קרחת

קרחת

ברוס ויליס וקרחתו

קרחת (בלעז: אָלוֹפֶּצְיָה, Alopecia) היא תופעה של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שיער בדרך כלל. כמעט תמיד מתייחס המושג לחוסר שיער על קרקפת הראש.

התהליך המביא לקרחת נקרא התקרחות. סוג ההתקרחות הנפוץ ביותר הוא דילול הדרגתי של השיער המתרחש אצל גברים מבוגרים וכן אצל קופי אדם כך שהשיער לא צומח עוד במקומות שמהם נשר בפעם האחרונה. לחץ נפשי ומצבים הנובעים ממנו, כגון חוסר שינה תדיר, יכולים להניע תהליך של התקרחות אצל אנשים בעלי נטייה גנטית לכך.

על אף שהשיער באדם אינו איבר חיוני, הוא משחק תפקיד מרכזי בחיים האישיים והחברתיים, והתקרחות יכולה להיתפס כאירוע בעל השלכות שליליות רבות.

יש להבדיל בין התקרחות לבין נשירה, שהיא תופעה אחרת, המטרידה גם אנשים שאין להם התקרחות, והטיפול בה שונה.

מקור המילה

המילה "קרחת" מופיעה מספר פעמים במקרא, בהקשר של אזור בראש שאינו מכוסה בשיער, למשל ”וְכִי-יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ” (ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ב), אך גם בהקשר של אזור חשוף, לאו דווקא בגוף.

מקורה של המילה הלועזית אלופציה ביוונית (αλώπηξ, אלופקס, "שועל"). לשועלים יש שני מופעים של הפרווה - פרוות חורף ארוכת שיער ופרוות קיץ קצרת שיער. במעבר בין חורף לקיץ נושרות שערות הפרווה הארוכות.

חקר תופעת ההתקרחות

המנגנונים הפיזיולוגיים המכונים התקרחות נחקרים במסגרת אקדמאית והעוסקים בחקר ההתקרחות הם בדרך כלל ביולוגים, גנטיקאים ביוכימאים, וביוטכנולוגים, העוסקים בהיסטולוגיה ומטבוליזם, או רופאים בעלי התמחות בדרמטולוגיה כללית או בהירולוגיה שהיא מחקר וטיפול ספציפיים באותן רקמות גוף שהן בעלות פוטנציאל להצמחת שיער (כמו למשל הקרקפת או רוב רקמת העור). אנדוקרינולוגים תורמים את חלקם לגילוי התשתית ההורמונלית הדרושה לצמיחה ורגולציה תקינה של מחזור השיער בגוף ולהשלכותיה של התערבות בכלים קיימים בתהליך כזה, על תפקוד הגוף באופן כללי.

הכימיה עוסקת בפיתוח מולקולות המשמשות לפיתוח תרופות לטיפול בהתקרחות כאשר המבנה הכימי של מולקולות כאלה מוזמן על ידי חוקרי הפתו-פיזיולוגיה של ההתקרחות.

סוגי ההתקרחות הנחקרים

רובו המכריע של המחקר מתביית על חקר התקרחות שיער הראש, ורק מיעוטו עוסק בהתקרחות (כללית או ספציפית) של שיער הפנים או הגוף. הסיבה לכך היא שכיחותה הנמוכה יחסית של תופעת ההתקרחות באזורי שיער אלה, ועצם העובדה שבדרך כלל קל יותר לטפל בהן, לפחות כיום (כמו בעזרת טיפול הורמונלי קל יחסית, או במקרה של התקרחות קלה באזור הזקן - על ידי הדמיית זקן).

תיעול ההתקרחות לעיסוק מחקרי

יש סובלים מהתקרחות שבחרו לתעל את סבלם למחקר ותרומות מדעיות בדבר מציאת תרופות יעילות יותר לטיפול בתופעה. דוגמה למדענית כזו היא הגנטיקאית דר' אנג'לה כריסטיאנו, מאוניברסיטת קולומביה הסובלת בעצמה מסוג ספציפי של התקרחות הנקרא אלופציה אראטה. דר' כריסטיאנו היא המדענית הראשונה בעולם שהצליחה להצמיח שערה בתוך צלחת פטרי.

הגורמים להתקרחות

ציור של Robert Ronald McIan משנת 1845

נשירה של עד כ-100 שערות ביום נחשבת לנורמלית, אך בדרך-כלל רק כשהשערות נושרות מכל אזורי הראש באופן שווה.

