אמנת אדיס אבבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמנת אדיס אבבה היא אמנה אשר נחתמה ב-23 באוקטובר 1896, וסיימה באופן רשמי את המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה בתנאים שהטיבו עם אתיופיה. אמנה זו החליפה הסכם סודי בין אתיופיה ואיטליה שהוכן מספר ימים לאחר ניצחון אתיופי מוחץ בקרב עדווה במרץ של אותה השנה, בו הביסו הכוחות האתיופים תחת פיקודו של מנליק השני את האיטלקים.[1] הצעד המשמעותי ביותר שהאיטלקים אולצו לבצע הוא ביטול הסכם אוצ'ילי והכרה באתיופיה כמדינה עצמאית.

לאחר חתימת ההסכם ובתוך כשנה, הממלכה המאוחדת וצרפת, שהיו להן מושבות לצד אתיופיה, חתמו אמנות נוספות עם אתיופיה שהכירו בה כמדינה שווה. ההסכם עם צרפת נחתם בסוף ינואר 1897, בזמן שההסכם עם הממלכה המאוחדת נחתם ב-14 במאי 1897.

מהלך חתימת ההסכם

על פי הסכם אוצ'ילי בנוסחה האיטלקי, אתיופיה חויבה להעביר את הסמכות על מדיניות החוץ שלה לאיטליה, מהלך זה הפך את אתיופיה למדינת חסות איטלקית דה פקטו, בשעה שהנוסח האמהרי שם את הממשלה האיטלקית כצד מתווך בלבד. כאשר מנליק השני גילה את הסטייה מהנוסח האמהרי הוא האמין כי האיטלקים הוליכו אותו שולל; ועל כן יצא למלחמה. בנוסף, האיטלקים הסיטו את קו הגבול שהוחלט עליו בהסכם על דעתם עצמם, דבר אשר פגע קשות ביחסי המדינות, שהיו מעורערים ממילא.

ובכל זאת, אף על פי היתרון שהיה לאיטלקים לפני המלחמה, קרב עדווה גרם לכ-3,000 חיילים איטלקים ליפול בשבי, בנוסף לכוחות אתיופים אשר ניצחו את שאריות הצבא האיטלקי באריתריאה, כשהאחרונים חששו להיזרק לים על ידי אויביהם. יתר על כן, החדשות על ההפסד המביש הגיעו גם כן לאיטליה עצמה, וגרמו לסערה פוליטית שהכריחה את פרנצ'סקו קריספי להתפטר מתפקידו כראש ממשלת איטליה. כל הגורמים הללו הביאו את קיסר אתיופיה, מנליק, לבצע את שיחות השלום כאשר ידו על העליונה.

ההצעה האיטלקית הראשונה, אשר הוצגה על ידי הגנרל טומאסו סלסה ב-11 במרץ, הציעה למנליק את ביטול הסכם אוצ'ילי ויצירת אמנה חדשה בתנאים אשר יטיבו עם אתיופיה, אך אתיופיה לא תוכל להפוך למדינת חסות של שום מעצמה אחרת. מנליק סירב להצעה בטענה כי הוא "יצא למלחמה על מנת לשחרר את האימפריה שלו, ולא על מנת להחליף השפלה אחת באחרת". כתוצאה מכך, מנליק החזיק את סלסה כאסיר עד סוף השיחות.[2]

עד ל-23 באוגוסט סירבו האיטלקים לביטול הסכם אוצ'ילי ללא תנאים, והכרה בריבונותה העצמאית של אתיופיה. מרגע שהאיטלקים ויתרו בעניין זה, השיחות נוהלו במהירות ובקלות. השבויים האיטלקים, שנהנו מתנאים סבירים על פי ההיסטוריונים, יוחזרו לאיטליה, ואיטליה תשלם פיצוי של 10 מיליון לירות איטלקיות על החזקתם. באופן די מפתיע, האיטלקים שמרו על רוב, אם לא על כל הטריטוריות שמעבר לנהר מרב-בלסה ונהר מוני שנכבשו על ידם; מנליק השאיר בידי האיטלקים שטח גדול מטיגארי, שנחשב במשך דורות כאתיופי.[3]

גבול אתיופיה-אריתריאה שונה לאחר מכן שוב ושוב בסדרת הסכמים בשנים 1900, 1902, ו-1908.

הערות שוליים

  1. ^ Harold Marcus, The Life and Times of Menelik II: Ethiopia 1844-1913 (Lawrenceville: Red Sea Press, 1995), pp. 174-177
  2. ^ Marcus, Harold G. (בינואר 1995). The life and times of Menelik II: Ethiopia, 1844-1913 (באנגלית). Red Sea Press. p. 175. ISBN 9781569020098. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Margery Perham, The Government of Ethiopia, second edition (London: Faber and Faber, 1969), pp. 58f; Marcus, Menelik II, p. 175
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0