קרב גונדר
 | ||
|
| ||
קרב גונדר או כיבוש גונדר היה אירוע הסיום של המאמץ הלחימתי של הכוחות האיטלקיים במזרח אפריקה האיטלקית במהלך מלחמת העולם השנייה. הקרב החל ב-13 בנובמבר 1941, כחלק מהמערכה במזרח אפריקה. גונדר, העיר העיקרית של אזור אמהרה, שוכנת בהרים מצפון לאגם טאנה באתיופיה, בגובה של כ-2100 מטרים, בעיר התמקם חיל מצב איטלקי של 40,000 חיילים, בפיקודו של הגנרל גוליילמו נאסי.
רקע
לאחר ההפסד של האיטלקים בקרב קרן (1 באפריל 1941), רבים מהאיטלקים שנותרו נסוגו למבצרים באמבה אלגי, ג'ימה וגונדר. אמבה אלגי נפלה במאי וג'ימה נפלה ביולי.[1]
במעבר וולצ'פיט ישב חיל מצב איטלקי, כ־110 קילומטרים מאמהרה, הדרך לשם הייתה על מדרון בגובה 1200 מטר, חלקים ממנו חצובים בצוק תיל. ממעבר וולצ'פיט לגונדר, הדרך הייתה סלולה לאורך המצוק.
החזקת מעבר וולצ'פיט וקולקאבר הייתה מכרעת לתקיפת גונדר. מעבר וולצ'פיט הוגן על ידי חיל מצב של כ-4,000 איש בפיקודו של קולונל מריו גונלה. כוחות אתיופיים לא סדירים התילו מצור על הכוח בראשות המייג'ור הבריטי רינגרוז. כוחות המצור תוגברו מאוחר יותר על ידי הגעת יחידות מהצבא ההודי הבריטי וחלק מהדיוויזיה האפריקאית ה-12. מספר התקפות והתקפות נגד יצאו לדרך בין מאי לאוגוסט 1941. ב-28 בספטמבר 1941, לאחר שהפסידה בקרב נהרגו לה 950 איש ונגמר לה האוכל, נכנע קולונל גונלה ביחד עם 1,629 איטלקים ו-1,450 חיילים. [2]
מתחילת ספטמבר, מצבת קולקבר הייתה מותקפת ומופצצת במספר הזדמנויות. ב-13 בנובמבר, כוח מעורב מהדיוויזיה הבריטית ה-12 (אפריקאית), בפיקודו של מייג'ור-גנרל צ'ארלס פוקס ובתמיכת חיילים אתיופיים לא סדירים, ניסה לתקוף את מצבת ההגנה המרכזית בקולקבר אך נאלץ לסגת. ניסיון נוסף לתקיפה התרחש ב-21 בנובמבר ממספר כיוונים. ההתנגדות נמשכה עד הצהריים, כאשר עמדות איטלקיות החלו להיכנע.[3] בתקיפה הסופית נרשמו 206 נפגעים בריטים ואתיופים, ונלקחו 2,423 אסירים איטלקים ואתיופים. מקורות איטלקיים מדווחים על 1,003 הרוגים איטלקיים, 804 פצועים ו-1,900 אסירים.[3]
בשלב זה, לבעלות הברית הייתה עליונות אווירית מוחלטת. לאיטלקים נותר מטוס פיאט CR.42 אחד בלבד, אותו הטיס סרג'נטה ג'וזפה מוטט. ב-22 בנובמבר, במסע האחרון של רג'יה אירונאוטיקה במזרח אפריקה, מוטט יצא לגיחה נגד כוחות ארטילריה בריטית בקולקבר, ובמהלכה נהרג המפקד של הארטילריה המלכותית, לוטננט-קולונל אורמסבי. לאחר התקיפה, הטייס מוטט נחת בגונדר, השמיד את המטוס והצטרף לכוחות הקרקעיים ללחימה.[4]
קרב
מעברי הרים
.jpeg)
ציור אתיופי של הקרב
שני מעברי הרים השולטים על העיירה היו תחת שליטת חיילים איטלקיים. הם נקלעו למצור על ידי שתי חטיבות מתוך אוגדה 12 (אפריקאית). הכוחות האיטלקיים במעברים נותקו ובסופו של דבר נאלצו להיכנע לאחר כשהאספקת המזון והתחמושת שלהם נגמרה.[5]
לאחר שכוחות בעלות הברית השתלטו על מעברי ההרים, הם קיבלו את השליטה על נקודות התצפית המשקיפות על גונדר והגיעו לעיירה ב-23 בנובמבר. הכוח האיטלקי בגונדר היה חלש ביותר, כאשר רבים משכירי החרב המקומיים, שלא קיבלו שכר מהאיטלקים, ברחו. ההתקפה הסופית על גונדר, שם הוקמה המפקדה של נאסי, החלה בשעה 5:30 בבוקר של ה-27 בנובמבר. שדה התעופה באזוזו שימש כמטרה הראשונה, והוא נכבש בצהריים של אותו יום. לאחר מכן הכוחות הגיעו לפאסיל גמב. בשעה 4:30 אחה"צ, בעוד גדוד המשוריינים של קניה פרץ לפאתי העיירה, נאסי שלח את הודעתו האחרונה לאיטליה בה הסביר כי חטיבת המילואים נפרסה בחזית הדרומית אך לא הצליחה לעצור את המתקפה, כי חיילי האויב עברו את גדרות תיל וכלי רכב משוריינים של האויב נכנסו לעיר. נאסי נכנע זמן קצר לאחר מכן. [3] כמה מוצבים איטלקיים נלחמו עד 30 בנובמבר, וסימנו את סוף הקרב.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Shores, Christopher (1996). Dust Clouds in the Middle East: Air War for East Africa, Iraq, Syria, Iran and Madagascar, 1940–42. London: Grub Street. ISBN 978-1-898697-37-4.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
38848728קרב גונדר
- ^ Playfair 2004, pp. 200, 310–311, 313.
- ^ Boca 2014.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Mead 2007, p. 142.
- ^ Gustavsson 2014.
- ^ Playfair 2004, pp. 320–321.