פשע האפרטהייד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בפשע האפרטהייד כפי שמוגדר בחוק הבינלאומי. אם התכוונתם למדיניות ההפרדה הגזעית בדרום אפריקה בשנים 1948–1994, ראו אפרטהייד.

פשע האפרטהייד מוגדר על ידי חוקת רומא משנת 2002 של בית הדין הפלילי הבין־לאומי כמעשים בלתי אנושיים בעלי אופי דומה לפשעים נגד האנושות לאורך ההיסטוריה.

ב-30 בנובמבר 1973, העצרת הכללית של האומות המאוחדות נפתחה לחתימה ולאשרורה של האמנה הבין־לאומית בדבר דיכוי ועונש פשע האפרטהייד (ICSPCA).[1] היא הגדירה את פשע האפרטהייד כ"מעשים נפשעים במיוחד שבוצעו לצורך קיום ותחזוק של משטר שליטה של קבוצה גזעית אחת של בני אדם על פני כל קבוצה גזעית אחרת של אנשים ודיכוי שיטתי שלהם".[2]

היסטוריה

המונח "אפרטהייד" מקורו באפריקאנס והוא היה השם הרשמי של משטר ההפרדה הגזעית הדרום אפריקאית שהונהגה על ידי המיעוט הלבן בדרום אפריקה משנת 1948 ועד שנת 1994. תלונות על משטר זה הובאו לאו"ם כבר ב-12 ביולי 1948, כאשר ד"ר פדמנאבהה פילאי, שגריר הודו באו"ם, הפיץ מכתב למזכ"ל, המביע את חששותיו בנוגע לטיפול באוכלוסייה ההודית בתוך איחוד דרום אפריקה.[3] ככל שיותר מידע על דרום אפריקה נחשף לעולם, האפרטהייד של דרום אפריקה נידון בעולם כבלתי צודק וגזעני, ורבים החליטו כי נדרשת מסגרת משפטית רשמית כדי להפעיל לחץ בין־לאומי על ממשלת דרום אפריקה.

ב-1971 הגישו ברית המועצות וגינאה יחד טיוטות מוקדמות של ועידה העוסקת בדיכוי וענישה של האפרטהייד.[4] בשנת 1973, העצרת הכללית של האומות המאוחדות הסכימה על נוסח האמנה הבין־לאומית בדבר דיכוי וענישה של פשע האפרטהייד (ICSPCA).[1] האמנה כוללת 31 חתומים ו-107 צדדים. האמנה נכנסה לתוקף ב-1976 לאחר ש-20 מדינות אישרו אותה. המדינות שאישרו היו: בנין, בולגריה, בלארוס, צ'אד, צ'כוסלובקיה, אקוודור, גרמניה המזרחית, גינאה, הונגריה, עיראק, מונגוליה, פולין, קטר, סומליה, סוריה, אוקראינה, ברית המועצות, טנזניה, יוגוסלביה ואיחוד האמירויות הערביות.[5][6]

ככזה, האפרטהייד הוכרז כפשע נגד האנושות, בהיקף נרחב מעבר לדרום אפריקה בלבד. בעוד שפשע האפרטהייד קשור לעתים קרובות למדיניות הגזענית של דרום אפריקה מאז 1948, המונח מתייחס באופן כללי למדיניות גזענית בכל מדינה

— האמנה בדבר פשע האפרטהייד[7]

