פון דר טאן (סיירת מערכה, 1909)
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת מערכה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה קודמת | אין |
| סדרה עוקבת | סיירות המערכה מסדרת מולטקה |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 26 בספטמבר 1907 |
| תחילת הבנייה | 21 במרץ 1908 |
| הושקה | 20 במרץ 1909 |
| תקופת הפעילות | 1 בספטמבר 1910 – 21 ביוני 1919 (8 שנים ו־42 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי צוותה בסקפה פלו |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 19,370 טון, מקסימלי: 21,300 טון |
| אורך | 171.7 מטר |
| רוחב | 26.6 מטר |
| שוקע | 9.17 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 27.75 קשרים |
| גודל הצוות | 923 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 8,100 ק"מ במהירות 14 קשר |
| הנעה | טורבינות קיטור בהספק 41,426 כוחות סוס (30,891 קילוואט) |
| צורת הנעה | טורבינות קיטור |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון 80–250 מ"מ צריחי תותחים 230 מ"מ מגדל הניווט 250 מ"מ מחיצות טורפדו 25 מ"מ |
| חימוש |
שמונה תותחים בקוטר 11 אינץ' (280 מ"מ) 10 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 16 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) ארבעה צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
"פון דר טאן" (בגרמנית: SMS Von der Tann) הייתה סיירת המערכה הראשונה שנבנתה עבור הצי הקיסרי הגרמני, כמו גם ספינת המלחמה הגדולה הראשונה של גרמניה המונעת על ידי טורבינות קיטור. בזמן בנייתה, פון דר טאן הייתה ספינת המלחמה המהירה ביותר שצפה, והייתה מסוגלת להגיע למהירות של יותר מ-27 קשרים (50 קמ"ש). היא עוצבה כתגובה לסדרת אינווינסיבל הבריטית. בעוד שלעיצוב הגרמני היו תותחים מעט קלים יותר - 28 ס"מ (11 אינץ'), בהשוואה לתותחי ה-30.5 ס"מ (12 אינץ') Mark X שהיו על הספינות הבריטיות - פון דר טאן הייתה מהירה יותר ומשוריינת טוב יותר באופן משמעותי. היא יצרה את התקדים של סיירות מערכה גרמניות הנושאות שריון כבד בהרבה מהמקבילות הבריטיות שלהם, אם כי במחיר של תותחים קטנים יותר.
פון דר טאן השתתפה במספר פעולות צי במהלך מלחמת העולם הראשונה, כולל מספר הפגזות על החוף האנגלי. היא נכחה בקרב יוטלנד, שם השמידה את סיירת המערכה הבריטית אה"מ אינדפטיגבל בדקות הפתיחה של הקרב. פון דר טאן נפגעה מספר פעמים מפגזים בקליבר גדול במהלך הקרב, ובשלב מסוים בקרב, כל תותחי הסוללה הראשיים של האונייה יצאו מכלל פעולה עקב נזק או תקלה. למרות זאת, הנזקים תוקנו במהירות והאונייה חזרה לצי תוך חודשיים.
לאחר סיום המלחמה בנובמבר 1918, פון דר טאן, יחד עם רוב צי הים הפתוח, נכלאה בסקפה פלו עד להכרעה של בעלות הברית באשר לגורל הצי. האונייה הוטבעה ב-21 ביוני 1919 כאשר הצוותים הגרמניים הטביעו את ספינותיהם כדי למנוע את חלוקתם בין הציים של בעלות הברית. האונייה נמשתה ב-1930 ונגרטה ברוזית' מ-1931 עד 1934.
פיתוח
עיצוב הסיירת הגדולה הגרמנית הקודמת של שנת התקציב 1906, בליכר, היה עלייה מצטברת לעומת סיירות משוריינות קודמות. בליכר הייתה חמושה ב-12 תותחי 21 ס"מ (8.3 אינץ'), אבל הופעתה של אה"מ אינווינסיבל הבריטית, שהייתה חמושה בסוללה ראשית של שמונה תותחי 30.5 ס"מ (12 אינץ'), עלה על הסיירת המשוריינת האחרונה במונחים של כוח אש. כתוצאה מכך, הסיירת הגדולה לשנת 1907 תצטרך להיות בעיצוב חדש לחלוטין כדי להתמודד עם הספינות הבריטיות. העבודה על הספינה החדשה - המכונה "קרוזר F" - החלה באוגוסט 1906; הדרישות הבסיסיות לאונייה היו חימוש של שמונה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ') עם סוללה משנית של שמונה תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ'), יחד עם מהירות מינימלית של 23 קשרים (43 קמ"ש). בין התכנונים המקדימים היו אפשרויות שנשאו את התותחים המשניים או בארבעה צריחים עם תותחים או בקזמטים בסוללה מרכזית. משרד הבנייה, תחת הבנאי הימי פון אייקשטדט, הגיש הצעה מתחרה לספינה עם שישה תותחי 28 ס"מ וסוללה משנית של תותחי 17 ס"מ (6.7 אינץ').
קצינים בכירים חלקו על התפקיד המיועד של האונייה החדשה; מזכיר המדינה של משרד הצי הקיסרי (גר'), אדמירל אלפרד פון טירפיץ, ראה בעיני רוחו את הספינה החדשה כשכפול של סדרת אינווינסיבל הבריטית, עם תותחים כבדים יותר, שריון קל יותר ומהירות גבוהה יותר מתוך כוונה להשתמש בספינה כתצפית של הצי ולהשמיד את הסיירות של הצי היריב. לטירפיץ לא הייתה כוונה להשתמש בספינה במערך הקרב הראשי. אולם הקייזר וילהלם השני, יחד עם רוב ה-RMA, היו בעד שילוב האונייה במערך הקרב לאחר שנוצר מגע ראשוני, מה שהצריך שריון כבד בהרבה. ההתעקשות על היכולת להילחם במערך הקרב הייתה תוצאה של נחיתות מספרית של צי הים הגרמני על פני הצי המלכותי הבריטי. הצעות ראשוניות הציעו סוללה ראשית של תותחי 30.5 – 34.3 ס"מ (12.0 – 13.5 אינץ'), אך המגבלות הכספיות חייבו שימוש בכלי נשק קטנים יותר ופחות יקרים. אותם תותחי 28 ס"מ בצריחים דו-תותחים שפותחו עבור שתי אוניות המערכה מסדרת נסאו ישמשו עבור "קרוזר F".
