אוניברסיטת פדובה

אוניברסיטת פדובה (באיטלקית: Università degli Studi di Padova, ר"ת: UNIPD), הוא מוסד לימודים אקדמיים אשר נוסד בשנת 1222 בפדובה שבאיטליה. ידועה בכינויה העממי: bo. האוניברסיטה היא מן הראשונות באירופה והשנייה שנוסדה באיטליה. נכון לשנת 2017 למדו באוניברסיטת פדובה כ-59,000 סטודנטים.

היסטוריה

אוניברסיטת פדובה נוסדה בשנת 1222 כאשר קבוצה גדולה של סטודנטים ומרצים נטשו את אוניברסיטת בולוניה בחיפוש אחר חופש אקדמי רב יותר. המקצועות הראשונים שנלמדו באוניברסיטה החדשה היו משפטים ותאולוגיה. תחומי הלימוד באוניברסיטה התרבו בקצב מהיר ובשנת 1399 חולק המוסד לשניים, האחד (Universitas Iuristarum) ללימוד משפט אזרחי, משפט קנוני ותאולוגיה, ואילו השני (Universitas Artistarum) ללימוד אסטרונומיה, דיאלקטיקה, פילוסופיה, דקדוק, רפואה ורטוריקה. שני המוסדות אוחדו מחדש רק בשנת 1813.

הסטודנטים, בימי הביניים, חולקו לקבוצות אשר כונו "אומות" (לטינית: natio) על פי מוצאם. אותן "אומות" התחלקו לשתי קבוצות עיקרות: האחת (cismontanes, מילולית: מתחת להר) לסטודנטים איטלקים, ושנייה (ultramontanes, מילולית: מעל ההר) לסטודנטים אשר באו מעבר להרי האלפים. שרידים ממבנה ה"אומות" נותרו עדיין באוניברסיטאות אשר מקורן בימי הביניים.

החל מן המאה ה-15 ועד למאה ה-18 הייתה אוניברסיטת פדובה מרכז מחקר אקדמי מוביל בתחומי הרפואה, אסטרונומיה, פילוסופיה, ומשפטים. שגשוג מחקרי זה התאפשר הודות לחסות שניתנה למוסד על ידי רפובליקת ונציה, אשר איפשרה מידה של חופש ועצמאות מהשפעת הכנסייה הקתולית. באותה תקופה אימצה האוניברסיטה את המוטו הלטיני: Universa universis patavina libertas (מילולית: החופש שבפדובה הוא אוניברסלי לכל). על האוניברסיטה אף עברו תקופות סוערות, אשר בעטיין הופסקו הלימודים במוסד בין השנים: 1237-1261, 1509-1517, 1848-1850.

הגן הבוטני בפדובה נוסד על ידי האוניברסיטה בשנת 1545 והיה הגן הבוטני השני בעולם והיום הוא הגן הבוטני הוותיק בעולם הפועל באתרו המקורי. בנוסף לגן, האוניברסיטה אף מנהלת תשעה מוזיאונים, כולל המוזיאון הנודע להיסטוריה של הפיזיקה.

מאז שנת 1595 נמשכו לאולם הניתוחים האנטומיים של אוניברסיטת פדובה אמנים ומדענים אשר חקרו את צפונות הגוף האנושי בעת שבוצעו נתיחות פומביות לאחר המוות. אולם הנתיחות האנטומיות של האוניברסיטה הוא האולם העתיק ביותר הקיים עדיין באירופה. בין התלמידים אשר הגיעו לאולם זה בולטים אנדריאס וסאליוס וויליאם הארווי.

ב-25 ביוני 1678 הייתה אלנה קורנרו פיסקופיה לאשה הראשונה בהיסטוריה המסיימת לימודים אוניברסיטאים, כאשר הוענק לה תואר בפילוסופיה.

בשנת 1873 הייתה האוניברסיטה לאחת מן האוניברסיטאות של ממלכת איטליה ומאז היא אחד מן המוסדות האקדמיים המובילים באיטליה, בזכות ההישגים המחקריים של מוריה.

בשלהי המאה ה-19 ידעה האוניברסיטה מגמה של ביזור, בניגוד למגמת הריכוזיות הניהולית שעבר המוסד במאה ה-16: הוקמו מרכזי מחקר בקמפוסים נפרדים; הוקם בניין חדש לפקולטה לפילוסופיה ואמנויות באתר אחר בעיר; המצפה האסטרו-פיזי נבנה מחוץ לעיר; ורחבת ה-Palazzo del Bo שוקמה לגמרי (1938–1945). בתקופה הפשיסטית הייתה מגמה של התערבות שלטונית בתכני הלימודי, הושלטו חוקי גזע, ועוד, צעדים שהשפיעו לרעה על פיתוחה של האוניברסיטה, כמו גם ההרס שהותירה אחריה מלחמת העולם השנייה. אף מהומות הסטודנטים בשנים 1968–1969 הותירו נזקים בשגרת הלימודים והמחקר של המוסד. אולם, באופן כללי, האוניברסיטה ידעה מגמה של צמיחה והתפתחות מהירה במחצית השנייה של המאה ה-20, בעיקר הודות לשיתופי פעולה בינלאומיים עם מוסדות אקדמיים אחרים (במיוחד בשטחי המדעים והטכנולוגיה).

בשלהי המאה ה-20 התמודדה האוניברסיטה עם מחסור חמור בכיתות לימוד ולנוכח מצוקה זו החלו נפתחות שלוחות של האוניברסיטה ביישובים אחרים. בשנת 1990 קם המכון להנדסת ניהול בעיר ויצ'נצה; קורסי קיץ החלו מתנהלים בבריקסן (Brixen); בשנת 1995 הוקם המרכז למדעי החקלאות ורפואה וטרינרית בלנריו (Legnaro). עוד מנהלת האוניברסיטה תוכניות לימודים ביישובים נוספים בצפון איטליה. שינויים בחקיקה האיטלקית בשלהי המאה ה-20 אף העניקו לאוניברסיטאות מידה רבה יותר של עצמאות ובשנת 1995 אימצה אוניברסיטת פדובה חוקה חדשה המביאה לידי ביטוי חירויות אלה.

בין חברי הסגל והתלמידים הבולטים באוניברסיטה לאורך שנותיה נמנים: ניקולאוס קוזאנוס, ניקולאוס קופרניקוס, הרמח"ל אשר היה בה תלמיד, אנדריאס וסאליוס, הרונימוס פבריציוס, גלילאו גליליי אשר לימד בה מתמטיקה בין השנים 1592–1610, ויליאם הארווי, ג'וזפה טרטיני, ג'קומו קזנובה, אנדראה זנזוטו ורבים אחרים. (לפי עדותו של יוסף שלמה דלמדיגו (יש"ר מקנדיה), שלמד רפואה במוסד, אחד ממוריו היה אליהו מונטאלטו)