76 מדינות נוספות חתמו בהמשך על האמנה, אך מספר מדינות, כולל דמוקרטיות מערביות, לא חתמו ולא אישרו את ה-ICSPCA, כולל קנדה, צרפת, גרמניה, ישראל, איטליה, הולנד, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד וארצות הברית.[6] בהתייחסו להצבעת ארצות הברית נגד האמנה, אמר השגריר קלרנס קלייד פרגוסון ג'וניור : "[...] איננו יכולים ... לקבל את העובדה שאפרטהייד יכול באופן זה להפוך לפשע נגד האנושות. פשעים נגד האנושות הם כה חמורים בטבעם שיש לפרט אותם בקפידה ולפרש אותם במשפט הבין־לאומי הקיים...".[8] הנציג המזרח־גרמני טען נגד העמדה האמריקנית כי פשעים נגד האנושות היא מעין קטגוריית־על שתחתיה נמצאות ג'נוסייד ואפרטהייד ובעוד שפשע הג'נוסייד התייחס לניסיון מכוון להכחיד ישויות קולקטיביות מסוג מסוים (גזעיות, אתניות, לאומיות ודתיות), פשע האפרטהייד מתייחס לניסיון לכונן משטר בו קבוצה גזעית אחת היא עליונה ושולטת על קבוצה גזעית אחרת, תוך כדי דיכויה השיטתי.

בשנת 1977, תוספת פרוטוקול 1 לאמנות ז'נבה כינה את פשע האפרטהייד כהפרה חמורה של האמנה ופשע מלחמה. 169 מדינות חתומות על התוספת.[9] בית הדין הפלילי הבין־לאומי קובע אחריות פלילית אישית לפושעים שביצעו פשעים נגד האנושות, כולל לפשע האפרטהייד.[10]

הגדרת פשע האפרטהייד

מדינות החתומות על האמנה הבין־לאומית משנת 1973 בדבר דיכוי וענישה של פשע האפרטהייד: חתומות בירוק כהה, חתומות אך לא מאשרות בירוק בהיר, לא-חתומות באפור

סעיף II של ICSPCA מגדיר את פשע האפרטהייד להלן:

האמנה הבין־לאומית בדבר דיכוי וענישה של פשע האפרטהייד,
סעיף II[2]

לעניין אמנה זו, המונח "פשע האפרטהייד", שיכלול גם מדיניות ופרקטיקות דומות של הפרדה גזעית ואפליה כפי שהתרחשו בדרום אפריקה, יחול על הפעולות הלא אנושיות הבאות שבוצעו לצורך הקמה ותחזוקה של שליטה של קבוצה גזעית אחת של אנשים על כל קבוצה גזעית אחרת של אנשים ודיכוי שיטתי שלה:

א. שלילת הזכות לחיים ולחירות מחבר או מחברי קבוצה או קבוצות גזעיות
1. באמצעות רצח של חברים בקבוצה או בקבוצות גזעיות.
2. באמצעות גרימת נזק גופני או נפשי חמור לחברים בקבוצה או בקבוצות גזעיות, פגיעה בחירותם ובכבודם, עינויים, ענישה או טיפול אכזריים בלתי־אנושיים או משפילים.
3. באמצעות מעצר שרירותי ומאסר בלתי־חוקי של חברים בקבוצה או קבוצות גזעיות.
ב. כפייה מכוונת של תנאי חיים המיועדים לגרום להרס פיזי, מלא או חלקי, של קבוצה או קבוצות גזעיות.
ג. כל אמצעי חוקי או אחר שנועד למנוע מקבוצה או מקבוצות גזעיות להשתתף בחיים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים או התרבותיים של המדינה; יצירה מכוונת של תנאים המונעים את התפתחותן המלאה של קבוצות גזעיות; במיוחד באמצעות שלילת זכויות אדם בסיסיות מחברי קבוצה או קבוצות גזעיות לרבות הזכות לעבודה, הזכות להקים איגוד עובדים, הזכות לחינוך, הזכות לעזוב ולשוב לארצם, הזכות לאזרחות, הזכות לחופש התנועה ומגורים, הזכות לחופש הביטוי וההבעה והזכות לחופש ההתאגדות.
ד. כל אמצעי, לרבות אמצעים חוקיים, המיועד לפצל את האוכלוסייה לקבוצות גזעיות באמצעות יצירת שמורות נפרדות וגטאות לחברי הקבוצה או הקבוצות הגזעיות, איסור על נישואי תערובת, והפקעת קרקעות השייכות לקבוצה או לקבוצות גזעיות או לחברים בקבוצה או בקבוצות כאלה.
ה. ניצול כוח העבודה של חברים בקבוצה או בקבוצות גזעיות, במיוחד באמצעות עבודות כפייה.
ו. רדיפת ארגונים ויחידים באמצעות שלילת זכויות וחירויות יסוד משום התנגדותם לאפרטהייד.

