ובמזרח נמצאת מינסוטה, כאשר בין המדינות מפריד הנהר האדום של הצפון. מצפון למדינה משתרעים המחוזות של קנדה מניטובה וססקצ'ואן.

הנהר מיזורי זורם דרכה.

בדקוטה הצפונית שורר אקלים יבשתי עם קיץ חמים וחורפים קרים. הבדלי הטמפרטורה הם משמעותיים בגלל מיקומה היבשתי הרחוק והיותה במרכז חצי הכדור הצפוני, עם מרחקים שווים בערך לקוטב הצפוני ולקו המשווה.

כלכלה

החקלאות היא התעשייה הגדולה ביותר בדקוטה הצפונית, אם כי נפט, עיבוד מזון וטכנולוגיה הן גם תעשיות מרכזיות. קצב הצמיחה שלה הוא כ־4.1%. על פי הלשכה לניתוח כלכלי היה לכלכלה של דקוטה הצפונית תוצר מקומי גולמי של 55.180 מיליארד דולר ברבעון השני של 2018. ההכנסה לנפש הייתה 34,256 דולר.

קצת יותר מ 21% מסך התוצר המקומי הגולמי במדינה נכון לשנת 2013,כ־49.77 מיליארד דולר, מקורו במשאבים טבעיים וכרייה.

נכון לשנת 2012, העיר פארגו היא הקמפוס השני בגודלו של חברת מיקרוסופט המונה כ־1,700 עובדים. גם חברת אמזון מעסיקה כמה מאות עובדים בעיר גרנד פורקס.

נכון לדצמבר 2019, שיעור האבטלה במדינה הוא בין הנמוכים ביותר בארצות הברית והוא עמד על 2.4 אחוזים. המדינה לא הגיעה לחמישה אחוזי אבטלה מאז שנת 1987. בסוף 2010, ההכנסה לנפש במדינה דורגה במקום ה -17 בארצות הברית. עשר שנים קודם לכן, המדינה דורגה במקום ה-38. הקיטון בשיעור האבטלה והצמיחה בהכנסה לנפש נובעת מפריחת תעשיות הנפט במדינה.

דמוגרפיה

מפקד האוכלוסין בארצות הברית מעריך את אוכלוסיית דקוטה הצפונית בכ־762,062 נכון ל־1 ביולי 2019, גידול של 13.30% מאז מפקד 2010. נתון זה ממקם את דקוטה הצפונית כמדינה האמריקאית עם האחוז הגבוה ביותר בגידול האוכלוסייה מאז 2011. בארצות הברית רק שלוש מדינות עם פחות תושבים ממנה (אלסקה, ורמונט וויומינג).

הגירה

לאורך המחצית האחרונה של המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, דקוטה הצפונית, יחד עם מרבית המערב התיכון, קלטו זרם המוני של תושבים חדשים ממזרח ארצות הברית ומהגרים מאירופה. המדינה נהפכה ליעד פופולרי לחקלאים ופועלים בכלל ובני משפחותיהם, בעיקר מנורווגיה, איסלנד, שוודיה, גרמניה ובריטניה. חלק גדול מהגירה זו הגיע גם לצד המערבי של עמק הנהר האדום בדקוטה הדרומית ובמינסוטה. אזור זה ידוע היטב בשל אדמותיו הפוריות מה שהגביר את ההגירה לאזור. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה זה בין אזורי החקלאות העשירים ביותר בצפון אמריקה.

מאז סוף המאה העשרים, אחד הגורמים העיקריים להגירה החוצה מדקוטה הצפונית הוא היעדר משרות טובות לבוגרי המכללות. נעשו תוכניות ליצור משרות בהיי-טק, אך יעילותן של תוכניות אלה לא צלחה, וההגירה החוצה מהמדינה נמשכה. במהלך העשור הראשון של המאה ה -21, האוכלוסייה גדלה, בחלקה הגדול בגלל משרות בענף הנפט הקשורות לפיתוח שדות נפט שמופק מפצלי שמן.

דת

בדקוטה הצפונית מספר הכנסיות לנפש הוא הגבוה בכל מדינות ארצות הברית.

סקר משנת 2001 הצביע על כך ש- 35% מאוכלוסיית צפון דקוטה הייתה אז לותרנית, ו -30% הגדירו עצמם כקתולים. קבוצות דתיות אחרות היו המתודיסטים (7%), בפטיסטים (6%), ופרסביטרים (1.27%). בנוסף היו עוד מספר קבוצות דתיות, כולל מורמונים. האוכלוסייה הנוצרית הכוללת לפי סקר זה הייתה 86%. בשנת 2000 היו בערך 920 מוסלמים ו -730 יהודים במדינה. שלושה אחוזים מהנשאלים הגדירו עצמם כ- "חסרי דת", ו -6% סירבו לענות.

