צ'אנגואים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיקר פיסוק שגוי וגופן עברי נטוי, לפצל פתיח לפסקאות, שגיאות כתיב ("בהונגורומי"?).
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיקר פיסוק שגוי וגופן עברי נטוי, לפצל פתיח לפסקאות, שגיאות כתיב ("בהונגורומי"?).
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
צ'אנגואים
Csángók
Ceangăi - Tschangos
אוכלוסייה

2.165 (צ'אנגואים מוצהרים) ב-1992;[1]
1.370 în 2002[1][2];
1.536 în 2011[3]
5.866 (שהצהירו את עצמם כהונגרים בחבל מולדובה)[4]

לפי הערכת מועצת אירופה (2001) חיו בחבל מולדובה ברומניה כ-70,000-60,000 דוברי הונגרית. [5]

הערכה מדעית:62,265 דוברי (גם) הונגרית (מספר שהוערך על ידי הקתדרה לאתנוגרפיה הונגרית בקלוז'-נפוקה, לפי מחקריו של הפרופ' וילמוש טאנצוש ב-110 יישובי בחבל מולדובה ברומניה בין השנים 1996-1992)

[6]
שפות
הניב הצ'אנגואי של השפה ההונגרית
השפה הונגרית
השפה הרומנית והתת-ניב המולדובני שלה
דת
נצרות רומית-קתולית
מיעוט בארץ הברסה - נצרות אוונגלית

צ'אנגואים, ביחיד צ'אנגו (בהונגרית: csángók, ביחיד csángó, ברומנית: ceangăi צ'אנגֶיי, ביחיד - ceangău - צ'אנגֶאו, בגרמנית: Tschangos (או Tschangonen) הם תת-קבוצה אתנית הונגרית (מדיארית) החיה לרוב בשטחי הממלכה הישנה (Vechiul Regat) של רומניה.

הצ'אנגואים מחולקים לשלוש קבוצות:

  • הצ'אנגואים של מולדובה - (בהונגרית: Moldvai csángók), החיים בחבל מולדובה במזרח רומניה, בני הדת הנוצרית רומית-קתולית. כיום הם מזהים את עצמם כרומנים או כהונגרים ורק מיעוט מזהה את עצמו כצ'אנגואים.
  • הצ'אנגואים מגימש (בהונגרית: Gyimesi csángók), אף הם מאמיני הנצרות הרומית-קתולית, ומזדהים לרוב כהונגרים. מיעוט מהם מזדהה כ"צ'אנגואים" בלבד.
  • הצ'אנגואים מ"בורצנלנד" (בהונגרית : Hétfalusi csángók) או מ"חבל ברסה" - באזור "שָאפְּטֶה סָאטֶה" (Șapte Sate, "שבעה כפרים" - בהונגרית: Hétfalu) במחוז בראשוב של רומניה, בדרום-מזרח טרנסילבניה. הם בני הדת הנוצרית הלותרנית או אוונגלית ומזדהים כהונגרים.

רבים מהצ'אנגואים התפזרו לחלקים אחרים של רומניה, כגון המחוזות קונסטנצה או טולצ'ה.

הצ'אנגואים נבדלים מהסקלרים של בוקובינה, תת-קבוצה הונגרית שחיה במחוז סוצ'אבה בתקופה שבין 1777–1940.

לפי דו"ח של המועצה האירופית משנת 2001 הצ'אנגואים מחבל מולדובה הם קבוצה בלתי הומוגנית של אנשים ממוצא הונגרי שמתגוררים שם עוד מימי הביניים. משערים כי הגיעו למיקומם הנוכחי בגלים עוקבים מאגן הקרפטים, או דרך עמק הסומש ומאגן טיסה העילית, או מההמישור הטרנסילבני. לצידם הגיעו מאוחר יותר גם סקלרים.

לפי מפקד משנת 2011 ברומניה רק 1536 תושבים הצהירו על עצמם כבני זהות צ'אנגואית. 5,866 זיהו עצמם כהונגרים. מספר הצ'אנגואים מארץ הברסה, המזהים את עצמם כהונגרים, היה בשנת 2011 – 8,491. אולם מבחינה אתנו-לשונית קיימת ההשערה כי מספר הצ'אנגואים הוא הרבה יותר גדול ממה שנמצא במפקדי האוכלוסין הרשמיים. לפי השערה של המועצה האירופית ב-2001 חיו בחבל מולדובה של רומניה כ-60,000-70,000 דוברי הונגרית (בלי קשר לשיוך הלאומי שעליו הצהירו). במהלך מאות השנים התודעה הלאומית של הצ'אנגואים התבססה בדרך כלל על הניב ההונגרי שלהם ועל דתם הנוצרית-רומית-קתולית. בגלל המחלוקות בין רומנים להונגרים לגבי הבעלות על טרנסילבניה קיימת מגמה מסוימת בדעת הקהל ואצל שלטונות הרומניים לשלול את זהותם ההונגרית של הצ'אנגואים ושל הסקלרים.

השפה המדוברת על ידי הצ'אנגואים היא דוגמה לדו-לשוניות ניבית. קיים ניב צ'אנגואי הונגרי המורכב משלושה תת-ניבים: צפוני (באזור העיר רומן), דרומי (במחוז בקאו וסקלרי, בעמקי הנהר סירט, הנהר טזלאו והנהר טרוטוש). כמו כן קיים תת-ניב צ'אנגואי רומני שדובר עדיין בשנים 1950–1960 בעיקר על ידי קשישים, כשהדורות הבאים עברו לתת-הניב המולדבי או המולדובני של השפה הרומנית, הנפוץ בסביבה. תתי-הניבים ההונגריים של היום הם גרסאות ארכאיות של שפה הונגרית מימי הביניים, שאינן כוללות מילים שהופיעו בעת רפורמת השפה ההונגרית בשנים 1790–1870.

בהשוואה לתרבות העממית ההונגרית, הפולקלור הצ'אנגואי הוא ארכאי יותר, כשהוא משמר יסודות מימי הביניים. כיום התלבושת העממית הצ'אנגואית של הנשים דומה לזו של הרומנים ממערב מולדובה. לעומת זאת תלבושת הגברים שומרת על השפעות של הלבוש ההונגרי שבמזרח טרנסילבניה. הקישוטים כוללים יסודות אופייניים לשני העמים - הרומנים וההונגרים. מוזיקת העם כוללת יחד עם ריקודי העם, את כל הסגנונות מן השכבה הארכאית של מוזיקת העם ההונגרית, וגם השפעה רומנית. ישנם הבדלים מסוימים בין המטבח הצ'אנגואי ממולדובה לבין המטבח האופייני לאגן הקרפטים.

החינוך בשפה ההונגרית מאורגן בכמה כפרים ממולדובה, ברובו בכיתות פרטיות, מחוץ לבית הספר. הצ'אנגואים המחשיבים את עצמם באופן מוצהר להונגרים או צ'אנגואים מיוצגים על ידי איגוד ההונגרים הצ'אנגואים של מולדובה, שהוא סיעה בתוך האיחוד הדמוקרטי ההונגרי של רומניה. לעומת זאת הרומנים בני הדת הרומית-קתולית, לרבות הצ'אנגואים המצהירים את עצמם כרומנים, מיוצגים על ידי איגוד הרומיים-קתולים על שם דומיטרו מרטינאש (Dumitru Mărtinaș).

על אף התנגדותם של הצ'אנגואים לטמיעה לאורך הזמן, בהשפעת גורמים הכרוכים בסביבה, בכנסייה ובשלטונות המקומיים והלאומיים, הם הגיעו לדרגה גבוהה של התבוללות. המועצה האירופית מס. 1521 משנת 2001, המליצה לרומניה להגן על התרבות ועל השפה המסורתית של הצ'אנגואים ממולדובה, אם תושבים אלה מכבדים אותן, או אם הערכים המסורתיים הללו בתחום התרבות והלשון עדיין קיימים. מיזם שימור התרבות הצ'אנגואית על חשבון רעיון ההומוגניות הלאומית בתוך גבולות המדינה הרומנית, נתקל עדיין במכשולים. אלו נוגעים בעיקר לנטיה לשלילת זהותם ההונגרית של הצ'אנגואים מן הצד הרומני וגם בפוליטיקה של המיעוט ההונגרי הגדול ברומניה.

מקור השם

"נודדים" ו"מתערבבים"

לפי האקדמיה ההונגרית למדעים ולפי רוב החוקרים,[7][8] מקור האתנונים הוא במילה ההונגרית csángó (צ'אנגו).[9][10] מילה זו, שיש לה גם וריאנטים של פועל - csángál ו - elcsángál[11] קיימת בניב הסקלרי, והשורש שלה csáng- משמעותו היא "לנדוד", "ללכת לאיבוד" ורומזת להיותם הצ'אנגואים מנותקים משאר בני העם ההונגרי.[7] בניבים הונגריים אחדים כמו ניב המישור הטרנסילבני וזה מאזור טיסה-קריש או של הטיסה העילית, מובן המילה csángó הוא "נווד", "נודד".[12] בניב הסקלרי יש למילה זו גם משמעות של "מעורב", " או "בן כלאיים" (elcsángálás) שקם לעולם בעקבות הנדודים.[7] בנוגע להיבט האחרון, ברנאט מונקאץ' ציין כי המונח בא מהפועל csángani שהמשמעות שלה בבקעת צ'וק (Depresiunea Ciucului) הוא "להתערבב" csángadikעם מינים או עמים אחרים והמילה csángo מורה על "בן כלאיים”. כלומר בניב הסקלרי למלים אלה משמעות פג'רוטיבית.[7]

לפי סברה של החוקר הפיני אירייה ויכמן ייתכן כי המושג " csángó" אינו נובע משם של שבט הונגרי כלשהו, אלא כך נקראו אותם הסקלרים הטרנסילבנים שהתרחקו מחבריהם והתיישבו באזורים מיושבים ברומנים, שבהם הושפעו על ידי אלה גם מבחינה חומרית וגם מבחינה אידאולוגית ועברו דרגה מסוימת של "רומנזיציה",[13] יון פודיה ב"מונוגרפיית המחוז בראשוב" משנת 1938 ציין כי מקור האתנונים הוא בפעלים ההונגרים csángodni ו- ecsángodni שמובנם "לנטוש משהו או מישהו" "להתנכר למישהו או לנכס כלשהו". בפועלים אלה השתמשו סקלרים לגבי סקלרים שעברו רומניזציה במחוז צ'וק.[14]

לגבי הפירוש האטימולוגי הראשון - הקשור ל"נדודים", הבלשן ההונגרי שאנדור נ. סילאגי עשה אנלוגיה בין הפועל "לנדוד" לבין האתנונימים "קאבארים" וכוזרים, בעלי משמעות דומה - של "נודדים".[15] לפי "מילון השפה ההונגרית" משנת 1862, "המילון האטימולוגי של השפה ההונגרית" שפורסם בבודפשט ב-1972 בהוצאת האקדמיה ההונגרית למדעים, "מילון הרגיונליזמים החדש" שפורסם על ידי הוצאת האקדמיה ההונגרית בבודפשט ב-1979, תרגומי המושגים csangó ו csángó הם "נודד", במובן של אדם המחליף את מקומו"[11]

השערות אחרות

ההיסטוריון הרומני ניקולאיה יורגה טען שהמונח מקורב למילה הרומנית șalgău - ששורשה במילה ההונגרית sálgó[16] וגרסאות שונות של המילה ההונגרית "sóvágó" שמשמעותה "חותך מלח", שם שניתן לפועלים הסקלרים במכרות המלח בטרגו אוקנה.[17] לפיכך האתנונים נוצר בשפה הרומנית מהמילה ההונגרית sóvágó על ידי פיתוח של פונמות - sóvágó - șaugău, șalgău – șangău ואחר כך חדר בחזרה לשפה הונגרית בצורת csángó.[18] יורגה הציע גם את המשמעות "מצלצל רע" באסוציאציה לכינוי שניתן על ידי עמים טורקים לאלה ששפתם "מצלצלת היטב", בקשר לאופן המיוחד שבו מבטאים הצ'אנגואים את הצליל s במקום ș.[19] לאזר שייניאנו[20] הסכים כי המונח מקורו במילה ההונגרית "cszangó" במובן "נשמע רע", כרמז לשפה מחוספסת.[21]

לפי תאוריה של הבלשן אנטאל הורגר השם צ'אנגו מקורו במילה czammog (אלה (כלי)) הרומזת לרועה הצאן הסקלרי אשר הולך עם אלה בידו אחרי כבשיו.[22] השערה אחרת של אותו החוקר היא שהשורש של המילה הוא cseng או csáng שמשמעותו "לשקשק, לצלצל בקול" המזכירה את הרקע התרבותי-היסטורי של השימוש בצלצול הפעמונים כאזעקה מפני סכנות.[18]

קבוצה אחרת של חוקרים - יאנוש ירניי, אנדרה ורש, שאנדור נ. סילאגי - סבורה שמקור האתנונים הוא פשוט בלתי ידוע.[18]

לפי אגדה שנלקטה באמצע המאה ה-19 על ידי כומר כפרי בשם אינצה יאנוש פטראש, אבות הצ'אנגואים היו לוחמים בצבאו של המלך ההונגרי לסלו הגדול שגירש את הטטרים ממולדובה. מכיוון שהיו להם פעמונים על הסוסים, המלך שאל: מה עם האנשים האלה עם פעמונים (המצלצלים)? (בהונגרית :csángatók[23] אגדה אחרת שעליה דיווח הבלשן מוזש רוביני לפי סיפורו של אנטאל מארטאנאש מן היישוב סבאואן, במחוז ניאמץ בשנת 1900,[11] שם הצ'אנגואים בא מתקופת הגעתם למולדובה כשעדריהם נשאו פעמונים (בהונגרית csengő) וגם הרועים עצמם צלצלו בפעמונים, ניגנו בכינורות וירו ברובים. מי שראה או שמע אותם היה אומר "הנה התיישבו פה אנשים עם פעמונים - csengős, csángós[24]

המילה "צ'אנגו" נמצאת בשם ההונגרי של כפר במחוז קובאסנה שבמרכז רומניה, בחבל הסקלרים - צ'אנגוטלפ - "התנחלות הצ'אנגו" (ברומנית קרפינני Cărpinenii),[25] כמו כן נמצאת בשמה של פסגה בהרי נמירה - פסגת צ'אנגאו Ceangău שגובהה 1398 מ',[26] ובשם של רחוב בבודפשט (Csángó Utca) (רחוב צ'אנגו).[27]

התיעוד הראשון של השם "צ'אנגואים":
כאנתרופונים
  • בשנת 1400 -אדם בשם Georgium Chango[28]
  • בשנת 1424 - אדם בשם פטרו צ'אנקו Petro Czanko[29]
  • ב-8 ביוני 1443 - תעודת תרומה של שטפאן, בנו של אלכסנדרו הטוב -

în 8 iunie 1443: actul de donaţie al lui Ştefan, fiu al lui Alexandru cel Bun: „această adevărată slugă a noastră, pan Iliiaş Sanga, a slujit nouă drept şi credincios” (המשרת המהימן שלנו, פאן איליאש סאנגה, ששירת אותנו ביושר ומסירות[30]

  • בשנת 1560 - ביישוב מאוקשה במחוז קובאסנה חי אדם שנקרא אנדראש צ'אנגו Csángó András
כאתנונים
  • בשנת 1556 - במואקשה, במחוז קובאסנה - מוזכר אדם בשם מיכאל צ'אנגו (באות קטנה) Michael Csángó
  • בשנים 1766–1767 הכומר פטר זלד (Péter Zöld) ערך מסע בנסיכות מולדובה ובבוג'אק, ותיאר את מצב הכפרים המיושבים בהונגרים רומים-קתולים שגרו בהם.

