פאנהארד AML

פאנהארד AML
	שיריונית AML 90 במוזיאון יד לשריון
מידע כללי
סוג	שיריונית
מדינה מייצרת	צרפת
שנת ייצור	1960
מערכה מרכזית	מלחמת המושבות הפורטוגזית, מלחמת העצמאות של זימבאבווה, מלחמת ששת הימים, מלחמת העצמאות של מוזמביק, המלחמה בסהרה המערבית, מלחמת פוקלנד, מלחמת האזרחים בלבנון, סיורי גבול בצפון אירלנד במהלך הצרות
מידע טכני
אורך	4.15 מטרים
רוחב	1.97 מטרים
גובה	2.07 מטר
משקל	5.5 טון
מהירות	90 קמ"ש
טווח פעולה	600 קילומטר
מנוע	מנוע בנזין בעל 4 צילינדרים קירור אוויר
צוות	3
מערכות נשק
חימוש עיקרי	AML 20‏:תותח 20 מ"מ; AML 60‏:מרגמה 60 מ"מ; AML 90‏:תותח 90 מ"מ
חימוש משני	2 מקלעי מאג 7.62 מ"מ

פאנהארד AML (בצרפתית: Panhard L’automitrailleuse légère; שיריונית קלה) הוא שמה של שיריונית קלה מתוצרת חברת פאנהארד. השיריונית יכולה לשאת חימוש עיקרי מסוגים שונים - תותח בקוטר 90 מ"מ מהיר ירי, מרגמה נטענת לוע בקוטר 60 מ"מ, או תותח קל בקוטר 20 מ"מ. לרכב הנעה 4X4 קבועה, המשפרת את עבירותו.

פיתוח ומאפיינים

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 השתמש צבא צרפת בשיריונית מדגם דיימלר פֶרֶט (אנגלית: Daimler Ferret) מתוצרת בריטניה. עם יציאתן של שיריוניות אלה מן השירות החליט הצבא הצרפתי להזמין את השיריוניות הבאות מיצרן צרפתי, וחברת פאנהארד נבחרה למשימה. בסך הכל נבנו מאז כ-4,000 שיריוניות AML בגרסאות שונות, שיוצאו ליותר מ-30 מדינות. כ-1,600 שיריוניות יוצרו ברישיון בדרום אפריקה, בשם אֵלנד 60 או 90.

בנוסף לדגמי השיריוניות פותח גם נגמ"ש המבוסס על השיריונית, שכינויו פאנהארד M3. מערכות ההפעלה של דגם M3 ודגמי AML כמעט זהות, וכך ניתן להפעיל את הרכבים השונים תוך חיסכון רב בעלויות ההפעלה.

לשיריוניות AML מתלה קפיצי ובלמי תוף. לשיריונית אין היגוי או בלמים הידראוליים, ורק שני הגלגלים הקדמיים הם בעלי יכולת היגוי. הצמיגים הם בעלי פנימית ממולאת בחנקן, המאפשרת המשך נסיעה גם במקרה של תקר. מנוע השיריונית הוא מנוע בנזין, אם כי השיריוניות של צבא אירלנד שודרגו למנועי דיזל.

תת דגמים

לAML כמה תת-דגמים, אך לכולם אותה תצורה: נהג היושב בתובת השיריונית, וצריח ובו שני אנשי צוות. בכל צד של השיריונית יש דלת, והמנוע נמצא מאחור.

AML 60 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע
AML 60 HE 60-7 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע ושני מקלעים 7.62 מ"מ
AML 60 HE 60-12 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע ומקלע 7.62 מ"מ
AML 60 HE 60-20 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע ותותח 20 מ"מ
AML 60 S530 - תותח נ"מ מתנייע נושא שני תותחים בקוטר 20 מ"מ, בשימוש צבא ונצואלה
AML 90 - נושאת תותח בקוטר 90 מ"מ
AML 90 לינקס - נושא צריח מתוצרת היספנו סוויזה ובו תותח GIAT F1 בקוטר 90 מ"מ, מערכות לראיית לילה ומד טווח לייזר
אֵלנד 60 - גרסה שיוצרה ברישיון בדרום אפריקה של תת-הדגם AML 60 HE 60-7
אֵלנד 90 - גרסה שיוצרה ברישיון בדרום אפריקה של תת-הדגם AML 90
AML 20 - גרסה עבור צבא אירלנד, נושאת תותח 20 מ"מ
פאנהארד M3 - נגמ"ש המבוסס על שיריוניות AML

שירות מבצעי

לפחות 52 שיריוניות AML 90 סופקו לצבא לבנון בין השנים 1970–1972. שיריוניות אלו היו בשימוש נרחב במהלך מלחמת האזרחים בלבנון.

