OKH
ה-OKH (ראשי תיבות בגרמנית של "Oberkommando des Heeres" - מפקדה עליונה לכוחות היבשה של הוורמאכט) היה ארגון צבאי בגרמניה הנאצית, ששימש כמפקדה לכוחותיה הצבאיים ביבשה בין 1936 ל-1945. ה-OKH היה כפוף למפקדה בשם OKW (ראשי תיבות ל-"Oberkommando der Wehrmacht", מפקדה עליונה של הוורמאכט). בפועל, קיבל ה-OKW כמה מסמכויות הביצוע והתכנון של ה-OKH, כאשר משנת 1941 ואילך היה ה-OKW אחראי למבצעים במערב, ואילו ה-OKH היה אחראי למבצעים בחזית המזרח.
במקביל ל-OKH היו מפקדות דומות לצי (OKM - Oberkommando der Marine) ולחיל האוויר (OKL - Oberkommando der Luftwaffe). שלוש מפקדות אלו היו בתאוריה כפופות ל-OKW, אך למעשה פעלו באופן עצמאי.
מפקדי ה-OKH (בראשי תיבות - OBdH קיצור ל- Oberbefehlshaber des Heeres), היו:
- גנרלאוברסט ורנר פון פריטש (1935–1938).
- גנרלפלדמרשל וולטר פון בראוכיטש (1938 - 19 בדצמבר 1941).
- גנרלפלדמרשל פרדיננד שרנר (30 באפריל 1945 - 8 במאי 1945).
ה-OBdH לא עסק בתכנון מבצעים. משימה זו הייתה משימתו של המטה הכללי, כך שהאדם החשוב ביותר בצבא היבשה היה ראש המטה הכללי (Chef des Generalstabs des Heeres).
צבא היבשה היה תמיד הגורם המוביל בתכנון מערכות הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, ולא היה תכנון משולב של כל שלוש הזרועות. תפקיד ראש ה-OKW לא נועד לכך, ולא היה בידו את המשאבים לשם כך.
ה-OKW הוקם בשנת 1938 במהלך שינוי מהותי במבנה הצבא הגרמני, בו ניצל היטלר שורה של שערוריות (חלקן מפוברקות), שכונו פרשת בלומברג-פריטש על מנת להיפטר ממפקדים בכירים בצבא (ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש) על מנת לנסות ולאחד את כל שלושת הפיקודים של הצבא תחת סמכותו. באותו מהלך הפך "המטה הכללי" ל"מטה הכללי של כוחות היבשה", אם כי סמכויות התכנון שלו נותרו כשהיו. נראה כי מטרת הקמתו של ה-OKW הייתה פוליטית, למנוע מן "המטה הכללי" את תכנון האסטרטגיה רבתי, והפיכתו למחלקה מקצועית העוסקת בתכנון על פי הוראות פוליטיות המתקבלות מן ה-OKW או ישירות מהיטלר.
במהלך המלחמה הלכו והוגבלו סמכויותיו המקצועיות של ה-OKH, כאשר היטלר העניק סמכויות גוברות והולכות ל-OKW. כך, למשל, מערכת הפלישה לנורווגיה תוכננה לחלוטין מחוץ ל-OKH.
ראשי המטה הכללי בזמן הרייך השלישי היו:
- גנרלאוברסט לודוויג בק (1 באוקטובר 1933 - 31 באוגוסט 1938).
- גנרלאוברסט פרנץ הלדר (1 בספטמבר 1938 - 24 בספטמבר 1942).
- גנרלאוברסט קורט צייטצלר (24 בספטמבר 1942 -10 ביוני 1944).
- גנרללויטננט אדולף הויזינגר (10 ביוני 1944 - 21 ביולי 1944).
- גנרלאוברסט היינץ גודריאן (21 ביולי 1944 - 28 במרץ 1945).
- גנרל דר אינפנטרי הנס קרבס (28 במרץ 1945 - 2 במאי 1945).