את ההונגרים בנסיכות מולדובה הוא מכנה "צ'אנגואים-מדיארים" (צ'אנגואים-הונגרים). ב-1772 פטר זלד ערך עצומה בשם הקהילה הכנסייתית בניקולשט, שבה התלוננו תושבי ניקולשט נגד "ההונגרים מלונקה" המכונים "צ'אנגואים" (csango dictis). זאת בהקשר של הסכם שהושג לפני 30 שנה, שאותו הפר אדם בשם אנטאל ציקו (Antal Cziko) מן היישוב פרומואסה, ושלפיו הורשו בני פרומואסה לרעות במרעה על ההר מיניטה Minyite, הקרוי גם הגייש Hegyes, תמורת מס של 12 פלורין.[31] המוזיאולוג אנטון קושה סבר שדברי הכומר זלד בדו"חו הראשון הוא "אתנונים מזויף". אולם הכומר טען שהתושבים עצמם קוראים לעצמם "צ'אנגו מדיארים" כעבור שבעה עשורים גם אדם בשם אינצה פטראש, שמקורו באותן הקהילות של צ'אנגואים וחי כל חייו בקרבם, אישר כי "צ'אנגואים" היה שמם.

המרצה מריוס דיאקונסקו מהפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת בוקרשט הדגיש שהכומר הסקלרי פטר זלד לא יצר את האתנונים בצורה מלאכותית, אלא תיאר מציאות כפי שהווה אותה אישית. לאותם מסקנות כמו זלד הגיע כעבור ששה עשורים גם הכומר אינצה פטראש, שהיה בן לקהילת צ'אנגואים וחי בתוכה.[32]

מוצא הצ'אנגואים

מוצא הצ'אנגואים היה במשך הזמן אחד מהשנויים ביותר במחלוקת, מה שהשאיר מקום לתאוריות רבות וסותרות. תאוריות אלה התבססו במידות שונות על מחקרים מדעיים, אולם הן לעיתים קרובות מושפעות על ידי ההשקפות המדיניות של שתי המדינות השכנות היריבות - הונגריה ורומניה. האינטרס הלאומי הדהד בעיקר בשני כיוונים ראשיים בנוגע להסבר מוצאם של הצ'אנגואים: תאוריית הרצף או ההמשכיות, הנתמכת על ידי האנתרופולוגים ההונגרים, ותאוריית המדיאריזציה (הונגריזציה) הנתמכת על ידי רומנים.[33]

לפי תאוריית הרצף פרוטו-צ'אנגואים הגיעו לפני פלישת ההונגרים באגן הפאנוני במאה התשיעית ומכאן ניתן היה לשער כי הצ'אנגואים הם אוכלוסייה ותיקה מקרב השבטים המדיארים שבאותה תקופה שהו בין הנהרות דנייפר ודנייסטר. גיולה לאסלו (1986) חילק את פלישת המדיארים לפאנוניה לשני שלבים: אחת במאה השישית והשנייה במאה התשיעית, כאשר שרידי הגל ההונגרי הראשון הם הסקלרים והצ'אנגואים, בעוד הגל השני הם ההונגרים של ימינו.[33]

תאוריית המדיאריזציה פותחה בעיקר על ידי הרומני פטרו רמניאנצו (1944) עם תוספות של דומיטרו מרטינאש (1985).לפיה הצ'אנגואים היו במקורם רומנים מטרנסילבניה שהועברו לנצרות הרומית-קתולית ונאלצו לאמץ את השפה ההונגרית. תאוריה זו עדיין הפופולרית ביותר ברומניה והיא קודמה על ידי חוגים שונים, לרבות כמה ארגונים בתוך הכנסייה הקתולית ובקרב צ'אנגואים הקתוליים הדוברים רומנית, כמו אגודת הרומיים -קתוליים ע"ש דומיטרו מרטינאש, וכן על ידי הממשלה הרומנית ועל ידי כמה אקדמאים[33]

אף-על-פי ששתי התאוריות הקוטביות האלה הנתמכות בשני המחנות היריבים, הופרכו על ידי מדענים בני זמננו, הן ממשיכות להישאר פופולריות, כל אחת בארצה.[33] על אף ההשערות הסותרות האלה, לצ'אנגואים עצמם קיימות השקפות לגבי מוצאם. מאידך, חלק מהם מחשיבים עצמם הונגרים, וזאת ללא שום רגש פלגני, אוטונומיסטי או רגש אתנו-פוליטי אחר. קיים מגוון תחושות זהות - החל ממיעוט המחשיב עצמו כהונגרי גם מבחינה אתנית וגם מבחינה הזדהות לאומית, ועד לכאלה הסבורים שהם רומנים רומיים-קתוליים ממוצא הונגרי וכאלה המכנים את עצמם פשוט "מולדובנים רומיים-קתוליים". ההשקפה האחרונה המוזכרת היא מהנפוצות ביותר בקרב הקהילה והיא דומה לזו, למשל, של הטטרים של קרים הנוהגים לזהות את עצמם כ"מוסלמים של קרים" אשר כקבוצה אתנית דוברת שפה טורקית, או של האמיש בארצות הברית המגדירים את עצמם על ידי ההשתייכות הדתית ולא על ידי המוצא והניב הגרמני שלהם.[33]

דעה מסורתית לגבי המוצא של עצמם הייתה קיימת אצל הצ'אנגואים עוד המחצית השנייה של המאה ה-18. היא התייחסה לשורשים הונגרים ולשורשים גרמנים [34][35] שני הנרטיבים הקוטביים הרשמיים והחצי-רשמיים בנוגע למוצאם חיזקו אחרי שנת 1989 בקרב הצ'אנגואים משבר זהות עוצמתי שנמשך כבר יותר ממאה שנה. רבים מקרב הצ'אנגואים אינם משוכנעים במוצאם ובשייכותם האתנית, ואלו שיש להם השקפה מגובשת כלשהי אינם מעזים לחושפה בפומבי. על רקע זה הופיעו מחלוקות גם בתוך קהילתם.[33]

מחקרים בינלאומיים בתחום הגיעו למסקנה שהצ'אנגואים הם ממוצא הונגרי[36][37] עם יוצאים מן הכלל מעטים כמו מקרים אחדים של מתבוללים ממוצא רומניה, גרמני, פולני, איטלקי וצועני.[36] כיום מקובל לחשוב כי ההונגרים המולדובנים הגיעו למיקומם הנוכחי בימי הביניים מכיוון מערב, מהאגן הקרפטי. עדיין נשאר להבהיר מאיזה מקומות בדיוק יצאו התושבים ההונגרים אל מולדובה: מעמק הסאמוש ואגן הטיסה העליונה או מהמישור הטרנסילבני .[38] ההונגרים המולדובנים לא התהוו כקבוצה הומוגנית, לא מבחינה היסטורית ולא מבחינה לשונית-אתנוגרפית. רוב החוקרים בתחום אינם מסכימים עם השימוש במושג " צ'אנגו" באופן כללי, ומעדיפים להבדיל בין ההונגרים שהתיישבו במולדובה בימי הביניים לבין פליטים סקלרים שהגיעו לשם במאות ה-17–19 (במיוחד בשלהי המאה ה-18) בגלים קטנים יותר או גדולים יותר. חוקרים אחרים משתמשים במושגים "הונגרים מולדובנים" ו"סקלרים מולדובנים", בעוד שאחרים מנסים להגדיר את ההבדלים הבולטים, על ידי השימוש במונחים "צ'אנגואים הונגרים" ו"הונגרים-סקלרים"[33]

ההשערות השונות

תאוריות המוצא הטורקי הקדום

מפת החלק האירופי של האימפריה העות'מאנית ושל המדינות בחסותה. פזורת הצ'אנגואים במולדובה (בצבע כתום) לפי גיום לז'אן (1 בינואר 1861)

לפי התאוריה הכללית לגבי מוצאם הטורקי הקדום של הצ'אנגואים הם היו צאצאים של אוכלוסיות טורקיות שאימצו את השפה ההונגרית או שהתערבבו עם הונגרים וסקלרים לפני המאה ה-13. ההשערה השנייה זכתה לתמיכה בקרב חוקרים רומנים ידועים.[39] גזה פרנצי טוען שרק לקבוצה הדרומית (מאזור בקאו) היו שורשים טורקיים.[39] לפי ניקולאיה יורגה מקורה של קהילה זו באוכלוסייה טורקית שהתיי/בה במזרח הקרפטים לפני ההונגרים. היא השאירה עקבות בטופונימים של האזור המסיב צ'אחלאו, הרי ראראו וכו'.[40] יורגה מזכיר שמרבית הסקלרים חיים ממערב לקרפטים. האגף המזרח ההונגרי של הסקלרים נמצא מזרחית מהרי הקרפטים, עם רצף של כמה יישובים ממזרח לנהר סירט, שאותם הקימו הוסיטים במאה ה-15.. כמו כן בין נהר פרוט לדנייסטר ישנה עוד מובלעת קווית של אוכלוסייה הונגרית עד לצ'ובורצ'יו, משמאל לדנייסטר.[41]

תאוריית המוצא האווארי

בשנת 1986 ניסח גיולה לאסלו תאוריה לפיה האגן הפאנוני נכבש בשני שלבים:לראשונה במאה השישית[33]- על ידי האווראים,[42]

ובפעם השנייה במאה התשיעית[33] על ידי המדיארים (הונגרים) בראשותו של ארפאד.[42] שרידי הגל הראשון הם הסקלרים והצ'אנגואים, בעוד שהגל השני עם ההונגרים של ימינו,[33][43]

תאוריית המוצא הקומני

השטח בשליטת הקומנים בסביבות שנת 1190 - לפי "האטלס ההיסטורי" של ויליאם שפהרד 1923–1926

באמצע המאה ה-19 התפרסמה התאוריה, הנחשבת כיום לרומנטית, שהצ'אנגואים יכולים להיות ממוצא קומני. תאוריה זו הסתמכה על האמונה העממית בייחוס בין השפות ההונגרית, ההונית והקומנית, ולא התחשבה במוצא הפינו-אוגרי או אוגרו-אלטאי של השפה ההונגרית ובמוצא הטורקי קדום של השפה הקומני.[44] נסיבות התיישבותם של קומנים באזור מולדובה קשורות לתבוסתם בקרב על נהר קלקה בשנת 1223. אז נאלצו הקומנים להימלט מן האזור שבין הנהרות דון ודנייפר. על מנת לזכות בחסות ממלכת הונגריה[45] חלק מהקומנים התנצרו בשנת 1227 לפי הדת הקתולית והאפיפיור הקים בהזדמנות זאו את בישופות קומניה שפיקחה על שטח שבין נהר סרט להרי הקרפטים המזרחיים, זהה לשטח שהיה קודם לכן בשליטת האבירים הטבטונים.

