פולמוס הרמח"ל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פולמוס כתבי רמח"ל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נייטראליזציה - הערך כולו מתבסס על אגרות הרמח"ל החדשות בלבד. כמו כן יש לשפר ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נייטראליזציה - הערך כולו מתבסס על אגרות הרמח"ל החדשות בלבד. כמו כן יש לשפר ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פולמוס רמח"ל התרחש בין השנים ה'תפ"ט - ה'תצ"ז סביב כתבים קבליים שונים של הרמח"ל ובהמשך גם סביב סמכותו ואישיותו של רמח"ל עצמו.

כשהיה הרמח"ל בן 20 החל לחבר על פי מגיד - מלאך מן השמיים - מספר ספרים בעלי חשיבות קבלית עצומה, הספרים הושוו לעיתים קרובות לספר הזהר של רבי שמעון בר יוחאי[דרוש מקור][1] ונכתבו בסגנון זהה: פרוש קבלי על התורה שבכתב, בארמית מדברי שוכני ישיבה של מעלה. בין היתר כתב הרמח"ל זוהר חדש - על התורה. זוהר קוהלת - על ספר קהלת. תיקונים חדשים - במקביל לתיקוני זוהר. פרסום הגילויים גרר פולמוס סביב אמינות הספרים בקרב העולם היהודי של איטליה ארץ ישראל גרמניה ופולין; כאשר הצדדים חלוקים בין אמונה ברמח"ל ללא סייג וקבלת את ספריו כאמת גמורה, ועד האשמת כתביו בשבתאות ועבודת השטן. הדיון הפך גם לוויכוח כללי סביב אמינותו וכשרותו של רמח"ל עצמו.

למרות שהרמח"ל התווכח עם מתנגדיו בארוכה בסופו של דבר נכנע ונשבע שלא לחבר ספרים נוספים בסגנון זוהר או על פי מלאך. ובהמשך מסר את הספרים השנויים במחלוקת לגניזה. רובם[2] נחשבים אבודים עד היום.

שנים ספורות אחרי מותו זכה הרמח"ל להכרה גורפת במעמדו על ידי הגר"א[3] וכן על ידי גדולי החסידות[4] והפולמוס דעך.

רקע

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
בית כנסת הרמח"ל

על פי עדות של תלמידו[5] כבר בגיל 14 היה בקי הרמח"ל בכל כתבי האר"י, ועל פי עדות רבו[6] כבר בגיל 15 היה בקי בכל ספרייתו כולל ספרי הקבלה.[7]

במהלך שנות נערותו[8] נהג ליחד ייחודים בהקף נרחב "כמעט כל רבע שעה יחוד א'[9] אם כי הוא נמנע מצומות. לצד לימודי הקבלה, הוא למד לימודים כלליים באוניברסיטת פאדובה, ואף עסק בכתיבת מחזות[10].

בראש חודש סיון ה'תפ"ז הוא נרדם אחרי אחד הייחודים וכשהתעורר שמע קול האומר שבא לגלות סודות עליונים ואמר חידוש קבלי אחד. החל מאותו גילוי החלו אצל רמח"ל סדרה של גילויים. המלאך נגלה לו מדי יום ובהמשך גם אליהו הנביא ועוד רבים.[9]

בהמשך ציווה עליו המלאך לכתוב פרוש לספר קהלת - זוהר קהלת - כאשר המלאך אומר לו מה עליו לכתוב. יחד עם אליהו הנביא ועוד. במהלך השנתיים שבין גילוי המגיד לפרסומו חיבר רמח"ל סדרת ספרים בסגנון זוהרי מובהק, בהקף של שלושת אלפי עמודי כתב-יד.[11] וניתנה לו רשות לשאול כל עניין בתורה.[12]

למרות הגילויים והכתיבה הרבה, הרמח"ל שמר את הדברים בסוד, ואף לרבו המובהק איתו התכתב ממושכות[13] רבי ישעיה באסאן לא סיפר דבר. למרות זאת, הדברים לא נעשו בחשאי וכאשר גילה זאת "חכם אחד ירושלמי", סיפר לחכמי ונציה על הדבר, ומתוך חכמי ונציה הגיעו מספר מקובלים צעירים ללמוד את תורת הרמח"ל,[14] ביניהם היה רבי יקותיאל גורדון ועוד.