בוועידה בספטמבר 1906 נפתרו רבים מחילוקי הדעות בנוגע לעיצוב הספינה. אייקשטדט, טען כי מאחר שניסויי הנפץ עבור מערכות ההגנה המוצעות עבור סיירת המערכה החדשה לא הושלמו, יש לדחות את הבנייה כדי לאפשר כל שינוי בתכנון. הוא גם טען כי תותחים בקוטר 21 ס"מ או 24 ס"מ (9.4 אינץ') יספיקו כדי לחדור את השריון של סיירות המערכה הבריטיות החדשות. עם זאת, אדמירל אוגוסט פון הרינגן, ממחלקת הצי הכללי, הצהיר שכדי שהספינה תוכל להילחם באוניות מערכה, תותחי ה-28 ס"מ יהיו נחוצים. אדמירל אדוארד פון קאפלה, סגן מנהל ה-RMA, הצהיר כי בהתאם לבדיקות של מערכת ההגנה התת-ימית המתוכננת להתבצע בנובמבר, ייתכן שיהיה צורך להפחית את קליבר הסוללה הראשית כדי לקזז את המשקל של שיפורים כלשהם למערכת הגנה שאולי צריך ליצור. טירפיץ דחה את הרעיון של הפחתה בקליבר, גם אם הדבר מצריך תפוסה מוגברת מעל 19,000 טונה מטרית (19,000 טונות ארוכות) המוסכמים.
עד סוף ספטמבר, צוות התכנון הגיש לקייזר שלושה סידורים בסיסיים: "1a", עם שני צריחים תאומים וארבעה צריחים בודדים; "2a", עם ארבעה צריחים תאומים; ו-"5a", עם שלושה צריחים תאומים ושני תושבות בודדות. כל שלוש הגרסאות הרכיבו את התותחים המשניים שלהם בסוללת קזמט. הקייזר אישר את "2a", שצוות התכנון המשיך לשכלל אותו, ויצר "2b" על ידי הזזת צריחי הכנף לסידור מדורג שסיפק צד רחב תאורטי של כל שמונת התותחים (אם כי השפעות פיצוץ חמורות מנעו זאת בפועל). התקבלה ההחלטה לעבור ממנועי קיטור בעלי הרחבה משולשת לטורבינות קיטור למערכת ההנעה, שיגבירו את המהירות ל-24 קשרים (44 קמ"ש); זה יצר את הגרסה "2a 1"; שיפורים בתוכנית ההגנה והגדלת כוח הסוס המתוכנן הביאו לגרסה הסופית, "2c 1".
ב-22 ביוני 1907, אישר הקייזר את בניית "קרוזר F", שייקרא פון דר טאן, על שם לודוויג פרייהר פון אונד צו דר טאן-רתסמהאוזן, גנרל בווארי שלחם במלחמת מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870. החוזה הוענק למספנת Blohm & Voss בהמבורג ב-26 בספטמבר 1907. עלות הספינה 36.523 מיליון מארק, עלייה של 33 אחוזים ביחס לבליכר והכפלת מחירה של הסיירת המשוריינת הקודמת שרנהורסט. העליות המשמעותיות במחיר גרמו לבעיות גדולות עבור הצי הגרמני, שכן חוקי הצי ששלטו בתוכנית הבנייה הניחו שהמחירים יישארו יציבים למדי לאורך זמן.
תכנון
מאפיינים כלליים
אורכה של פון דר טאן היה 171.5 מ' (562 רגל 8 אינץ') בקו המים ואורך כולל של 171.7 מ' (563 רגל 4 אינץ'). היה לה רוחב של 26.6 מ' (87 רגל 3 אינץ'), שהוגדלה ל-27.17 מ' (89 רגל 2 אינץ') עם התקנת רשתות נגד טורפדו. השוקע שלה נמדד 8.91 מ' (29 רגל 3 אינץ') מקדימה ו-9.17 מ' מאחור. הדחק האונייה היה 19,370 טון (19,060 טון ארוך) בתפוסה סטנדרטית ועד 21,300 טון (21,000 טון ארוך) במעמס מלא. גוף האונייה נבנה עם מסגרות פלדה רוחביות ואורכיות וחולק לחמישה עשר תאים אטומים למים, עם תחתית כפולה שנמשכה 75 אחוז מאורך הגוף.
האונייה הייתה ספינת ים טובה עם תנועה עדינה, אם כי היה לה הגה קל. היה קשה לשלוט בה תוך כדי הפלגה לאחור. כשההגה קשה, היא איבדה עד 60 אחוזי מהירות ונטתה עד שמונה מעלות. מכלים נגד גלגול של Frahm הותקנו במהלך הבנייה, אך אלה התבררו כלא יעילים והם הפחיתו את הגלגול רק ב-33%. מאוחר יותר נוספו שיפולי שדרית כדי לשפר את היציבות, והחלל ששימש בעבר עבור מיכלי האנטי-גלגול שימש במקום זאת כאחסון דלק נוסף. הספינה הצליחה לשאת עוד 180 טון של פחם במיכלי האנטי-גלגול.
תאי הצוות של הספינה היו מסודרים כך שהקצינים שוכנו בחזית. סידור זה נמצא כלא מספק, ולא חזר על עצמו בסדרות מאוחרות יותר. פון דר טאן תוכננה להיות מצוידת עם תורן סריג, אבל הספינה הושלמה עם תורני מוט סטנדרטיים במקום. בשנת 1914 הוצמדו לתרנים עמדות תצפית על מנת לצפות בנפילת האש הארטילרית. ב-1915 נערכו ניסויים במטוס ימי על פון דר טאן, ומנוף הוצמד על הסיפון האחורי להרמת המטוס הימי על סיפון האונייה. פון דר טאן הייתה מצוידת במקור ברשתות נגד טורפדו, אך אלה הוסרו לקראת סוף 1916.
מכונות
פון דר טאן הייתה ספינת המלחמה הגרמנית הגדולה הראשונה שהשתמשה בטורבינות קיטור. מערכת ההנעה שלה כללה ארבע טורבינות קיטור המסודרות בשתי ערכות: טורבינות בלחץ גבוה, שהפעילו את שני גלי ההנע החיצוניים, וטורבינות בלחץ נמוך, שהניעו את שני גלי ההנע הפנימיים. כל ציר הניע מדחף בעל 3 להבים שקוטרו 3.6 מטר (12 רגל). הטורבינות חולקו לשלושה חדרי מכונות. קיטור לטורבינות סופק על ידי שמונה עשר דוודי צינור מים על בסיס פחם שחולקו לחמישה חדרי דוודים. הדוודים הועברו לשתי ארובות מרווחות, האחת ממש מקצה התורן הקדמי והשנייה באמצע האונייה.
המנועים שלה דורגו ב-42,000 כוחות סוס למהירות מרבית של 24 קשרים (44 קמ"ש), אם כי בניסויים ימיים היא עלתה משמעותית על שני הנתונים, והגיעה ל-79,007 כוחות סוס עבור 27.4 קשרים (50.7 קמ"ש). במקרה אחד במהלך שייט מטנריפה לגרמניה, האונייה הגיעה ל-27 קשרים (50 קמ"ש) למשך זמן ממושך, והגיעה למהירות מרבית של 28 קשרים (52 קמ"ש). בזמן ההשקה שלה, היא הייתה ספינת המלחמה המהירה ביותר שצפה. הייתה לה יכולת אחסון פחם מתוכננת של 1,000 טון (980 טון ארוך) אך במעמס מלא, היא יכלה לשאת עד 2,600 טון (2,600 טון ארוך). זה איפשר לה טווח שיוט של 4,400 מיילים ימיים (8,100 ק"מ) במהירות 14 קשר (26 קמ"ש; 16 מייל לשעה). תחנת החשמל של פון דר טאן כללה שישה גנרטורים טורבו עם תפוקה כוללת של 1,200 קילוואט (1,600 כוחות סוס) ב-225 וולט.
