פוליטיקה של האיחוד האירופי
| האיחוד האירופי |
 ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של האיחוד האירופי |
|
אמנות האיחוד האירופי
הרשות המבצעת
הרשות המחוקקת
הרשות השופטת
מוסדות מוניטריים
|
לאיחוד האירופי מערכת פוליטית ייחודית, אשר עומדת ככזו היות לאופיו הייחודי של האיחוד האירופי - ישות מדינית אשר במקביל היא בעלת מאפיינים של פדרציה, קונפדרציה וארגון בינלאומי.
ארבעה מוסדות מרכזיים לאיחוד האירופי. שני מוסדות, תפקידם לבטא את האינטרסים של המדינות המרכיבות את האיחוד האירופי: האחד זה המועצה האירופית, הכולל פורום של מנהיגי המדינות, והשני זה מועצת האיחוד האירופי, הכולל פורום של שרי האיחוד האירופי. בנוסף לשני אלו, עומדים כאמור שני מוסדות נוספים, אשר תפקידם לבטא את האינטרסים המשותפים האיחוד האירופי: האחד זה הפרלמנט האירופי, הגוף המייצג של אזרחי האיחוד הנבחר על ידם ישירות, והשני זה הנציבות האירופית, המתפקד ככוח הביצועי הראשי של האיחוד האירופי.
מלבד ארבעת המוסדות מרכזיים אלו, פועלים גם תחת האיחוד האירופי מספר ארגונים, גופים ומסודות נוספים; פיננסיים, משפטיים ואחרים, אשר תפקידם לסייע לאיחוד לכוון את מדיניותו, כגון: הבנק המרכזי האירופי, בנק ההשקעות האירופי, בית הדין האירופי לצדק ובית המשפט האירופי לביקורת.
אמנות
ערכים מורחבים – אמנת מאסטריכט, אמנת ליסבון
המסמכים החוקתיים אשר בבסיסים מתנהלת המערכת הפוליטית של האיחוד האירופי, נקראים אמנות האיחוד.
ב-7 בפברואר 1992 נחתמה אמנת מאסטריכט, בין חברי הקהילה האירופית, ונכנסה לתוקף ב-1 בנובמבר 1993, תחת מועצת דלור. למעשה, אמנה זו הובילה ליצירת האיחוד האירופי, והייתה התוצאה של דיונים נפרדים על איחוד כלכלי ופוליטי. אדריכליה המרכזיים של אמנת מאסטריכט היו קנצלר גרמניה הלמוט קוהל ונשיא צרפת פרנסואה מיטראן.[1]
ב-1 בדצמבר 2009, אמנת ליסבון נכנסה לתוקף, מכוחה פועל האיחוד האירופי מאז. האמנה החליפה את אמנת מאסטריכט כמסמך היסוד של האיחוד. האמנה כללה רפורמה בהיבטים רבים של האיחוד: היא הסדירה את מוסדות האיחוד (הפרדת המועצה האירופית ממועצת האיחוד האירופי, הרחבת סמכויות הפרלמנט האירופי), יצרה משרות על-אירופאיות חדשות (נשיא המועצה האירופית ונציג עליון של האיחוד לענייני חוץ וביטחון[2]), הסדירה את המבנה המשפטי של האיחוד ועוד.[3]
מוסדות כלל אירופאים
שני מוסדות, תפקידם לבטא את האינטרסים של המדינות המרכיבות את האיחוד האירופי: האחד זה המועצה האירופית, הכולל פורום של מנהיגי המדינות, והשני זה מועצת האיחוד האירופי, הכולל פורום של שרי האיחוד האירופי.
המועצה האירופית
- ערך מורחב – המועצה האירופית
המועצה האירופית היא הגוף המדיני העליון של האיחוד האירופי. המועצה האירופית הוקמה כגוף לא רשמי בשנת 1961, ומעמדה עוגן כמוסד רשמי לאיחוד האירופי במסגרת אמנת מאסטריכט מ-1993 ואמנת ליסבון בשנת 2009. המועצה מורכבת מראשי מדינות וממשלות של המדינות החברות באיחוד האירופי לצד נשיא הנציבות האירופית. הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ, כיום קתרין אשטון, משתתפת גם היא בישיבות. בראש ישיבות המועצה האירופית יושב נשיא המועצה האירופאית.[4][5] למועצה האירופית אין כל סמכויות לחקיקה או לביצוע; מוסד זה דן בסוגיות המרכזיות המעסיקות את האיחוד ובהחלטות שלהן השפעה מרחיקת לכת על הגדרת המדיניות של האיחוד האירופי.[6]
מועצת האיחוד האירופי
- ערך מורחב – מועצת האיחוד האירופי
מועצת האיחוד האירופי היא הבית העליון של האיחוד האירופי, כלומר חלק מן הרשות המחוקקת שלו (המורכבת גם מהפרלמנט האירופי, שהוא הבית התחתון, ומהנציבות האירופית). עם זאת, המועצה איננה בית עליון רגיל (ראו להלן). במועצה חברים שרים מן הרשויות המבצעות של המדינות החברות באיחוד האירופי (ומכאן השם "מועצת השרים" ששימש בגלגוליה הקודמים).