הגדרת אפליה גזעית

על פי אמנת של האומות המאוחדות, המושג מגדיר אפליה גזעית ככל הבחנה, הגבלה, העדפה או הוצאה מן הכלל, על רקע גזע, צבע, מוצא לאומי או אתני, שבמגמתו למנוע, לפגום או לסכל שימוש ומימוש של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים ובכל תחום אחר בחיי הציבור.[11]

הגדרה זו אינה מבחינה בין אפליה על רקע אתני לבין גזע, בין השאר משום שההבחנה בין השניים נותרת במחלוקת בין אנתרופולוגים.[12] באופן דומה, בחוק הבריטי המונח "גזעני" פירושו "כל קבוצת אנשים המוגדרים בהתייחסות לגזע, לצבע, לאום (כולל אזרחות) או למוצא אתני או לאומי".[13]

הגדרת בית הדין הפלילי הבין־לאומי לפשע האפרטהייד

סעיף 7 (2) (h) לחוקת רומא של בית הדין הפלילי הבין-לאומי מגדיר את פשע האפרטהייד כפשע נגד האנושות, כאשר הוא מבוצע במסגרת התקפה רחבה או שיטתית המכוונת נגד כל אוכלוסייה אזרחית. מאוחר יותר באותו סעיף, פשע האפרטהייד מוגדר:

"פשע האפרטהייד" פירושו מעשים לא אנושיים בעלי אופי דומה לאלה הנזכרים בסעיף 1, שבוצעו במסגרת משטר ממוסד של דיכוי ושליטה שיטתית של קבוצה גזעית אחת על כל קבוצה או קבוצה גזעית אחרת, מתוך כוונה לשמור ולתחזק את המשטר הזה.

— סעיף 7, חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי

האשמות באפרטהייד לפי מדינה

דרום אפריקה

שמו של הפשע נובע ממערכת של הפרדה גזעית בדרום אפריקה שנאכפה באמצעות חקיקה על ידי המפלגה הלאומית (NP), המפלגה השלטת מ-1948 עד 1994. תחת האפרטהייד נשמר שלטון המיעוט הלבן במדינה באמצעות הפרדה, צימצום הזכויות, חופש ההתארגנות וחופש התנועה של התושבים השחורים שהיו רוב במדינה, וכן של קבוצות אתניות אחרות.

ישראל

ערך מורחב – טענות למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל

מבקרים מאשימים את ישראל בביצוע פשע האפרטהייד; בדו"ח שפורסם ב-2007, כתב הדובר המיוחד לפלסטין באו"ם, ג'ון דוגרד (אנ'), כי "יסודות הכיבוש של מדינת ישראל מהווים צורות של קולוניאליזם ושל אפרטהייד, המנוגדות לחוק הבין־לאומי". והציע כי "ההשלכות המשפטיות של כיבוש מתמשך עם תכונות של קולוניאליזם ואפרטהייד" יועברו לבית הדין הבין־לאומי לצדק.[14]