כמו אוניות ראשה גרמניות רבות, לפון דר טאן היו בעיות כרוניות עם הפחם באיכות הנמוכה שלעיתים קרובות היה זמין לדוודי האונייה. לאחר סיום הפשיטה על סקרבורו, המפקד של פון דר טאן, קפטן מקס פון האן, ציין כי "חוסר ההתאמה של הפחם שלנו ותכונות הבערה שלו מביאים לענני עשן כבדים ומאותתים על נוכחותנו". במהלך קרב יוטלנד, האונייה לא הצליחה לשמור על שריפות בכל הדוודים שלה לאחר השעה 16:00, בגלל הפחם באיכות ירודה. ספינות גרמניות רבות אחרות סבלו מאותם קשיים במהלך הקרב, כולל דרפלינגר וזיידליץ. לאחר 1916 שופרה שריפת הפחם בדוודים על ידי התזת שמן זפת על הפחם, דבר ששיפר את קצב הבעירה.
חימוש
פון דר טאן נשאה שמונה תותחי SK L/45 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ'), המורכבים בארבעה צריחים עם תותחים: אחד קדמי, אחד אחורי ושני צריחי כנפיים מדורגים. התותחים הוצבו בתושבת מסתובבת Drh.L C/1907, אשר הונעה בחשמל, בעוד התותחים עצמם הונעו הידראולית כדי לשנות את הגובה. ניתן היה להגביה את התותחים עד ל-20 מעלות, מה שאפשר טווח מקסימלי של 18,900 מטר (20,700 יארד). שיפוץ בשנת 1915 הגדיל את זה ל-20,400 מטר (22,300 יארד). התותחים העיקריים ירו פגז חודר שריון במשקל 302 ק"ג (670 ליברות) במהירות לוע של 875 מטר לשנייה; המטענים ההודפים העיקריים היו מאוחסנים בתרמיל פליז. בסך הכל אוחסנו 660 פגזים בארבעה חדרי פגזים, שכל אחד מהם הכיל 165 פגזים. צריחי הכנפיים היו מנוגדים בצורה כזו שכל שמונת התותחים היו מסוגלים לירות על הצד הרחב על קשת רחבה מאוד.
בניגוד לאוניות המקבילות לה הבריטיות, פון דר טאן נשאה גם סוללה משנית כבדה, המורכבת מעשרה תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45, בקזמטים בתושבות ציר MPL C/06, כל אחת עם 150 פגזי נפץ גבוהים וחודרי שריון. בעת הבנייה, תותחים אלו יכלו לירות את פגזי ה-45.3 ק"ג (100 ליברות) שלהם במטרות של עד 13,500 מטר (14,800 יארד); לאחר השיפוץ ב-1915, הטווח המרבי שלהם הוארך ל-16,800 מטר (18,400 יארד). היא הייתה חמושה גם ב-16 תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45, להגנה מפני סירות טורפדו ומשחתות. אלו גם הוצבו בתושבות ציר, של ה-MPL C/01 מודל 06, עם סך של 3,200 פגזים עבור תותחים אלו. התותחים האלו ירו פגזים במשקל 9 ק"ג (20 ליברות) בשיעור הגבוה של 15 מטחים לדקה, עד לטווח של 10,694 מטר (11,695 יארד), שהיה די ארוך עבור נשק בקליבר קטן יותר. בסוף 1916, בעקבות עבודות תיקון לאחר הנזק שנגרם במהלך קרב יוטלנד, הוסרו מפון דר טאן תותחי ה-8.8 ס"מ (3.5 אינץ') ויציאות הירי רותכו ונאטמו. שני תותחי 8.8 ס"מ הותקנו על המבנה האחורי.
כמקובל באוניות הראשה של אותה תקופה, פון דר טאן הייתה מצוידת בארבעה צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'), עם סך של אחד עשר טורפדות. אלה היו ממוקמים בחרטום, בירכתיים ושניים בצד הרוחב. הטרפדות נשאו ראש נפץ במשקל 110 ק"ג (240 ליברות), והיה להם טווח יעיל של 2 ק"מ (1.04 מיל ימי) כאשר הם הוגדרו למהירות של 32 קשרים (59 קמ"ש), ו-1.5 ק"מ (0.81 מיל ימי) ב-36 קשרים (67 קמ"ש).
שריון
מאחר שפון דר טאן תוכננה להילחם במערך הקרב, השריון שלה היה עבה בהרבה מזה של סיירות הקרב הבריטיות. פון דר טאן שקלה מעל 2,000 טונות יותר מסיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל והשתמשה ב-10% יותר ממשקלה לשריון מאשר בסיירות המערכה מולן התמודדה בקרב יוטלנד.
השריון של פון דר טאן היה מורכב משריון קרופ מוצק ופלדת ניקל. חגורת שריון הראשית הייתה בעובי 80–120 מ"מ (3.1–4.7 אינץ') לפנים, עובי 250 מ"מ (9.8 אינץ') מעל מצודת האונייה, ועובי 100 מ"מ (3.9 אינץ') מאחור. מגדל הניווט הקדמי היה מוגן ב-250 מ"מ (9.8 אינץ'), ואילו מגדל הניווט האחורי ב-200 מ"מ (7.9 אינץ'). לארבעת הצריחים היו חזיתות בעובי 230 מ"מ (9.1 אינץ'), צדדים בעובי 180 מ"מ (7.1 אינץ') וגגות בעובי 90 מ"מ (3.5 אינץ'). עובי השריון האופקי היה 25 מ"מ (0.98 אינץ'), ושריון הסיפון המשופע היה בעובי 50 מ"מ (2 אינץ'). כמו הסיירת המשוריינת בליכר לפניה, היא הייתה מוגנת על ידי מחיצת טורפדו בעובי 25 מ”מ (0.98 אינץ’). המחיצה הייתה מרוחקת מרחק של 4 מטר (13 רגל) מדפנות הגוף החיצוני, הרווח שביניהם שימש לאחסון פחם.
