סומליה האיטלקית
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | קולוניה איטלקית |
| שפה נפוצה | ערבית, איטלקית |
| עיר בירה | מוגדישו |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1889 |
| פירוק | |
| תאריך | 1936 |
| ישות יורשת |
 מזרח אפריקה האיטלקית |
| שטח בעבר | 501,000 קמ"ר (נכון ל־1939) |
| אוכלוסייה בעבר | 1,150,000 (נכון ל־1939) |
| דמוגרפיה | |
| דת |
אסלאם סוני, נצרות קתולית |
| כלכלה | |
| מטבע | לירה איטלקית |
סומליה האיטלקית (ידועה גם כסומלילנד האיטלקית) הייתה קולוניה של ממלכת איטליה משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד לשנת 1941 (משנת 1936 חלק ממזרח אפריקה האיטלקית), באזור סומליה של היום שבקרן אפריקה.
היסטוריה
החל מסוף המאה ה-19 גברה ההתעניינות האירופית בשטחים שבקרן אפריקה כחלק מהמירוץ לאפריקה. האימפריות האירופיות חתמו על הסכמים עם הסולטאנים המקומיים בשביל להבטיח את שלטונם באזור.[1] בסוף 1888 חתן הסולטאן יוסוף אל-קנדיד עם האיטלקים על הסכם שהפך את ממלכתו (סולטנות הוביו) לשטח חסות איטלקי. דודו ויריבו, הסולטאן בוקור אוסמן מסולטנות מג'רטן (Majeerteen) יחתום על הסכם דומה בשנה לאחר מכן. שני הסולטאנים האמינו שחתימה על הסכמי החסות יתרמו ליעדי ההתרחבות הטריטוריאליות שלהם. קנדיד קיווה לתמיכה איטלקית בסכסוך גבולות מול סולטנות זנזיבר, ואילו אוסמן (וגם קנדיד) האמינו שיוכלו להתרחב האחד על חשבון האחר, בתמיכת האיטלקים. כמו כן, שני הסולטאנים האמינו שהסכמי החסות ימנעו את כיבוש ממלכותיהם.[2] האיטלקים מצדם, קיוו לנצל את הנמלים החשובים של המדינה הצחיחה, אשר יכלו לשמש להם בסיס לגישה לתעלת סואץ ולמפרץ עדן.[3] מאוחר יותר השתלטו האיטלקים גם על אזור קיסמאיו (Kismayo), שהיה כיבושם האחרון באזור סומליה ונשלט קודם לכן על ידי הבריטים.
בנוסף, מאחר שאיטליה המודרנית הפכה למדינת לאום רק ב-17 במרץ 1861, היא נכנסה למירוץ הקולוניאלי בשלב מאוחר; לכן הוגבל שטח ההתפשטות שלה לחלקים מצפון אפריקה שעדיין נשלטו בידי האימפריה העות'מאנית השוקעת, לחלק ממזרח אפריקה שטרם נתפס על ידי מעצמות אחרות במהלך המירוץ לאפריקה, ולאזורים בבלקן. היסטוריונים נוספים מציינים ביקוש איטלקי לאוכלוסיית הבקר בסומליה, אולם האינטרס המרכזי לשליטה איטלקית באזור היה הנמלים החשובים שלו.
פוליטיקאי איטלקי בשם צזארה קורנטי (Correnti) ארגן בשנת 1876 משלחת לאזור תחת "החברה האיטלקית החקלאית". בשנים הבאות הוקמו מספר רב של ארגונים וחברות שמטרתם חקירה והתיישבות באזורים אלו באפריקה; עודד השלטון האיטלקי את הרחבת ההתיישבויות, אולם לא איגד אותן תחת שלטון מוסמך אחד. כוח של חיילים מאזור אריתראה הצליח להביס כוחות איטלקיים ולגרום למותם של 500 חיילים. הפסד זה גרר את החלפת ראשי הממשלה באיטליה, דבר שהוביל לחתימת הסכם אוצ'ילי בשנת 1889 בין קיסר אתיופיה מנליק השני לאיטלקים.
ואולם "הסכם הידידות והמסחר" לא תרם להרגעת הרוחות, ובסופו של דבר פתחה איטליה בסביבות שנת 1895 במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה. כוחות האיטלקים יצאו מאזור סומליה ואריתראה. בשנת 1905 ייסדה איטליה לראשונה קולוניה עם שלטון ריכוזי באזור דרום סומליה,,[4] מינתה מושל אחד מטעמה וחילקה את הארץ לשישה מחוזות.
מזרח אפריקה האיטלקית
ערך מורחב – מזרח אפריקה האיטלקית
האימפריה המזרח-אפריקאית של איטליה (איטלקית: Africa Orientale Italiana, AOI) הייתה קולוניה איטלקית קצרת ימים שהורכבה מאתיופיה שרק נכבשה במלחמת איטליה-אתיופיה השנייה, ומהקולוניות של סומלילנד האיטלקית ואריתריאה. המושבה לא כללה את לוב, שהייתה באותה עת מושבה איטלקית נוספת באפריקה.
המושבה נוצרה ב-1936 בזמן שלטונו של בניטו מוסוליני. באוגוסט 1940 כבשו האיטלקים את סומלילנד הבריטית וסיפחו אותה למזרח אפריקה האיטלקית. במערכה במזרח אפריקה בשנת 1941, הביסו הבריטים את האיטלקים.
מושלים איטלקים
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Mariam Arif Gassem, Somalia: clan vs. nation, (s.n.: 2002), p.4.
- ^ The Majeerteen Sultanates
- ^ Fitzgerald, Nina J. Somalia (New York: Nova Science, 2002), p. 33
- ^ Hess, Robert L. Italian Colonialism in Somalia Chicago: University of Chicago P, 1966. p 101
| מחוזות מזרח אפריקה האיטלקית | ||
|---|---|---|
| מחוזות | אמהרה · אריתריאה · הראר · גאלה וסידאמו · שאווה · סומליה | .svg)
|
| לפני כן | האימפריה האתיופית · אריתריאה האיטלקית · סומלילנד האיטלקית | |
