קרב דוגאלי
 | ||||||||||||||
| רגעיו האחרונים של הגדוד האיטלקי | ||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך האיטלקי-אתיופי | ||||||||||||||
| תאריך | 26 בינואר 1887 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב סחטי | |||||||||||||
| קרב אחרי | קרב קוטית | |||||||||||||
| מקום | דוגאלי ליד מאסאווה | |||||||||||||
| עילה | המירוץ לאפריקה | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אתיופי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
_crowned.svg){kind=small}
קרב דוגאלי התרחש ב-26 בינואר 1887 בין כוחות איטלקיים ואתיופיים בעיירה דוגאלי שליד מאסאווה, כיום באריתריאה.
יום לפני קרב דוגאלי תקף ראס אלולה, מושל מארב מלאש, כח איטלקי שהיה מחופר בעיירה סחטי. מאות מאנשיו נטבחו מאש התותחים האיטלקיים והוא נאלץ להסיג את כוחותיו, בעוד רק 4 איטלקים נפצעו.
ב-26 בינואר, הציב ראס אלולה מארב לגדוד של כ-500 חיילים איטלקים שנשלחו על מנת לתגבר את האיטלקים בסחטי. על אף שהאיטלקים נלחמו בגבורה בקרב דוגאלי, כמעט כל הגדוד הושמד למעט 80 חיילים שהצליחו לברוח.
ההיסטוריון חגי ארליך מציין כי למרות הניצחון של האתיופים, האירוע גרם לאיטלקים לסכסך בין הקיסר יוהנס ליריבו מבית, מנליק מלך שוואה, ולעודד אותו למרוד בקיסר.[1].
בתקופת המשטר המרקסיסטי הוקמה אנדרטה לציון 100 שנים לקרב ומנגיסטו היילה מריאם בעצמו הניח את אבן הפינה להקמת האנדרטה עם כוכב אדום בשדה הקרב. אחרי שאריתריאה קיבלה עצמאות האנדרטה הוסרה.
פול הנץ מציין בדיפלומטיות: "כאשר עברתי את מקום שדה הקרב בשנת 1996, לא מצאתי עקבות לאנדרטה."[2]
ארליך מספק מידע נוסף: כאשר כוחות השעביה הצליחו להשיג שליטה על השטח בשנת 1989, ומצין ש: "מפקד בולט בשעביה, שעכשיו הוא שר בולט בממשלה האריתראית, שמח לפוצץ את האנדרטה שבנה מנגיסטו ."[3]. מעשה זה לא היה הגיוני מפני שאלולה עצמו היה תגרי והשעביה הייתה ברובה טיגראינית, והממשלה שקמה לאחר נפילת הדרג הורכבה מיסודות תגרים (וויאנה).
משקיפים, כולל ארליך ואחרים, מייחסים זאת לראיית התגרים האריתריאים את מכלול היחסים שלהם עם אתיופיה. כיוון שאלולה נלחם למען האימפריה האתיופית ולא לתגרים עצמם, הוא מוצג כבוגד בצד האריתריאי של הגבול וגיבור בצד האתיופי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
23852544קרב דוגאלי