בראש המועצה עומדת אחת מן המדינות החברות באיחוד (בישראל היא מכונה "הנשיאה התורנית של האיחוד"), ואלה משמשות בתפקיד במשך חצי שנה על-פי סבב (הנשיאה התורנית של האיחוד במחצית הראשונה של 2014 היא יוון).
מוסדות על-אירופאים
שני מוסדות, תפקידם לבטא את האינטרסים המשותפים האיחוד האירופי: האחד זה הפרלמנט האירופי, הגוף המייצג של אזרחי האיחוד הנבחר על ידם ישירות, והשני זה הנציבות האירופית, המתפקד ככוח הביצועי הראשי של האיחוד האירופי.
הפרלמנט האירופי
- ערך מורחב – הפרלמנט האירופי
הפרלמנט האירופי הוא הפרלמנט של האיחוד האירופי ומהווה בו את הבית התחתון, כלומר הוא חלק מן הרשות המחוקקת (המורכבת גם ממועצת האיחוד האירופי, שהיא הבית העליון, ומהנציבות האירופית). הפרלמנט הוא הגוף היחיד באיחוד האירופי שנבחר ישירות על ידי תושביהן של מדינות האיחוד. הבחירות לפרלמנט נערכות מדי חמש שנים, מאז שנת 1979. בפרלמנט יש כרגע 766 חברים, כאשר לכל מדינה מוקצים מספר מושבים בפרלמנט בהתאם לגודלה. עובדות אלה הופכות את הפרלמנט האירופי לפרלמנט הדמוקרטי הרב-לאומי הגדול ביותר בעולם, ולשני מבחינת גודל האוכלוסייה שהוא מייצג (אחרי הודו).[7][8]
נשיא הפרלמנט האירופי הנוכחי הוא מרטין שולץ, שנבחר לתפקיד זה בינואר 2012.
הנציבות האירופית
- ערך מורחב – הנציבות האירופית
הנציבות האירופית היא הרשות המבצעת של האיחוד האירופי והיוזמת של מרבית חוקיו (מה שהופך אותה גם לחלק מן הרשות המחוקקת של האיחוד). כמו כן אחראית הנציבות על קיום אמנות האיחוד וניהולו השוטף.
הנציבות מתפקדת כממשלה ביצועית, כלומר אינה עוסקת בקביעת מדיניות-העל של האיחוד האירופי אלא בעיקר מיישמת את ההחלטות שמתווה המועצה האירופית (המורכבת ממנהיגי מדינות האיחוד). עם זאת, לחבריה יש סמכויות ביצועיות נרחבות. לפיכך, מצויה הנציבות במצב ביניים בין ממשלה ריבונית (כמו במשטר פרלמנטרי) לבין ממשלה במשטר נשיאותי (למשל ממשלת צרפת).
הנציבות אמונה על העדפת האינטרסים של האיחוד האירופי על פני האינטרסים של המדינות החברות באיחוד. כך, הנציבים אינם רשאים לקבל כל הוראה מממשלותיהם (שהן אלה שמינו אותם לתפקידם), וכאשר הם נדרשים להצביע על הצעות שונות בתוך הנציבות, הם עורכים הצבעה חשאית. הנציבות משמשת כמעין ממשלה, ותפקודה כפוף לביקורת הפרלמנט האירופי, אשר רשאי להצביע אי אמון קולקטיבי כנגד הנציבות כולה וכך לגרום לפיטוריה. כמו כן, בית הדין של הקהילה רשאי לכפות את התפטרותו של נציב, אשר מעל בתפקידו או שהפסיק להיות כשיר לתפקיד.
מוסדות נוספים
מלבד ארבעת המוסדות המרכזיים של האיחוד האירופי, פועלים גם תחתיו מספר ארגונים, גופים ומסודות נוספים; פיננסיים, משפטיים ואחרים, אשר תפקידם לסייע לאיחוד לכוון את מדיניותו.