תחילת הפולמוס

שנתיים וחודשיים לאחר הגילוי הראשון של המגיד, באלול ה'תפ"ט, שלח רבי יקותיאל גורדון (בן אשכנז שהגיע לאיטליה לצורך למודי רפואה ודבק ברמח"ל בפאדובה) שני מכתבים בהם תיאר את גדלותו של רמח"ל; אחד נשלח לנגיד[15] רבי מרדכי יפה מווינה ואחד אל רבי יהושע העשיל מווילנא.[16] המכתבים נשלחו בסוד, ללא התייעצות מוקדמת עם רמח"ל ועם אזהרה מפורשת לשמור את הדברים בסוד.[17] באיגרות סיפר הרב גורדון על גילוי המגיד ועל החיבורים שנכתבים בציוויו. הוא גם ציין את גילו הצעיר של רמח"ל: 23 שנים. והרבה בשבחים מופלגים;

והוא יודע כל הגלגולים והתיקונים של כל אדם, חכמת (גיד) [אצ"ל: היד] ופרצוף. כלל העניין: אין דבר נעלם ממנו. ... ורגיל הוא בפי רעיא מהימנא, ובפי מט' שר הפנים לדרוש פסוקים עליו ועל הרשב"י בעל הזוהר, ומדמה בכל העניינים להרב רבי שמעון בר יוחאי ... הוא יודע כל העניינים הנעשים תחת השמש, וכל העניינים אשר חלפו ועברו, ושורש כל העניינים

[18]

למרות האזהרה שלא להפיץ את הדברים, [19] התגלגל המכתב לידי רבי משה חאגיז. הרב חאגיז היה המתנגד החריף ביותר של רמח"ל[20] לכל אורך הדרך. ובי"ב חשוון אותה שנה הכריז מלחמה על רמח"ל:

אתם הרי ישראל מורי ורבותי, אל חכמי רבני ומנהיגי הקהילות הקדושות שבגולה[21] מוטל הדבר לקרוע על כתב זה ולדרוש ולחקור ולעקור מן השורש חברה רעה זו קודם שתתפשט צרעתה בין ההמונים. ולדון את כל בני חבורה רעה זו כרודפים את ישראל. ואני את נפשי הצלתי.

רבי משה חאגיז בתגובה ראשונית לסיפורו של רבי יקותיאל גורדון

אף שבתחילה הרמח"ל ברח מהפרסום ושמר את כל גילוייו בסוד במשך יותר משנתיים, ברגע שהדבר החל להתפרסם, כתב הרמח"ל כמה וכמה איגרות ארוכות ומפורטות בהם תיעד את כל עניין המגיד בארוכה.

הפולמוס

למרות שרוב חכמי הדור לא קיבלו כמובנת מאליו את דעתו של הרב חאגיז שיש "לדון את בני חבורה רעה זו כרודפים את ישראל" וביקשו לברר את הנושא באופן מקיף, בעיקר עם רבו של הרמח"ל - רבי ישעיה באסאן. מעטים היו אלו שהצדיקו את הרמח"ל וקבלו את דבריו לחלוטין, ואפילו רבו פקפק בו בשלב מאוחר יותר.[22] למעשה, רבי בנימין כהן חמיו של רבי ישעיה באסאן וזקן מקובלי איטליה היה היחיד שקיבל את דברי הרמח"ל ללא עירעור. הרב כהן ביקש מהרמח"ל לברר את תיקון נפשו, ביקש ממנו שיוכיחו[23] ופנה אליו בהכנעה.[24] התבטלותו של הרב כהן הייתה אחת הטענות המרכזיות של רמח"ל כשבא להגן על עמדתו - אם הרב בנימין כהן והרב ישעיה באסאן תומכים בי אל לכם לפקפק.[25] אמנם, בחודש שבט ת"ץ, חודשים לאחר תחילת הפולמוס, נפטר הרב בנימין כהן ותמיכתו חסרה.