נסיבות התיישבותם של קומנים באזור מולדובה קשורות לתבוסתם בקרב על נהר קלקה בשנת 1223. אז נאלצו הקומנים להימלט מן האזור שבין הנהרות דון ודנייפר. על מנת לזכות בחסות ממלכת הונגריה[45] חלק מהקומנים התנצרו בשנת 1227 לפי הדת הקתולית והאפיפיור הקים בהזדמנות זאו את בישופות קומניה שפיקחה על שטח שבין נהר סרט להרי הקרפטים המזרחיים. לפי ההיסטוריון הרומני דימיטריה אונצ'ול, יחד עם הגעתם של יסודות רומנים וסקלרים מטרנסילבניה מזרחית מהקרפטים, הופיעו במחרב בשליטה קומנית גם קהילות של צ'אנגואים.[46] אגרות האפיפיור גרגוריוס התשיעי במאה ה-13 ושל הבישוף תאודוריק מזכירות נוכחותם של הקומנים, הסכסונים הטרנסילבנים, הסקלרים, ההונגרים והוולאכים בתחומה של בישופות קומניה.[47] הרומנים, המאורגנים בישויות מדיניות קטנות, היוו ככל הנראה, את רוב האוכלוסייה שבטח הבישופות, אולם דתם הייתה נוצרית אורתודוקסית.[48] והתנגדו להמרת דתם לקתוליות.[49]

הכומר אלק גגה (Gegő Elek) מצא במחקרו משנת 1838 שיכול להיות רצף בין הקומנים מהאימפריה הקומנית לשעבר שנהרסה על ידי הפליה המונגולית הגדולה מהשנים 1241–1242 והאוכלוסייה הצ'אנגואית בחבל מולדובה.[44] כך היה סבור גם הבלשן ההונגרי ברנאט מונקאצ'י[50] והבלשן הגרמני הידוע גוסטב וייגאנד. האחרון חקר אישית מבחינה לשונית כמה כפרים צ'אנוגאים וביסס את השערתו על ההיגוי השורק, אותו החשיב כשריד מאוחר מן השפה הקומנית[51]/ עם זאת, דעותיהם של וייגאנד ושל מונקאצ'י נחשבות שגויות, מכיוון שלא נמצא התאמה בין שפת הקומנים ובין תכונה זו של ההונגרית שבפי הצ'אנגואים.[44]

ההיסטוריון אנדרה ורש סבר שהצ'אנגואים הראשונים במולדובה היו קומנים שעברו הונגריזציה באמצעות חילופי לשון ותרבות עם דוברי ההונגרים שחיו בעמקי הנהרות פרוט וסירט[52] בשלהי המאה ב-14.[39] השערות אלה, בדומה לזו על הקומנים שעברו "סקלריזציה" מיסודו של ברנאט מונקאצ'י (המסתמכת על תצפיות לשוניות ואנותרופולוגיות) או זו של הפיני ירייה ויכמן איבדו את חשיבותן.[39] ההשערה לגבי המוצא הקומני ננטשה בשנות ה-1920 על ידי רוב ההיסטוריונים,[53] פרט לאנדרה ורש.[54] אף-על-פי כן ניתן להוכיח מורשת תרבותית קומנית גם בתרבות ההונגרית הצ'אנגואית וגם בזו הרומנית. לאוכלוסייה ההונגרית במולדובה היו מגעים עם אוכלוסייה קומנית שהתנגדה למסעות הטטרים במהלך המאות 14 ו-15. הבלשן הטורקי חאקאן איידמיר טען שהלקסם ír שבניבים הסקלריים והצ'אנגואים שמשמעותו "לפסל" או " חריץ" הוא כמו המלים urk, uruk ("פלצור"), dzsepü ("צמר") ו -"kórhány" (גבעה, הר קטן) הם ממקור קומני- קיפצ'קי וייתכן כי לקומנים הייתה השפעה כלשהי על הכתב ההונגרי הקדום או הכתב הרונות של הסקלרים. שורה של היסטוריונים ובלשנים רומנים והונגרים מסכימים שבכמה אזורים במולדובה חיה אוכלוסייה קומנים לא מועטה אפילו במאה ה-15.[55] למשל על יד טרגו ניאמץ.[56] מאוחר יותר, לפי ויקטור ספיניי ואיידמיר, קומנים אלו נטמעו באוכלוסייה הרומנית יחד עם עוד קבוצות אתניות ממוצא מזרחי, למשל הטטרים. [44] נוסף על כך, מספר שמות יישובים שבהם חיו קומנים כמו טורלויאנו, במחוז בקאו, הבא מהעוף טורול וקומן, במחוז בקאו, - הם ממקור קומני.[57] טופונימים קומנים נוספים בנשמרו באזור הם טורוקיאש (Toroklyás), צ'ודומיר, הרי נמירה, קלבוץ' (קלבוק) (Kalabucs = Clăbuc), נחל טזלאו, קרקלאו - במחוז בקאו, נחל קוטומבה, נחל אויטוז, נחל אוז (Uz), דרמנשט, קומנשט, רקצ'ון (Răcăciuni), דופטיאנה, פאראואני (Faraoani) במחוז בקאו,ג'ידפאלווה = אדז'ודן (Dsidafalva = Adjudeni)[58]

תאוריית המוצא ההוני

מסורות של ההונגרים (כמו הקרוניקן שימון קזאי) טענו לקשר בין ההונגרים או בין שושלת ארפאד להונים ולמלכם אטילה. לפי אחת התאוריות הקדומות והנפוצות - מסוג תאוריות הרצף - היו הצ'אנגואים צאצאים של לוחמיו של אטילה ההוני. לפי החוקר בלה גונדה מסורת ברוח זו הושאלה מהסקלרים.[59] כרוניקנים הונגרים כמו אנונימוס ואחרים ייחסו לסקלרים מוצא הוני. זולטאן ז'ופוז טען שהצ'אנגואים התיישבו בשטח שבו חיים כיום עוד בשלב מוקדם בשנים 670–680 בתור חלק מקונפדרציית שבטים אווארים-סבירים -הונים.[39] היו היסטוריונים שסברו כי הקומנים היו מקרובים להונים. פטרו רמנינאנצו העלה בשנת 1944 השערה בנוגע למוצאם ההוני של הקומנים.[60]

תאוריית המוצא הכוזרי

על סמך הצלילים השורקים בשפה (דיבור עם ס במקום ש) ההיסטוריון ההונגרי יאנוש קאראצ'וני טען כי מוצא הצ'אנגואים היה בשבט קאבארי שנפרד מהכוזרים והתערבב עם ההונגרים.[61][62][63] תכונות פוניות אלה נחשבו לאופייניות לשפות ממקור טורקי שבפי הקומנים.[64] המנהיגים והלוחמים הקאבארים כבר ידעו הונגרית לפני שנת 950, אולם נשותיהם וילדיהם שמרו לתקופה ארוכה על השפה הכוזרית. אחרי שנת 1006 התחילו להתנצר ואחרי שנת 1330 נטמעו הקאבארים לחלוטין בעם ההונגרי.[65] קאראצ'וני טען שהשבט הקאבארי נטמע בעם ההונגרי באזור הנהר דראווה ובחבל סלבוניה וצאצאיהם נמלטו אל נסיכות מולדובה בעקבות הרדיפות נגד ההוסיטים מתחילת המאה ה-15. הוא חזר על הטיעון הלשוני, שהדיבור שמחליף את העיצור "ש" ב"ס" היה נהוג גם אצל הצ'אנגואים וגם בחבל סלבוניה.[66]

תאוריית המוצא הפצ'נגי

התיישבו הפצ'נגים בדרום מזרח אירופה בשנים 1040–1070

בספרו "המסורת ההיסטורית על הקמת המדינות הרומניות", ציין ההיסטוריון הרומני גאורגה ברטיאנו קבוצת תערובת של פצ'נגים וקומנים[39] שהתנצרו[67] יחד עם ההונגרים והסקלרים בטרנסילבניה[39] שהגיעו לחבל מולדובה דרך עמקי הנהרות טרוטוש ואויטוז.[39] ברטיאנו ציין גם כן שהסקלרים הגיעו למולדובה רק אחרי הקמת הנסיכות, דבר שחשיבותו הודגשה על ידי רובין בייקר. כמו ברטיאנו, גם ניקולאיה יורגה תמך בהשערת המוצא הפצ'נגי והקומני, בהסבר להבדלים בין ניבי הצ'אנגואים לעומת אלו של הסקלרים.[39] הוא התייחס לאי היגוי העיצור ș (ש) כירושה מהשכבה הפצ'נגית. כטיוען גאוגרפי הזכיר יורגה את ההתיישבות המתועדת של הפצ'נגים במישור ובקרפטים המזרחיים ואת מיקומם של הצ'אנגואים מזרחית מהם.[19] אף-על-פי שגרסאות כאלה של תורת הרציפות, ועל ייחוסם של הצ'אנגואים לשכבה הטורקית במרחב ממזרח לקרפטים המזרחיים, איבדו את תמיכתם של מרבית ההיסטוריונים[39] ישנם עדיים חוקרים המאמינים שהן תקפות.[68][39]

תאוריית המוצא ההונגרי המזרחי

אירופה בסביבות שנת 800. המדיארים (הונגרים) תחת חסות הכוזרים מצפון לים השחור.
אירופה ב-814 - שנת מותו של קרל הגדול. מצפון לים השחור - אטלקז - ארץ ה"טורקים" (כפי שכונו המדיארים על ידי הביזנטים)

בהתחלת המאה ה-19 פיתח מוזש רוביני את הרעיון שלפיו הצ'אנגואים הם צאצאי ההונגרים (מדיארים) מאטלקז.[68] כך סברו גם אישטוואן גיירפי, מיכאל בומברדי גיירג' פראי (1774) ויאנוש ירמה (1852). לאסלו מיקץ' העיר שאין טיעונים מהימנים בכיוון הזה, אבל פאל פטר דומוקוש תמך בתאוריה של רוביני ויחד איתו גם ז'יגמונד שימוני, ברנאט מונקאצ'י, אנדרה ורשי, פורטונאט בורוש,, ארפאד ביטאי, גיירג' אנדרה ובאלינט צ'ורי.[69] אף על פי שחוקרים הונגרים אחדים מסכימים שקבוצות מדיארים יצאו מאטלקז, אזור שייתכן כי כלל גם את עמק הסירט ואת עמק הפרוט באגף הקרפטי שנכבש על ידי ארפאד והשבטים ההונגרים, ההוכחות הארכאולוגיות וההיסטוריות סותרות את ההשערה שלפיה מוצא הצ'אנגואים היה בשבט הונגרי שמלפני תקופת הכיבושים.[39] ההקשר שבו התיישבו המדיארים באטלקז היה הלחץ מצד עמים שכנים אחרים. הראשונים המוזכרים בהקשר זה היו הפצ'נגים, בתקופה שבה המדיארים ישבו בין הנהרות אוראל וולגה, כשהנהרות קאמה ובלאיה היו גבולם הצפוני והנהר סאמארה - גבולם הדרומי. שטח זה נקרא הונגריה הגדולה או בשקיריה.[70]

בין השנים 894–899 הכוזרים בברית עם הע'וזים הגיעו לאזורי הפצ'נגים וגרשו אותם מערבה. הפצ'נגים עצרו קודם ברוס של קייב בשנת 915, חתמו שם הסכם עם הקניאז הווארגי איגור של קייב. אחר כך פלשו בתורם אל האזור אטלקז שבו התרכזו המדיארים וגרשו אותם סופית לאגן הקרפטי.[71] תחת הנהגת השבטים הקאווארים בראשות אלמוש, פנו המדיארים אל פנוניה דרך המעבר "אוגרסקויה " ("מעבר ההונגרים") שבהרי מרמורוש שבהרי הקרפטים הצפוניים.[72][73] הנקרא כיום מעבר ורצקה.[74] מאוד ייתכן כי חלק מהשבטים הקאווארו -מדיארים עברו לפנוניה גם דרך המעבר אוז, שהיה ידוע לכוזרים.[75] הפצ'נגים כבשו בהזדמנות זו שטח גדול בין הדנייפר, הדנובה, והרי הקרפטים.[76] הכיבוש הפצ'נגי הסתיים בסביבות שנת 1050, כשהם נהדפו על ידי הע'וזים שבאו מהמזרח. העוז'ים השאירו באזור אטלקז לשעבר שני הידרונימים: הנהר עוז והנהר אויטוז ובשפך הדנובה השם "אוזו-לימנה". (כלומר "ביצות העוזים")[77]

המיסיונר מרקו בנדיני מסר בספרו "קודקס בנדיני" (Visitatio generalis omnium ecclesiarum catholicarum romani ritus in Provincia Moldaviae) מידע שלפיו עיר שוק מדיארית בשם גיולה (יולה) הוקמה בשנת 744 באמצע המרחק בין טרגו ניאמץ ולבאיה על ידי גיולה, (דיולה), אחד משבעת ראשי השבטים המדיארים שהגיע בפלישה השנייה לפאנוניה ובדרך עצר כאן לזמן קצר.[78] גיולה כיהן כקורסאן, תפקיד צבאי השקול נגד התפקיד הכוזרי של באיג או בק.[79]

בשלהי המאה ה-19 הועלתה ההשערה שהצ'אנגואים היו צאצאי שבט מדיארי שהתיישב במולדובה לפני הרומנים. [80] כעבור כמה עשורים אנדרה ורש האמין גם הוא שלצ'אנגואים ותק יותר רב במרחב המולדובי מאשר לרומנים. [81][82]

הטענות בעד המוצא המדיארי מזרחי של הצ'אנגואים היו בתחום הלשון והארכאולוגיה, אולם יסודן המדעי הוא רעוע. בעוד שאטלקז השתרע מאגן הסירט ומהדנובה מזרחה, הצ'אנגואים שהתיישבו במולדובה התקבצו במיוחד בין הקרפטים לסירט, שם הותירו עקבות בטופנימיה ובהידרונימיה[83][84][85][86] ההשערה משכה בקורת גם מצד חוקרים רומנים[87] וחוקרים הונגרים כאחד. .[88] לפיכך התאוריות לפיהן השכבה הבסיסית של הצ'אנגואים המולדובנים השתייכה לקבוצת כובשים מדיארים שנשארו מחוץ לקרפטים, בדרכם לטרנסילבניה, נדחו.[39]

מבחינה טופונימית השמות העתיקים ביותר ממקור מדיארי בקרב הכפרים המולדבים ,,[89] הכוללים את הסיומות "פאלווה" או "ואשארה"(המונח האחרון הוא בעל שורשים איראניים-פרסיים[90]) שמשמעותם היא "כפר" ובהתאמה "יריד", מוכיחים לדעת חוקרים כמו קלמן בנדה או אדם ט. סאבו שמגמה זו בטופונימים התחילה בתחילת המאה ה-13. על יסוד זה ניתן למקם את מקור היישובים ההונגריים האלה בתקופה שלפני הפלישה המונגולית ולפיכך להסיק כי המדיארים המשיכו לחיות בהם לכל אורך הפלישות המונגוליות. עם זאת, ניכר שהצביון הטופונימי הזה הופיע רק במאה ה-13 ושיאו במאות ה-14–15. מכאן אפשר להבין שהכפרים המדיאריים ההתחלתיים במולדובה יושבו מחדש או הוקמו במולדובה אחרי תקופת הפלישות. [91]