התקרחות גברית טיפוסית מתרחשת בערך במחצית מהגברים (ככלל הכוונה לגברים מקבוצות אתניות בהן התקרחות היא נפוצה). היא מאופיינת בדילול השיער בתחילה בקדמת הראש, דבר המכונה מצח נסוג. אזור קרח נוסף מתפתח בדרך-כלל בפדחת הראש (האזור העליון). הגורם לסוג זה של קרחת, המכונה ברפואה אלופציה אנדרוגנית (Andregonic alopecia), הוא האנזים 5 אלפא רדוקטז, אנזים הנוטל מולקולת מים מההורמון הגברי טסטוסטרון וממיר אותו בכך לדיהידרוטסטוסטרון, DHT, חומר המדכא גדילת שיער. לעיתים יכולה ההתקרחות להתחיל כבר מיד לאחר גיל ההתבגרות. פעילותו של האנזים אצל כל אדם ואדם נקבעת לרוב באופן תורשתי. אלופציה אנדרוגנית אחראית ל-95% ממקרי ההתקרחות (ל-DHT תפקיד חשוב בהתפתחות העוברית של תינוקות זכרים ובהופעת סימני המין המשניים בגיל ההתבגרות. לאחר מכן מאבד ההורמון את רוב תפקידיו).

ההורמון DHT גורם לשלב הגדילה של השערות להתקצר באופן משמעותי. מספרם של שורשי השיער אינו קטֵן, אך שלב הגדילה של השערות מתקצר כל כך עד שלא ניתן להבחין יותר בגדילת שיער.

התקרחות נשית טיפוסית נדירה יותר. היא נגרמת ככל הנראה עקב ירידה בריכוז ההורמון הנשי אסטרוגן בדם, בדרך-כלל עם הפסקת הווסת.

קיימים גורמים נוספים להתקרחות: תסרוקות מסוימות, בהן השיער נמתח יתר על המידה למשך זמן רב, עלולות לעודד התקרחות; טראומה גופנית, כגון טיפולים כימותרפיים, לידה, אנורקסיה, ניתוח או טראומה נפשית, וכן זיהומים מסוימים (הנגרמים בדרך-כלל על ידי פטריות) עלולים אף הם לגרום להתקרחות מהירה. גורמים אפשריים נוספים הם חוסר בברזל, סלניום ואבץ, חוסר בויטמינים A ,B ,K ו-H, עודף בוויטמינים C ,A ו-B₉ ומחלות של בלוטת התריס והכבד. הרפואה נתנה שמות רבים לסוגי האלופציה השונים:

• אלופציה פרמטורה או אלופציה סימפלקס: התקרחות המתחילה כבר לאחר גיל ההתבגרות.
• אלופציה סימפטומאטיקה או אלופציה פארבימקולטה: התקרחות בעקבות זיהום או דלקת.
• אלופציה אקטיניקה: התקרחות בעקבות חשיפה לקרינה.
• אלופציה מכניס: התקרחות בעקבות לחץ מכני על השיער, כגון משיכות חזקות לעיתים קרובות, תסרוקות בהן השיער נמתח או נשיאת משאות כבדים על הראש.
• אלופציה סבוראיקה: התקרחות מלווה בסבוריאה, קשקשת חמורה.
• אלופציה סניליס: התקרחות נורמלית בגיל מתקדם.
• אלופציה ספציפיה או אלופציה סיפיליטיקה: התקרחות כתוצאה ממחלת העגבת (סיפיליס).
• אלופציה קונגניטה: חוסר שיער מולד בכל הגוף.

סוג מסוים של התקרחות, אלופציה אראטה (Alopecia areata), בדרך כלל מאופיין התקרחות מקומית (התקרחות פתאומית) אשר מתחילה מנקודה קטנה ומתפתחת להתקרחות גדולה יותר. אלופציה אראטה מהווה מחלה אוטואימונית (מחלה בה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת רקמות בגוף, עקב זיהוין השגוי כרקמות זרות). מחלה זו היא כנראה תורשתית, אם כי נושא זה טרם הוברר דיו. ידועים מקרים של תינוקות אשר סבלו מאלופציה אראטה מולדת. לשם המחלה מוספת מילה המתארת את היקף המחלה: אלופציה אראטה מונולוקולאריס מתאר התקרחות בנקודה אחת בגוף; אלופציה אראטה מולטילוקולאריס - התקרחות במספר נקודות; אלופציה אראטה ברביאה - נשירת הזקן בלבד; אלופציה אראטה טוטאליס - נשירת כל שיער הקרקפת; אלופציה אראטה אוניברסליס - נשירת כל שיער הגוף. במסגרת המחלה האחרונה נושר אף שיער הגבות, הריסים, בית השחי והמפשעה. סוג מיוחד המחלה - אלופציה אראטה אטרופיקנס - מתרחש אצל נשים בגילאים 30 עד 55.