בשנת 2009 ערכה וירג'יניה טילי (אנ') דו"ח גדול בהיקפו, שפורסם על ידי המועצה לחקר מדעי האדם (אנ') של דרום אפריקה, אשר קבע כי המדיניות הישראלית בשטחים הפלסטיניים הכבושים תואמת את הגדרת האפרטהייד.[15] בשנת 2010 אמר ריצ'רד פאלק, ממונה מיוחד מטעם האו"ם לפלסטין, כי "המבנה הכללי של האפרטהייד הקיים בשטחים הפלסטיניים הכבושים ... הופך את הטענה לאמינה יותר ויותר למרות ההבדלים בין המאפיינים הספציפיים של האפרטהייד הדרום אפריקאי לזה של המשטר הישראלי הכובש".[16] בשנת 2017 כתבו טילי ופאלק דו"ח שפורסם לראשונה על ידי הוועדה הכלכלית והחברתית של האו"ם למערב אסיה (אנ'), ולאחר מכן בראשות ד"ר רימה ח'לף (אנ'). לדברי ח'לף, הדו"ח הוכן לבקשת המדינות החברות בו, והוא מורכב מ -18 מדינות ערביות במערב אסיה. הדו"ח קבע כי ישראל הקימה משטר אפרטהייד, וקראה לממשלות לתמוך במדיניות BDS. שגרירת ארצות הברית, ניקי היילי, דרשה לדחות את הדו"ח, משרד החוץ הישראלי השווה את הדיווח לעיתון תעמולה נאצי ולבסוף מסר דובר האו"ם כי "הדו"ח כפי שהוא פורסם אינו משקף את עמדותיו של המזכיר הכללי", וכי הוא משקף רק את דעתם של מחבריו.[17] לאחר לחץ הוסר הדו"ח מהאתר של הוועדה הכלכלית והחברתית של האו"ם, על פי הנחיות המזכיר הכללי אנטוניו גוטרס, ורימה ח'לף פרשה מתפקידה באו"ם.[18][19] השופט הדרום אפריקאי ריצ'רד גולדסטון, ראש דו"ח משלחת האו"ם לבדיקת העובדות על העימות בעזה, הידוע גם בשם דו"ח גולדסטון, כתב בניו יורק טיימס באוקטובר 2011, ש"בישראל אין אפרטהייד. שום דבר לא מתקרב להגדרת האפרטהייד לפי חוקת רומא משנת 1998 כי אין ניסיון לשמור על משטר ממוסד של דיכוי ושליטה שיטתית על ידי קבוצה גזעית אחת"[20] עם זאת, דו"ח גולדסטון אינו מכיל כל התייחסות לטענות של אפרטהייד בכלל.[21]

בעקבות התמיכה ההולכת וגדלה אצל מספר גדל והולך של ידידי ישראל במרכז-שמאל וגם בקרב אויביה ברעיון של מדינה דמוקרטית אחת וככל שמציאות המדינה האחת מתבססת יותר בשטח, כך הפך האפרטהייד מרכזי יותר באופן שבו תנועת ה-BDS ממסגרת את הסכסוך והמושג מופיע לעיתים קרובות יותר בקמפיינים שקוראים לחרם.[22] מנהיג מאבק השחורים באפרטהייד בדרום אפריקה, וחתן פרס נובל לשלום ארכיבישוף דזמונד טוטו ביקר בישראל ולאחר ביקורו אמר "ראיתי עדויות להשפלה המערכתית של גברים, נשים וילדים פלסטינים בידי אנשי כוחות הביטחון הישראליים. ההשפלה שלהם מוכרת לכל הדרום-אפריקאים השחורים, שנרצחו והוטרדו והותקפו על ידי כוחות הביטחון של ממשלת האפרטהייד".[23][24] הפוליטיקאי הדרום-אפריקאי היהודי, רוני כתריאלס כתב שכפעיל במאבק להפלת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הוא מוטרד מאוד מדברים דומים שהוא רואה מתרחשים בישראל.[25] ונכדו של נלסון מנדלה עצמו אמר במלאת מאה שנה להולדת סבו, "העולם מציין מאה שנים להולדתו וחוגג את מנהיגותו במאבק לסיום האפרטהייד בדרום אפריקה. אבל בעוד ארצי חופשייה מזמן משלטון המיעוט הגזעני, העולם עדיין אינו חופשי מפשע האפרטהייד".[26] גם הסופר הישראלי אברהם ב. יהושע השתמש במושג כשכתב "תהליך האפרטהייד שהולך ומכה שורש עמוק בחיינו מסוכן הרבה יותר, ולעקור אותו יהיה עוד מעט בלתי אפשרי. כבר הדגשתי בתחילת המסה הזאת: לא לזהות היהודית או הציונית אני דואג, אלא למשהו שהוא חשוב מכך — לאנושיותנו ולאנושיותם של הפלסטינים היושבים בתוכנו".[27]

