פורטל:עולם הישיבות/הידעת/גלריה
"קטעי הידעת?" של פורטל עולם הישיבות
לעריכת קטע מסוים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
במשך הדורות השתמשו בכינוי "ישיבה" לתיאור כל בית מדרש שבו ישבו יהודים ועסקו בקביעות בתורה, בדרך כלל בדגש על בתי מדרש בהם הועברו שיעורי תורה בידי רבנים לתלמידיהם. מן המאה ה-19, עם הקמת ישיבת וולוז'ין שכונתה "אם הישיבות", נקבע מודל הישיבה המודרנית שעבר בהמשך שיפורים ושינויים כמו חלוקת השיעורים לשכבות מבוססות קבוצות גיל או מבוססות רמת ידע כפי שהונהג לראשונה בישיבת טלז. חלוקות נוספות לישיבה קטנה וישיבה גדולה התפתחו רק במאה ה-20.
2
בתיאורי חז"ל את העולם הבא כישיבה של מעלה, או "מתיבתא דרקיעא", בה מתנהלים לימודים ודיונים הלכתיים במתכונת דומה לזו של הישיבה הארצית, מתבטאת הישיבה כצורת חיים אידיאלית המבטאת את קידוש חיי הרוח ועיסוק בעיקרי העיקרים.
3
גם בתקופת בין הזמנים מקפידים רבים מן הלומדים להמשיך וללמוד במסגרת מצומצמת יותר, לעיתים במסגרת "ישיבות בין הזמנים", שבהן שעות הלימוד נוחות וכל אחד לומד במה שחשקה נפשו. כמו כן בישיבות בין הזמנים רבות קיימת גם מלגה לפי שעות הלימוד.
בישיבות רבות מקובל לארגן ישיבת בין הזמנים מטעם הישיבה לבחורים הלומדים באותה ישיבה בלבד, הסניפים נפתחים בכל עיר בה יש ריכוז גבוה של בחורים מהישיבה.
4
כמו בצבא, גם עולם הישיבות פיתח עגה משלו, להלן רשימת ביטויים ישיבתיים;
- צ'יקאווער – כינוי לבחור שמנסה להיות "קול".
- ישיבֶה בוחער – "בחור ישיבה".
- שטינקער – מלשין (במקור ביידיש: מסריח).
- גישמאק – טעם והנאה. למשל, "יש לו גישמאק בלימוד". "גישמאקער" - אדם נעים וחביב לסביבה.
- פרומער – מחמיר בהלכה.
- חניוק – שמרני במיוחד, בלבושו, בהנהגותיו, או בדעותיו.
- נייעס – חדשות. בפועל (בעגה): לְנָייעס.
- שְׁמוּ"ס (שמועס) – ביידיש שמועס היא שיחה. בהוויי הישיבתי הפכה המילה גם לראשי תיבות של שיחת מוסר, הנאמרת בישיבות הליטאיות. פעמים רבות נזכרת המילה בלשון מזלזלת (כמו "לדבר איתו זה לשמוע שמועס", או בעגה: "השמיס לי").
- ליל שישי (במלעיל) – מושג המתאר את הלילה שבין חמישי לשישי שבו יש הנוהגים ללמוד כל הלילה.
- משב"ק – ר"ת 'משמש בקודש', במקור עוזרו של האדמו"ר אך מתאר גם כל התנהגות של ליווי צמוד של אישים שונים. בשימוש בעגה גם כפועל: לְמַשְׁבֵּק = לשמש אישיות חשובה.
- קְנֵייטש (ביידיש: קמט) – המילה משמשת גם לציון החלק הקדמי של המגבעת הליטאית והחב"דית; וכן לציון ה"פואנטה" של הסיפור, שורש העניין. למשל, "סוף סוף קלטתי את הקנייטש".
- מָצֶב (במלעיל) – תיאור למאורע שעורר תכונה או התרגשות.
- צו"ל – ר"ת של 'צדיק ורע לו'. מקביל לחנון ה"חילוני" ודומה ל"פרומער" ו"חניוק" (ראו לעיל). לעיתים מתלווה לכינוי קונוטציה שלילית של ניתוק מהעולם.
- בין הזמנים (במלעיל) – התחליף הישיבתי לסמסטר הוא "זמן". השנה מתחלקת לשלושה זמנים: בין ראש חודש אלול עד יום הכיפורים, בין א' בחשוון לא' בניסן ובין א' באייר למוצאי תשעה באב. תקופות אלו נקראות זמן אלול, זמן חורף וזמן קיץ, בהתאמה. החופשות נקראות "בין הזמנים". תקופת בין הזמנים שבקיץ (יוצאת בדרך כלל באוגוסט) היא בדרך כלל זמן החופשה החרדי המשפחתי.