היסטוריית שירות
השדרית עבור פון דר טאן הונחה ב-21 במרץ 1908, והאונייה הושקה כמעט שנה לאחר מכן ב-20 במרץ 1909. גנרל לואיטפולד פון דר טאן-רתסמהאוזן, אחיינו של שמו של הספינה ולאחר מכן מפקד הקורפוס המלכותי הבווארי השלישי, הטביל את הספינה בטקס ההשקה. במאי 1910, פון דר טאן הפליגה מהמספנת בלום אונד פוס בהמבורג כדי לקבל את האבזור הסופי שלה במספנה הקיסרית בקיל. לצי הגרמני היה מחסור כרוני בצוותים באותה תקופה, ולכן נאלצו עובדי המספנה להביא את הספינה לקיל. ב-1 בספטמבר 1910, הספינה נכנסה לשירות בצי הגרמני, עם צוות שהורכב ברובו מגברים מחבל ריינלנד. המפקד הראשון שלה היה קפיטן צור זי רוברט מישקה. במהלך ניסויים ימיים היא הגיעה למהירות ממוצעת של 27 קשרים (50 קמ"ש) על פני שיוט של שש שעות, עם מהירות מרבית של 28.124 קשרים (52.086 קמ"ש) עם המנועים בתפוקה מקסימלית.
פון דר טאן נשלחה לאמריקה הדרומית לאחר שסיימה את ניסוייה, ועזבה את גרמניה ב-20 בפברואר 1911. היא עצרה באיים הקנריים בדרך. היא ביקרה בריו דה ז'ניירו, ברזיל, והגיעה לשם ב-14 במרץ, שם ביקר אותה נשיא ברזיל, ארמס דה פונסקה, לפני שהמשיכה לאיטג'הה ב-23 במרץ. בתקופה זו שייטה עם הסיירת הקלה הגרמנית ברמן שהייתה באזור. משם היא המשיכה לבאיה בלנקה, ארגנטינה ב-27 במרץ, שם עלו רבים מאנשי הצוות שלה לחוף כדי לבקר בעיר. היא נשארה שם עד 8 באפריל, אז עזבה לבאהיה, ברזיל, אליה הגיעה שישה ימים לאחר מכן. משם, מישקה וצוותו ביקרו בבואנוס איירס ב-30 במרץ. ב-17 באפריל, היא עזבה לביתה, והגיעה חזרה לווילהלמסהאפן ב-6 במאי. המטרה העיקרית של השייט הייתה להשיג חוזי חימוש ממדינות אמריקה הדרומית על ידי התרשמותם ממה ש"פורסם ברבים כספינת המלחמה המהירה והחזקה ביותר שצפה אז".
יומיים לאחר ההגעה לנמל, פון דר טאן הצטרפה לקבוצת הסיור I. ביוני, היא יצאה לפליסינגן בהולנד, שם העלתה את נסיך הכתר וילהלם ואשתו ססילי כדי לקחת אותם להשתתף בהכתרתו של ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת. הטקסים כללו סקירת צי בספיטהד שנמשכה בין 20 ל-29 ביוני, שם פון דר טאן ייצגה את גרמניה. לאחר מכן נשאה סיירת המערכה את נסיך הכתר והנסיכה חזרה לגרמניה. היא חזרה לפעילות עם הצי באוגוסט, וב-29 בספטמבר היא הפכה לספינת הדגל של קבוצת הסיור I, במקום בליכר בתפקיד הזה. היחידה הייתה באותה תקופה בפיקודו של ויצה-אדמירל גוסטב בכמן. ביולי 1912, בעוד פון דר טאן עברה שיפוץ מנוע, סיירת המערכה החדשה מולטקה החליפה את פון דר טאן כספינת דגל. קפיטן צור זי מקס האן החליף את מישקה כקברניט הספינה בספטמבר. היא שימשה לזמן קצר כספינת הדגל של סגן המפקד, קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר, מ-21 עד 26 בספטמבר. ב-1 באוקטובר, פון דר טאן הפכה לספינת הדגל של האדמירל השלישי של כוחות הסיור, קונטר-אדמירל פליקס פונקה; ב-1 במרץ 1914, פונקה הועבר לפיקוד על שייטת אוניות המערכה השלישית והוא הוחלף על ידי קפיטן צור זי ארתור טפקן, שהועלה עד מהרה לדרגת קונטר-אדמירל ב-22 במרץ.
מלחמת העולם הראשונה
.jpg)
1914
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התקיים ב-28 באוגוסט 1914 קרב קצר בין סיירות קלות גרמניות וכוח פשיטה של סיירות וסיירות מערכה בריטיות. במהלך הבוקר תקפו סיירות בריטיות מכוח הארוויץ' את המשחתות הגרמניות שסיירו במפרץ הלגולנד. שש סיירות קלות גרמניות - קלן, שטרסבורג, שטטין, פראונלוב, שטרלזונד ואריאדנה - הגיבו למתקפה והסבו נזק חמור לפושטות הבריטיות. הגעתה בשעה 13:37 לערך של שייטת סיירות המערכה הבריטיות, בפיקודו של תת אדמירל דייוויד ביטי, העמידה במהירות את הספינות הגרמניות בעמדת נחיתות.
יחד עם שאר סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה, זיידליץ הוצבה בנתיבי וילהלמסהאפן בבוקר הקרב. עד השעה 08:50, היפר ביקש אישור מאדמירל פרידריך פון אינגנול, המפקד הראשי של צי הים הפתוח, לשלוח את ספינותיו כדי להקל על הסיירות הגרמניות הנצורות. סיירות המערכה פון דר טאן ומולטקה היו מוכנות להפלגה עד השעה 12:10, אך השפל מנע מהספינות לעבור בבטחה מעל שרטון החול בפתח שפך היאדה. בשעה 14:10, מולטקה ופון דר טאן הצליחו לחצות את שפך היאדה; היפר הורה לסיירות הקלות הגרמניות לסגת בחזרה לכיוון אוניותיו, בעוד שהיפר עצמו היה במרחק שעה מאחור על זיידליץ. בשעה 14:25, שאר הסיירות הקלות – שטרסבורג, שטטין, פראונלוב, שטרלזונד ואריאדנה - נפגש עם סיירות המערכה. זיידליץ הגיעה למקום בשעה 15:10, בעוד אריאדנה נכנעה לנזקי הקרב וטבעה. היפר יצא בזהירות לחפש את שתי הסיירות הקלות החסרות, מיינץ וקלן, שכבר טבעו. עד השעה 16:00 הסתובבה השייטת הגרמנית כדי לחזור לשפך היאדה, והגיעה בשעה 20:23 לערך.