ב-27 באפריל 2021 ארגון Human Rights Watch פרסם דו"ח בשם "הסף נחצה: הרשויות הישראליות ופשעי האפרטהייד והרדיפה" שגורס כי שישראל מבצעת את פשעי האפרטהייד והרדיפה כנגד פלסטינים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה, המהווים פשעים נגד האנושות. לפי הדו"ח בשלושת האזורים האלו מופעל דיכוי שיטתי כנגד הפלסטינים ונעשים מעשים לא אנושיים כנגדם. הדו"ח טוען שרמת הדיכוי הכולל אכיפת משטר צבאי דרקוני על פלסטינים, שעה שמתנחלים וישראלים זוכים למכלול הזכויות של החוק הישראלי, מגיע לכדי הדרגה הנדרשת להגדרתו כאפרטהייד. בנוסף הדו"ח מפרט הגבלות על תנועת הפלסטינים, כגון סגר על רצועת עזה והנהגת משטר היתרים לפלסטינים, כדי לאפשר להם לעבור בין שטחי הגדה והרצועה, הפקעת יותר משליש מאדמות הגדה המערבית, כפיית תנאים קשים בחלקים של הגדה באופן שהוביל להעברה בכפייה של אלפי פלסטינים מבתיהם, ושלילת תושבות מפלסטינים.[28][29]

בפברואר 2022 פרסם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" דו"ח נרחב, הטוען שבישראל מתקיים אפרטהייד כלפי ערבים, בין השאר בכך שהיא שוללת את "זכות השיבה" מהפלסטינים. הדו"ח כולל קריאה למועצת הביטחון של האו"ם להטיל אמברגו נשק על ישראל.[30] משרד החוץ הישראלי דחה את הדו"ח ומתח ביקורת על "אמנסטי" והאשים אותו באנטישמיות.[31] ארגוני זכויות אדם בישראל פרסמו הודעת תמיכה באמנסטי אינטרנשיונל: "אנו דוחים בלב שלם את הרעיון לפיו דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל הוא חסר בסיס, מפלה את ישראל או נובע מעוינות אנטישמית", נאמר בהצהרה, עליה חתמו אופק - המרכז הישראלי למדיניות ציבורית, במקום, בצלם, גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, הורים נגד מעצרי ילדים, המוקד להגנת הפרט, הקרן למגיני זכויות אדם, חקל - ברית להגנה על זכויות אדם, יש דין, לוחמים לשלום, עדאלה, רופאים לזכויות אדם ושוברים שתיקה.[32]