- אלול (נהגה מלעיל) – אלול הוא החודש שלפני הימים הנוראים. זוהי תקופה בעלת משמעות רבה בישיבות ובכל העולם החרדי כתקופה שבה על האדם לחזור בתשובה על מעשיו ולהתחזק בקיום המצוות ושמירת סדרי הישיבה. דגש רב מושם אז על מוסר וקרבה לאלקים.
- לוֹמדעֶס – למדנות, עמקנות לימודית. משמש גם לסניטה במישהו ש"חופר" יותר מדי. כמו, "אל תעשה יותר מדי לומדעס".
- מק"ק - (משגיח קטן קטן) כינוי גנאי המשמש לתיאור משגיח שתפקידו מסתכם באכיפת משמעת, בעגה - לְמַקֶ"ק.
- שטייגען - מיידיש - התעלות, משמש לתיאור לימוד ברצינות, קיים גם כתואר 'שטייגעניסט', לתאור בחור שלומד ברצינות.
- עלטע'ר - מיידיש - זקן, כינוי לבחור רווק מבוגר.
5
ישיבה קטנה (או: ישיבה לצעירים) היא ישיבה לגילאי חטיבת ביניים ותיכון (14 עד 17) שלומדים בה רק לימודי קודש. בסוף שנות התשעים, התפתח גם בציונות הדתית מוסד מקביל, המכונה ישיבה קטנה לאומית. ביהדות החרדית באירופה ובארצות הברית מקובל שהישיבה הקטנה והישיבה לצעירים מחולקות ל-2 מוסדות, אחת מגיל 14–17, ושנייה מגיל 17–20, ובהמשך פונים לישיבה גדולה, בדרך כלל בישראל.
6
ישיבה גדולה / גבוהה - היא ישיבה המיועדת לשכבות הגיל המבוגרות יותר. בציבור החרדי במדינת ישראל מתחילים ללמוד בה בגיל 16 או 17, והמונח המקובל הוא "ישיבה גדולה". בציבור הדתי לאומי מתחילים בדרך כלל בגיל 18, והמונח המקובל הוא "ישיבה גבוהה". בישיבה זו לומדים לימודים תורניים בלבד. רובן של הישיבות המשתייכות למגזר הדתי לאומי מציעות לתלמידים המבוגרים יותר אפשרות של שילוב לימודי הוראה.
7
בעולם הישיבות, זמן הוא כינוי לתקופת לימודים רציפה (בדומה לסמסטר). שנת הלימודים בישיבה מחולקת לשלושה זמנים. לכל זמן יש אורך שונה, ובין כל זמן לבא אחריו ישנה חופשה הנקראת בין הזמנים.
כיום, בכל סוגי הישיבות (קטנות, הסדר, גבוהות ולעיתים גם בתיכוניות), כמו גם בחלק מהמכינות והמדרשות קיימים שלושה "זמנים":זמן אלול - מראש חודש אלול עד ליום הכיפורים; זמן חורף - מראש חודש חשוון עד ראש חודש ניסן; וזמן קיץ - מראש חודש אייר עד תשעה באב. תקופות ה"זמנים" נקבעות לפי החגים, כאשר חג הסוכות וחג הפסח נחשבים לחגים משפחתיים שבהם התלמידים חוזרים לבתיהם, לעומת חג השבועות והימים הנוראים שבהם שוהים התלמידים בישיבה. אולם, חלוקה זו היא חדשה יחסית, ובישיבות אירופה היו רק שני "זמנים", זמן החורף וזמן הקיץ, שנמשך עד הימים הנוראים. בעבר, היה מקובל כי כל זמן התחלק בעצמו לשלושה שלישים, שלכל אחד מהם תכנית לימודים שונה: מראש חודש חשוון או אייר עד חנוכה או שבועות, מחנוכה או שבועות עד ט"ו בשבט או ט"ו באב, מט"ו בשבט או ט"ו באב עד ראש חודש ניסן או תשרי.
בדרך כלל, לכל "זמן" נקבעת מסכת מרכזית הנלמדת בישיבה בסדרי העיון והבקיאות, כאשר לעיתים לומדים את המסכת במשך זמן אחד בלבד ולעיתים במשך מספר "זמנים" או שנה שלמה. נהוג שגם כאשר ממשיכים ללמוד אותה מסכת במשך ה"זמן" הבא, יילמד פרק אחר מאותה המסכת.
8
שיטת בריסק עוררה התנגדות בתחילתה בשל הצורה הכמו-מדעית שאפיינה אותה. מתנגדיו של ר' חיים (כגון הרידב"ז בהקדמת ספרו "בית רידב"ז") האשימו אותו, שלימוד הגמרא על פי שיטתו, מזכיר את מחקר הכימיה. גם בישיבות הספרדיות שדוגלות בשיטת הבקיאות הסדרנית, רווחת הסתייגות מהשיטה הבריסקאית המביאה להעמקה ניכרת, אך לבקיאות דלה.