לפי ההיסטוריון רובין בייקר רציפות קיומן של אוכלוסיות, ללא הדבל מוצא (קומני, רומני, הונגרי או גרמני) במרחב במולדבי הוא פחותסביר, בגלל הפלישות המונגוליות שהתרחשו במאה ה-13.[92] אולם היסטוריונים שונים כמו ברנאט מונקאץ', פאל פטר דומוקוש, הוגו וצרקה, שטפאן גורוביי, ויקטור ספיניי, בלה גונדה, זולטאן ז'ופוש, סברו שהתקיימה צורה כלשהי של רציפות. מבחינת מונקאצ'י התושבים שנותרו היו קומנים, בעיני דומוקוש, גונדה וז'ופוש - היו הונגרים, אבות הצ'אנגואים של ימינו, עבור גורוביי וספיניי - הם היו רומנים, ומבחינת וצרקה - היו סקסונים טרנסילבנים. [93] אנליזה גנטית משנת 1996 תמכה בתאוריה שלפיה הצ'אנגואים יכולים להיות צאצאים של קבוצה שהכובשים מדיארים השאירו מאחור בשנת 896. מחקר דומה שפורסם בשנת 2007 ב Annals of Human Genetics מצא הבדל גנטי בולט בין שני מדגמי אוכלוסייה, אחד - סקלרים ממיירקוריה צ'וק והשני - צ'אנגואים מאזור גימש (לונקה דה סוס, מחוז הרגיטה, דבר די מפתיע בהתחשב בקרבתם של שני האזורים. צוין שהצ'אנגואים היו נתונים לבידוד גנטי לעומת הסקלרים. [94] במחקר אחר שפורסם באותו כתב עת מדעי בשנת 2000 מצאו נתונים המצביעים שהצ'אנגואים הם הקרובים ביותר להונגרים מהאזור קישקושאג במחוז באץ'-קיסקון בהונגריה, שהם צאצאי אוכלוסייה קומנית. המחקר הדגיש גם כן שאחרי סלאבים וגרמנים, לאיראנים ועמים טורקיים היו יסודות חשובים במקורם של הצ'אנגואים והסקלרים, שיש להם ככל הנראה גנטיקה איכשהו דומה[95] המחקר תאם את ההשערה לפיה מוצאן של קבוצות אלה הוא באנשים שהושארו מאחור על ידי הכובשים המדיארים, ותמך ברעיון התיישבותם לפני הפלישה המונגולית הגדולה. אף על פי שלא ניתן היה לתמוך במוצא חלופי, בהיעדר ראיות, ידוע כי בין השבטים המדיארים היו בני אוכלוסיות ממוצא איראני (אלאני) וטורקי. [96] מחקר משנת 2015 על מדגם של אוזבקים מעמק פרגאנה, טשקנט, חווארזם, סמרקנד, אזור סורחאנדריה, קאראקלפקסטן, קזחים ממחוז אקטובה, מנוגולים ובוריאטים ועל קבוצות דוברות הונגרית מהונגריה, סקלרים וצ'אנגואים מחבל מולדובה, הצביע על תערובת מרכז אסיאטית בשיעור של 5.1% אצל המדיארים של הונגריה, 7.4% אצל הסלקרים ו6.3% אצל הצ'אנגואים, עם שונויות מסוימות. [97] במחקר אחר משנת 2020 נמצאה קרבה יותר גדולה בין הצ'אנגואים להונגרים מאשר אל הרומנים. כמו כן נמצא קשר חשוב לקבוצות אתניות טורקיות ממרכז אסיה וסיביר, מה שייחד אותם בהשוואה לכל שאר האוכלוסיות ממרכז אירופה ומזרח אירופה, שנחקרו באותו מחקר.[98]

תאוריית המוצא המדיארי המערבי

הגירות הצ'אנגואים (הקבוצות הצפונית, הדרומית והסקלריות), הפצ'נגים והגרמנים הטבטונים בפנים ומחוצה לקשת הקרפטים בימי הביניים

במחצית הראשונה של המאה ה-20 ויתרו החוקרים ההונגרים על תאוריות הגירת הצ'אנגואים מכיוון מזרח, והשיקו את תאוריית ההגירה בימי הביניים, מכיוון מערב, אחרי נהירת המדיארים מאטלקז אל פאנוניה.[99] הוסכם בדרך כלל שההונגרים המולדבים הגיעו למיקומם הנוכחי בחבל מולדובה בימי הביניים, לא מכיוון מזרח אלא ממערב, מאגן הקרפטים. נשאר לברר מאין יצאו הונגרים אלה שהגיעו למולדובה. ההיסטוריונים סבורים שיכלו להגיע מעמק הסומש ומאגן הטיסה העילית. עם זאת, לפי תאוריה המבוססת על גאוגרפיה לשונית, ייתכן כי מרבית הצ'אנגואים התנתקו מקבוצה הונגרית שהתגוררה במישור הטרנסילבני. גזה באקו העלה את ההשערה לפיה הצ'אנגואים הם קבוצה מתוך העם ההונגרי שבמהלך המאות ה-10–13 חיה בחלק המערבי של שטחי הונגריה הנוכחיים, באזור הנחל ראבה) (Rába) ומשם ערקה במהלך המאה ה-12 לטרנסילבניה.[99] מעברם אל מחוץ לקרפטים התרחש הודות להרחבת המעצמה ההונגרית מזרחה, כשמתנחלים למטרה צבאית הוצבו בקווי הגבולות הישנים של הממלכה ההונגרית: על נהר אולט, בהרי הקרפטים (המזרחיים) ועד לנהר סירט, אשר לשם הגיעו אולי בסביבות שנת 1230. לא ניתן לשלול גם את העובדה שתחת הלחץ הצבאי המונגולי, יסודות הונגרים ממזרח לקרפטים שבו לטרנסילבניה ואחר כך חזרו להתיישב במולדובה החל מהשנים 1330.[100] בתקופה שבה השטח העתידי של מולדובה נמצא תחת עול אורדת הזהב התחולל בה דלדול דמוגרפי. אף על פי כל בעקבות השקט היחסי שהשתרר והאינטרס של הכובשים בחידוש הפעילות הכלכלית, צפיפות האוכלוסייה עלתה בתקופה הבאה.[101] פרט לרומנים תועדה באזור בין נהר סירט להרי הקרפטים קהילה ממוצא הונגרי, כשמאוד ייתכן כי המסה של מתנחלים שבאו עד השנים 1241–1242 התחזקה בשלהי המאה ה-13 ובתחילת המאה הבאה הודות לגלים נוספים של הונגרים.[102]

לפי יואן מריאן ציפליק, פרופסור באוניברסיטת סיביו במאות ה-11–12 משימות שמירת הגבולות המזרחיים של ממלכת הונגריה מולאו על ידי צ'אנגואים, בעוד שהסקלרים[103] שהם, לדעתו, אוכלוסייה בעלת שורשים טורקיים, קרוב לוודאי קאוואריים[104] קיבלו מאוחר יותר את תפקיד שומרי הגבול, אחרי שתחילה הם היו פליטים מאזור הנהר טיסה, שנמלטו כתוצאה מהחרפת היחסים הפאודליים בממלכה ההונגרית .[103] מבחינת באקו, תאוריית המוצא המדיערי המערבי מושתתת על הטיעונים הבאים: בימי הביניים המוקדמים, לא היו קיימים קשרים מסוג פאודלי בין ממלכת הונגריה לסקלרים, והמטלות הצבאיות לא היו חובה; ניבי הצ'אנגואים נבדלים באופן מהותי מאלו של הסקלרים, אולם שומרים תכונות דומות מאוד לשפה המדיארית העתיקה, שדוברה במרחב המערבי של המישור הפאנוני; אזור ראבה[103] היה עד לתחילת המאה ה-12 אזור ספר. מצד שני קבוצות אוכלוסייה אלה התרכזו בשלושה אזורים:קו הנהר אולט, ממערב הקניון ראקוש, קו הקרפטים המזרחיים וקו הנהר סירט. בשני האזורים המוזכרים הראשונים הצ'אנגואים הופיעו צמודים לפצ'נגים, ששימוש במהלך המאה ה-12 כתושבי גבול של הממלכה ההונגרית.[105]

האנתרפו-גאוגרף הרומני גאורגה י. נסטאסה טען שהממלכה ההונגרית יישבה קבוצות מדיארים עד לחלק האמצעי של נהר הסירט, באזור שפך הנהר ביסטריצה ויצרה על ידי כך גבול יציב טרם הקמת המדינה הפאודלית מולדובה.[106]/ [107] אך לא יותר מאוחר מסוף המאה ה-13.[108] בשם מדיניות הביטחון של ממלכת הונגריה, שגיבתה אותם, הופקד עליהם לשלוט ולהגן על הגבול המזרחי של המדינה. בהקשר זה ניסו מלכי הונגריה להרחיק את שליטתם הצבאית מעבר לגבול ולהדוף קדימה מזרחה את נקודות הגבול, מאחזיהם ומעוזיהם עד לכיוון הנהרות דנייסטר ודנובה. היישובים הראשונים באזור הספר קמו ככל הנראה אחרי פלישת המונגולים בשנים 1241–1242 ואחר כך בהתחלת המאה ה-16.[108] ראדו רוסטי תמך בתאוריית המושבות הצבאיות, שהסבירה את הקמת הערים בקאו וטרגו טרוטוש. .[109] לאסלו מיקץ' היה באותה דעה והוסיף מידע שלפיו מתיישבים קתוליים גורשו ממולדובה על ידי פליקת המונגולים והוחלפו מאוחר יותר על ידי חיילים הונגרים. הוא הזכיר ששטח בישופות קומניה אוכלס בצורה זאת מחדש בשנת 1247 בעזרת האבירים הגרמנים של מסדר ההוספיטלרים. ההתיישבות המהירה הזאת נומקה על ידי מדיניות המלך בלה הרביעי שנזקק להגנה על המעברים בהרי הקרפטים. מיקץ' טען שהמלך בלה הרביעי סמך על החזקת שמירה צבאית הדוקה לאורך נהר הסירט, בעזרת מספר מבצרים שהוקמו בעמקי היובלים הימניים של הסירט:טרוטוש, ביסטריצה ומולדובה[110] לפני קרב מוהאץ' (1526) ההונגרים של מולדובה נהנו מחסות ממלכת הונגריה בזכות תרומתם להגנת גבולות הממלכה נגד הזרים.[111] יורגה לא הסכים להשערה זו של המושבות ההונגריות ותמכך במוצא ה"טורקי" (במובן הרחב) שלהן.[112]

המקורות התיעודיים הראשונים על נוכחותה של קהילה אתנית הונגרית במולדובה ידועים מהמאה ה-13.[108] קיומם של טופונימים והידרונימים ממקור הונגרי, המתקבצים רובם בחלק המערבי של חבל מולדובה, מוכיח שבקרב המתיישבים ממזרח לקרפטים המזרחיים נמצאו קהילות של דוברי הונגרית. שמות כאלה מתועדים עוד מלפני אמצע המאה ה-15 (בקאו, ברגאואן (ניאמץ), נחל קוייז'ד, נחל קרקאו, הינדאו, חרלאו וכו'. מכיוון שהשתרשותם לקחה כמה עשורי שנים, ניתן לשער כי הופיעו עוד לפני הקמת נסיכות מולדובה[113] יחד עם הגעת היסודות הרומנים מטרנסילבניה לפני הקמת הנסיכות מולדובה, התיישבו שם גם קבוצות קטנות של סקסונים טרנסילבנים, הונגרים ואולי, גם סקלרים. העדויות הישנות ביותר על התתישבות גרמנים ("טבטונים") והונגרים בדרום-מערב מולדובה וצפון-מזרח מונטניה במסגרת בישופות קומניה מקורן מלפני שנת 1234. קודם לכן היו חדירות של אבירים טבטונים מעבר לעקומת הקרפטים אבל הן לא הותירו עקבות ממושכים במבנה האתני של האזור. החרבת בישופות קומניה על ידי פשיטת המונגולים ב-1241–1242 והתקופה שלאחר כיבוש אזורים מצפון לזרועות שפך הדנובה על ידי המונגולים גרמה לבריחת המתיישבים שבאו מטרנסילבניה. לפי ויקטור ספיניי, אלו חזרו, ככל הנראה, רק החל מתחילת המאה ה-14., כשהישויות הטרום-מדיניות המתעצמות עשו מאמצים להבטיח אווירה יציבה, הרצויה להתפתחות המסחר והמלאכות. [114] מקשרים את ההגירה להערכה שבדרך כלל התושבים הרומנים המקומיים לא נטו כל כך למלאכות ומסחר וכך הוסבר שפעילויות אלו נותרו במידה רבה בשליטת הזרים.[115]

פאל פטר דומוקוש סבר שהצ'אנגואים הראשונים הגיעו מיד אחרי גירוש האבירים הטבטונים ממלכת הונגריה בשנת 1225. לעומת זאת קרל אאונר חשב שהם הגיעו בחסות האבירים הטבטונים בשנים 1225-1211.[116] הכומר יואן פרנץ ציין שהמושבות הקתוליות הראשונות במולדובה קמו בשנים המוזכרות על ידי אאונר, וכללו סקסונים טרנסילבנים, הונגרים וסקלרים. הוא הסכים שמתוך היותן על אדמת "קומניה" הכבושה על ידי האבירים הטבטונים ומתפתחות תחת חסותם וניהולם, היו מושבות אלה בפיקוחו הכנסייתי של ה"דקאן" מבראשוב שהופקד מטעם הכס ה"קדוש" על "כל ארץ הטבטונים".[117]

לפי דימיטריה קנטמיר הובאו הקהילות הקתוליות הדוברות הונגרית על ידי שטפאן הגדול בעקבות קרב נגד מלך מתיאש הוניאדי.[118] הרוזן ד'אוטריב בתיאורו משנת 1787 את ארץ מולדובה וכן רודולף ברגנר האוסטרי בספר שפרסם ב-1887 הביעו אותה דעה.[118]ניקולאיה יורגה סבר שהתושבים ההונגרים של פראואן, במחוז בקאו, ובכפרים אחרים מסביבות העיר רומאן, היו צאצאים של מתיישבים מימי השליטים דראגוש, בוגדאן הראשון או רומאן.[119] לדעת פטר זלד הצ'אנגואים באו מטרנסילבניה למולדובה במאה ה-15, ביתר דיוק בסביבות שנת 1420, בימי שלטונו של זיגיסמונד לבית לוקסמבורג[118][120] חוקרים רבים, במיוחד הונגרים ורומנים, חלקו על תאוריית הגעתם המאוחרת במאה ה-15.[121]

