בית המשפט האירופי לביקורת
בית המשפט האירופי לביקורת (אנגלית: The European Court of Auditors) הוא המוסד החמישי של האיחוד האירופי שהוקם. בית המשפט הוקם בשנת 1975 בלוקסמבורג על מנת לבקר את חשבונות מוסדות האיחוד. בית המשפט מורכב משופט אחד מכל מדינה, ונשיאו הנוכחי הוא ויטור מנואל דה סילבה קלדיירה.
היסטוריה
בית המשפט הוקם ב-1975 לפי האמנה התקציבית של 1975, אך נוסד באופן רשמי ב-18 באוקטובר 1977, ושבוע לאחר מכן קיים את ישיבתו הראשונה. בית המשפט לא היה מוסד רשמי באותה תקופה, אלא גוף חיצוני שעסק בביקורת חשבונאית של הקהילה האירופית. בית המשפט החליף שני גופי ביקורת אחרים, שאחד מהם עסק בנושאים הכספיים של הקהילה הכלכלית האירופית וקהילת הגרעין האירופית, ואילו השני עסק בנושאים כספיים הקשורים לקהילת הפחם והפלדה האירופית.
לבית המשפט לא היה מעמד חוקי מוגדר עד שנחתמה אמנת מאסטריכט, כאשר הפך למוסד החמישי של האיחוד שהוקם, ולראשון שהוקם מאז הקמת הקהילה האירופית. בית המשפט קיבל סמכויות מסוימות לאחר שהפך למוסד רשמי, כגון הסמכות להורות על העברת תיקים לידי בית הדין האירופי לצדק. אולם, סמכותו לערוך ביקורת הייתה רלוונטית רק כלפי חברות הקהילה האירופית, אך לפי אמנת אמסטרדם סמכותו לענייני ביקורת חשבונאית הוחלה על כל חברות האיחוד.
בית המשפט חבר בארגון EUROSAI מיום היווסדו של הארגון בשנת 1990.
תפקידים
למרות שמו, לבית המשפט אין תפקידים שיפוטיים, והוא מהווה מעין סוכנות חיצונית לביקורת חשבונאית מקצועית. התפקיד העיקרי של בתי המשפט הוא להיות מבקר חיצוני הבודק האם תקציבי האיחוד המועברים למדינות השונות מנוצלים בצורה נכונה, בצורה חוקית ובניהול תקין. על מנת לבצע את התפקיד הזה בית המשפט בודק את הניירת של כל האנשים המחזיקים ברשותם כספים של האיחוד, כמו גם ביצוע של ביקורות נקודתיות. בית המשפט מחויב לדווח על כל בעיה בדוחות שהוא מפיק עבור מדינות ומוסדות האיחוד, והדוחות הללו כוללים דוח שנתי כללי ודוחות מיוחדים בהתאם לנסיבות. החלטתו של בית המשפט היא הבסיס להחלטות הנציבות האירופית. לדוגמה: כאשר בית המשפט מצא כי בעיות בניהול כספי האיחוד באזורי אנגליה, הנציבות השעתה את התקציבים לאזורים הללו והחלה לנקוט בצעדים לקראת הטלת קנסות על האזורים שלא יעמדו בתנאים הדרושים.
כאשר בית המשפט ממלא את התפקיד הזה עליו להישאר עצמאי אך בקשר עם מוסדות האיחוד האחרים, ודוגמה לכך היא הצגת הדוח השנתי לפרלמנט האירופי, שהיא אחד מתפקידי המפתח של בית המשפט. הפרלמנט האירופי מבסס את החלטתו האם לאשר או לא לאשר את ניהול התקציב על ידי הנציבות האירופית באותה שנה. הפרלמנט סירב לעשות זאת ב-1984 ו-1999, כאשר במקרה האחרון נאלץ ראש הנציבות להתפטר מתפקידו. אם בית המשפט מוצא כי הדרישות מולאו, הוא שולח אישור למועצת אירופה ולפרלמנט האירופי על כך שכספי משלמי המיסים הוצאו ראוי וכי יש להתייעץ עם בית המשפט לפני אימוץ חקיקה כלשהי שיש לה השלכות כלכליות, אם כי חוות הדעת אינה מחייבת.
ארגון
בית המשפט מורכב משופט אחד מטעם כל מדינה באיחוד, הממונה לכהונה של שש שנים על ידי מועצת האיחוד האירופי. חברי בית המשפט לא מוחלפים כולם בכל שש שנים כיוון שתקופות הכהונה שלהם לא חופפות (ארבעה משופטי בית המשפט המקוריים החלו בכהונה מקוצרת של ארבע שנים מסיבה זו). שופטי בית המשפט נבחרים מקרב גופי ביקורת לאומיים, הם בעלי השכלה רלוונטית והעצמאות השיפוטית שלהם לא מוטלת בספק. בזמן כהונתם שופטי בית המשפט לא עוסקים בשום פעילות אחרת הקשורה למקצוע שלהם. כיוון שבית המשפט עצמאי שופטיו חופשיים להחליט על צורת הארגון שלהם ועל סדרי הדין, אך יש צורך באישור לכך ממועצת האיחוד האירופי. מאז אמנת ניס בית המשפט יכול להקים "מותבים" (שבהם יושבים רק חלק מהשופטים) לצורך הכנת סוגים מסוימים של דוחות או ניירות עמדה.
