פרנץ האלדר
 | |
| פרנץ האלדר | |
| לידה |
30 ביוני 1884 וירצבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 1972 (בגיל 87) אשאו-אם-קימגאו, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1902–1942 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 גנרל אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-7 ראש המטה של OKH | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
 צלב הברזל דרגה שנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| היסטוריון וסופר. | |
פרנץ האלדר (בגרמנית: Franz Halder) (30 ביוני 1884 - 2 באפריל 1972) היה גנרל גרמני במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
חיים וקריירה מוקדמת
פרנץ האלדר נולד בוירצבורג למשפחת אנשי צבא, אביו, מקס האלדר, היה גנרל-מיור במשרד המלחמה של בוואריה והיה מראשוני המשתמשים בארטילריה מודרנית. האלדר הצטרף ליחידת ארטילריה בצבא בוואריה בשנת 1902, קודם לדרגת לוטנט וכשסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בשנת 1904, המשיך ולמד בבית הספר לארטילריה (1906–1907) ובבית הספר לקציני מטה (1911–1914).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין מטה של הקורפוס הבווארי ה-3, קודם להאופטמן באוגוסט 1915 ושירת במטה של הארמייה השישית, עד סוף המלחמה הספיק לשרת במפקדות הארמייה השנייה והארמייה הרביעית.
בין המלחמות
בסוף המלחמה נשאר לשרת בצבא גרמניה המצומצם, הרייכסווהר, שירת תחילה כמדריך בין השנים 1919 ל-1924. בשנת 1924 האלדר קודם לדרגת מיור ובשנת 1926 הוא מונה לקצין המבצעים של כוח הרייכסווהר במינכן. הוא קודם לדרת אוברסט-לויטנט בפברואר 1929 ובאוקטובר הוצב כמדריך בבית הספר לקציני הרייכסווהר.
קודם לדרגת אוברסט בדצמבר 1931 ושירת כראש המטה של הרייכסווהר במינסטר עד שנת 1934.
קודם לדרגת גנרל-מיור באוקטובר 1934 ושירת כמפקד הדיוויזיה ה-7 שהייתה מוצבת במינכן.
קודם לדרגת גנרל-לויטננט באוגוסט 1936, הפך להיות ראש אגף האימונים של הורמאכט והיה אחראי לתרגילי האימון הגדולים ביותר שנערכו מאז שגרמניה החזירה את גיוס החובה בשנת 1935.
קודם לדרגת גנרל של חיל תותחנים ב-1 בפברואר 1938, ראש ה-OKW החדש וילהלם קייטל בעצה אחת עם אדולף היטלר מינה את האלדר לראש המטה הכללי של ה-OKH כיורשו של לודוויג בק שהתפטר בעקבות משבר הסודטים.
כשבוע ממינויו הגיש האלדר להיטלר תוכנית לכיבוש צ'כוסלובקיה; לפי תוכניתו הכוחות הגרמנים בראשות גרד פון רונדשטט וריטר פון לאב היו אמורים לפלוש למדינה ולהתקדם בצורת צבת. היטלר שינה את התוכנית והורה שולטר פון רייכנאו יתקדם ישירות לעבר פראג. האלדר, שרצה להימנע ממלחמה, דן עם כמה גנרלים גרמנים ברעיון להדיח את היטלר מהשלטון בהפיכה צבאית, אולם הרעיון הזה לא יצא אל הפועל מאחר שהסכם מינכן נחתם וסכנת המלחמה עברה.
מלחמת העולם השנייה
האלדר השתתף בהכנת תוכניות הפלישה לפולין באביב 1939 והעריך שמלחמה עם פולין תסתיים בניצחון גרמניה בפרק זמן של שבועיים עד שלושה שבועות.
במהלך נובמבר 1939 סיכם עם ולטר פון בראוכיטש שהוא יתן לו את תמיכתו במקרה שינסה לרסן את תוכניותיו של היטלר להמשך מלחמות ההתפשטות, בראוכיטש דחה את הצעתו.
בסוף שנת 1939 היה אחראי על ניסוח תוכניות הפלישה לצרפת, לארצות השפלה ולבלקן. בתחילה האלדר היה ספקני לגבי סיכויי הצלחת הפלישה לצרפת אבל על פי פקודת היטלר הוא קיבל את תוכנית הפלישה דרך הארדנים שניסח אריך פון מאנשטיין ושהוכיח את הצלחתה. האלדר קודם לדרגת גנרל אוברסט ב-19 ביולי 1940 ובאוגוסט התחיל לתכנן את מבצע ברברוסה. זמן קצר אחר כך בניסיון להעצים את כוחו, היטלר איפשר להאלדר לעסוק רק בתכנון מבצעים בחזית המזרחית.
במהלך 1942 חזה שהסובייטים יוכלו עדיין להזרים מיליוני חיילים חדשים לחזית בניגוד לדעת היטלר שסבר שהצבא האדום מתקרב לנקודת שבירה. האלדר גם התנגד להחלטתו של היטלר לשלוח את הארמייה ה-11 של הוורמאכט בפיקודו של פון מאנשטיין לסייע בהתקפה על לנינגרד והעברתה מהקווקז. בגלל חילוקי דעות אלה היטלר החליט שהאלדר לא ניחן יותר בגישה התוקפנית המתאימה לניהול מלחמה והכריח את האלדר לפרוש בספטמבר 1942.
אחרי קשר העשרים ביולי ולמרות שהוא לא לקח חלק בו או ידע עליו, האלדר ביחד עם אשתו ובתו הבכורה נעצר על ידי הגסטאפו בחשד למעורבות בניסיון ההתנקשות בהיטלר. האלדר נשלח למחנה הריכוז דכאו (ובהמשך הועבר למחנה הריכוז פלוסנבירג). אשתו ובתו הוחזקו במחנה הריכוז ראוונסבריק. בסוף המלחמה שוחרר האלדר מן המחנה על ידי חיילים אמריקאים. לאחר השחרור הועבר למחנה שבויים אמריקאי, שם הוחזק עד לשנת 1947.
אחרי המלחמה
אחרי שחרורו ממחנה השבויים האמריקאי הוא עבד בין השנים 1948–1961 כראש חטיבת הצבא הגרמני ביחידה למחקר היסטורי של צבא ארצות הברית בגרמניה, הוא כתב שני ספרים על המלחמה, "היטלר כמפקד צבאי" ו"יומני האלדר".
פרנץ האלדר נפטר בביתו שבבוואריה בשנת 1972.