הקבוצה האתנית המדיארית התיישבה באזור הפורה ביותר של הנהר הגדול ביותר, הסירט, בעיקר מסביב לשפכי יובליו - מולדובה, ביסטריצה וטרוטוש. האזור המיושב בהונגרים היה מורכב מיישובים רצופים מבחינה גאוגרפית (למשל בין סוצ'אבה לרומאן) בשטח המחוז בקאו על הגדה הימנית של הסירט, ובחלק התחתי של הנהר טרוטוש. קמו גם כמה ערים שהתמקמו בנקודות חשובות מבחינה כלכלית, מסחרית ואסטרטגית. במאות ה-14–15 קיבלו העיור והסחר תנופה במולדובה בייחוד הודות לפעילות הגרמנים וההונגרים שתיישבו בה. אף-על-פי-כן, התנאים המדיניים-צבאיים ששררו בשלהי המאה ה-16 היו בעוכרי הפיתוח הכלכלי והחברתי והם עצרו אותו בעקבות הפלישות של האויבים ממזרח. אוכלוסיית הערים האלה נטמעו בסופו של דבר באוכלוסיית הרוב הרומנית.[122] עם זאת, לאוכלוסייה ההונגרית לא היו אותם האפיונים החברתיים כמו לגרמנים. המתיישבים המדיארים שבאו מאזור חבל הסקלרים ("הכיסאות") ושהולידו את ציבור הצ'אנגואים, לבשו יותר צביון כפרי ולא עירוני, מצב דומה התקיים גם במחוז סקויין לשעבר[123]

עקב ההרס שנגרם על ידי מלחמות וגורמים אחרים, באזורים מסוימים נעלם היסוד ההונגרי ונוצרו שתי מובלעות המיושבות של ידי צ'אנגואים לא סקלרים (צ'אנגואים צפוניים - באזור רומאן, וצ'אנגואים דרומיים - באזור בקאו), ששרדו כך עד היום. יש להם שפה מדיארית ארכאית וכמה יסודות תרבותיים קדומים.[124] החל מהמאה ה-14,[108] ביתר דיוק החל משנת 1436,[125] גדל מספר ההונגרים המולדובנים כתוצאה מהגעת "כופרים" הוסיטים מחבל סירמיה (Szerémség סרמשג).[125] מאוחר יותר, בערך ב-1480, כפי שסיפר מרקו בנדיני ברישומיו, יצאו גלים נוספים של הוסיטים מאזור הספר הצפון-מזרחי של הונגריה ומסביבות העיר ברטיסלבה (פוז'ון) . לא קיימים נתונים מספריים עליהם אבל משערים כי היו אלפים אחדים. השערה זו מתבססת על דיווח משנת 1571 של גיירג' ואשארי, מזכיר של בישוף קמנייץ, שטען כי מיהאי טבוק, ויקאריוס מטרגו טרוטוש, החזיר כאלפיים הוסיטים לדת הקתולית.[125] אלו התגוררו בהוש,, טרגו טרטוש, רומן ובחמישה כפרים מסביבות רומאן.[125] ולמשך 150 שנה שמרו על הדת ההוסיטית.[126] משום כך שלח הבישוף 12 כמרים מפולין על מנת לסייע לויקאריוס בניהול המאמינים הקתוליים מחודשים.[125]

ההיסטוריון הרומני מיכאיל פ.דן סבר שההגירה המוקדמת של ההוסיטים הייתה תוצאה לעוינות נגדם מצד זיגיסמונד לבית לוקסמבורג. [127] (). במולדובה הם זכו לחסות שליט מולדובה, אלכסנדרו הטוב.() [128] באגרת מ-6 באפריל 1431 דרש המלך ולדיסלב יגיילו מאלכסנדרו הטוב לשים קץ לסובלנות כלפי ההוסיטים ולהסגיר את המטיף ההוסיטי יאקוב ממולדה, בוגר אוניברסיטת קרל בפראג, שהתיישב בעיר הבירה באיה.[129] מיכאיל דן סבר שב-1432 הפיץ המטיף את האמונה ההוסיטית בקרב המושבות ההונגריות והסקסוניות של מולדובה וזאת בעידוד שליט מולדובה עצמו.[130] סובלנות השליט כלפי ההוסיטים הייתה קשורה להפסקת יחסי החסות של מולדובה כלפי ממלכת פולין וכריתת ברית בין אלכסנדרו הטוב לדוכסות הגדולה של ליטא בראשות שביטריגאילה ולטבוריטים הצ'כים.[129] אותו היסטוריון טען שבתקופה שמיד אחרי מות אלכסנדרו הטוב, נאלצו ההוסיטים במולדובה לחפש לעצמם מקלט חדש בטרנסילבניה, אבל פעילות האינקוויזיטור יאקוב ממרקה הבריחה למולדובה גלים חדשים של הוסיטים,.[130] ממוצא הונגרי וסקסוני.[131] ב-1437 ההוסיטים מהונגריה[130] בהנהגתם של טמאש פצ'י ובאלינט אוילאקי[132] התיישבו בטרגו טרוטוש ועסקו בה בפעילות מיסיונרית בולטת על ידי תרגום כתבי הקודש להונגרית.[133] עותק של התרגום נעשה בטרוטש ב-1466 על ידי גיירג' נמטי.[134] לפי גאבור ליקה (Lükő Gábor) המוצא ההונגרי של הצ'אנגואים נתמך גם על ישי התלבושות העממיות האופייניות, על ידי העדר נישואי תערובת בין צ'אנגואים לרומנים ועל ידי מגמתם להתיישב אך ורק בכפרים על טהרת הקתוליות, ובמקומות שבהם כן הייתה אוכלוסייה רומנית, העדפה לחיות בנפרד בשולי הכפרים.[135] בלה גונדה (Gunda) הזכיר גם את ההעדר במולדובה של נישואי התערובת בין צ'אנגואים לסקלרים, בנוסף להבדלים אחרים בין שתי הקבוצות בתחום הלבוש וכללי האנדוגמיה[136]

תאוריית המוצא הסקלרי

כיווני ההגירה של הסקלרים בתוך ממלכת הונגריה ומחוצה לה

בעמק הטרוטוש, בסביבת הערים טרגו אוקנה ואונשט, תועדה נוכחותם של מדיארים רומיים-קתוליים החל מימי הביניים. הטופונימים ההונגרים המרובים באזור גאוגרפי זה צוינו לראשונה על ידי ההיסטוריון ראדו רוסטי ובעקבותיו, החוקרים קרל אאונר, ניקולאיה יורגה ואנדריי ורש הסיקו על בסיס תיעודים מקוריים את המסקנה כי בימי הקמת נסיכות מולדובה במאה ה-14, ישבה באזור הזה אוכלוסייה הונגרית. על בסיס מחקרים אנטרופונימים על התושבים, הוכיחו ראדו רוסטי ויורגה שרוב רובם של תושבי עמק הטרוטוש היו הונגרים אתניים אפילו לפני הקמת המדינה המולדובנית. בשנת 1924 טען אישטוואן גיירפי שהגבול האתנוגרפי של הסקלרים בימי הביניים ובהמשך הגיע יותר מזרחה מגבול הנסיכות .[137] מאוחר יותר, טען לאסלו מיקץ' שהתפשטות הסלקרים מזרחה במאה ה-13 לא עצרה בקו הקרפטים אלא הגיעה עד לנהר הסירט. גאבור ליקה (Gábor Lükő) הצביע על כך שלקהילות הסקלריות בעמק הטרוטוש ואלו הנמצאות דרומית מאזור זה יש ותק זהה עם זה של הקהילות ההונגריות הלא-סקלריות בצפון מולדובה.[138][139] לפיכך, האוכלוסייה ההונגרית הוותיקה באזור זה הייתה ממוצא סקלרי, והקהילות הראשונות שלה לא היו תוצאת הגירות סקלרים בתקופה המודרנית אלא קמו הרבה זמן קודם. אולם, בעקבות המלחמות והמגפות במאות 16–17 מספר הסקלרים ירד מאוד, כאשר כמה יישובים שנרשמו במקורות תיעוד נעלמו. לפי קודקס בנדינוס שנכתב על ידי מרקו בנדיני ב-1646, ב-42 היישובים הקתוליים בכל מולדובה חיו בסך הכל 5577 תושבים, מתוכם רק 516 היו מאזור הטרוטוש, לפי לאסלו מיקץ' אולם הבישוף המיסיונר לא לקח בחשבון כמה יישובים חשובים בסביבה כמו אונשט ודרמנשט.[138] חלק מהצ'אנגואים היו אולי צאצאי הסקלרים שהובאו אחרי שנת 1400 על ידי בויארים כדי שיעבדו באחוזותיהם. זרים אלה, בדרך כלל קתוליים, שהובאו מארץ אחרת על ידי בעלי האחוזות ומנהלי המנזרים על מנת שישתמשו בעבודתם במשך פרק זמן מסוימם, היו פטורים ממסים ונקראו "ליוזים" (liuzi).[140][141]המונח מופיע בשם הכפר לואיז-קלוגרה במחוז בקאו.[142]

החל משנת 1420 הרשה המלך-קיסר ז'יגמונד לבית לוקסמבורג מספר גדול של סקסונים טרנסילבנים וסקלרים לעזוב את טרנסילבניה כדי להתיישב במולדובה שבשליטת הנסיך אלכסנדר הטוב. בהתחלה הם חולקו בין תשע פרוכיות שנמצאו בפיקוחה של הבישופות הקתולית של בקאו. עם הזמן הפרוכיות הגרמניות נעלמו או התמזגו עם אלו ההונגריות. הסקלרים שמרו על הפרוכיות בפרואן, במחוז בקואו של היום, לואיזי-קלוגרה (עם שלוחות בבקאו ובראץ, בקאו) וגרוזשט, בקאו (עם שלוחות בטרגו טרוטוש וטרגו אוקנה)[143] באזורים יותר דרומיים של מולדובה - בעמקי הסירט והטרוטוש -[108] ובמיוחד באזור הטרטוש -[144] התיישבו עוד בימי הביניים סקלרים שבאו מטרנסילבניה. הם התיישבו ביישובים סולונץ (בקאו), מוינשט, בחנשן, בוסטורואסה (בקאו), גרוזט (בקאו), בוגדנשט (בקאו), סלניק-מולדובה, טרגו אוקנה, טרגו טרוטוש, אונשט, ברזונץ, ואליה ריה-טרג, סנדולן, טצקאן (ניאמץ), נדישה (בקאו), בודאגנה (בקאו), קיוץ (בקאו).[145] שיא הנהירה של הסקלרים למולדובה התרחש אחרי הטבח בסיקולן בשנת 1764 כשהגנרל ניקולאוס פון בוקו ניסה לגייסם לגדודי שומרי גבול חדשים, נקתל בהתנגדות הכפריים ודיכא אותם. [146]

הכומר פטר זלד, אחד מראשי המחאות בסיקולן (מאדפלאו, מחוז הרגיטה) שנפלט עם כמה אלפי משפחות סקלרים ממחוז צ'יק, ציין לראשונה את המונח "צ'אנגואים" בזאת כ"צ'אנגואים-מדיארים" והתייחס לעובדה שהתושבים האלה שהוא מצא במולדובה קוראים לעצמם כך, מבלי לדעת מהו מקור האתנונים הזה. הכומר זלד מכניס במונח "צ'אנגואים" גם את צאצאי הסקוסונים דוברי ההונגרית, וכן את צאצאי הסקלרים או ההונגרים מטרנסילבניה שהיגרו למולדובה כמה מאות שנים קודם. מצד שני הוא מבחין בין צ'אנגואים לסקלרים שהיגרו עקב הטבח, כך שמבחינתו המהגרים הסלקרים הם קבוצה נפרדת.[147] סקלרים אלה באו מהאזורים המזרחיים של חבל הסלקרים (ה"כיסאות" הסקלריים) - הכיסא "צ'יק" (Csíkszék) (בימינו צ'וק) עם שלוחותיו - ה"כיסא" גיירגיו (Gyergyószék -בימינו גאוגריין) וה"כיסא" קאשין (קאסון - Kászonszék) וכן מחוז "שלושת הכיסאות" (Háromszék - כיום ברומנית Trei Scaune). למרבית הכפרים הצ'אנגואים של ימינו בעלי הצביון הסקלרי, הוקמו באותה תקופה. [148] מכיוון שחבל הסלקרים נמצא בשפל מבחינת הפיתוח הכלכליולא היו לו מספיק אדמות חקלאיות בגלל צפיפיות האוכלוסין, המשיכו בסלקרים במהלך המאה ה-19 להגר אל הכפרים הצ'אנגואים במולדובה. בין המאה ה-19 והמאה ה-20 הגירת הסלקרים גברה וחלקם התיישבו בערים החשובות של ממלכת רומניה. בין אלו שהיגרו למולדובה, מספר מצומצם יותר היו בני הדת הרפורמית אבל נטמעו מהר בתוך הרוב הרומי-קתולי של דוברי ההונגרית. בכפרים אחדים היה רוב רפורמי (ססקוט-סאט, בקאו, פראליה, ויזאנטיה מנסטיריאסקה) אבל גם שם לא שמרו בסופו של דבר על דתם. המאמינים הרפורמים החיים כיום במולדובה הם הונגרים מהגירות יותר טריות, שאינם צ'אנגואים.[149]