מאידך, תמכו רבים מראשי הישיבות בשיטה, היות שלדבריהם בדור זה הבקיאות היא חסרת ערך ללא העמקה. ניתן אף למצוא קשר בין עליית השיטה הבריסקאית לבין הפיכת לימוד התורה להמוני, שכן שיטת בריסק הפכה את היכולת לחדש חידושי תורה יצירתיים, לשווה לכל נפש, ללא הכרח בבקיאות מקיפה הנרכשת בעמל של שנים, כנדרש על פי שיטת הלימוד המסורתית.
9
ישיבת הסדר היא ישיבה המשלבת לימוד תורה ושירות בצה"ל במסגרת דתית. ישיבות ההסדר הן ישיבות ציוניות, ומשלבות בין החובה הדתית ללמוד תורה ולהתפתח רוחנית, לבין המחויבות ההלכתית עפ"י התפיסה הדתית לאומית לשרת בצה"ל ולהשתלב בחברה הישראלית. תלמידי ישיבות ההסדר (המכונים ביני"שים - בני ישיבות) מגיעים ברובם מהזרם הציוני דתי, לאחר סיום הלימודים בתיכון דתי או ישיבה תיכונית. ברוב ישיבות ההסדר התלמידים מתגייסים לאחר לימוד של בין שנה וחצי לשנתיים וחצי בישיבה, ולאחר מסלול שירות מקוצר של שנה וחמישה חודשים שבים לישיבה לתקופה של כשנתיים נוספות.
ישיבת ההסדר הראשונה היא כרם ביבנה. בין ישיבות ההסדר הבולטות כיום ניתן למנות את הר עציון, ישיבת הכותל וישיבת רמת גן. בשנת ה'תשנ"א קיבל מפעל ישיבות ההסדר את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
10
שיטת בריסק מנסה לרדת לשורשי הדינים המובאים בתלמוד. היא שואפת לאבחן את התפיסות העומדות בבסיס הדינים המובאים, מתוך פיצול דינים אלו באופן מופשט למרכיביהם השונים. הפיצול לאלמנטים שונים מאפשר להסביר סתירות, שקיימות אצל אותו אמורא, בדינים שנראים במבט ראשון זהים.
השיטה מבוססת על ניסיון להבין את כללי הסוגיה, יסודותיה והגדרתה, מתוך הסוגיה עצמה. באופן זה, פרטי הסוגיה יוצרים מסקנה אינדוקטיבית, שמכאן ואילך ניתן להחיל אותה באופן דדוקטיבי על סוגיות אחרות בתלמוד. ביסוד השיטה עומדת לוגיקה טהורה, המתבססת על הבנה עמקנית של מאפייני הנתונים ההלכתיים שבסוגיה, ללא קשר לנתונים תומכים או סותרים מסוגיות אחרות.
11
עיקרון מודגש בשיטת בריסק הוא: "מען דארף פארשטיין וואס, ניט פאר וואס" (יידיש). בתרגום לעברית: "עלינו להבין מה, ולא לשם מה". כלומר כאשר באים לנתח סוגיה תלמודית, אין לנסות להבינה באמצעות השאלה "לשם מה" אמרה התורה את אשר אמרה, כי אין לנו אפשרות לדעת זאת. עלינו רק לנסות ולהבין "מה" הוא הדין שאמרה התורה, מה גידרו המדויק ומה משמעותו כלפי דינים אחרים.
12
מאפיין בולט של שיטת בריסק הוא עיסוק רב בלימוד ספרו של הרמב"ם - "משנה תורה", ובלימוד מסכתות סדר קדשים, על אף שאינן עוסקות בהלכות הנהוגות בימינו. הלימוד העמקני ברמב"ם נעשה בעיקר במטרה לנתח את יסודות פסיקתו, ולהבין את התפיסות שעמדו בבסיס השקפתו ההלכתית. ניתוחים אלו מראים את הרציונל שבשיטת הרמב"ם, ומסייעים בביסוס מסקנותיו כנגד דעתם של החולקים עליו, בעיקר הראב"ד המשיג עליו רבות.
13
ראשי ישיבת פוניבז' הרב מרדכי שלמה ברמן והרב גרשון אדלשטיין ורבה של רמת השרון הרב יעקב אדלשטיין, הם בני דודים של נשותיהם של הרב אליהו אליעזר מישקובסקי ראש ישיבת כפר חסידים, הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ רבה של הרצליה והרב מנחם שלמה בורנשטיין האדמו"ר מסוכטשוב.
14
בעולם הישיבות נהוג לפתוח את זמן אלול ואיתו את שנת הלימודים בא' באלול, יוצאים מן הכלל הם בתי המדרש של חסידות צאנז שפותחים את הזמן מוקדם יותר באזור כ' באב.