ב-2 בנובמבר 1914, זיידליץ, ואחריה מולטקה, פון דר טאן והסיירת המשוריינת בליכר, יחד עם ארבע סיירות קלות, עזבו את שפך היאדה ויצאו לכיוון החוף האנגלי. השייטת הגיעה למחרת בבוקר מול גרייט ירמות' והפגיזה את הנמל, בעוד הסיירת הקלה שטרלזונד הניחה שדה מוקשים. הצוללת הבריטית D5 הגיבה להפגזה, אך פגעה באחד המוקשים שהניחה שטרלזונד וטבעה. זמן קצר לאחר מכן, הורה היפר לספינותיו לחזור למים הגרמניים. בזמן שהספינות של היפר חזרו למים הגרמניים, ערפל כבד כיסה את מפרץ הלגולנד, ולכן הספינות קיבלו הוראה לעצור עד שהראות תשתפר כדי שיוכלו לנווט בבטחה בשדות המוקשים ההגנתיים. הסיירת המשוריינת יורק עשתה טעות ניווט שהובילה את הספינה לאחד משדות המוקשים הגרמניים. יורק פגעה בשני מוקשים ושקעה במהירות; ספינת ההגנה החופית האגן הצליחה להציל 127 איש מהצוות.
אינגנול החליט כי יש לבצע פשיטה נוספת על החוף האנגלי בתקווה לפתות חלק מהצי הגדול לקרב שבו ניתן יהיה להשמיד אותו. פון דר טאן עיכבה את הפשיטה עצמה במספר ימים, מכיוון שאדמירל אינגנול לא היה מוכן לשלוח את קבוצת הסיור I בכל פחות מכוח מלא, ופון דר טאן עברה תיקונים שגרתיים בתחילת דצמבר. בשעה 03:20 ב-15 בדצמבר, זיידליץ, מולטקה, פון דר טאן, סיירת המערכה החדשה דרפלינגר, ובליכר, יחד עם הסיירות הקלות קולברג, שטרסבורג, שטרלזונד, גראודנץ, ושתי שייטות של סירות טורפדו עזבו את שפך היאדה. הספינות הפליגו צפונה על פני האי הלגולנד, עד שהגיעו למגדלור שונית הורנס, ובשלב זה פנו הספינות מערבה לכיוון סקרבורו. 12 שעות לאחר שהיפר עזב את שפך היאדה, צי הים הפתוח, המורכב מ-14 דרדנוטים ו-8 פרה-דרדנוטים וכוח מיסוך של 2 סיירות משוריינות, 7 סיירות קלות ו-54 סירות טורפדו, יצאו כדי לספק חיפוי מרחוק.
ב-26 באוגוסט 1914 עלתה על שרטון הסיירת הקלה הגרמנית מגדבורג במפרץ פינלנד; שרידי האונייה נתפסו על ידי הצי הרוסי, שמצא ספרי קוד ששימשו את הצי הגרמני, יחד עם מפות ניווט לים הצפוני. מסמכים אלו הועברו לאחר מכן לצי המלכותי. חדר 40 החל לפענח אותות גרמניים, וב-14 בדצמבר יירטו הודעות הקשורות לתוכנית להפגיז את סקרבורו. הפרטים המדויקים של התוכנית לא היו ידועים, וההנחה הייתה שצי הים הפתוח יישאר בבטחה בנמל, כמו בהפגזה הקודמת. ארבעת סיירות המערכה של ביטי, בתמיכת שייטת הסיירות השלישית ושייטת הסיירות הקלות הראשונה, יחד עם ששת הדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה, היו אמורים לארוב לסיירות המערכה של היפר.
במהלך הלילה של 15 בדצמבר נתקל הגוף העיקרי של צי הים הפתוח במשחתות בריטיות. מחשש לסיכוי להתקפת טורפדו לילית, אינגנול הורה לספינות לסגת. היפר לא היה מודע להוראה של אינגנול, ולכן הוא המשיך בהפגזה. בהגיעם לחוף הבריטי, סיירות המערכה של היפר התפצלו לשתי קבוצות. זיידליץ, מולטקה ובליכר פנו צפונה להפגיז את הרטליפול, בעוד פון דר טאן ודרפלינגר פנו דרומה כדי להפגיז את סקרבורו וויטבי. במהלך הפגזת הרטליפול, זיידליץ נפגעה שלוש פעמים ובליכר נפגעה שש פעמים על ידי סוללת החוף. לזיידליץ נגרם נזק מינימלי בלבד, וללא נפגעים. עד השעה 09:45 ב-16 בדצמבר, שתי הקבוצות התאספו מחדש, והן החלו לסגת מזרחה.
בשלב זה, סיירות המערכה של ביטי היו בעמדה לחסום את נתיב היציאה הנבחר של היפר, בעוד כוחות אחרים היו בדרך להשלים את הכיתור. בשעה 12:25, הסיירות הקלות של קבוצת הסיור II החלה לעבור דרך הכוחות הבריטיים בחיפוש אחר היפר. אחת מהסיירות בשייטת הסיירות הקלות השנייה הבחינה בשטרלזונד ודיווחה לביטי. בשעה 12:30 הפנה ביטי את סיירות המערכה שלו לכיוון הספינות הגרמניות. ביטי הניח שהסיירות הגרמניות היו המסך המקדים של ספינותיו של היפר, אבל סיירות המערכה היו כ-50 ק"מ קדימה. שייטת הסיירות הקלות השנייה, שעקבה אחר ספינותיו של ביטי, התנתקה כדי לרדוף אחרי הסיירות הגרמניות, אך אות שגוי של סיירות המערכה הבריטיות החזיר אותם לעמדות החיפוי שלהם. הבלבול הזה אפשר לסיירות הקלות הגרמניות להימלט ולהתריע על מיקומם של סיירות המערכה הבריטיות. סיירות המערכה הגרמניות פנו לצפון-מזרח הכוחות הבריטיים והצליחו להימלט.
גם הבריטים וגם הגרמנים היו מאוכזבים מכך שלא הצליחו לפגוע ביעילות ביריביהם. המוניטין של אינגנול סבל מאוד כתוצאה מהחששנות שלו. הקפטן של מולטקה זעם; הוא הצהיר שאינגנול פנה לאחור "מפני שהוא פחד מאחת עשרה משחתות בריטיות שהיו יכולות להיות מחוסלות... תחת ההנהגה הנוכחית לא נשיג דבר." ההיסטוריה הגרמנית הרשמית מתחה ביקורת על אינגנול על כך שלא השתמש בכוחות הקלים שלו כדי לקבוע את גודל הצי הבריטי, וקבעה: "הוא החליט על אמצעי שלא רק סיכן ברצינות את כוחות ההתקדמות שלו מול החוף האנגלי אלא גם קיפח את הצי הגרמנים מניצחון בטוח".
1915–1916
פון דר טאן עברה שיפוץ בזמן קרב שרטון דוגר, ולכן היא פספסה את הפעולה הזו. היא הוחלפה בסיירת המשוריינת בליכר, שהוטבעה במהלך הקרב. מחלקת אנשי צוות מפון דר טאן נשלחה לבליכר וירדה למצולות עם הספינה. בשנת 1915 הספינה השתתפה בפעולות בים הצפוני והבלטי. ב-10 באוגוסט 1915 הפגיזה פון דר טאן את מבצר האי באוטו, במזרח הבלטי, במהלכו השתתפה בדו-קרב ארטילרי עם הסיירת המשוריינת הרוסית אדמירל מקרוב. פון דר טאן גם לחמה בסיירת המשוריינת הרוסית באיאן ובחמש משחתות, שבמהלכן נפגעה פון דר טאן מפגז דרך הארובה, שלא גרם לנפגעים. ב-3–4 בפברואר 1916, פון דר טאן השתתפה בגיחת הצי כדי לקבל את פניה של פושטת המסחר מווה. באותו חודש החליף קפיטן צור זי הנס צנקר את האן כמפקדה של פון דר טאן. הספינה נכחה גם במהלך גיחות הצי של 5–7 במרץ, 17 באפריל, 21–22 באפריל ו-5 במאי.