כשגל ההגירה מהמאה ה-18 הגיע לשיאו, קבוצות סקלרים יותר גדולות ואחידות מבחינה אתנית ודתית התיישבו המולדובה בכפרים פוסטיאנה (Pustiana), פרומואסה (Frumoasa),[150] לספז (Lespezi), פרגרשט (Pârgărești) (מחוז בקאו) ובסביבה:הכפרים ארין (Arini), ולדניק (Vladnic), לואיזי-קלוגרה) (Luizi-Călugara) וכו'. מכיוון שהאדמות הטובות ביותר נתפסו כבר, נאלצו המתיישבים החדשים להסתפק בעמקים הצרים של הנחלים ובמקומות עם מהמורות.[151] ניתן להניח שבחלק מהכפרים הסלקרים נחתו על אוכלוסייה הונגרית כבר קיימת, ושינו באופן משמעותי את השפה והתרבות העממית של היישובים. כך קרה למשל במקומו הבאים בעמק הסירט:ג'וסן (Gioseni), לואיזי-קלוגרה, קלז'ה (Cleja) ופרואן (Fărăoani) וייתכן גם בפונדו רקצ'וני (Fundu Răcăciunii) וססקוט (Sascut), כולם במחוז בקאו של היום. ייתכן כי בכמה כפרים לאורך הנהר טרטוש ויובליו, כגון אויטוז (Oituz), טרגו טרוטוש ואולי אונשט, חיו הונגרים עוד קודם לכן. עם זאת, בגלל ההשפעה הסקלרית החזקה, נעלם בהם הניב המקורי וסיווגם של אותם היישובים לפי הניבים הפך לבעייתי עבור החוקרים המסתמכים על שיטות הגאוגרפיה הלושנית. יש לשים לב שהצ'אנגואים הצפוניים לא התערבבו מעולם עם הסקלרים דבר שהוסבר על ידי צפיפות האוכלוסייה הגדולה יותר ועל ידי ההשפעה האיתנה של שכבת התושבים הבסיסית.[151]

הסקלרים שהגיעו בקבוצות קטנות, בודדות, אלו שבאו מאוחר יותר (במאה ה-19) או אלו שבאו מכפרים מולדוביים קיימים, השתקעו בתוך הקהילות הרומניות הקיימות או מסביבן. ייתכן כי בכפרים אחדים חיה בו זמנית אוכלוסייה מעורבת רומנית-סלקרית. ביישובים כמו גרלן (Gârleni), ליליאץ' (Lilieci), סולונץ (Solonț), סירב (Sârbi), ורששט (Verșești), ינקשט (Enăchești)' טורלויאנו (Turluianu), בוגאטה (Bogata), דרמנשט (Dărmănești), שטפאן צ'ל מארה ( ׁׂ(Ștefan cel Mareׁׂׂ) וכו' ובאלו מעמק הסרט כמו קטריש ( Chetriș), פורניקאר (Furnicari, גאורגה דוז'ה - אפשר לפגוש תערובת של אוכלוסייה צ'אנגואית-סקלרית. אפשר לפגוש תערובת כזאת גם באזורים הרריים כמו צ'וגש (Ciugheș ), ברוסטורואסה (Brusturoasa), גוטינאש (Gutinaș), פרסטראו-אויטוז (Ferestrău-Oituz), ביזאנטיה (Vizantea) וכו'. ניתן למצוא כמה יישובים הונגריים קטנים או רק חלקי כפר הונגרים בסביבת יישובים רומניים הרריים: קוקוייץ, (Cucuieți), בוגדנשט (סקורצן) (Bogdănești (Scorțeni)), רפה (Râpa), לרגוצה (Lărguța) ,נסוישט (Nesuești), סיאקה (Seaca), בוטוקאר ( Butucari), ברזונץ (Berzunți), ואליה ריה (Valea Rea), סלניק-מולדובה (Slănic-Moldova), צ'רדאק (Cerdac), פראליה (Pralea), קאפטה(Capăta) במחוז בקאו.[151]

הבלשן יאנוש שוטייר החישב את כל הצ'אנגואים במולדובה בסקלרים על סמך הדמיון בין הניב הצ'אנגואי לניב הסקלרי.[152] הבלשן גאבור סרוואש, לעומת זאת, סבר שישנם הבדלים דיאלקטליים המצדיקים את ההשקפה שהצ'אנגואים והסקלרים שייכים לקבוצות תת-אתניות שונות.[153] הסקלרים שבאו בעקבות הטבח בסיקולן חיזקו את המרכיב ההונגרי של קהילות קתוליות רבות במולדובה, תוך ריענון השפה ההונגרית של התושבים והבאת מנהגים מעבל להרים.[154]

תאוריית המוצא הגרמני

הגרמנים כקתוליים השתתפו יחד עם ההונגרים בהפצת הדת הקתולית בשטח מולדובה. החוקר לסלו מיקץ' שניתח את מוצאם של הגרמנים באזור הסיק כי הם יכלו לבוא משני כיוונים:[155]

א. מתיישבים גרמנים שבאו מגליציה אחרי כיבוש חבל זה במאה ה-13 על ידי המלך הפולני קז'ימייז' הגדול

ואחרי הסתפחות השטח על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא. הגרמנים שנמלטו מגליציה הגיעו לערים סירט וסוצ'אבה.[155]

ב. תושבים סקסונים טרנסילבנים שהגיעו מטרנסילבניה על ידי חציית הרי הקרפטים המזרחים. במאה ה-13 הנזירים הדומיניקנים עודדו את הגירתם במסגרת מסע לקתוליזציה. הסקסונים נמשכו על ידי ההזדמנויות שנוצרו עם הקמת המכרות בבאיה ויחד עם ההונגרים עורבו בפיתוחם של הכרמים בקוטנאר. בנוסף עסקו בסחר בקר בבקאו, טרגו טרוטוש ויאשי. היו סקסונים טרנסילבנים והונגרים שנאלצו להימלט מטרנסילבניה בגלל השתתפותם בתנועה ההוסיטית המורדת שהתפשטה מצ'כיה.[155]

פטר זלד טען שלפי מסורות הצ'אנגואים החיים ביישובים הסקסוניים לשעבר הם החשיבו את עצמם לצאצאי הסקסונים, אולם התערבבותם עם ההונגרים גרם להתבוללות לשונית ותרבותית, כך שגם הם קוראים לעצמם כיום "צ'אנגואים-הונגרים". [35][156] לפי קונסטנטין ק. ג'ורסקו הסקסונים הטרנסילבנים הראשונים שהוזכרו כי חיו במולדובה התגוררו בטרגו טרטוש, עוד לפני שנת 1234.[157] מאוחר יותר בקרב ההוסיטים שנמלטו כפליטים במולדובה מפני אימת האינקוויזיציה, היו לצד הונגרים גם סקסונים מאזור סלובקיה וצפון הונגריה.[158] יישובים נוספים עם נוכחות גרמנים היו קוטנארף רומאן, טרגו ניאמץ ואחרים[159]

הסקסוני הטרנסילבני גאורג פון רייכרשטורפר השאיר תיאור חשוב של נסיכות מולדובה שבו הדגיש כי לצד מולדובים חיים בארץ זו גם סקסונים קתולים רבים מפוזרים ברחביה.[160][161][162] אחרי שנת 1562 המלומד ההומניסט יוהאן זומר הזכיר בכתבו המוקדש לחיי השליט דספוט וודה את נוכחותם במולדובה של סקסונים והונגרים שנהגו שלא לכבד יותר את ברית הנישואים. הוא כתב גם על צו שהוציא אותו שליט לגבי בניית בית ספר בקוטנאר.[163] ועל הקשר נגדו, כשהצבא ההונגרי שלו נכחד, ואוהדיו מקרב הזרים (גרמנים, איטלקים וכו') נשדדו או נרצחו.[163][164] השליט דספוט ארקליד היה מעוקב בקידום הדת הפרוטסטנטית (הלותרנית) במולדובה, אך מבלי להיגרר לעימות עם נציגי הכנסייה הקתולית.[165]כחלק מתוכנית פוליטית מורכבת יותר, דספוט העביר נכסים קתוליים לרשות הלותרנים.[166] מאוחר יותר הקים בית ספר לותרני בעיר קוטנאר שהפך למרכז הרעיונות הדתיים החדשים במולדובה.[165] הוא הסתייע במטיף יאן לוסינסקי שהגיע למולדובה כבישוף הקלוויניסטים המקומיים ויוהאן זומר ששניהם נטשו בהמשך את דתם הקלוויניטית ובהתאמה לותרנית כדי להפוך לאוניטריאנים, גרם חדש שאותו הנהיגו גם בקהילה המולדובית.[167]

העדות הראשונה המזכירה את מעבר הקתולים לנצרות האורתודוקסית הייתה ב-14 באוקטובר 1234 אגרת האפיפיור גרגוריוס התשיעי אל מלך הונגריה בלה הרביעי שבה סיפר ש"גרמנים" ו"הונגרים" מהבישופות הקומנית התבוללו בתוך הוולאכים האורתודוקסים.[168] החוקר גזה באקו טען שההונגרים המוזכרים היו צ'אנגואים ולא סקלרים. לדבריו הצ'אנגואים הוזכרו בתעודות כהונגרים, בעוד שהסקלרים לא.[169] דו"ח של מחבר אלמוני שנשלח לסיביו ב-11 באפריל 1552, דיבר על כוונתו של הוויבוד שטפאן רארש להעביר את כל ה"הונגרים" של מולדובה לנצרות האורתודוקסית.[168] בפקודת דספוט וודה נערך דו"ח אחר בעיר רומאן על ידי סוכן של ההבסבורגים, יואן בלסיוס (Belsius) ושנועד לקיסר החדש פרדיננד הראשון. בלסיוס קבל שהשליט אלכסנדרו לפושניאנו אילץ את כל אומות מולדובה לטבול מחדש ולעבור לנצרות האורתודוקסית.[168] בשנים 1583–1586 מיסיונר ישועי בשם ג'וליו מנצ'ינלי דיווח שהאוכלוסייה הקתולית במולדובה המירה את דתה לנצרות אורתודוקסית בגלל המחסור בכמרים וסיפר שמצא בכנסייה רומית-קתולית, כמרים ומאמרינים הונגרים וגרמנים בני הדת הלותרנית.[170]

תאוריית המוצא הרומני

תאוריית המוצא הרומני הופיעה בכתביהם של כמה כמרים קתולים בחבל מולדובה[171] כדוגמתם של יוסיף פטאו מ. פאל ויואן מרטינאש[172] שהציגו את הצ'אנגואים כרומניה שאיבדו מחצית מצביונם הרומני, ושדתם הקתולית מבדילה בינם לבין שאר הרומנים במולדובה. תאוריה זו הייתה תגובה שהופיעה תחילה בתקופה שבין מלחמות העולם ובימי מלחמת העולם השנייה וראתה בצ'אנגואים "רומנים אותנטיים" שנכפתה עליהם "מדיאריזציה" או "הונגריזציה".[171] מטרת התאוריה הייתה למנוע את אפליתם של הצ'אנגואים תחת המשטר הלאומני הקיצוני ברומניה ומניעת העברתם הכפויה בתור הונגרים להונגריה, שנוהלה גם היא בשנת 1941 על ידי ממשלה פרו-נאצית של לאסלו ברדושי[173] הכמרים הרומים-קתולים במולדובה עשו כל שביכולתם למצוא טיעונים לטובת הוכחת הזהות האתנית הרומנית של הצ'אנגואים. ברוח שנות ה-1940 ניסו להשתמש אף מונחים ביופוליטיים ושל גזע. יוסיף פטרו מ. פאל למשל שיתף פעולה עם האנתרופולוג פטרו רמניאנצו מקלוז' שפרסם בימי המשטר יון אנטונסקו מאמר, ואחר כך ספר מבוסס על מדידיות סרולוגיות ואנתרופומטריות כדי "להוכיח" את מוצאם הרומני של הצ'אנגואים[174] מאוחר יותר, בימי המשטר הקומוניסטי הלאומי של ניקולאיה צ'אושסקו היו הצ'אנגואים ליעד של מדיניות התבוללות, שהשתמשה הרבה לצורך זה בספרו של דומיטרו מרטינאש "מוצא הצ'אנגואים של מולדובה" שפורסם בשנת 1985 בעזרת גורמי תעמולה רשמיים. הבישופות הרומית-קתולית ביאש נתנה יד למדיניות זו.[175] בכתיבת ספר זה לקח חלק גם יואן מרטינאש (ששמו בלידה היה טמאש מרטינאש גאבור). תאריך כתב היד של הספר היה עוד שנת 1963.[176] תוכנו עבר גלגולים רבים עד הושלם בשנת 1973 בעיר בוזאו.[176] כתב היד לא פורסם האותו זמן, מכיוון שעורכי ההוצאה מצאו אותו שלא מדעי ודילטנטי. הרעיון המרכזי היה יותר קביל בתקופת העצמת הלאומנית בשנת 1985, שש שנים אחרי מות מחברו, כשלמסמכך המקורי בעל 100 עמודים, התווספו עוד כ-60 עמודים על ידי ההיסטוריונים יון קוז'ה וו.מ.אונגוריאנו. כמחבר הוזכר רק דומיטרו מרטינאש, ייתכן מאוד מכיוון שאחיו יואן, שככומר התבלט כאנטיקומוניסט בימי המדינה הלאומית-הלגיונרית (ספטמבר 1940-ינואר 1941). הספר תורגם מאוחר יותר לאיטלקית (1987), ואנגלית (1989) ונפוץ בעולם, תוך כדי ניפוח ערכו. ב-1987 כתב יון קוז'ה תמצית שלו בגרמנית. ספרים אלה היוו גם תגובה לספר "ההיסטוריה של טרנסילבניה" בשלושה כרכים שפורסם על ידי בלה קפצי ב-1986.מאותו רגע הפף יואן מרטינאש בעיני האליטה האינטלקטואלית והפוליטית הרומנית בעל דעה מכובד ורשמי.[177]

לקריאה נוספת

Robin⁠ Baker; On the Origin of the Moldavian Csángós din volumul The Slavonic and East European Review⁠(en), vol. 75, no. 4, 1997, UCL School of Slavonic and East European Studies⁠(en), University College London

  • Lucian Boia - Cum s-a românizat România, Humanitas, București, 2015מסת"ב 978-973-50-4832-7

(לוצ'יאן בויה - איך הפכה רומניה לרומנית? הומניטס, בוקרשט 2015)