צוות התמיכה של בית המשפט כולל 800 רואי חשבון, מתרגמים ואנשי מנהלה. רואי החשבון מחולקים לקבוצות המפקחות ומכינות דוחות שעל פיהם בית המשפט מבסס את החלטותיו. הביקורות מתבצעות לא רק במוסדות האיחוד האירופי אלא גם במדינות המקבלות מימון מהאיחוד שבהם 90% מההכנסות וההוצאות הקשורות לאיחוד מנוהלות על ידי הרשויות הלאומיות ולא באופן ישיר על ידי האיחוד. כאשר בביקורת מתגלה פגם לבית המשפט אין סמכות ביצועית משלו, ובמקום זאת הוא מדווח ל-OLAF, שהיא הסוכנות האירופית למלחמה בהונאות. בית המשפט ממנה את המזכיר הכללי שלו, המסייע לנשיא בית המשפט, עומד בראש הצוות המנהלי ומוודא כי הדוחות יפורסמו בעלון הפרסומים הרשמי של האיחוד.
נשיא בית המשפט
שופטי בית המשפט בוחרים אחד מתוכם לתפקיד נשיא בית המשפט, לתקופה של שלוש שנים. הבחירות נערכות בהצבעה חשאית שבה מועמדים חברי בית המשפט שהגישו מועמדות. חובותיו של הנשיא (שאותן הוא רשאי להאציל) הן לכנס ולשבת בראש הדיונים של בית המשפט, לוודא שההחלטות מיושמות ושהמחלקות השונות מנוהלות כראוי. נשיא בית המשפט מייצג אותו וממנה את נציגיו לצורך תהליכים ממושכים.
נשיאי בית המשפט מאז ייסוד התפקיד הם:
| שם | מדינה | תחילת כהונה |
|---|---|---|
| סר נורמן פרייס | הממלכה המאוחדת | 1977 |
| מייקל מרפי | אירלנד | 1977 |
| פייר ללון | צרפת | 1981 |
| מרסל מאר | לוקסמבורג | 1984 |
| אלדו אנגיוי | איטליה | 1990 |
| אנדרה מידלהוק | הולנד | 1992 |
| ברנרד פרידמן | גרמניה | 1996 |
| יאן או. קרלסון | שוודיה | 1999 |
| חואן מנואל פאברה ולס | ספרד | 2002 |
| הוברט ובר | אוסטריה | 2006 |
| ויטור מנואל דה סילבה קלדיירה | פורטוגל | 2007 (הנוכחי) |
ביקורת
הכרזת האישור
בית המשפט נדרש לספק אישור שנתי מאז 1994. דבר זה הוכח כבעייתי לאחר שבית המשפט סירב לאשר חלקים גדולים מהתקציב למרות שהכריז על תקינותם. סירוב זה גרר חרושת שמועות בתקשורת על כך שחשבונות האיחוד "סובלים ממעילה", אך למעשה היה מדובר בניהול שגוי של הניירת למרות תקינות ההוצאות, והמערכת ספגה על כך ביקורת. הנציבות האירופית נאלצה להצהיר כי רק 0.09% מהתקציב נוצל ככל הנראה בצורה לא ראויה[1].
האיחוד האירופי נאלץ להוציא הודעה לעיתונות ב-24 באוקטובר 2006, על מנת להשיב על הטענה כי "הדוחות השנתיים לא אושרו על ידי רואה החשבון החיצוני מאז 1994"[2], והצהיר כי "מיתוס או עובדות - מה אתם מעדיפים?"[3][4]
טרי וין, חבר הוועדה לבקרת תקציבים של הפרלמנט האירופי, תמך בדעות הללו והצהיר כי הנציבות לא מסוגלת בשום מצב לעמוד בתנאים הללו. למרות הבעיות הללו הצהירה ועדת בארוסו כי בכוונתה להתאים את התקציב לתנאי בית המשפט עד לתום כהונתה בשנת 2009[1].
מספר החברים
מספר החברים בבית המשפט היה נתון גם כן לביקורת. כיוון שכל מדינה שולחת שופט אחד, מספר השופטים עלה מתשע ל-27 נכון ל-2007. הניסיון להשיג קונצנזוס בהחלטות הפך לקשה ביותר, מה שהוביל לירידת מספר הדוחות השנתיים המיוחדים מחמש עשרה לשש בין 2003 ל-2005, למרות שבאותה תקופה נוספו 200 עובדים חדשים. הועלו הצעות שונות להפחתת מספר החברים לחמישה או לאחד בלבד, ככל הנראה עם גוף מייעץ שיורכב מנציג אחד מכל מדינה. אולם, בחוקה האירופית או באמנת ליסבון לא הוצעו שינויים אלה למרות קריאות מצד שופטים בדימוס של בית המשפט וחברי הפרלמנט האירופי[5][6].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית המשפט האירופי לביקורת- בית המשפט האירופי לביקורת באתר European NAvigator
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Stephen Mulvey, Why the EU's audit is bad news, BBC
- ^ EuroFAQ
- ^ Get the facts right, ec.europa.eu
- ^ Myths, PressReleases.info
- ^ Jan Karlsson, Lars Tobisson, ‘Much talk, little action’ at European Court of Auditors, European Voice
- ^ Herbert Bösch, Speech by Herbert Bösch, Chairman of the European Parliament's Committee on Budgetary Control, Europa (web portal), 2007-10-18
בית המשפט האירופי לביקורת26598330Q8900