סין

זכויות היתר והעדפתה של הקבוצה האתנית, האן באזורי מיעוטים אתניים מחוץ לסין, כגון שינג'יאנג בו חי רוב אויגורי והמדיניות הממשלתית להתיישבות בטיבט, והשחיקה לכאורה של הדת, השפה והתרבות של תושבים ילידים באמצעות צעדים מדכאים (כגון המיליציה של האן בינג-טואן בשינג'יאנג) וסיניזציה (אנ') הושוו ל"ג'נוסייד תרבותי" ולאפרטהייד על ידי כמה אקטיביסטים אויגורים.[33][34] לגבי הההתנחלות הסינית בטיבט (אנ'), ב-1991 הצהיר הדלאי לאמה, "המתנחלים הסינים החדשים יצרו חברה חלופית: אפרטהייד סיני, שמכחיש את הטיבטים במעמד חברתי וכלכלי שווה בארצנו, ומאיים בסופו של דבר להציף ולספוג אותנו".[35] בנוסף, שיטת רישום האוכלוסין של סין, ההוקואו, כבר הושוותה לאפרטהייד בשל סיווגם של מעמדות "כפרי" ו"עירוני",[36][37] ולעיתים משולה למעין שיטת קסטות.[38][39][40] ב-2014 החלה המערכת לעבור רפורמה, תוך הרחבת היתרי מגורים עירוניים על מנת להכיל עוד עובדים זרים.[41][42]