  • Ştefan Casapu Plaiuri Săcelene, Asociaţia Cultural-Sportivă „Izvorul” Săcele, Anul XXVII (Serie nouă), Trimestrul III, 2014, nr. 81 (שטפאן קסאפו - "אדמות סצ'לה")
  • Th Codrescu - Uricariul, cuprindetoriu de diverse acte care pot servi la istoria vinurilor vol VII
  • , Călin Cotoi - The Politics of Ethnography: Figures of Csangoness in fin-de-siècle and Twentieth-Century Hungary and Romania, History and Anthropology, Universitatea din Kent (Canterbury), Taylor & Francis (Routledge), December 2013,
  • Maria Crăciun - Protestantism şi ortodoxie în Moldova secolului al XVI-lea, Fundaţia Culturală Cele Trei Crişuri & Presa Universitară Clujană, Cluj-Napoca, 1996, מסת"ב 973-9261-15-9

(מריה קרצ'ון - פרוטסטנטיזם ואורתודוקסיה במולדובה של המאה ה-16, קלוז' 1996)

  • Mihail P. Dan - Cehi, slovaci şi români în veacurile XII-XVI, „Progresul”, Sibiu, 1944, pp. 99-101
  • Chris R. Davis Rescue and Recovery: The Biopolitics and Ethnogenealogy of Moldavian Catholics in 1940s Romania în Ilyés Sándor, Peti Lehel, Pozsony Ferenc (editori),Local and Transnational Csángó Lifeworlds, Kriza János Néprajzi Társaság, Cluj-Napoca, 2008, מסת"ב 978 973 8439 36 8, pp. 97-99,
  • Marius Diaconescu, Péter Zöld şi „descoperirea” ceangăilor din Moldova în a doua jumătate a secolului XVIII, în Anuarul Institutului de Istorie „A. D. Xenopol”, XXXIX-XL, Iaşi, 2003, pp. 263-264:

(מריוס דיאקונסקו - פטר זלד ו"גילוי" הצ'אנגואים של מולדובה במחצית השנייה של המאה ה-18, בשנתן המכון להיסטוריה ע"ש אלכסנדרו קסנופול, יאשי 2002–2003

  • Marius Diaconescu - The Identity Crisis of the Moldavian Catholics – Between Politics and Historic Myth. A Case Study: the Myth of Romanian Origin în Local and Transnational Csángó Lifeworlds, Ilyés Sándor, Peti Lehel, Pozsony Ferenc (editori), Kriza János Néprajzi Társaság, Cluj-Napoca, 2008, pp. 81-91, מסת"ב 978-973-8439-36-8

(מריוס דיאקונסקו - משבר הזהות של הקתוליים המולדובנים - בין פוליטיקה למיתוס היסטורי. הצגת מקרה: המיתוס של המוצא הרומני בהוויות המקומיות והטרנס-לאומיות של הצ'אנגואים, עורכים: שאנדור אייאש, פטי להל, פרנץ פוז'ון, הוצאת האגודה האתנולוגית, קלוז'-נפורה, 2008)

  • László Diószegi - Hungarian Csángós in Moldavia – Essays on the Past and Present of the Hungarian Csángós in Moldavia, Teleki László Foundation - Pro Minoritate Foundation, Budapesta, 2002, מסת"ב 963 85774 4 4
  • Ioan Ferenț Cumanii şi episcopia lor, Tipografia seminarului teologic greco-catolic, Blaj, 1931
  • Attila Hegyeli Din Arini la Săbăoani, Fundaţia Culturală Siret, Roman, 2004, מסת"ב 973 0 03492 3, pp. 9-83

(מארין לסבאואן)[178]

  • - Maria Holban, Maria Matilda Alexandrescu Dersca-Bulgaru, Paul Cernovodeanu, Ion Totoiu;
''Călători străini despre Ţările Române Volumul I, Institutul de Istorie „Nicolae Iorga” al Academiei Republicii Socialiste România, Editura Ştiinţifică, Bucureşti, 1968
Călători străini despre Ţările Române, Volumul II, Institutul de Istorie „Nicolae Iorga” al Academiei Republicii Socialiste România, Editura Ştiinţifică, Bucureşti, 1970
Călători străini despre Ţările Române, Volumul IX, Institutul de Istorie „Nicolae Iorga” al Academiei Române, Editura Academiei Române, Bucureşti, 1997, מסת"ב 973-27-0566-3

(מריה הולבן, מריה מטילדה אלכסנדרסקו דרסקה-בולגרו, פאול צ'רנובודיאנו, יון טוטויו - עורכים:"נוסעים זרים על הארצות הרומניות", כרך א, 1968, כרך ב 1970, כרך ט 1997, ההוצאה המדעית, בוקשרט)

  • Antal Horváth - Strămoşii catolicilor din Moldova, Trisedes Press, Sfântu Gheorghe, 1994

(אנטאל הורבאט - אבות הקתולים במולדובה)

  • Nicolae Iorga; Istoria românilor, Vol. III Ctitorii, Bucureşti, 1937, pag. 209
  • János Karácsonyi - A moldvai csángók eredete, Századok Budapest, 1914, p. 18
  • Dumitru Mărtinaș - Originea ceangăilor din Moldova, text îngrijit de Ion Coja şi V. M. Ungureanu, editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1985

(דומיטרו מרטינאש - מוצא הצ'אנגואים של מולדובה", בעריכת יון קוז'ה וו.מ. אונגוריאנו)

  • Ladislaus Mikecs, Ursprung und Schicksal der Tschango-Ungarn, Ungarische Jahrbucher, nr. 23, Berlin, 1943, p. 247-280
  • Krisztina Piro - A moldvai csángó nyelvjárásról és az északi csángó archaikus imák szókészletéről („Despre graiurile ceangăilor din Moldova şi vocabularul rugăciunilor arhaice la ceangăii de nord”), Turán, IV, 2001, nr. 3. pp. 41-52
  • Radu Rosetti, ; Despre unguri şi episcopiile catolice în Moldova, în Analele Academiei Române, Tom. XXVII, Memoriile Secţiunii Istorice No. 10, Institutul de Arte Grafice „Carol Göbl” Bucureşti, 1905, pp. 2/248-3/248, 3/249
  • Flavius Solomon - Politică şi confesiune la început de Ev Mediu moldovenesc, Colecţia „Historica” nr. 36, referenţi ştiinţifici: Ioan Caproşu (UAIC), Ion Eremia (USM), Editura Universităţii „Alexandru Ioan Cuza” Iaşi, 2004, מסת"ב 973-703-045-1
  • Ferdinand Siarl - Situation of the Csángó Dialect of Moldavia in Romania, Hungarian Cultural Studies, e-Journal of the American Hungarian Educators Association,University Library System of Pittsburgh University, Volume 9, 2016, ISSN 1936-8879, pp. 77-78
  • Vilmos Tánczos
    • A moldvai csángók magyar nyelvismerete 2008–2010-ben,in Magyar Kisebbség, Nemzetpolitikai szemle, Cluj-Napoca, Serie nouă, XV 3-4, 2010, pp. 62-156 (בהונגרית) (השליטה בשפה ההונגרית אצ הצ'אנגואים של מולדובה)
    • Csángós in Moldavia (צ'אנגואים במולדובה) - פורסם לראשונה בMagyar nemzeti kisebbségek Kelet-Közép-Európában – Hányan vannak a moldvai csángók?, Ed. Magyar Kisebbség, No. 1-2, 1997. (III), pp. 370-390 (מיעוטים לאומיים הונגרים באמזרח ומרכז אירופה- מה מספרם של הצ'אנגואים של מולדובה?) (בהונגרית) פורסם במקור ב[1]
    • Language Shift Among the Moldovan Csángós, The Romanian Institute of National Minorities, Cluj-Napoca, 2012, מסת"ב 978-606-8377-10-0

(תפנית לשונית אצל הצ'אנגואים של מולדובה) (בהונגרית)

    • Vreau să fiu român!” Identitatea lingvistică și religioasă a ceangăilor din Moldova, 472 pagini, Editura Institutului pentru Studierea Problemelor Minorităților Naționale, 2018, מסת"ב 978 606 8377 55 1

(אני רוצה להיות רומני! זהותם הלשונית והדתית של הצ'אנגואים של מולדובה

    • Despre numărul ceangăilor din Moldova - על מספר הצ'אנגואים של מולדובה

Câți sunt ceangăii din Moldova - A moldvai csángók lélekszámáról

  • Endre Veress A moldvai csángók származása és neve (Originea și numele ceangăilor din Moldova), Cluj, 1934 (מוצא הצ'אנגוים ממולדובה ושמותיהם)
  • Dragotă, Aurel. Aspecte de multiculturalitate spirituală. Rit şi ritual funerar în Transilvania şi în Europa centrală şi de sud-est (secolele IX-XI p.23) (PDF) Editura Altip, Alba Iulia 2006 . p. 23. מסת"ב 978-973-7724-98-4.
  • Péter Zöld Reise nach der Moldau in Ungrisches Magazin, oder Beyträge zur ungrischen Geschichte, Geographie, Naturwissenschaft und der dahin einschlagenden Litteratur: Mit Kupfern. Dritter Band, Volumul 3, 1783,

