ועידת ברלין
ועידת ברלין (מוכרת גם בשם ועידת קונגו או בגרמנית: Kongokonferenz) היא ועידה שהתקיימה בעיר ברלין שבקיסרות הגרמנית בשנים 1884–1885, במטרה להסדיר את הקולוניאליזם האירופאי והמסחר ביבשת אפריקה במהלך תקופת האימפריאליזם החדש. הוועידה נערכה בעקבות בקשת פורטוגל ואורגנה על ידי אוטו פון ביסמרק, הקאנצלר הראשון של הקיסרות הגרמנית.
רקע
בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, גבר העניין האירופאי ביבשת אפריקה באופן דרמטי. מיפויו של נהר קונגו על ידי הנרי מורטון סטנלי בין השנים 1874-1877, הסירה את ה"טרה אינקוגניטה" (ארץ הלא נודע) האחרון מהמפות האירופאיות של היבשת. ב-1876, לאופולד השני, מלך בלגיה, ייסד את אגודת אפריקה הבינלאומית. האגודה קבעה לעצמה מטרה לחקור ול"תרבת" את היבשת ואת יושביה. ב-1878 הזמין לאופולד את סטנלי להצטרף לאגודה. באותה שנה, הוקמה "אגודת קונגו הבינלאומית" שהחליפה התארגנות דומה שהייתה חלק מאגודת אפריקה הבינלאומית. לאגודה החדשה היו אמנם שאיפות כלכליות יותר, אך היא עדיין הייתה קשורה להתארגנות שקדמה לה. לאופולד שיחד בסתר את המשקיעים הזרים באגודת קונגו, ועל ידי כך היא קיבלה על עצמה שאיפות אימפריאליסטיות, כאשר אגודת אפריקה שירתה בעיקר מטרות פילנתרופיות.
בין 1879 ל-1884, סטנלי חזר לקונגו, אך הפעם לא כעיתונאי, אלא כשליח של לאופולד עם משימה סודית להקים מדינה בקונגו, אשר לימים תיקרא בשם "מדינת קונגו החופשית". באותה העת, קצין חיל הים הצרפתי פייר דה ברזה ערך מסע לעיר ברזוויל שזה אך נוסדה (כיום עיר הבירה של הרפובליקה של קונגו), וב-1881 הניף שם את דגל צרפת. פורטוגל, אשר גם תבעה זכויות על האזור בעקבות בריתות ישנות עם ממלכת קונגו, כרתה אמנה חדשה ב-26 בפברואר 1884 עם הממלכה המאוחדת במטרה לחסום את גישתה של אגודת קונגו לאוקיינוס האטלנטי.
באותו הזמן, מדינות אירופאיות נוספות ניסו להשיג דריסת רגל באפריקה. צרפת כבשה את תוניסיה ואת השטח בו נמצאת כיום הרפובליקה של קונגו ב-1881 (ותרמה בכך להחלטת איטליה להצטרף לברית המשולשת), ואת גינאה ב-1884. בריטניה כבשה את מצרים ב-1882, שנשלטה רשמית על ידי האימפריה העות'מאנית, ושלטה מצידה על סודאן וחלקים מסומליה.
הוועידה
ליאופולד השני הצליח לשכנע את גרמניה וצרפת שמסחר משותף באפריקה הנו אינטרס של כל שלוש המעצמות. ביוזמת פורטוגל, אוטו פון ביסמרק, הקאנצלר הגרמני, קרא לנציגי האימפריה האוסטרו הונגרית, בלגיה, דנמרק, צרפת, בריטניה, איטליה, הולנד, פורטוגל, רוסיה, ספרד, שוודיה-נורווגיה (מאוחדות עד 1905), האימפריה העות'מאנית וארצות הברית לקחת חלק בוועידת ברלין כדי לגבש מדיניות מוסכמת בסוגיה. למרות זאת, ארצות הברית החליטה שלא לקחת חלק בוועידה.
סיכומי הוועידה
- המדינה החופשית של קונגו אושרה כרכוש פרטי של אגודת קונגו. 2 מיליון ק"מ רבוע הפכו למעשה לרכושו של ליאופולד השני.
- 14 המעצמות החותמות יוכלו לבצע מסחר חופשי לאורכו של אגן קונגו ואגם ניאסה.
- ניז'ר ונהר קונגו הוגדרו חופשיים לתנועת כלי שיט.
- נחתם איסור בינלאומי למסחר בעבדים.
- עקרון יעילות הוגדר למניעת הקמת מושבות רק על פי שם (ראה הסבר בהמשך).
- כל הלוקח חזקה על חלק משטחה של אפריקה היה חייב לעדכן את המדינות החתומות.
- אפריקה חולקה בין מעצמות אירופה.
- מדינות אירופה החליטו להמשיך לפתח את אפריקה
עקרון היעילות
החלטה זו קבעה כי המדינות החתומות יוכלו לשלוט בקולוניות רק אם הן באמת החזיקו בהן, במילים אחרות רק אם הן כרתו בריתות עם ראשי שבטים מקומיים, הניפו את דיגלם שם או הקימו מנהל בשטח לשלטון באמצעות כוח משטרה לשמירה על הסדר. שליטי הקולוניה צריכים לעשות שימוש בכלכלתה. אם המעצמה ששלטה בקולוניה לא הייתה מבצעת זאת, המעצמות האחרות יכלו לקבל חזקה על השטח.
סיכומים טריטוריאליים בין המעצמות
- בין צרפת ובריטניה: קו נמתח מסיי בניז'ר אל ברואה, בצד החוף הצפון מזרחי של אגם צ'אד הגדיר איזה חלק שייך למי. צרפת הפכה לבעלים בשטחים שמצפון לקו ובריטניה מדרומו. אגן הנילוס היה בריטי ואגם צ'אד צרפתי. יתר על כן, בין המעלה ה-11 וה-15 בקו האורך, הוחלט כי הגבול יעבור בין קואדאיי, אשר יהיה צרפתי ודארפור בסודאן בריטי.
- בין צרפת לגרמניה: האזור מצפון לקו שנוצר על ידי הצטלבות קו האורך ה-14 ומילטו הועבר לידי צרפת ומדרומו לגרמניה.
- בין בריטניה וגרמניה: ההפרדה נוצרה בצורה של קו העובר בין יולה אשר בבנו ועולה לחלקו התחתון של אגם צ'אד.
- בין צרפת ואיטליה: איטליה תשלוט בכל מה שצפוני להצטלבות האורך ה-17 ועד קו הצטלבות האורך ה-15 מקביל וקו האורך ה-21.
השלכות
קישורים חיצוניים
24393550ועידת ברלין