למרות שרבים התנגדו לשיטתו, כמה[26] העלו את ההשערה כי הרמח"ל הוא צדיק גמור, אבל ניתן כוח לסיטרא אחרא להטעותו כביכול מגלים לו סודות משמיים בזמן שמדובר בכוחות טומאה. הרמח"ל חלק על טענה זו וכינה אותה כ"כמעט כפירה",[27] לא ייתכן שתוכל הסיטרא אחרא לפרש את כל סודות התורה ולגרום לאדם להתפלל להעביר את רשעת הס"א מהעולם ועוד, כדי להטות בני אדם מן הדרך.

על היחס הציבורי להתנגדות לרמח"ל ניתן לראות מעדותו של רמח"ל עצמו[28] כי פרסום המעשה בפאדובה, עירו של רמח"ל, ובונציה[29] הסמוכה, גרם להתעוררות תשובה גדולה.[30] ההתעוררות הייתה משמעותית כל כך עד שהחלה נהירה המונית לשיעוריו של רמח"ל, והוא נאלץ לפתוח בית מדרש נוסף[31]. אמנם אין בכך להעיד על היחס מחוץ למקום מגוריו במקומות שלא הכירו אותו לפני התעוררות המעשה כולו.

החרמות

דרישתו הנחרצת שלרבי משה חאגיז לרדוף את רמח"ל וכתביו ולאסור עליו כל איסור קבלי נענה בהיסוס בתחילה: חלק מן הרבנים קראו להחרמה מיידית של כתבי רמח"ל אבל מהר"י באסאן דרש בירור מוקדם של הנושא וקבע כי הכרזה על רמח"ל כאפיקורס לפני בירור יסודי של הנושא אין לה מקום. למרות שהתנגדותו של מהר"י באסאן הצליחה לעכב את החרמתו של רמח"ל באיטליה עד שנת תצ"ה, בקהילות היהודיות שבפראג פיורדא אלטונה המבורג ונבסק לבוב קראקא ברלין פוזנא אמסטרדם ועוד - הטילו חרם על כתבי רמח"ל כבר בשנת ת"ץ.[32] עם זאת,אפילו בוינציה עצמה הצליח מהר"י באסאן להחתים את רמח"ל על התחייבות על פיה לא יחבר ספרים בסגנון דומה ולא ילמד קבלה כל זמן שהוא בחוץ לארץ.

טענות הצדדים

טענות שונות ומנוגדות הועלו על ידי מתנגדי הרמח"ל. יש שאמרו כי מדובר בזיוף, יש שאמרו שהרמח"ל מוטעה על ידי הסטרא אחרא ויש שאמרו שהרמח"ל פועל במזיד. במקומות שונים אף נרמז שהוא מתכוון לעשות את עצמו למשיח שקר.[33]

עם הזמן הלכה וגברה ההתנגדות לרמח"ל עד לקבורת רוב הכתבים בה'תצ"ז.

ירידת הדורות

כבר מתחילת הפולמוס עמדה ההשוואה בין הרמח"ל לבין חכמי דורות קודמים והאריז"ל ורבי שמעון בר יוחאי בראשם. ”והמשכילים תרין: חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד את חסידא קדישא” (דברי אליהו הנביא בזוהר חדש) תרגום: המשכילים הם שתיים, אחד רבי שמעון בר יוחאי המאור הקדוש ואחד הוא אתה (רמח"ל) החסיד הקדוש[34]”כי נפלאו ממני הדברים מאוד, יען עלו ובאו למדרגה עצומה הגבה למעלה ממעלת האר"י זללה"ה” (רבי ישעיה באסאן), ההשוואה עם חכמים שקדמו לרמח"ל בשנים רבות כל כך עמדה לו לרועץ; בדרך כלל, אמרו המתנגדים, יש ירידת הדורות ולא עליה שלהם, ואם גילוייך חשובים יותר מהאר"י בהכרח שהם זיוף או גרוע מכך.[35]