בעבר על מנת לוודא שמדובר באלופציה אראטה היה צורך לבצע ביופסיה (נטילה של מעט עור מהקרקפת ובדיקתו במעבדה) או טריכוגרמה (נטילה של כ-50 שערות ובדיקתן במעבדה). אך כיום יודעים בבירור כי זיקת השיער עדיין חיה ואין צורך ממשי בביופסיה, וכמו כן ניתן לראות תחת זכוכית מגדלת כי קיימות שערות בהירות מאוד באותם אזורי ההתקרחות.

ידועים מספר מקרים בהם כלבים וחתולים חלו במחלה ואיבדו את רוב שיער גופם.

על פי מספר מחקרים, התקרחות בזכרים עלולה להיות קשורה גם ברמות גבוהות של ההורמון Prostaglandin D2 בתאי הקרקפת.

היום מוצע טיפול באמצעות פלזמה עשירה בטסיות PRP‏ (Plasma Rich Platelets) שיטה בה נוטלים דם מהמטופל, מסרקזים אותו, ממנו נוטלים את השכבה האמצעית, העשירה בגורמי צמיחה וריכוז גבוה של טרומבוציטים ותאי גזע. עם אקדח מיוחד מזריקים באופן שטחי ומדויק במוקדי הקרחת. החומרים מגרים את זקיקי השיער לצמוח. חוזרים על הטיפול כעבור כ 3 שבועות בערך כשלושה מחזורים.

מניעת התקרחות

קל יותר למנוע את החלשותן והזדקנותן של שערות קיימות מאשר לגרום לגדילתן מחדש של שערות שכבר נשרו, אף על פי שלמוצרים מסוימים נגד התקרחות נרשמה הצלחה במניעת נשירה וכן בעידוד צמיחה מחודשת.

כיום קיימים בשוק תכשירים רבים נגד התקרחות. שיעור הצלחתם עומד על כמחצית ותלוי בגורמים רבים. לרבים ממוצרים אלו ישנן תופעות לוואי בלתי-נעימות, כגון בעיות פוריות חריפות. קיים גיוון רב בעקרונות העומדים מאחורי כל תכשיר ותכשיר.

לטיפול במקרה אלופציה אראטה קיימות מספר שיטות:

• זריקת סטרואיד. - סטרואיד המוזרק ישירות לאזור המקריח בשכבת הדרמיס ובכך מזרז את תהליך הצמיחה על ידי דיכוי המערכת החיסונית באזור המקריח - כגון: דיפרוספן.
• קורטיזון. - נטילת כדורי קורטיזון (סטרואיד) מיועדות בדרך כלל לבעיות בכליות אך לרוב גם משמש עבור מחלות עור שונות.
• משחות סטרואיד . - משחה שמורחים על האזור המקריח ומיועדת להעביר סטרואיד לשכבת האפידרמיס - לרוב אינן עוזרות.

לטיפול במקרה התקרחות קיימות מספר שיטות:

• דיכוי DHT. חלק מתרופות אלו ניטל בצורת גלולות, וגורם לדיכוי DHT בכל הגוף. תכשירים אחרים נמכרים כמשחה או שמפו הנמרחים על הקרקפת ומדכאים את יצור ה-DHT באזור זה בלבד.
• מניעת היקשרות DHT אל שורשי השיער. תרופות אלו נקראות אנטי-אנדרוגניות.
• פתיחת תעלות אשלגן בממברנות התאים של שורשי השיער. דבר זה מביא לעיבוי וחיזוק השיער, ומעודד צמיחה מחודשת.
• קיצור שלב המנוחה של שורשי השיער, כך שבכל רגע נתון יותר שערות על הקרקפת נמצאות בשלב הגדילה.

רוב התכשירים פועלים רק כל עוד נוטלים אותם; פעילותם נפסקת כחצי שנה עד שנה מרגע הפסקת הטיפול.

טיפול בקרחת באמצעות ניתוח אפשרי גם הוא, אם כי אפשרות זו נראית דרסטית למדי בעיני אנשים רבים. קיימות שיטות שונות לניתוח, ביניהן:

• צמצום הקרקפת. חלקים מהקרקפת מוסרים והעור הנותר נמתח על-פני האזור שהוסר.^{[דרושה הבהרה]}
• השתלת שיער. חלקי קרקפת בעלי שיער נלקחים מאזור אחד בראש ומושתלים באזור נטול שיער.
• לייזר רך. תרפיה בלייזר רך קרן לייזר המוקרנת על הקרקפת; הלייזר אמור לגרות את שורשי השיער ולעודד תקשורת בין-תאית; שורשי שיער תקינים אמורים באמצעות התקשורת הבין-תאית "לעודד את שכניהם" לצמוח מחדש. בספרות הביו-רפואית קיימת מחלוקת על בטיחות התרפיה בלייזר רך.