בתאריכים 24–25 באפריל 1916 ביצעה קבוצת הסיור I מבצע נוסף להפצצת החוף האנגלי, הפעם, את הערים ירמות' ולואוסטופט. היפר היה בחופשת מחלה, כך שהספינות הגרמניות היו בפיקודו של קונטר-אדמירל פרידריך בודיקר, שהניף את דגלו על זיידליץ. סיירות המערכה הגרמניות דרפלינגר, ליצו, מולטקה, זיידליץ ופון דר טאן עזבו את שפך היאדה בשעה 10:55 ב-24 באפריל, ונתמכו על ידי כוח מיסוך של 6 סיירות קלות ושתי שייטות סירות טורפדו. היחידות הכבדות של צי הים הפתוח הפליגו בשעה 13:40, במטרה לספק תמיכה מרוחקת לספינות של בודיקר. האדמירליות הבריטית הודעה על הגיחה הגרמנית באמצעות יירוט האותות האלחוטיים הגרמניים, ופרסה את הצי הגדול בשעה 15:50.
עד השעה 14:00, ספינותיו של בודיקר הגיעו לעמדה מול נורדרנאי, ואז הוא פנה את ספינותיו צפונה כדי להתחמק מהמשקיפים ההולנדיים באי טרשלינג. בשעה 15:38, זיידליץ פגעה במוקש, שקרע חור של 15 מטר (50 רגל) בגוף שלה, ממש מאחורי צינור הטורפדו הימני. 11 אנשים נהרגו ו-1,400 טון של מים נכנסו לספינה. השוקע של הספינה גדל ב-1.4 מטרים (4.6 רגל) בחרטום הספינה. זיידליץ הסתובבה אחורה עם מסך של סיירות קלות במהירות של 15 קשרים (28 קמ"ש). ארבעת סיירות המערכה הנותרות פנו דרומה מיד לכיוון נורדרנאי כדי למנוע נזק נוסף ממוקשים. עד השעה 16:00, זיידליץ יצאה מחשש לסכנה קרובה, אז הספינה עצרה כדי לאפשר לבודיקר לרדת. סירת הטורפדו V28 העבירה את בודיקר לליצו, והמבצע נמשך כמתוכנן.
בשעה 04:50 ב-25 באפריל, התקרבו סיירות המערכה הגרמניות ללואוסטופט כאשר הסיירות הקלות רוסטוק ואלבינג, שחיפו על האגף הדרומי, הבחינו בסיירות הקלות והמשחתות של כוח הארוויץ' של קומודור רג'ינלד טירוויט. בודיקר סירב להסיח את דעתם על ידי הספינות הבריטיות, ובמקום זאת הפנה את תותחי ספינותיו על לואוסטופט. סיירות המערכה הגרמניות השמידו שתי סוללות חוף 6 אינץ' (15 ס"מ) והסבו נזקים נוספים לעיר. מאוחר יותר כתב צנקר:
ערפל מעל הים והעשן מהספינות שלפנינו הקשו עלינו לזהות את המטרות שלנו כשנווטנו ללואוסטופט. אבל אחרי שפנינו [צפונה], מלון אמפייר הציע לנו נקודת ציון בשפע להפצצה יעילה. בשעה 05:11 פתחנו באש בקליבר הכבד והבינוני שלנו על מתקני הנמל וגשרי הנדנדה. אחרי כמה "קצרים" הירי היה טוב. מהגשר שאחרי דווח על שריפה בעיירה, ומנקודת תצפית נוספת דווח על פיצוץ גדול בכניסה [לנמל].
בשעה 05:20 פנו הפושטות הגרמניות צפונה, לכיוון ירמות', אליה הגיעו בשעה 05:42. הראות הייתה כה גרועה עד שהספינות הגרמניות ירו מטח אחד כל אחת, למעט דרפלינגר, שירתה 14 פגזים מהסוללה המרכזית שלה. הספינות הגרמניות פנו חזרה דרומה, ובשעה 05:47 נתקלו בפעם השנייה בכוח הארוויץ', שעד אז הועסקו על ידי שש הסיירות הקלות של ספינות המיסוך הגרמניות. ספינותיו של בודיקר פתחו באש מטווח של 12,000 מטר (13,000 יארד). טירוויט הפך מיד את ספינותיו ונמלט דרומה, אך לא לפני שהסיירת קונקסט ספגה נזק חמור. עקב דיווחים על צוללות בריטיות והתקפות טורפדו, בודיקר הפסיק את המרדף ופנה חזרה מזרחה לכיוון צי הים הפתוח. בשלב זה, אדמירל ריינהרד שר, מפקד צי הים הפתוח, פנה חזרה לכיוון גרמניה, לאחר שהוזהר מפני הגיחה של הצי הגדול מסקפה פלו.
קרב יוטלנד
פון דר טאן השתתף בקרב יוטלנד, כחלק מקבוצת הסיור הראשונה של היפר. פון דר טאן הייתה האחורית מבין חמש סיירות המערכה בטור של היפר. מעט לפני 16:00 CET, ב-31 במאי 1916, הכוח של היפר נתקל בשייטת סיירות המערכה של ביטי. הספינות הגרמניות היו הראשונות שפתחו באש, בטווח של כ-15,000 יארד (14,000 מטר). בשעה 16:49 ירתה פון דר טאן את הירייה הראשונה שלה לעבר אינדפטיגבל. 14 דקות של ירי לאחר מכן, פון דר טאן קלעה חמש פגיעות באינדפטיגבל מתוך 52 פגזים כבדים שנורו, אחד מהם גרם לאינדפטיגבל להתפוצץ ולשקוע. צופה בסיירת המערכה ניו זילנד, שהייתה ממש לפני אינדפטיגבל, ציין מאוחר יותר כי ראה את "האינדפטיגבל נפגעת על ידי שני פגזים מהפון דר טאן, אחד על הצריח הקדמי. שניהם נראו כמתפוצצים בעת הפגיעה. לאחר מרווח של שלושים שניות, הספינה התפוצצה. יריעות של להבות עולות עשן צפוף שהסתיר אותה מעיניה".