בתגובה טען הרמח"ל כי אין במעלותיו שום חידוש מחוץ להשגת דורו, וכל מה שהאר"י לא כתב זאת לפניו - הוא מפני שלא היה לו רשות מן השמיים. ”כי באמת עדיין לא הגעתי להשגת האר"י זלה"ה. כי כל הדברים האלה מורגלים היו אליו, אלא שלא ניתנה לו הרשות לכתוב. כי הוא לא כתב דבר, ואני יען צוויתי לכתוב - על כן רבו הכתבים מאוד ונראים פלא” (רמח"ל, אגרת י"ד)

מלבד זאת טען הרמח"ל כי הגילויים להם זוכה אדם אינם באים בהתאמה ישירה לזכויותיו והם תלויים במצב הדור, זיקתו לגאולה העתידה והתאמת נפשו. למשל, רבי שמעון בר יוחאי זכה למדרגתו על ידי שלזקנותו פרש מן העולם, ואילו האר"י בשל שהיה קדוש מרחם. אם כך - ייתכן שאני ראוי פחות מרבים אבל עדיין, בי בחר ה'.[36]

מלבד ההשוואה עם גדולי דורות קודמים, גם מצד עצמו היו שחשדו במעשה כולו. הדורות הולכים ומתקטנים ואי אפשר שיהיה אדם שמלאך יתגלה אליו בקביעות,[37] הרמח"ל היה אומר כי אין זה נכון שהדברים לא שייכים לדורנו וכי האר"י לא קדם לו בהרבה.

נבואה בחוץ לארץ

אין שכינה שרויה בחוץ לארץ[38], ואם כך לא ייתכן שהרמח"ל שמושבו בפאדובה שבאיטליה יזכה לנבואה כמו שהוא מתאר, הר"י באסאן מנה לעומתם מקומות רבים בהם מצינו רוח הקודש גלויה ששרתה בחוץ לארץ; אצל רב קטינא ורבא בר שילא, חסידי פרובינצא והראב"ד ועוד. על סמך זה חילק בין נבואה שהיא מעלה עליונה הרבה יותר מרוח הקודש שיש בכל מקום.

גילו הצעיר

רבני אותו הדור אמרו שלא ייתכן שה' יתן את שכינתו על צעיר כזה (רמח"ל היה אז בן 23), רמח"ל ענה להם שכבר היה לעולמים אצל ירמיהו ושמואל שזכו לנבואה כשהיו נערים.

ספרים יעידו

טענה זו טען הרמח"ל, הוא אמר כי ספריו יכולים להעיד על עצמם, למרות שהיו מספר אנשים שתמכו ברמח"ל אחרי שראו את כתביו[39] חכמי ליוורנו טענו כי "כל מי שיש לו שכל דק אפשר לו לחבר חיבורים גדולים ובלשון עמוק".

השבעות

המתנגדים טענו כי רמח"ל עוסק בהשבעות לס"מ ובקבלה מעשית, הרמח"ל הכחיש את הדברים.[40]

משיח

הרמח"ל הרבה לעסוק בענייני משיח והיו שראו בזה מניסיונות הס"א להתיש את ישראל מלחכות, על כך ענה הרמח"ל כי כבר קדמו לו הזוהר והרעיא מהימנא ש"אין שתי שורות שאין שם על משיח". כמו כן הדגיש הרמח"ל את זהירותו מלהתקרב לענייני הקץ, ואפילו לרמז דברים בעניינים קרובים.[41]

התקפות האישיות

ככל שהפולמוס הלך והתארך, החלו האשמות אישיות נגד הרמח"ל. הצדדים שטענו מוקדם יותר כי כנראה רמח"ל שואב את כוחו מהס"א, החלו צוברים ראיות ועדויות שונות למעשיו של רמח"ל. כמעט כל הראיות הוזמו, וחלק מהדברים היו חשדות ללא שום בסיס, והתקיימו רק בשל העוינות והחשד הגדולים שבין הצדדים:

  • תהילים חדשים - מעט לפני גילוי המגיד חיבר הרמח"ל מאה חמישים מזמורי שבח לבורא עולם בסגנון תנ"כי. למרות שהרמח"ל לא רמז על כך דבר ואין שום אזכור על כך בכתביו, נפוצה שמועה כי לעתיד לבוא יחליפו מאה וחמישים מזמורים אלה את ספר התהילים של דוד המלך.
  • רווק - מן הדין אדם חייב לשאת אישה, והרמח"ל שהיה בן 23 ולא היה נשוי עורר שאלות.
  • זקן - מנהג חסידות שלא לגלח את הזקן אפילו במספריים, הרמח"ל לא נהג בזה, ומתנגדיו ראו בזה סמך לחוסר יראת שמיים.[42]
  • טבילה לפני שבת - מנהג חסידות לטבול במקוה בערב שבת, הרמח"ל לא הקפיד בזה, מתנגדיו ראו בזה סימן שהוא כלי ריק בלא יראת שמים וחסידות.[43]

סדר התגלגלות העניינים

ר"ח סיון תפ"ז - המגיד מתגלה לרמח"ל בפעם הראשונה.

אלול תפ"ט - רבי יקותיאל גורדון שולח איגרות בהם הוא מפרסם את גדולתו של רמח"ל.

חשוון ת"ץ - רבי משה חאגיז פוסק על רמח"ל וחבר מרעיו שצריך לנדותם ולהחרימם.

כסליו ת"ץ - שליח צפת, רבי רפאל ישראל קימחי מעיד בפני בית דין ונציה לטובתו של רמח"ל, והם שולחים מכתב לרבו של רמח"ל - מהר"י באסאן כדי שיברר את השמועות.[44] בינתיים, שומע רמח"ל על הדברים ושולח איגרות לרבי משה חאגיז ולמהר"י באסאן בהם הוא מנסה להשקיט את המחלוקת.[45]

כל אותו החודש רמח"ל שולח סדרת איגרות לרבי ישעיה באסאן ורבי בנימין כהן בהם הוא מגולל את כל המעשה ומשכנע אותם כי אין במעשיו כל פסול. הרב בנימין הכהן מקבל את דברי הרמח"ל ללא פקפוק וגם רבי ישעיה באסאן תומך בו אם כי מסתייג מנקודות שונות.

שבט ת"ץ - הר"י באסאן שולח מכתב לחכמי ונציה בו מפציר מהם להניח לרמח"ל. באותו זמן שולח הר"מ חאגיז איגרת לרמח"ל בו יועץ לו למשוך את ידיו מהנושא ומכנה אותו "נער", ושולח איגרת סיבובית לכולם נגד רמח"ל בה קרא להחרים אותו ואת תלמידיו, ולשרוף את ספריו כולם.[46] רבי בנימין הכהן, חמיו של הר"י באסאן ואחד מתומכיו היחדים של רמח"ל, נפטר. הרמח"ל שולח איגרת לרבני ונציה וליוורנו, ומפציר בהם לנהוג במתינות על סמך דברי הרב"ך והר"י באסאן. הר"י באסאן מתווכח עם רמח"ל על עניינים מסוימים. ורבי יוסף אירגאס שולח מכתבים לרבי ישעיה באסאן ובהם תלונות על התנהגותו של הרמח"ל.

אדר ת"ץ - הרב יחזקאל אב"ד המבורג ואלטוניה שולח מכתב לרבני איטליה בו הוא קובע כי רמח"ל הוא מסטרא דשמאלה, ומודיע כי באשכנז ופולין ירדפו אותו עד חרמה. רבני פאדובה שולחים לו מכתב תשובה בו הם מצדיקים את דברי רמח"ל עד אחד, משבחים אותו ומזמינים את ר' יחזקאל לשלוח אנשים משלו לברר את הדבר.

