אינדוקציה

ערך זה עוסק באינדוקציה במדע, ובפרט במדעי הטבע. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אינדוקציה (פירושונים).

במדע, אִינְדּוּקְצִיָּה (בעברית: אִכְלוּל^[1]^[2]) היא הדרך שבה מסיקים מסקנה ממקרים פרטיים ועוברים מהם לקביעה כללית. התהליך ההפוך נקרא "דדוקציה".

לדוגמה, אם כל החסידות שנראו עד כה הן לבנות, אפשר להסיק באינדוקציה שכל החסידות לבנות. האינדוקציה אינה תקפה מבחינה לוגית ואינה בהכרח מוכיחה הדירות, משום שהחסידה שתראה מחר עשויה להיות שחורה, ולהפריך את המסקנה. עם זאת, האינדוקציה היא שיטת הסקה מקובלת בכל תחומי המדע (למעט במתמטיקה, שם נעשה שימוש באינדוקציה מתמטית).

מבחינה לוגית, על אף שהשמש נראתה זורחת בבוקר אלפי פעמים, זה לא אומר שהשמש תזרח גם מחר בבוקר. אכן, מתוך הידע האסטרונומי על מחזור החיים של כוכב ידוע שבסופו של דבר יגיע סופה של השמש ועוד לפני כן סופו של כדור הארץ, כך שהכלל "השמש זורחת בבוקר" אין לו אחיזה לוגית ואף לא עובדתית. את הפגם העובדתי ניתן לתקן באמצעות ניסוח הקביעה בצורה "השמש זורחת בבוקר, ותמשיך לעשות זאת במשך עוד ארבעה וחצי מיליארד שנה ולא יותר", אך הפגם הלוגי אינו ניתן לתיקון.

פגם זה מביא לקביעה שהסקה אינדוקטיבית אינה תקינה כשמנסים לקבוע חוקים ותאוריות במדע (אם כי במשך אלפי שנים התפתח המדע בדרך זו). הפילוסוף דייוויד יום עמד על הסכנה שבהחלת ניסיון העבר על העתיד, וראה בו הכללה נמהרת. פילוסוף המדע קרל פופר שלל את השיטה האינדוקטיבית כדרך להתקדמות המדע, והציע את התחליף של ההפרכה כאמת מידה לבחינת תקפותה של השערה מדעית (להוציא היפותזות מתמטיות או לוגיות, אשר תקפותן נבחנת באמצעים חזקים יותר, כגון על ידי הוכחה מתמטית או לוגית).