בעקבות השמדת אינדפטיגבל, ביטי הפנה את כוחו, בעוד שייטת אוניות המערכה החמישית הבריטית צמצמה טווח לעבר סיירות המערכה הגרמניות, ופתחה באש מכ-19,000 יארד (17,000 מטר). פון דר טאן ומולטקה, שתי האוניות האחוריות ביותר בשייטת של היפר, ספגו אש משלוש אוניות המערכה הבריטיות המובילות של השייטת החמישית: ברהאם, וליאנט ומלאיה. סיירות המערכה הגרמניות החלו לשוט בזיגזג כדי להימנע מירי הספינות הבריטיות. בשעה 17:09, שש דקות לאחר הטבעת אינדפטיגבל, פון דר טאן נפגעה על ידי פגז 15 אינץ' (38 ס"מ) מברהאם, שפגע מתחת לקו המים ועקר ממקומו קטע משריון החגורה, מה שגרם לפון דר טאן לחדירת 600 טונות של מים. פגיעה זו פגעה זמנית בציוד ההיגוי של הספינה, ובשילוב עם הזיג-זג של פון דר טאן גרמה לה לסגת מהטור שמאלה. ההיסטוריה הרשמית הגרמנית העירה כי "האסון הגדול ביותר של התמוטטות מוחלטת של גלגל ההיגוי נמנע, אחרת, פון דר טאן הייתה מוטבעת בידי אוניות המערכה המתקרבות כמו במקרה של בליכר במהלך קרב שרטון דוגר."
בשעה 17:20, פגז 13.5 אינץ' (34 ס"מ) מסיירת המערכה טייגר פגע בברבט של צריח A בפון דר טאן. נתח לוחית שריון נעקר מתוך הצריח ופגע בציוד האימונים בצריח, שתקע את הצריח ב-120 מעלות. זה הוציא את הצריח מכלל פעולה למשך הקרב. בשעה 17:23, הספינה נפגעה שוב מפגז 13.5 אינץ' (34 ס"מ) מטייגר, שפגע ליד צריח C והרג 6 אנשים. הפגז חורר את הסיפון ויצר מספיק שברים שהצריח לא היה מסוגל לעבור, וחדר מנועי הגה הימני ניזוק. צריח C לא היה בפעולה עד שניתן היה לחתוך את ההריסות. עשן משריפה שנגרמה ממטרות תרגול בוערות שהונחו מתחת לצריח הסתיר את האונייה. קטעים מרשתות הטורפדו נפלו ונגררו מאחורי האונייה. עם זאת, הם נותקו לפני שהצליחו לתפוס את המדחפים. ניו זילנד, שירתה בפון דר טאן בעקבות ההשמדה של אינדפטיגבל, איבדה את הראייה של המטרה שלה והעבירה את האש אל מולטקה. בשעה 17:18, הטווח לפון דר טאן מברהאם ירד ל-17,500 יארד (16,000 מטר), ובשלב זה פון דר טאן פתחה באש על אוניית המערכה הבריטית. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 17:23, פון דר טאן רשמה פגיעה בברהאם. עם זאת, לאחר ירי של רק 24 פגזים, פון דר טאן נאלצה לחזור למטרה הקודמת שלה, ניו זילנד, מכיוון שהצריחים הקדמיים והאחוריים שלה הושבתו מאז, והצריחים באמצע הספינה לא היו מסוגלים יותר לכוון לעבר ברהאם.
בשעה 18:15, התותחים של הצריח הפעיל האחרון נתקעו בכנות שלהם, והשאירו פון דר טאן ללא כל חימוש ראשי תקין. בלי קשר, היא נשארה בטור הקרב כדי להסיח את דעתם של התותחנים הבריטים. מאחר שהיא כבר לא ירתה בתותחים הראשיים שלה, פון דר טאן הצליחה לתמרן בצורה לא יציבה, כזו שתוכל להימנע מירי בריטי. עד השעה 18:53, מהירות האונייה ירדה מ-26 קשרים (48 קמ"ש) עד 23 קשרים (43 קמ"ש). למעלה משעה וחצי לאחר שנכשל עקב קשיים מכניים, צריח D תוקן ושוב היה מוכן לפעולה. פון דר טאן ספגה את הפגז הכבד הרביעי והאחרון שלה ב-20:19, כאשר פגז 15 אינץ' (38 ס"מ) מרוונג' פגע במגדל הניווט האחורי. רסיסי פגזים חדרו למגדל הניווט, הרגו את קצין התותחנים השלישי ואת שני מפעילי מד הטווח ופצעו כל איש צוות אחר במגדל. רסיסי פגזים ופסולת אחרת נפלו דרך פיר האוורור על המעבה, וכיבו את כל האורות האונייה. אחת עשרה דקות מאוחר יותר, בשעה 20:30, צריח B שוב היה פנוי לפעולה, ועד השעה 21:00, גם צריח C היה תקין. עם זאת, שני הצריחים באמצע הספינה סבלו מקשיים מכניים נוספים שהוציאו אותם מכלל פעולה מאוחר יותר במהלך הקרב.
בערך בשעה 22:15, היפר, עם הדגל שלו כעת על מולטקה, הורה לסיירות המערכה שלו להגביר את המהירות ל-20 קשרים, ולסגת לחלק האחורי של המערך הגרמני הראשי. גם דרפלינגר, עקב נזקי קרב, וגם פון דר טאן, בגלל הלכלוך של שריפות הדוד שלה, לא יכלו להפליג ביותר מ-18 קשרים. דרפלינגר ופון דר טאן תפסו עמדות מאחורי שייטת אוניות המערכה השנייה, ואליהם הצטרפו מאוחר יותר הפרה-דרדנוטים הוותיקות שלזיין ושלזוויג-הולשטיין בשעה 00:05. בשעה 03:37 ירתה המשחתת הבריטית מורסבי טורפדו בחלקו האחורי של המערך הגרמני; הוא עבר מקרוב על פני החרטום של פון דר טאן, ואילץ את האונייה לפנות בחדות לימינה כדי להימנע מפגיעה. סמוך לסיום הקרב, בשעה 03:55, העביר היפר דיווח לשר המודיע לו על הנזק האדיר שספגו ספינותיו. עד אז, לדרפלינגר ופון דר טאן נותרו רק שני תותחים פעילים, מולטקה הוצפה ב-1,000 טונות של מים, זיידליץ ניזוקה קשות. היפר דיווח: "לקבוצת הסיור I כבר לא היה ערך לקרב רציני, וכתוצאה מכך הופנתה לשוב לנמל על ידי המפקד העליון, בעוד הוא עצמו נחוש להמתין להתפתחויות מול שונית הורנס עם צי הקרב".