ניסן ת"ץ - הר"מ חאגיז שולח איגרת ארוכה לרבני וונציה בה הוא דורש להחרים את ספרי רמח"ל ואת הרמח"ל עצמו, ומזהיר בתוקף מהפשרה וההליכה בנחת. בין דבריו הוא גם תוקף את הרב בנימין כהן על תמיכתו ברמח"ל.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לדוגמה: תיקונים חדשים, הקדמת התיקונים והא אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר … והמשכילין תרין: חד רשבי בוצינא קדישא וחד את חסידא קדישא לאסגאה שאר חבריא, יזהירו כזוהר הרקיע בתרין זהרין אילין, כל חד וחד בזוהר דיליה דכולא מילתא חדא דא שירותא ודא סיומא.
  2. ^ מלבד התיקונים חדשים ודפים ספרים מהזוהר חדש, יו"ל ע"י מכון רמח"ל, שריקי.
  3. ^ ר' אברהם שמחה אב"ד אמצ'יסלב בשם הגר"א, אגרות בנין של שמחה, באתר אוצר החכמה
  4. ^ ר' יעקב יוסף מאוסטראה תלמיד המגיד ממזריטש בשם רבו בהקדמת, קל"ח פתחי חכמה דפוס ראשון, באתר אוצר החכמה
  5. ^ רבי יקותיאל גורדון במכתב שהובא לקמן
  6. ^ מהר"י באסאן באיגרתו
  7. ^ "ויקח גם מע"ץ החיי"ם [של האריז"ל] ויאכל, אז רעיונותיו פשטו בעמק הסודיים".
  8. ^ "שנים" קודם גיל 20, כעדות הרמח"ל.
  9. ^ 9.0 9.1 איגרות רמח"ל. איגרת רמח"ל לרב"ך איגרת ט"ו
  10. ^ קורות חיי הרמח"ל - מינקות לבחרות, באתר קהילת הרמח"ל
  11. ^ על גודלם של עמודי הכתב יד ניתן ללמוד מכך שספר התיקונים שהוערך ב־200 דפים נדפס ע"י רבי חיים פרידלנדר ב180 עמודים.
  12. ^ "תודה לאל ניתן לי רשות לשאול ולדעת כל דבר שבתורתנו הקדושה איש לא נעדר", הרמח"ל באיגרת למהר"י באסאן, איגרות רמח"ל איגרת נ'
  13. ^ באיגרות רמח"ל נראה שהיה שולח לו אגרת מדי שבוע, ואף כשקמו עירעורים על רמח"ל פנו תחילה לרב באסאן
  14. ^ סדר הדברים מסופר ע"י הרמח"ל באיגרת ל"ב
  15. ^ ר' יחזקאל קצנלבוגין באגרות רמח"ל ובני דורו אגרת ל"ו מכנה אותו 'השר הגדול'
  16. ^ למכתב זו צירף ר' יקותיאל דף מזוהר חדש פרשת ויצא
  17. ^ "כה דיבר עבדו נאמן האומר את אלו הדברים בלחישה, כי לא ניתנה עדיין רשות לגלות"
  18. ^ בהמשך יאמר הרמח"ל על חלק מדברי האיגרת ש"זה שטות גדול" ושכיוון שלא נכתבה לפרסום אין לחשוש מגוזמאות בזה כל כך, אגרות רמח"ל סי' מ"א.
  19. ^ הרב יחזקאל אב"ד המבורג ואלטוניה קיבל מהרב מרדכי יפה והעבירו לידידו. אגרות רמח"ל מגיד מראשית אחרית איגרת ל"ו.
  20. ^ הרמח"ל עצמו מתייחס אליו פעמים רבות כגורם הראשי לכל הפולמוס
  21. ^ הר"ם חאגיז גר בארץ ישראל
  22. ^ "קשה בעיני שיבואו דבריך בהתמדה על עניין משיח, כי זה אחד הסימנים המכניסים ספק שמא יש בדבר תערובת סיטרא אחרא".אגרת ל"ט.
  23. ^ "אחלי יכונו לפני הדרת כבודו, יוכיח על פני מומי!" אגרות רמח"ל מגיד מראשית אחרית, איגרת כ.
  24. ^ בפתח מכתבו הראשון לרמח"ל כותב הרב"ך לרמח"ל: "איש אשר רוח בו, תורת א-לוהיו בקרבו, לעשות רצון יוצרו, והלכו עמים לאורו