מוסדות פיננסיים
- ערכים מורחבים – הבנק המרכזי האירופי, בנק ההשקעות האירופי, הקרנות המבניות של האיחוד האירופי
שני מוסדות פיננסיים מרכזיים פועלים במסגרת האיחוד האירופי:
- הבנק המרכזי האירופי: הבנק המרכזי של גוש האירו. מקום מושבו הוא פרנקפורט שבגרמניה. הבנק אחראי על המדיניות המוניטרית של המטבע הרשמי של האיחוד האירופי - האירו, והוא הקובע את שער הריבית בגוש האירו. הבנק משרת למעלה מ-300 מיליון משתמשים במטבע ב-17 מדינות האיחוד, ונחשב לאחד הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם.
- בנק ההשקעות האירופי: המוסד הפיננסי של האיחוד האירופי שהוקם ב-1958 לפי הסכם רומא. מטרת הבנק היא לסייע במימון השקעות המקדמות את מטרותיו של האיחוד האירופי, ובייחוד פיתוח אזורי, רשתות תחבורה טרנס-אירופיות, טלקומוניקציה ואנרגיה, מחקר, מחקר ויוזמה, הגנה ושיפור הסביבה הטבעית, בריאות וחינוך. בניגוד למשתמע משמו של הבנק הוא לא בנק השקעות. הבנק מספק מימון לשיתוף פעולה של האיחוד האירופי כפי שנקבע בהסכמים עם מדינות ברחבי אירופה, המזרח התיכון, אפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית, הקריביים והאוקיינוס השקט ופועל כבנק לפיתוח אזורי.
מוסדות משפטיים
- ערכים מורחבים – בית הדין האירופי לצדק, בית המשפט האירופי לביקורת
שני מוסדות משפטיים מרכזיים פועלים במסגרת האיחוד האירופי:
- בית הדין האירופי לצדק: בית המשפט המרכזי של האיחוד האירופי. מושב בית הדין נמצא בלוקסמבורג. פסיקתו של בית הדין מחייבת את מוסדות האיחוד האירופי, מדינות החברות באיחוד, או אנשים פרטיים הפונים אליו להכרעתו, דרך בתי הדין של המדינות החברות באיחוד. בית הדין אמון על פרשנות החקיקה וכן על אכיפת אמנות היסוד של האיחוד האירופי, לרבות פיקוח על חוקיות ההסכמים הבינלאומיים של האיחוד האירופי.
- בית המשפט האירופי לביקורת: בית משפט שהוקם בשנת 1975 בלוקסמבורג על מנת לבקר את חשבונות מוסדות האיחוד. בית המשפט מורכב משופט אחד מכל מדינה, ונשיאו הנוכחי הוא ויטור מנואל דה סילבה קלדיירה.
סוכנויות האיחוד האירופי
- ערכים מורחבים – סוכנות החלל האירופית, הסוכנות האירופית לתרופות, Frontex
סוגיות פוליטיות
הרחבת האיחוד
אחד העניינים השנויים ביותר במחלוקת באיחוד האירופי הוא גבולותיו הרצויים. בראשיתו, היה למעשה איחוד מערב-אירופאי. נשיא צרפת בשנות ה-60, שארל דה גול, אף ראה בו איחוד של אירופה היבשתית בלבד (כלומר, ללא חלק של האיים הבריטיים וחצי האי סקנדינביה). החל משלהי שנות ה-80 וראשית שנות ה-90, ברקע נפילת חומת ברלין, התפרקות הגוש המזרחי והדמוקרטיזציה המהירה של מזרח אירופה, ערך האיחוד האירופי, למורת רוחם של חלק מתושביו, שורה של התרחבויות מזרחה, אשר כללו את צירופן של כחמשה עשר מדינות חדשות. בכך הפך האיחוד סופית לאיחוד כלל אירופאי. רבים ביבשת רוצים בתנאי סף גבוהים יותר להצטרפות לאיחוד, על מנת ליצור מרחב הומוגני ויציב יותר. מנגד, אחרים רואים בהרחבת האיחוד ככל האפשר, אמצעי להאצת השגשוג והדמוקרטיה במדינות החדשות מחד, ומאידך הקמת איחוד אירופאי פלורליסטי יותר.