במהלך הקרב, שניים מבין הצריחים העיקריים של פון דר טאן הושבתו מירי בריטי, בעוד ששני הצריחים האחרים שלה סבלו מכשלים מכניים. האונייה ירתה כל כך מהר עד שכמה מהתותחים העיקריים בצריחים באמצע הספינה התחממו יתר על המידה ונתקעו במגלשות הרתיעה שלהם, ולא ניתן היה להחזירם למצב תקין. פון דר טאן הייתה ללא הסוללה הראשית שלה במשך 11 שעות, אם כי שלושה צריחים הוחזרו למצב תקין לפני תום הקרב; צריח D רק לאחר חיתוך רב של מתכת כפופה עם לפידי אוקסיאצטילן - לאחר מכן ניתן היה לעבוד על התותחים רק ביד. אבדותיה הסתכמו ב-11 הרוגים ו-35 פצועים. במהלך הקרב פון דר טאן ירתה 170 פגזים כבדים ו-98 פגזי קליבר משני.
פעולות מאוחרות יותר
לאחר יוטלנד, היא עברה תיקונים מ-2 ביוני עד 29 ביולי. לאחר שחזרה לצי, פון דר טאן השתתפה בכמה פשיטות לא מוצלחות לים הצפוני ב-1916. במהלך הראשון שבהם, היא השתתפה בגיחת הצי ב-18–19 באוגוסט. במהלך הגיחה, קבוצת הסיור I הייתה אמורה להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את שייטת סיירות המערכה של ביטי. מאחר שמולטקה הייתה אחת משתי סיירות המערכה הגרמניות שנותרו עדיין במצב קרבי בקבוצה (מולטקה הייתה השנייה), הוקצו לקבוצה שלוש דרדנוטים למבצע: מארקגראף, גרוסר קורפירסט ובאיירן שנכנסה לשירות לאחרונה. שר ושאר צי הים הפתוח, עם 15 דרדנוטים משלו, השתרכו מאחור וסיפקו חיפוי. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות והוציאו את הצי הגדול לפגוש אותן. עד השעה 14:35, שר הוזהר מפני התקרבות הצי הגדול, ולא היה מוכן להעסיק את כל הצי הגדול רק 11 שבועות לאחר הקרב הצמוד בעליל ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.
גיחות נוספות נערכו בתאריכים 25–26 בספטמבר, 18–19 באוקטובר, 23–24 באוקטובר, כמו גם הגיחה ב-23–24 במרץ 1917; אף אחד מאלה לא הביא לפעולה עם כוחות בריטיים. קפיטן צור זי קונרד מומסן החליף את צנקר באפריל. פון דר טאן שימשה כספינת הדגל של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר במהלך התקדמות הצי לנורווגיה בתאריכים 23–25 באפריל 1918, וכן בגיחה בתאריכים 8–9 ביולי.
גורל
מולטקה הייתה אמורה לקחת חלק במה שהיה אמור להיות "נסיעת המוות" של צי הים הפתוח זמן קצר לפני תום מלחמת העולם הראשונה. עיקר צי הים הפתוח היה אמור להתייצב מבסיסם בווילהלמסהאפן כדי לעסוק בצי הגדול הבריטי; שר התכוון להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, כדי לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר עבור גרמניה, תהיה העלות של הצי אשר תהיה. בזמן שהצי התגבש בווילהלמסהאפן, החלו מלחים עייפים מהמלחמה לערוק בהמוניהם. כשפון דר טאן ודרפלינגר עברו דרך המחסומים שהפרידו בין הנמל הפנימי והכביש של וילהלמסהאפן, כ-300 איש משתי הספינות טיפסו על הצד ונעלמו לחוף. ב-24 באוקטובר 1918 ניתנה הפקודה להפליג מווילהלמסהאפן. רבים מהמלחים העייפים מהמלחמה חשו שהמבצע ישבש את תהליך השלום ויאריך את המלחמה. החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בכמה אוניות מערכה ערכו מרד; שלוש אוניות מהשייטת השלישית סירבו להרים עוגנים, ופעולות חבלה בוצעו על סיפון אוניות המערכה תירינגן והלגולנד. התסיסה אילצה בסופו של דבר את היפר ושר לבטל את הפעולה. בהתבשרו על המצב, הקייזר הצהיר "אין לי יותר צי". מרד וילהלמסהאפן התפשט לקיל, והזין מהפכה גרמנית גדולה יותר שנמשכה לאחר תום המלחמה. מעמדה הצבאי של גרמניה היה חסר סיכוי, ולכן הגנרלים פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף שכנעו את הממשלה לחתום על שביתת הנשק כדי לסיים את המלחמה.
לאחר כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918, נכלאו רוב צי הים הפתוח, בפיקודו של רויטר, בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו. לפני יציאת הצי הגרמני הבהיר אדמירל אדולף פון טרוטה לרויטר כי אינו יכול לאפשר לבעלות הברית לתפוס את הספינות, בשום תנאי. הצי נפגש עם הסיירת הקלה הבריטית קארדיף, שהובילה את הספינות לצי בעלות הברית שהיה אמור ללוות את הגרמנים לסקפה פלו. המשט האדיר כלל כ-370 ספינות מלחמה בריטיות, אמריקאיות וצרפתיות. לאחר שהספינות נכלאו, הושבתו התותחים שלהן באמצעות הסרת מכנסי התותחים, והצוותים שלהן צומצמו ל-200 קצינים ומלחים. פון דר טאן נכלאה ב-סקפה פלו בפיקודו של קפיטן-לויטננט וולאנטה. בעת שהייתה בסקפה פלו, הוקמה מועצת חיילים על סיפון הספינה; המועצה לקחה שליטה מוחלטת ודיקטטורית על כלי השיט למשך התקופה.
הצי נשאר בשבי במהלך המשא ומתן שהביא בסופו של דבר לחוזה ורסאי. רויטר סברה שהבריטים מתכוונים לתפוס את הספינות הגרמניות ב-21 ביוני 1919, שהיה המועד האחרון לחתימה של גרמניה על הסכם השלום. מבלי שידע שהמועד הוארך ביומיים, הורה רויטר להטביע את הספינות בהזדמנות הבאה. בבוקר 21 ביוני יצא הצי הבריטי מסקפה פלו לביצוע תרגילי אימון, ובשעה 11:20 העביר רויטר את הפקודה לאוניותיו. הספינה טבעה תוך שעתיים וחמש עשרה דקות. משימת משיית פון דר טאן אובטחה על ידי חברת ההצלה של ארנסט קוקס. במהלך עבודת ההכנה, שלושה עובדים כמעט נהרגו כאשר חותכי האוקסי-אצטילן שלהם פתחו פיצוץ גדול. הפיצוץ קרע חורים בכלי השקוע עדיין והכניס מים לתא שהתרוקן באוויר דחוס; עד שהגברים חולצו, התא התמלא מחדש כמעט לחלוטין והגברים היו במים עד צווארם. אף על פי כן, הספינה נמשתה בהצלחה ב-7 בדצמבר 1930, ונגרטה ברוזית' על ידי חברת "אלואה פורצת ספינות" החל משנת 1931.
קישורים חיצוניים
37119581פון דר טאן (סיירת מערכה, 1909)