  25. ^ מכתב רמח"ל לרבני ליוורנו; "הנה שני מורי עולם אשר בארץ נודע שמם: האלקי כמוהר"ר בנימין הכהן נ"ע וחתנו מורי ורבי כמוהר"ר ישעיה באסאן נר"ו הגידו דעתם, דעת קדושים. ואף גם זאת, לא אומר אני: אליהם תסמוכו - כי אם דרשו ודעו. כי כבר ידעתי האמת יורה דרכו."
  26. ^ בין היתר רבו של רמח"ל, הר"י באסאן, איגרת ל"ט
  27. ^ אגרות רמח"ל איגרת מ"א
  28. ^ איגרות רמח"ל, איגרות לב, לג
  29. ^ "כי בצאת ההמון בוונציה - עמדו אוהבי הסוד להודיע הדבר על בוריו, ומשם נתפשט בכל העיר, ומשם לכאן. עד שעתה תהילה לא-ל הכול יודעים, ולא נשאר מפקפק בדבר כי אם השוטה הגדול משה אלפרון, כי גם אברהם פיראריסי כבר האמין ונכנע"". רמח"ל איגרת י"ד.
  30. ^ "וכאן עשה פרי טוב, כי ברגע אחד נתהפך כל הקהל לתשובה" איגרת ל"ב. ובמכתב לרבני ליוורנו: "להשיב רבים מעוון פה פאדובה העיר, ולקרבם לתורה לדעת גדולת ה'"
  31. ^ איגרת י"ד
  32. ^ ספר וסייף, משה כרמלי ויינברגר 153
  33. ^ איגרת הר"מ חאגיז לרמח"ל; "דהנה לפי דבריו (רבי יקותיאל גורדון) ודבריך, איש חכם כמותך רך בשנים שרוי בלא אישה והוא בחוץ לארץ, יש בכוחך לצוות על מטט' שר הפנים ואדם קדמאה ולאליהו, ולפעמים למלך המשיח, ולכל אותם יסודי עולם שנזכר במכתב הרי"ק [הרב יקותיאל] דלעיל שהם נשמעים ויורדים אליך. אם כן עוד מעט קט: לך אף לך המלוכה, זו מלכות שמים".
  34. ^ "והוא "משנה למלך" רבי שמעון בר יוחאי זללה"ה" - מכתב רבני ונציה למהר"י באסאן. אגרות רמח"ל מגיד מראשית אחרית איגרת ה'
  35. ^ מה זאת עשה האלקים לנו? הנאמן כי ישיב זרענו אל החכמה הקדומה העליונה הנפלאה מעיני כל חי בהשפעתו והארתו, או דלמא נניחהו בכלל המעכבים עקבות משיחא בחוצפא ישגה עליו." מתוך מכתב רבני ונציה למהר"י באסאן. אגרות רמח"ל מגיד מראשית אחרית איגרת ה'
  36. ^ "לא דמתה ההכנה שהוצרכה לרשב"י להכנת האר"י. כי לזה הוצרך מערה ועל ידי בריחה ובזקנותו. ולזה הוצרך פרישות מבחירתו ומילדותו. וכמה אחרים שעשו פרישות וסיגופים יותר שנים ממה שעשה האר"י זלה"ה, ואף על פי כן לא היו כמוהו, ולא קרוב אליו". רמח"ל לרבי בנימין כהן. אגרות רמח"ל, איגרת ט"ו.
  37. ^ "הלא בימים הראשונים אשר היו טובים מאלה נמנו וגמרו אנו כחמורים ולא כחמורו של רפב"י - כ"ש וכ"ש באשר אנחנו שם דלא אכשור דרי וסוגרים דלתי ההשפעות הקדושות", תשובת חכמי ליוורנו לרמחל, איגרות רמח"ל מגיד מראשית אחרית ל"ג2.
  38. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה עמוד א' ”ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה” וביאר רש"י ”שאין שכינה שורה בחוץ לארץ” וכן זהר שמות ה עמוד ב.
  39. ^ רבי רפאל ישראל קמחי, ועוד
  40. ^ איגרות רמח"ל מ"א.
  41. ^ אגרות רמח"ל מגיד מראשית אחרית איגרת מ"ג
  42. ^ אגרות רמח"ל איגרת מ"ו
  43. ^ איגרות רמח"ל איגרת מ"ו
  44. ^ איגרות רמח"ל ה' ו' ז' ח'.
  45. ^ אגרות רמח"ל איגרות י' י"א.
  46. ^ איגרות רמח"ל י1 ול"ה