המישור הטרנסילבני

המישור הטרנסילבני (ברומנית:Câmpia Transilvaniei, בהונגרית:Mezőség או Erdély Mezőség , בגרמנית:Siebenbürgische Heide) הוא בקעה ואזור אתנו-גאוגרפי בטרנסילבניה ברומניה, הנמצא בצפון רמת טרנסילבניה מצפון לנהר מורש. הוא מורכב מגבעות נמוכות בגובה ממוצע של 500 מ' ועמקים רחבים. המישור הטרנסילבני משתרע מהנהרות סומשול מארה (הסומש הגדול) וסומשול מיק (הסומש הקטן) בצפון ובמערב ועד לנהר מורש (מרוש) בדרום במזרח, במחוזות קלוז', ביסטריצה-נסאוד ומורש. המישור מתחלק לשני חלקים: חלק גבעתי בצפון-מזרח וחלק חלק יותר בדרום ומערב. הוא מאוכלס על ידי רומנים והונגרים והוא ידוע בתרבות המוזיקלית ושל ריקודי העם. בצפון-מזרח בחבל נסנרלאנד (Nösnerland) חיו סקסונים טרנסילבנים שהיגרו לגרמניה בשנים 1992-1945. הכפרים החשובים ביותר באזור הם: סיק (בהונגרית "סֵייק", בעבר עיירת מכרות מלח), מוצ'ו (בהונגרית:מוץ'), ז'וקו (בהונגרית: ז'וק), באנד (בהונגרית:מזבאנד), סואטו (בהונגרית:מדיארסובאט) ואונגוראש (באלוואניושוואראליה). המישור הטרנסילבני עשיר בגז טבעי.

שם

השם ההונגרי " Mezőség " הנגזר מהמילה mező= "שדה", "מישור" נמצא בשימוש, לא נפוץ מאוד, בעיקר החל מהמאה ה-19. לפי קארוי קוש הופיע לראשונה בשם הכפר מֶזֶסילוואש (Mezőszilvás) - ששמו הרומני הוא "סיליוואשו דה קמפייה". הכפר נמצא כיום במחוז ביסטריצה-נסאוד.

מיקום גאוגרפי

המישור הטרנסילבני נמצא במחצית הצפונית של אגן טרנסילבניה. מצפונו זורם הנהר סומשול מארה (הסומש הגדול), בצפון-מזרח -הנחל שיאו (שאיו), בדרום ובמזרח הנהר מורש (מרוש) , בדרום-מערב - הנהר ארייש (אראניוש) ובמערב - הנהר סומשול מיק (הסומש הקטן). בצפון גובל המישור הטרנסילבני עם חבל מרמורש, במערב חבל סלאז' (סילאג'שאג) וחבל קלאטה (קלוטאסג) , דרום-מערב חבל המוצים והכסא ארייש של הסקלרים, בדרום רמת הטרנאבות (קיקילהמנט) , הכסא של מורש במזרח וחבל ביסטריצה (בסטרצה) עם גבעות ביסטריצה בצפון-מזרח, עם חבל רגין וחבל נסאוד.

היסטוריה

במאה ה-11 היה המישור הטרנסילבני אחד השטחים הראשונים שנכבשו בטרנסילבניה על ידי ההונגרים. הוא אוכלס בהתחלה באוכלוסייה הונגרית רצופה כמו עמק הסומש , עמק הקריש המהיר (ה-Sebes-Körös) עמק המורש. הם שימשו את מלכי הונגריה כקו הגנה נגד פלישות הקומנים והפצ'נגים. במאה ה-13 הגיעו מכיוון ביסטריצה תושבים סקסונים טרנסילבנים. במאה ה-14 התחילה התחזקות של ההתיישבות הרומנית באזור. אדמות המישור הטרנסילבני נשלטו במשך מאות שנים על ידי בעלי אחוזות פאודלים, לרבות המשפחות ההונגריות דראגפי ובתלן . על אדמותיהם עבדו צמיתים שנקשרו לאדמה. היישובים היו רובם מעורבים מבחינה אתנית וכללו תושבים רומנים, כיום רוב מכריע, הונגרים וצוענים. להפחתת האוכלוסייה ההונרית תרמו מספר אירועים היסטוריים כמו פלישת המונגולים ב-1241, הדיכויים הקשים אחרי מרד בובלנה (1437), המלחמות של מיכאי האמיץ והגנרל ג'ורג'ו בסטה ב-1601, מסע העונשין של הטורקים והטטרים בשנים 1661-1657, ומעשי האלימות בזמן קרבות הקורוצים. במאה ה-17 סבל האזור מרעב ומגפות.