פשע

במשך עשרות שנים שיעור הרצח השנתי בדקוטה הצפונית ושיעור הפשע האלים היה הנמוך ביותר בארצות הברית. אולם בשנים האחרונות, למרות שהוא עדיין מתחת לממוצע הארצי, הפשע עלה בחדות. בשנת 2016 שיעור הפשעים האלימים היה גבוה פי שלושה מאשר בשנת 2004, כאשר העלייה התרחשה בעיקר בסוף שנות האלפיים. זה קרה בזמן ששיעור הפשע האלים הלאומי ירד מעט. עובדים בעיירות שבהן תעשיית נפט הואשמו בגידול.

קבוצות דתיות בדקוטה הצפונית^[1]
נוצרים
פרוטסטנטים אוונגליסטים	22%
פרוטסטנטים אחרים	29%
קתולים	26%
נוצרים אחרים	1%
דתות אחרות
מוסלמים	1%
אחר	2%
חסרי סיווג דתי	20%

קבוצות גזעיות בדקוטה הצפונית^[2]
לבנים לא-היספאנים	88.9%
אמריקאים ילידים	5.4%
היספאנים	2%
שחורים	1.2%
אסייתים	1%
מעורב	1.8%

קבוצות מוצא אתני בדקוטה הצפונית^[3]
גרמנים	46.2%
נורווגים	29.5%
אירים	8.1%
אנגלים	5%
שוודים	4.8%
צרפתים	4.5%
רוסים	3.7%
אמריקאים	2.9%
פולנים	2.3%

שפות מדוברות בדקוטה הצפונית^[3]
אנגלית	94.9%
ספרדית	1%
אחר	4.1%

הערים הגדולות

הערים הגדולות בדקוטה הצפונית (נתוני 2013)^[4]
דירוג	שם העיר	אוכלוסייה	חלק ממטרופולין
1	פארגו	115,863	פארגו
2	ביסמרק	68,896	ביסמרק
3	גרנד פורקס	56,057	גרנד פורקס
4	מינוט	47,997
5	וסט פארגו	31,771	פארגו
6	ויליסטון	24,562

המטרופולינים הגדולים בדקוטה הצפונית (נתוני 2014)^[5]
דירוג	שם המטרופולין	אוכלוסייה	מיקום
1	פארגו	228,291	מזרח דקוטה הצפונית
2	ביסמרק	126,597	מרכז דקוטה הצפונית
3	גרנד פורקס	101,842	מזרח דקוטה הצפונית

ממשל ופוליטיקה

כמו בשאר מדינות ארצות הברית, גם בדקוטה הצפונית ישנה הפרדת רשויות בין הכח המחוקק, המבצע והמשפטי.

הרשות המבצעת מנוהלת בידי המושל שנבחר פעם בארבע שנים. מאז שנת 1992 המפלגה הרפובליקנית מחזיקה במשרה זו. בראש הרשות המבצעת עומד המושל הנבחר. המושל הנוכחי הוא דאג בורגום, רפובליקני שנכנס לתפקידו ב־15 בדצמבר 2016, לאחר שקודמו ג'ק דלמפל לא התמודד שוב. מפלגה זו היא זאת שברוב המקרים ניצחה במדינה בבחירות לנשיאות. המועמד לנשיאות המפלגה הרפובליקנית בדרך כלל נזוכה למרב הקולות במדינה ולקולות האלקטורים (שלושה במספר). בשנת 2004 ג'ורג' ווקר בוש זכה עם 62.9% מהקולות במדינה. מבין כל המועמדים לנשיאות מהמפלגה הדמוקרטית מאז 1890, רק גרובר קליבלנד (1892), וודרו וילסון (1912 ו-1916), פרנקלין ד. רוזוולט (1932 ו -1936), ולינדון ב. ג'ונסון (1964) קיבלו את מרב הקולות במדינה.

חברי הסנאט המייצגים את המדינה הם: ג'ון הובן וקווין קריימר הרפובליקנים.

האספה המחוקקת של דקוטה הצפונית היא גוף בעל שני בתים שהם הסנאט ובית הנבחרים. כל אחד מ-47 המחוזות שבמדינה שולחת סנטור אחד ושני נציגים לבית הנבחרים. הבחירות לאספה מתקיימות פעם בארבע שנים.

לבית המשפט יש ארבע רמות (מהנמוכה לגבוהה): עירונית, מחוזית, כללית ובית משפט לערעורים.

השכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

סמלי המדינה

סמלי מדינת דקוטה הצפונית
דגל	סמל	מוטו	כינוי
דגל דקוטה הצפונית Flag of North Dakota	סמל דקוטה הצפונית Seal of North Dakota
		"חירות ואחדות, עכשיו ולנצח, מאוחד ובלתי נפרד" "Liberty and union, now and forever, one and inseparable"	"מדינת גן השלום" "Peace Garden State"
עץ	פרח	ציפור	חיה
אולמוס אמריקאי Ulmus americana	ורד הערבות Wild prairie rose	סטורנלה נגלקטה Western meadowlark	סוס הנוקוטה Nokota Hors