כיום, עומדות ותלויות שאלת הצטרפותן של מדינות שונות לאיחוד, אשר חלקן שנויות במחלוקת, כגון: טורקיה (אשר המתנגדים טוענים לדמוקרטיה ומשק כלכלי לא מפותחים דיים. בנוסף, יש המתנגדים לצירופה היות שאוכלוסייתה מוסלמית בעיקרה, ולצד זאת שטחה של מדינה זו רק בחלקו נמצא באירופה. דבר נוסף המקשה על צירופה לאיחוד, היא היחסים הטעונים בינה לבין יוון, קפריסין ובולגריה), מדינות יוגוסלביה לשעבר (אשר המתנגדים טוענים לדמוקרטיה מקרטעת, משק כלכלי לא מפותח ויתר סכסוכים אתניים, דתיים ופוליטיים באזור זה) ועוד.
העמקת האיחוד
סוגיה שנויה במחלוקת לא פחות מגבולות האיחוד, היא מהי מידת האינטגרציה הרצויה של מדינות האיחוד - האם ראוי שיהיה לפדרציה ("ארצות הברית של אירופה") לארגון בינלאומי לשיתוף פעולה בלבד, או לצורת ביניים אחרת כלשהי. במילים אחרות, עד כמה יהיה הכוח השלטוני בקרב המדינות עצמן, ועד כמה הוא יעמוד בקרב האיחוד בכללותו.
עיקר הקולות ביבשת, הן מימין והן משמאל, רואים בהרחבת האינטגרציה הכלכלית והפוליטית (ואולי אף הצבאית) בין מדינות האיחוד יעד עליון. במיוחד מחזיקים בעמדות אלו מדינאים בגרמניה ובצרפת. עם כל זאת, במשך כל שנות האיחוד עמדו קולות אשר קראו לבלימת מגמות אלו. דברים אלו עומדים ביתר שאת בשנים האחרונות, על רקע המשבר הכלכלי העולמי אשר הכה קשות באיחוד, ועל רקע עליית הימין הקיצוני ביבשת.
תקציב האיחוד
- ערך מורחב – תקציב האיחוד האירופי
תקציב האיחוד האירופי נועד לממן פעילויות ופרויקטים בתחומי מדיניות עליהם המדינות החברות מסכימות כי יש לפעול ברמת האיחוד האירופי. התקציב נועד להביא לצמיחה יציבה של כלכלת אירופה על ידי הגברת התחרות, הענקת תמריצים וסבסודים וקביעת סדרי עדיפויות כלל אירופיים.[9] לנציבות האיחוד האירופי הסמכות ליישום התקציב, אולם למעשה המדינות מנהלות ומיישמות כ-76% מהוצאות התקציב כחלק מעיקרון 'ניהול משותף'. התקציב מבוסס ומחולק ל 6 קטגוריות רחבות של תחומי הוצאה ו-31 תת-קטגוריות של תחומי מדיניות הכוללים פירוט הוצאות לפי פעילויות.[10] התקציב השנתי של האיחוד האירופי לשנת 2011 היה 149.1 מיליארד אירו השווה ל-13.1% מהתוצר הלאומי הגולמי הכולל של 27 המדינות החברות.[11]
ישנה מחלוקת בין גורמים שונים באיחוד, על אופיו הרצוי של התקציב האירופי, שימושיו וגודלו. בנוסף, עומדת בעינה השאלה האם יש צורך להרחיבו ולהכניס בו מאפיינים חדשים כגון מס אירופי ישיר ועוד.
אנרגיה, חקלאות ודיג
לקריאה נוספת
- עידית חנוכה, האיחוד האירופי - ניסוי בדמוקרטיה על-לאומית, הוצאת רסלינג, אוקטובר 2014.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Craig, Paul; Grainne De Burca, P. P. Craig (2007). EU Law: Text, Cases and Materials (4th ed.). Oxford: Oxford University Press.
- ^ "European Parliament announces new President and Foreign Affairs Minister". Retrieved 1 December 2009.
- ^ Treaty of Lisbon (the amendments)
- ^ measures taken regarding the implementation of the Treaty of Lisbon
- ^ Treaty of Lisbon amending the Treaty on European Union and the Treaty establishing the European Community, Article 9 B
- ^ "EUROPA – The European Council: Presidency Conclusions". European Commission. Retrieved 11 December 2011.
- ^ "Professor Farrell: "The EP is now one the of the most powerful legislatures in the world"". European Parliament. 18 June 2007. Retrieved 5 July 2007.
- ^ Brand, Constant and Wielaard, Robert (8 June 2009). "Conservatives Post Gains In European Elections". The Washington Post. Associated Press. Retrieved 17 August 2010.
- ^ European Commission, The European Union Budget at a Glance, p. 2
- ^ Ibid
- ^ http://ec.europa.eu/budget/explained/faq/faq_en.cfm#2011
29075174פוליטיקה של האיחוד האירופי