המונוגרפיות הראשונות המוקדשות לחבל ארץ זה פורסמו בהונגרית אחרי התחלת המאה ה-20:על ידי Tagányi-Réthy-Pokoly-Kádár ‏ (1905-1901) , Balázs ‏ (1939), בתמצית - Kristó (1988). יישובי המישור הטרנסילבני הוקמו בחלקם במאה ה-11 באזור העיר קלוז' ובשטחי המחוזות סולנוק-דובוקה, בסטרצה נאסוד, מרוש-טורדה ווטורדה-אראניוש שהוקמו בשנת 1876. בהשוואה לאזורים אחרים, הם הוצגו במונוגרפיות אלה באור שלילי למדי, בגלל הסחיפה הטבעית, הירידה הדמוגרפית של האוכלוסייה ההונגרית, והפיגור באורבניזציה. בשנות ה-1930 עלה העניין במורשת התרבותית המקומית בייחוד בתחום המוזיקה והמחול. בשנים 1940-1930 פורסמו מחקרים ועבודות סינתזה על ההיסטוריה התרבותית והאתנוגרפיה החברתית של האזור (Vajkai 1943, Palotay 1944b, Lajtha 1954) בהמשך Olga Nagy 1975, Martin 1990, Kós 2000, Pávai 2005 כתבו מחקרים על תרבות האזור מנקודת מבט גאוגרפית, היסטורית ואנתרופולוגית. ב-2007 פורסמה אנתולוגיה מוקדשת לאזור.^[1]

תבליט הנוף

למישור במיוחד בצדו הצפוני תבליט נוף גבעתי, עם מעט יערות, בקעות רחבות, עם בריכות לאורכן וכן מדרונים הנוטים למפולות. השכבות הגאולוגיות מחביאות בתוכן מחצבים ענקיים של מלח (בקפלים הדיאפירים) ושל גז מתאן (בכיפות גזיפריות) האזור היה פעם מכוסה כולו ביערות, אבל חלק משמעותי שלהם בוראו ומשמשים בקרקע חלקאית או מרעה.מכאן השם ש"שדה" , בהונגרית Mező.

קרקע

הקרקע מבוססת על חרסית וחוואר. המישור היה במקור בגובה רב יותר, אולם תשתיתו קרסה. במרחב שנוצר נשפכו מי האגם הפאנוני והנהרות שנבעו מהרי הקרפטים הביאו משקעים כמו חול, חצץ ומינרל חרסית שיצרו את התבליט הנוכחי. תושבי המישור עוסקים בעיקר בגידול בעלי חיים, פרדסנות, גידול גפן ודגנים, תעשיית עצי היערות, הפקת גז טבעי ונפט.

אקלים

המישור הטרנסילבני מהווה קומה אקלימית של גבעות נמוכות (במערב) וגבעות יותר גבוהות (במזרח) שיש בה השפעות אוקיאניות (אטלנטיות) הטמפרטורות השנתיות הממוצעות הן 10-8 מעלות צלזיוס. הכמות הממוצעת השנתית של המשקעים היא 650-550 מ"מ. פוקדות אותו רוחות מערביות, טעונות במשקעים.

דמוגרפיה

בסך הכל חיים במישור הטרנסילבני כ-65,000 תושבים, מתוכם 33,024 רומנים (52%) ו-22,665 הונגרים (35,7%). הדת השולטת בקרב הרומנים היא הנצרות האורתודוקסית, ובקרב ההונגרים - הנצרות הקלוויניסטית ה"רפורמית".

יישובי המישור הטרנסילבני

במישור הטרנסילבני כ-300 יישובים, מיושבים בהעיקר ברומנים, כמו כן בהונגרים ובצוענים.