המפקדות של ה - OKH וה - OKW, היו במחנה צבאי מוסווה ביער ליד העיירה צוסן (Zossen) , כ - 40 ק"מ מדרום לברלין. המקום השתרע על כ - 5-6 קמ"ר והיה בנוי מביצורים תת-קרקעיים שהוגנו על ידי חטיבת ס"ס. המקום היה סודי ביותר. המפקדה של ה־OKH הייתה ידועה בשם הקוד מייבך 1 ומפקדת ה OKW כונתה מייבך 2. שתי המפקדות היו מוקפות בגדרות תיל ומופרדות באופן מושלם אחת מהשנייה. שלא כמו מפקד ה-OKH שניהל את פעולותיו מצוסן, הבכירים ממפקדת ה- OKW כמו ראש המטה, פלדמרשל וילהלם קייטל וראש המבצעים אלפרד יודל, ליוו כל הזמן את היטלר ורק המנגנון המבצעי של ה- OKW נשאר בצוסן ובאמצעותו הם פיקחו על צבאות החזית המערבית וכן היה מנגנון זה לשכת קשר לכל הוראות היטלר לכל הכוחות המזוינים הגרמנים. בצוסן הייתה גם מרכזת-500, הגדולה במרכזיות הטלפון, הטלטייפ והאלחוט הצבאי בגרמניה.
מפקדת צוסן נכבשה ב-22 באפריל 1945 על ידי כוחותיו של המרשל איבן קונייב.
היטלר כמפקד ה-OKH
מתקפת הנגד של הצבא האדום בקרב על מוסקבה יצרה את התנאים, שאיפשרו להיטלר לקחת לידיו את הפיקוד האישי על ה-OKH. המשבר הצבאי שיצרה המתקפה הסובייטית, ביחד עם התנגדות רוב הקצינים הבכירים במפקדת ה-OKH לפקודתו של היטלר, שאסרה על המשך הנסיגה של הכוחות הגרמניים במרחב מוסקבה, ובריאותו הלקויה של מפקד ה-OKH, ולטר פון בראוכיטש הקלו על היטלר להשלים את השתלטותו על ה-OKH. כתוצאה מכך הפך היטלר ל"מפקד עליון" בפועל של צבא היבשה הגרמני, והיה מעורב בניהול המבצעים הצבאיים, לעיתים עד לרמת הגדוד הבודד.
מצב זה נמשך עד לתום המלחמה. בין תוצאותיו היו הפקודה המפורסמת של היטלר לארמייה השישית לא לנסות לפרוץ את טבעת הכיתור הסובייטית במהלך קרב סטלינגרד, פקודה שהביאה להשמדת הכוחות הגרמניים בכיס סטלינגרד, ולתבוסה הגרמנית שרבים רואים בה את נקודת המפנה במלחמה.
גנרלים רבים, בספרי זכרונות שנכתבו לאחר המלחמה, ניסו ליצור מיתוס כאילו היו אלו פקודותיו ה"חובבניות" של היטלר, שהביאו לתבוסה אותה נחל הוורמאכט. נראה כי הסכמתם של אלו לכפוף עצמם לשיקול דעתו גם בעניינים מקצועיים, סיפקה להם תירוץ נוח למחדליהם. לא מתן הפקודות המבצעיות הוא שהיווה את הבעיה ברוב המקרים, שכן היטלר היה בעל אינטואיציה צבאית ראויה, וחלק ניכר מפקודותיו אכן תאמו את המצב הצבאי, אלא האסטרטגיה הכוללת של ניהול מלחמה כלל עולמית, במספר חזיתות בעת ובעונה אחת.
לקראת סוף המלחמה, בהיותו מסוגר בבונקר, אכן איבד היטלר את הקשר עם המציאות, והפקודות שנתן לצבאו היו שגויות ודמיוניות. בימיו האחרונים הוא עסק בהזזת יחידות שכבר לא היו קיימות, או שעוצמתן הייתה נמוכה בהרבה ממה שייחס להן היטלר, על גבי המפה. בצוואתו הוריש היטלר את הפיקוד על ה- OKH לפילדמרשל פרדיננד שרנר, והאחרון החזיק בתואר זה שהיה למעשה ללא משמעות, עד לכניעה ב-8 במאי 1945.
משפטי נירנברג
חלק ממדיניות בעלות הברית שיזמו את משפטי נירנברג היה העמדתם לדין של ארגונים, על מנת להקל על ההליך במשפטיהם של יחידים. כך, די יהיה בכך שיוכח כי אדם מסוים הוא חבר בארגון שהורשע, על מנת שניתן יהיה להרשיעו גם בפשעים בהם הורשע הארגון. ה-OKW היה בין הארגונים שהועמדו לדין, וכמוהו גם "המטה הכללי", שהיה חלק מן ה-OKH. עם כל זאת, ה-OKH עצמו לא הועמד לדין. הארגונים הצבאיים שהועמדו לדין (ה-OKW והמטה הכללי) זוכו, בניגוד לארגונים אחרים, כגון ה-RSHA ושאר זרועות ה-SS שהורשעו.
לקריאה נוספת
- קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת לוין-אפשטין.
קישורים חיצוניים
33665669OKH