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'אנגואים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 An ethnic group on the pressure field ..., Meinolf, 2008, pag. 113
  2. ^ recensamant.referinte.transindex.ro (Web Archive). Recensământ 2002 – Rezultate pe țară. גישה ב-6 באפריל 2019.
  3. ^ "Populația stabilă după etnie – județe, municipii, orașe, comune". Institutul Național de Statistică.
  4. ^ recensamant.referinte.transindex.ro (Web Archive). Recensământ 2002 – Rezultate în județul Bacău. גישה ב-6 באפריל 2019.
  5. ^ Parliamentary Assembly – Council of Europe, assembly.coe.int (Web Archive); Csango minority culture in Romania, Doc. 9078, 4 May 2001
  6. ^ ref name="kia.hu">kia.hu. Tánczos Vilmos: A moldvai csángók lélekszámáról – Történeti demográfiai adatok.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Language Shift Among the Moldovan Csángós .., Tánczos, 2012 עמ' 157
  8. ^ Language Shift Among the Moldovan Csángós .., Tánczos, 2012 עמ' 86
  9. ^ Révai nagy lexikona, IV, Budapest, 1912 p עמ' 754-755
  10. ^ Új magyar lexikon, vol. I, A-C, Akadémiai Kiadó, Budapest, 1960, עמ' 480-481
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Hegyeli, 2004 עמ' 4
  12. ^ Új Magyar Tájszótár - Noul Dicționar de Regionalisme – articolul „csángó
  13. ^ 2014 Plaiuri Săcelene, Casapu,, עמ' 6
  14. ^ Ion Podea; Monografia județului Brașov, Vol. I, Institutul de Arte Grafice „Astra”, Brașov, 1938,עמ' 50
  15. ^ A Hét. X, 1979. nr. 24, 15 iunie, עמ' 10 "Amit még nem mondtak el a csángó névről Sándor N. Szilágyi - מה שעוד לא נאמר על השם "צ'אנגו"
  16. ^ Nicolae Iorga Istoria românilor prin călători, Editura Eminescu, București, 1981, עמ' 182
  17. ^ N.Iorga Privilegiile șangăilor de la Târgu Ocna, Socec, Sfetea, București 1915 עמ' 3
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Tánczos, 2012עמ' 158
  19. ^ 19.0 19.1 Nicolae Iorga Istoria românilor, vol. III Ctitorii, București, 1937, pag. 34
  20. ^ Lazar Șăineanu Semasiologia p. 171
  21. ^ Lazăr Șăineanu; Dicționar universal al limbei române, ediția a VI-a, Editura „Scrisul Românesc”, 1929, pag. 748
  22. ^ Tanczos 2018 עמ' 138
  23. ^ Hegyeli 2004 עמ' 5
  24. ^ A.Hegyeli 2004 עמ' 5
  25. ^ Guvernul României; Hotărâri ale guvernului României şi alte acte normative, Regia Autonomă „Monitorul Oficial”, 2002, עמ' 95
  26. ^ Mihail Albotă -Munţii Nemira, hartă turistică; Editura Sport-Turism, Bucureşti, 1982
  27. ^ מדריך רחובות בודפשט
  28. ^ R.Baker 1997 עמ' 659
  29. ^ הלקסיקון הקתולי ההונגרי
  30. ^ E Ecaterina și Cedric Magirescu File din Cartea Scorțenilor Carpica XVIII-XIX 1983
  31. ^ M.Diaconescu 2003 עמ' 263
  32. ^ M.Diaconescu 2003 עמ' 264
  33. ^ 33.00 33.01 33.02 33.03 33.04 33.05 33.06 33.07 33.08 33.09 S.Ferdinand 2016 עמ' 77
  34. ^ M.Daiconescu 2016 עמ 81
  35. ^ 35.0 35.1 Călători străini despre Țările Române vol IX Peter Zöld 1997 עמ' 509
  36. ^ 36.0 36.1 V.Tánczos 1997 עמ' 1
  37. ^ R.Baker 1997 עמ' 664
  38. ^ V.Tánczos 1997 עמ' 2
  39. ^ 39.00 39.01 39.02 39.03 39.04 39.05 39.06 39.07 39.08 39.09 39.10 39.11 39.12 R.Baker 1997 עמ' 662
  40. ^ Nicolae Iorga, Considerații noi asupra rostului secuilor, Revista istorică, Anul XXV, Nr. 4-6, aprilie-iunie, București, 1939, pag. 141
  41. ^ Nicolae Iorga, Considerații noi asupra rostului secuilor, Revista istorică, Anul XXV, Nr. 4-6, aprilie-iunie,București1939,pag. 140
  42. ^ 42.0 42.1 Gyula László; Árpád népe, Helikon, Budapesta, 1988, דיולה לאסלו - "העם של ארפאד" עמ' 14-17
  43. ^ Siarl Ferdinand- Situation of the Csángó Dialect of Moldavia in Romania, Hungarian Cultural Studies, e-Journal of the American Hungarian Educators Association,University Library System of Pittsburgh University, Volume 9, 2016, ISSN 1936-8879, pp. 78
  44. ^ 44.0 44.1 44.2 44.3 Language Shift Among the Moldovan Csángós ...V.Tánczos, 2012 עמ' 156
  45. ^ 45.0 45.1 ממלכת הונגריה העצמאית - שבין 1538-1000
  46. ^ Dimitrie Onciul-Originile principatelor române, Stab. de Arte Grafice „Elzevir”, București, 1899, עמ' 94
  47. ^ Eudoxiu Hurmuzachi; Documente privitoare la istoria românilor, vol. I, București, 1887,עמודים 108 ו- 132
  48. ^ F.Solomon 2004 עמ' 89
  49. ^ F.Solomon 2004 עמ' 90
  50. ^ Bernat Munkacsi A moldvai csángók eredete, Ethnografia, Budapest, 1902, עמ' 433-440
  51. ^ Gustav Weigand, Der Ursprung der s-Gemeinden, în Neunter Jahresbericht des Institutes für Rumänische Sprache (Rumänisches Seminar) zu Leipzig, 1902, עמ' 137
  52. ^ 1997 V.TanczosCsángós in Moldavia עמ' 1
  53. ^ László Diószegi- Hungarian Csángós in Moldavia – Essays on the Past and Present of the Hungarian Csángós in Moldavia, Teleki László Foundation - Pro Minoritate Foundation, Budapesta, 2002, מסת"ב 963 85774 4 4 עמ' 11
  54. ^ L.Dioszegi 2002 עמ' 39
  55. ^ D.Onciul 1899 עמ' 94
  56. ^ Endre Veress A moldvai csángók származása és neve (Originea și numele ceangăilor din Moldova), Cluj, 1934,עמ' 8
  57. ^ E.Veress 1934 עמ' 21
  58. ^ E.Veress 1934 עמ' 15
  59. ^ R.Baker1997 עמ' 660
  60. ^ Petru Râmneanțu Die Abstammung der Tschangos, Volumul 2 din Bibliotheca rerum Transsilvaniae, Centrul de studii și cercetări privitoare la Transilvania, Sibiu, 1944, p. 11 - פטרו רמנינאנצו - "מוצא הצ'אנגואים" בגרמנית, סיביו 1944
  61. ^ J.Karácsonyi 1914
  62. ^ E. Veress 1934 עמ' 22
  63. ^ N.Iorga - Considerații noi asupra rostului secuilor, Revista istorică, Anul XXV, Nr. 4-6, aprilie-iunie, București, 1939 עמ' 140
  64. ^ 1914 J.Karácsonyi עמ' 18
  65. ^ J.Karácsonyi 1914 עמ' 560
  66. ^ K.Piro 2001 עמ' 52-41
  67. ^ Gheorghe I. Brătianu Tradiția istoricǎ despre întemeierea statelor românești, Editura Eminescu, București, 1980, עמ' 142
  68. ^ 68.0 68.1 R.Baker 1997 עמ' 661
  69. ^ L.Mikecs 1943
  70. ^ Ferenț Cumanii și episcopia lor 1931 עמ' 1
  71. ^ Ferenț Cumanii și episcopia lor 1931 עמ' 2
  72. ^ Paul Lazăr Tonciulescu Cronica notarului Anonymus, Faptele ungurilor, traducere de pe fotocopia originalului de la Viena, Editura Miracol, București 1996 p.8
  73. ^ Victor Spinei The Romanians and the Turkic Nomads North of the Danube Delta from the Tenth to the Mid-Thirteenth Century, Brill, 2009, pag. 71
  74. ^ A.Dragotă 2006
  75. ^ P.L.Tonciulescu
  76. ^ I.Ferenț p.2
  77. ^ I.Ferenț p.4
  78. ^ M.Bandini 2006 עמ' 208-209
  79. ^ Andrew Ayton, Pal Engel - The Realm of Saint Stephen History of Medieval Hungary 895-1526 Cambridge University Press 2005 עמ' 18
  80. ^ Atilla de Gerando, Les Tschangos, Revue de Géographie, vol. 2/3, juillet-décembre, Paris, 1878, עמ' 283
  81. ^ Jean Tatrosi, Revue de Hongrie, 15/26, Budapest, 1922, p. 129-134, 176-182
  82. ^ Jean Tatrosi, Encore quelques mots sur les Hongrois de Moldavie, 15/27, Budapest, 1922, p. 274
  83. ^ Victor Spinei, Realități etnice și politice în Moldova meridională în secolele X-XIII. Români și Turanici, Editura Junimea, Iași, 1985, עמ' 54
  84. ^ R.Rosetti Despre unguri și episcopiile catolice în Moldova 1905i, עמ'.247-254
  85. ^ Lükő Gábor, Havaselve és MR.Rosettoldva népei a X–XII. században, Ethnografia népélet, 46/1-4, Budapest, 1935, עמ'. 96-101
  86. ^ Ladislaus Mikecs, Ursprung und Schicksal der Tschango-Ungarn, Ungarische Jahrbucher, nr. 23, Berlin, 1943, עמ'. 247-280
  87. ^ Victor Spinei, Realități etnice și politice în Moldova meridională..., Universitas, Chișinău, 1994, עמ'. 53-54
  88. ^ István Fodor, Zur Problematik der Ankunft der Ungarn im Karpatenbecken..., în Interaktionen der mitteleuropäischen Slawen und anderen Ethnica im 6-10. Jahrhundert, Symposium, 1983, Nitra, 1984, עמ'. 100-102
  89. ^ R.Baker 1996 עמ' 62
  90. ^ Richard R. Perry, Margaret M. (Papp) Perry; The origin of the Magyar-Hungarians, language, homeland, migrations and legends to the conquest, Toledo, Ohio, 1983, עמ'. 29
  91. ^ R.Baker 1996 עמ' 72
  92. ^ R.Baker 1996 עמ' 64-66
  93. ^ R.Baker 1996 עמ' 67
  94. ^ A. Brandstatter, B. Egyed, B. Zimmermann, N. Duftner, Z. Padar and W. Parson Migration Rates and Genetic Structure of two Hungarian Ethnic Groups in Transylvania, Romania Annals of Human Genetics, Volume 71, Issue 6, pages 792–793, 800-801 John Wiley & Sons Ltd/University College London November 2007
  95. ^ Valerián Ádám, Zsolt Bánfai, Anita Maász, Katalin Sümegi, Attila Miseta, Béla Melegh;Valerián Ádám, Zsolt Bánfai, Anita Maász, Katalin Sümegi, Attila Miseta, Béla Melegh; „Investigating the genetic characteristics of the Csangos, a traditionally Hungarian speaking ethnic group residing in Romania”, Journal of Human Genetics, https://doi.org/10.1038/s10038-020-0799-6, The Japan Society of Human Genetics 2020, עמ'. 2
  96. ^ C. R. Guglielmino, A. De Silvestri, J. Beres; „Probable ancestors of Hungarian ethnic groups: an admixture analysis”, Annals of Human Genetics, Volume 64, Issue 2,, 2000, University College London, https://doi.org/10.1046/j..2000.6420145.x, עמ'. 157
  97. ^ András Bíró, Tibor Fehér, Gusztáv Bárány, Horolma Pamjav; Testing Central and Inner Asian admixture among contemporary Hungarians, Forensic Science International: Genetics 15 (2015), https://dx.doi.org/10.1016/j.fsigen.2014.11.007 / https://www.fsigenetics.com/article/S1872-4973(14)00247-6/fulltext, Elsevier Ireland, 2014, עמ'. 121-126
  98. ^ Valerián Ádám, Zsolt Bánfai, Anita Maász, Katalin Sümegi, Attila Miseta, Béla Melegh; „Investigating the genetic characteristics of the Csangos, a traditionally Hungarian speaking ethnic group residing in Romania”, Journal of Human Genetics, https://doi.org/10.1038/s10038-020-0799-6, The Japan Society of Human Genetics 2020, עמ' 1
  99. ^ 99.0 99.1 Géza Bakó- Contribuții la problema originii ceangăilor, în Studii și articole de istorie, vol. 4 București 1962, עמ' 44-37
  100. ^ Solomon 2004 עמ' 89
  101. ^ Solomon 2004 עמ' 99
  102. ^ Solomon 2004 עמ' 100
  103. ^ 103.0 103.1 103.2 2014 Șt.Casapu עמ' 3-4
  104. ^ Șt.Casapu 2014 עמ' 4
  105. ^ Ioan Marian Țiplic - Contribuția pecenegilor, secuilor si sașilor la constituirea frontierei de sud a Transilvaniei (sec.XI-XIII) în Studia Universitatis Cibiniensis, Series Historica, I 2004, עמ' 68.
  106. ^ Hegyeli 2004 עמ' 9
  107. ^ G.I.Năstase 1935 עמ' 82
  108. ^ 108.0 108.1 108.2 108.3 108.4 Tánczos 1997 עמ' 2
  109. ^ Radu Rosetti 1905, עמ'. 285
  110. ^ R.Baker 1996 עמ' 68
  111. ^ Tánczos 1997 עמ' 3
  112. ^ N.Iorga 1939 עמ' 141
  113. ^ 1982 V.Spinei עמ' 199
  114. ^ 1982 V.Spinei עמ' 198
  115. ^ L.Boia 2015 עמ' 6
  116. ^ Baker 1997 עמ' 663
  117. ^ Ferenț 1931 עמ' 146
  118. ^ 118.0 118.1 118.2 Baker 1997 עמ' 660
  119. ^ N.Iorga vol.III 1937 עמ' 209
  120. ^ Diaconescu 2003 עמ' 266
  121. ^ Baker 1997 עמ' 661
  122. ^ Tánczos, 1997 עמ' 3
  123. ^ P.P.Panaitescu 1947 עמ' 195-196
  124. ^ Tánczos, 1997עמ'4
  125. ^ 125.0 125.1 125.2 125.3 125.4 Diószegi, 2002, עמ' 24
  126. ^ Iosif Gabor - Dicționarul comunităților catolice din Moldova, Conexiuni, Bacau 1996 עמ' 8
  127. ^ Mihail P.Dan în M.Crăciun 1996, עמ' 15
  128. ^ I.Makurec Husitismul în Romănia, Revista istorică, Anul XlV, nr. 1-3, Ianuarie-Martie 1928, pag.42
  129. ^ 129.0 129.1 I.Makurec 1928 עמ' 42
  130. ^ 130.0 130.1 130.2 1996 M.Crăciun עמ' 15
  131. ^ I.Makurec 1928 עמ' 43
  132. ^ A Huszita Biblia
  133. ^ 1996, M.Crăciun עמ' 16
  134. ^ M.Dan 1944
  135. ^ Baker 1997 עמ' 668
  136. ^ Baker 1997 עמ' 665
  137. ^ Tánczos 2018 עמ' 77
  138. ^ 138.0 138.1 1985 D.Mărtinaș עמ' 57-9
  139. ^ Tánczos 2018 עמ' 78
  140. ^ G.I.Lahovari - Marele Dicționar Geografic al עמ' Socec 171-172 României1886
  141. ^ Th Codrescu 1886 ציטוט לפי Condica Liudilor pe 1803 Iasi
  142. ^ L.Boia 2015 עמ' 6
  143. ^ Ortensia Racoviță Dicționar geografic al județului Bacău, Socecu 1897 עמ' 74
  144. ^ R.Rosetti 1905 עמ' 2
  145. ^ R.Rosetti 1905 עמ' 3
  146. ^ [אתר צ'אנגואי מקלז'ה-סירטMagunkról http://www.szeret.klezse.ro/december2006.htm]
  147. ^ Diaconescu 2003 עמ' 247-267
  148. ^ Tánczos 2018 עמ' 26
  149. ^ Casapu 2014 עמ' 5
  150. ^ Tánczos 1997 עמ' 4
  151. ^ 151.0 151.1 151.2 Tánczos 1997 עמ' 5
  152. ^ János Steuer, A székely nyelvjárások osztályozása, Magyar Nyelvör, Budapest, 1893 עמ' 344
  153. ^ Gábor Szarvas, A csángó nyelvről, Magyar Nyelvör, Budapest, 1874, עמ'. 49
  154. ^ M.Diaconescu 2003 עמ' 247–267
  155. ^ 155.0 155.1 155.2 László Mikecs; A moldvai katolikusok 1646–47. évi összeírása, Erdélyi Múzeum, XLIX, 1944,עמ' 133 -לסלו מיקץ' - הקתוליים של מולדובה. המפקד בשנת 1646–1647 . מוזיאון טרנסילבניה 1944
  156. ^ P.Zöld 1783 עמ' 96
  157. ^ C.C,GiurescuTârguri sau orașe și cetăți moldovene, Editura Academiei Republicii Socialiste România, București, 1967, p. 83
  158. ^ M.Dan 1944 עמ' 101-99
  159. ^ 2002 עמ' 27–28 LDioszegi
  160. ^ Georg von Reicherstorffer; Moldaviae quae olim Daciae pars, Chorographia, מהדורה ראשונה, עמ'.10 וינה 1541
  161. ^ Călători străini despre Țările Române, Volumul I ..., București, 1968, p. 193
  162. ^ [ Ocolul domnesc Trotuș (sec. XV-XIX), partea a III-a, Carpica - Complexul Muzeal „Iulian Antonescu” Bacău, nr. XXVI/2, Corgal Press Bacău, pag. 139
  163. ^ 163.0 163.1 A.Horváth 1994 עמ' 20
  164. ^ Călători străini despre Țările Române, Volumul II ..., București, 1970, p. 266
  165. ^ 165.0 165.1 2002 Diószegi עמ' 89
  166. ^ M.Crăciun 1996 עמ' 123, 201
  167. ^ M.Crăciun 1996 עמ' 110–111, 128-124, 131-130
  168. ^ 168.0 168.1 168.2 1994 A.Horvath עמ' 17
  169. ^ 2014 Șt.Casapu עמ' 5
  170. ^ הורבאט 1994 עמ' 23
  171. ^ 171.0 171.1 C.Cotoi 2013 עמ' 15
  172. ^ C.Cotoi 2013 עמ' 12
  173. ^ C.Cotoi 2013 עמ' 11
  174. ^ C.Cotoi 2013 עמ' 13
  175. ^ 2005 G.Andreescu עמ' 48
  176. ^ 176.0 176.1 V.Tánczos 2018 עמ' 180
  177. ^ טאנצוש 180
  178. ^ ארין וסבאואן הם יישובים של צ'אנגואים במולדובה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34467769צ'אנגואים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צ%27אנגואים&oldid=2114639"