ערים מסביב למישור טרנסילבניה

Târgu Mureș טרגו מורש ("מרושוואשארהיי)
לודוש (לודאש)
טורדה (טורנבורג)
קמפייה טורזי (ירישמארקט)
רגין (זקזיש-רגר)
גרלה (סמושאויוואר - נוישלוס)

כפרים במישור הטרנסילבני

Band
Braniștea
Buza
Căianu
Ceaușu de Câmpie
Chiochiș
Fărăgău פרגאו (Hölzeldorf)
Fizeșu Gherlii
Grebenișu de Câmpie גרבנישו דה קמפייה (Gerbesch)
Jucu
לונקה (Traßten)
Matei
Mica מיקה
Miceștii de Câmpie
Miheșu de Câmpie (מיכשו דה קמפייה) (Bienendorf)'
Mociu (Motsch) מוצ'ו
Papiu Ilarian פאפיו אילריאן (Boden)
Pălatca (פלאטקה)
Pogăceaua פוגצ'אווה
Sânger (סנג'ר)
Sărmașu סרמאשו
Sic- עיירת כורי מלח לשעבר
Suatu
Șăulia (שאוליה)
Șincai

'*Zau de Câmpie זאו דה קמפיה

Valea Largă
Nușeni
Sânpetru de Campie סנפורט דה קמפייה (Petersdorf)
Uriu
Unguraș
Voivodeni ווייבודן (Johannisdorf)
Țaga (Cluj)) - צאגה (Zegen)

אתרי תיירות ומונומנטים

כנסיות

מימי הביניים נשמרו במישור כנסיות הונגריות וסקסוניות המשתייכות לנצרות הרפורמית, הלותרנית ונדיר, אוניטריאניות.

כנסיות רפורמיות ואורתודוקסיות, חלקן מבוצרות , כמה כנסיות מעץ.
הכנסייה הלותרנית של הרינה, בסגנון רומנסקי היא הבניין החשוב ביותר בתולדות האדריכלות במישור הטרנסילבני.
כנסיות רפורמיות בהרצאו (הארצו), בוזיאש (מדיארבורזאש), נירש (סאסנירש), מאטיי (סנטמאטה) וטיאקה (טקה) היו במקור רומנסקיות, אבל סגנון הבנייה שונה בשיפוצים החוזרים.
כנסיות גותיות - נמצאות בתריסר יישובים - ביניהן: נושן (נושפאלאו או אפאנאג'פאלו), מזפילפש, פנט (מזפאניט), פקורן (פוקאקרסטור), סיק וטונצ'ו (טאנץ').
הכנסיות הפרוטסטנטיות של אואילה (ואיולה) (לותרנית), ויצה וגאלאצי ביסטריציי (גאלאצפאלווה) (ביישוב האחרון הכנסייה הלותרנית היא כיום אורתודוקסית)
כנסיות מבוצרות סקסוניות- בסגנון גותי - מוקפות בחומה ועם שער מוגן על ידי מגדל איתן. דוגמאות: ביישובים מורוץ (אראניושמוריץ), ארקאליה (לותרנית כיום אורתודוקסית) , דיפשה

קראינימט ( קיראי נמטי) (תורנית, כיום אורתודוקסית), לקינצה (סאסלקנצה) (לותרנית, כיום רפורמית) , סנג'ורזו נואו (סאססנטגיירג') (לותרנית כיום אורתודוקסית) , ורמש(לותרנית).

כנסיות בסגנון רנסאנס :הכנסייה הרפורמית של קומלוד, נבנתה ב-1598; הכנסיות הרפורמיות בסיק ובאונגוראש (באלוואניושוואראליה) שנחצבו על ידי חוצב האבן דוד שיפוש מן היישוב קידה.

מצודות

חורבות של מצודות, ביניהן שיאו -מגרוש Sajómagyarós ו- שיריוארה Sajósárvár מצודת סרצל - סטפאלווה - אוכלסה עוד בימי קדם על ידי תראקים, דאקים ורומאים.

A Mezőségen ma már csak várromokat találunk, ezek között megemlíthetjük és földvárainak maradványait. Szeretfalva földvárát a magyarok előtt már a trákok, dákok és a rómaiak is használták. A mára már romos Bálványos vára szerepét egykor Szamosújvár vette át.

וילות קיץ של אצילים הונגרים
מכרה המלח על יד טורדה - "Salina Turda"
מאגרי מים