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 International Convention on the Suppression and Punishment of the Crime of Apartheid, retrieved on 10 October 2011.
  2. ^ 2.0 2.1 הטקסט של האמנה הבינלאומית בדבר דיכוי ועונש פשע האפרטהייד (ICSPCA)
  3. ^ Pillai, Padmanabha (12 ביולי 1948). "Letter from the representative of India to the Secretary-General concerning the treatment of Indians in South Africa". אורכב מ-המקור ב-2012-06-03. נבדק ב-2019-05-14. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Olav Stokke and Carl Widstrand, ed. (1973). Southern Africa Vol. 1: United Nations-Organization of African Unity Conference Oslo 9–14 April 1973. Scandinavian Institute of African Studies.
  5. ^ The Apartheid Convention (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 רשימת המדינות החתומות על האמנה בדבר פשע האפרטהייד באתר האמנות של האומות המאוחדות (באנגלית)
  7. ^ Morton, Jeffrey S. (2000). The International Law Commission of the United Nations. University of South Carolina Press. p. 27. ISBN 1-57003-170-3.
  8. ^ Statement by Ambassador Clarence Clyde Ferguson Jr. before General Assembly in explanation of vote on Apartheid Convention, 30 November 1973. Review of the U.N. Commission on Human Rights: Hearings before the Subcommittee on International Organizations and Movements of the House Foreign Affairs Committee (1974) p.58
  9. ^ Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949. באתר הצלב האדום
  10. ^ Encyclopædia Britannica, "Nonstate actors in international law". Retrieved on 12 June 2006.
  11. ^ Lerner, N. (1980). The U.N Convention on the Elimination of all Forms of Racial Discrimination. Maryland: Sijthoff & Noordhoff, pp.25-32.
  12. ^ Metraux, A. (1950). "United nations Economic and Security Council Statement by Experts on Problems of Race". American Anthropologist. 53 (1): 142–145. doi:10.1525/aa.1951.53.1.02a00370.
  13. ^ "Racist and Religious Crime – CPS Prosecution Policy". The CPS. אורכב מ-המקור ב-2010-01-19. נבדק ב-2019-05-14.
  14. ^ Dugard, John. "Implementation of General Assembly resolution 60/251 of 15 March 2006 entitled "Human Rights Council": Report of the Special Rapporteur on the situation of human rights in the Palestinian territories occupied since 1967, John Dugard" (PDF). p. 3. The international community has identified three regimes as inimical to human rights – colonialism, apartheid and foreign occupation. Israel is clearly in military occupation of the OPT. At the same time elements of the occupation constitute forms of colonialism and of apartheid, which are contrary to international law. What are the legal consequences of a regime of prolonged occupation with features of colonialism and apartheid for the occupied people, the occupying Power and third States? It is suggested that this question might appropriately be put to the International Court of Justice for a further advisory opinion.
  15. ^ Tilley, V., ed., "Occupation, Colonialism, Apartheid? A Reassessment of Israel's Practices in the Occupied Palestinian Territories under International Law".
  16. ^ Richard Falk Report to the UN General Assembly, 30 August 2010, paragraph. 5, paragraph 5
  17. ^ Reuters, (15 במרץ 2017). "Israel imposes 'apartheid regime' on Palestinians: U.N. report". Beirut, Lebanon. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  18. ^ "U.N. Diplomat Behind Report Accusing Israel of Apartheid Quits". www.nytimes.com. 17 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Senior U.N. official quits after 'apartheid' Israel report pulled, Reuters, 17 March 2017
  20. ^ Goldstone, Richard J. (31 באוקטובר 2011). "Israel and the Apartheid Slander". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ http://www2.ohchr.org/english/bodies/hrcouncil/docs/12session/A-HRC-12-48.pdf
  22. ^ נתן ת'רול, לא כיבוש, אפרטהייד: כך שינה ה-BDS את השיח על הסכסוך, באתר "שיחה מקומית", 10 באוגוסט 2018
  23. ^ Desmond Tutu: Israel guilty of apartheid in treatment of Palestinians באתר ג'רוזלם פוסט, 10 במרץ 2014 (באנגלית)
  24. ^ דזמונד טוטו, ‏Apartheid in the Holy Land, באתר הגרדיאן, ‏11 באוקטובר 2018 (באנגלית)
  25. ^ רוני כתריאלס, ‏I fought South African apartheid. I see the same brutal policies in Israel, באתר הגרדיאן, ‏3 באפריל 2019 (באנגלית)
  26. ^ Nkosi Zwelivelile, ‏My grandfather Nelson Mandela fought apartheid. I see the parallels with Israel, באתר הגרדיאן, ‏11 באוקטובר 2018 (באנגלית)
  27. ^ אתר למנויים בלבד אברהם ב. יהושע, התוכנית לבלימת האפרטהייד, באתר הארץ, 16 באפריל 2018
  28. ^ הסף נחצה: הרשויות הישראליות ופשעי האפרטהייד והרדיפה באתר Human Rights Watch,‏ 27 באפריל 2021
  29. ^ אתר למנויים בלבד הגר שיזף, Human Rights Watch: ישראל מבצעת פשעי אפרטהייד ורדיפה בשטחים, באתר הארץ, 27 באפריל 2021
  30. ^ ISRAEL'S APARTHEID AGAINST PALESTINIANS באתר אמנסטי אינטרנשיונל (באנגלית)
  31. ^ רויטרס, עינב חלבי, איתמר אייכנר, "האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים": זהו דו"ח אמנסטי שעורר סערה, באתר ynet, 1 בפברואר 2022
  32. ^ Human rights organizations from Israel condemn vicious attacks on Amnesty International, באתר המוקד להגנת הפרט, ‏3 בפברואר 2022 (באנגלית).
  33. ^ Seytoff, Alim A (2 ביוני 2014). "China's Uighurs claim cultural 'genocide'". Al Jazeera. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ China has turned Xinjiang into a police state like no other באתר האקונומיסט, 31 במאי 2018 (באנגלית)
  35. ^ "Profile: The Dalai Lama", BBC News, April 25, 2006.
  36. ^ "The rural-urban divide: Ending apartheid". The Economist. 19 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ "China rethinks peasant 'apartheid'". BBC News. 10 בנובמבר 2005. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Chinese Society: Change, Conflict and Resistance", by Elizabeth J. Perry, Mark Selden, page 90
  39. ^ "China's New Confucianism: Politics and Everyday Life in a Changing Society", p. 86, by Daniel A. Bell
  40. ^ "Trust and Distrust: Sociocultural Perspectives", p. 63, by Ivana Marková, Alex Gillespie
  41. ^ Lu, Rachel (31 ביולי 2014). "China Is Ending Its 'Apartheid.' Here's Why No One Is Happy About It". Foreign Policy. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Sheehan, Spencer (22 בפברואר 2017). "China's Hukou Reforms and the Urbanization Challenge". The Diplomat. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37810180פשע האפרטהייד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פשע_האפרטהייד&oldid=2462511"