במהלך מלחמת פוקלנד ב-1982 הפעיל צבא ארגנטינה 12 שיריוניות AML 90 של אסקדרון הסיור ה-181 של חיל הפרשים המשוריין, ומספר לא ידוע של שיריוניות דומות של האסקדרון ה-10. השיריוניות הופעלו ליד פורט סטנלי, והשתתפו בקרב היחיד בין רכבים קרביים משוריינים (רק"ם) במהלך המלחמה, מול רק"ם סיור קל של הצבא הבריטי מדגמי FV101 סקורפיון וFV101 סימיטר מתוצרת בריטניה.

צבא אל סלוודור עשה שימוש בשיריוניות AML 90 נגד מורדים קומוניסטים בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20.

שירות בצה"ל

בשנת 1966 רכשה ישראל 20 שיריוניות מדגם AML 90. השיריוניות נועדו להיות חלק מחטיבה 35, חטיבת הצנחנים הסדירה; המטרה הייתה לחזק את יכולת הנ"ט של הצנחנים, על ידי ציודים ברק"ם שניתן להטיסו בקלות לאתר הצניחה שלהם. על פי המידע שנמסר על ידי יצרנית השיריונית ניתן להטיס AML 90 במסוק סופר פרלון ("צרעה"), שהיה אז בשירות חיל האוויר הישראלי וכך להביאו במהירות לשדה הקרב, במקביל להנחתת הצנחנים במסוקים או הצנחתם. הכלים שנרכשו אורגנו כסיירת דוכיפת, שהייתה למעשה פלוגת נ"ט שכללה גם ג'יפים נושאי תול"ר (תותחים ללא רתע). מפקד היחידה היה סרן אהוד שני.

לאחר שהשיריוניות הגיעו לארץ הסתבר כי הייעוד שניתן להן אינו מעשי; בניגוד לתיאור היצרנים, משקלה היה גדול יותר וניתן היה להטיסה רק כשהיא ריקה, ללא דלק, תחמושת וזיווד. עובדה זו הפכה את ההטסה הקרבית ללא מעשית. הניסיון הקרבי שהצטבר בהמשך הראה שגם יכולתן של השיריוניות להתמודד עם טנקים של האויב מוגבלת מאד.

במלחמת ששת הימים צורפה סיירת דוכיפת לחטיבת הראל, והשתתפה בקרב על ירושלים. השיריוניות סבלו אבדות כבדות בקרב מול טנקים ירדניים בתל אל פול, ומפקד היחידה נהרג בקרב.

מחלקה של שריוניות AML צורפה לסיירת חרוב, אז בפיקודו של אריה צידון ("צימל"). המחלקה פעלה ככוח החוד של הסיירת בפריצתו המהירה בכביש הצר והתלול מלטרון, דרך בית חורון ועד גבעון של היום, תוך לחימה נגד יחידות של הקומנדו המצרי והצבא הירדני. שריוניות ה-AML פעלו ביעילות רבה, הודות לכושר התמרון ועוצמת האש שלהן.

לאחר המלחמה הוחזרה היחידה לחטיבת הצנחנים. מפקדה החדש היה סרן אמנון ליפקין-שחק, לימים הרמטכ"ל ה-15. היחידה השתתפה עם שאר חטיבת הצנחנים במבצעי מלחמת ההתשה. במבצע תופת, הפשיטה על כראמה, בו היו השיריוניות חלק מניסיונות חילוץ הכוחות הישראליים שנלכדו בשטח הירדני. גם בפעולה זו סבלו השיריוניות מאבדות, ולאחר מכן הוחלט להוציאן משירות^[1].