הטיפול באלופציה אראטה כולל נטילת סטרואידים, וכן לעיתים חלק מהתכשירים שהוזכרו לעיל, אם כי שיעור ההצלחה מוגבל.

שיער שנשר כתוצאה מטראומה, כגון לידה, אנורקסיה או כימותרפיה, חוזר בדרך-כלל לצמוח לאחר התאוששות הגוף.

נשירה

נשירה או נשירת שיער עשויה להיות בעיה אסתטית, בה כמות השערות הנושרות מקרקפת הראש באופן טבעי היא גבוהה מהרגיל (השערות ישובו לצמוח אחרי הנשירה). כיום הבעיה ניתנת לטיפול רפואי. אם ביום בודד, אדם בעל שיער מלא (כלומר אדם שאינו סובל מהתקרחות) משיר מראשו 50 שערות בקירוב (כולל בהסתרקות בודדה), הרי שאדם הסובל מנשירה ישיר כמות גדולה יותר של שיער (לא בהכרח באופן משמעותי). נשירה היא בדרך כלל בעיה זמנית שהטיפול בה פשוט יחסית. המונח "נשירה" מתייחס כמעט תמיד לנשירת שיער הראש. הסובלים מנשירה הם בעיקר בעלי שיער ארוך (חלק ניכר מהזכרים, ולא מעט מן הנקבות האנושיים), גם בעלי חיים אחרים עלולים להיתפס כ"סובלים" מנשירה, כמו למשל חתולים המשירים לא מעט משיערם מסיבות שונות.

ההבדל בין נשירה להתקרחות

יש להבדיל בין נשירה לבין התקרחות שהיא תופעה אחרת, בדרך כלל כרונית, נפוצה בעיקר בזכרים, שהטיפול בה לרוב שונה בתכלית, ונכון להיום אינו יעיל כמו הטיפול בנשירה. שערות הנושרות מתוקף השלה טבעית או אפילו נשירה, שבות לצמוח (דהיינו, מחזור הצמיחה של השערה הנושרת אינו פוסק). בהתקרחות לעומת זאת, שערה שנשרה לא תצמח עוד (אלא אם ניתן לגרום לה לצמוח שוב בטיפולים שונים), וזה תמצית ההבדל בין שתי התופעות.

נזקי הנשירה

הנשירה מהווה מטרד לאדם הסובל ממנה ולעיתים גם לסובבים אותו. היא מטרידה במיוחד כאשר האדם משיר כמויות גדולות יחסית של שיער, דבר אשר לעיתים גורם ללכלוך ביתו, או סביבות אנושיות שונות, כמו גם לעול ניקיון מעיק במיוחד. נשירה מפריעה גם לעוסקים בטבחות, במיוחד משום ששערות הנושרות עלולות ליפול על המזון, ובכך פוגמות בו כי עצם הופעתן במזון עלולה לגרום אי נוחות וסלידה לסועדים.

נשירה עלולה לגרום לסתימות בצינורות ניקוז של חדרי אמבטיה משום שבעת הסתרקות או חפיפת השיער, עלולות ליפול שערות אל פתחי הניקוז של כיורי הברזים או האמבט.

גורמים המחוללים נשירה או מאיצים אותה

בדרך כלל נשירה נובעת מתזונה לקויה, מחוסר טיפוח הקרקפת (למשל באמצעות חפיפה), או משני הגורמים גם יחד. כאשר תפריטו של אדם לא מכיל את חמשת אבות המזון, או לא מאוזן בהקשרם, במיוחד בהקשר מינרלים (דוגמת אבץ, ברזל, ומגנזיום) וויטמינים (דוגמת חומצה פנטוטנית-B5 וביוטין-B7), הרי שגדלה הסבירות להופעת נשירה.

תסרוקות

קוקו הקשור חזק מדי, או תסרוקות שונות כגון ראסטות, עלולות להאיץ את הנשירה על ידי תלישה חלקית של חוטי השערה מזקיקיהן בקרקפת.

גורמים נוספים

הן בני אדם והן בעלי חיים אחרים עלולים להשיר יותר שיער (לאו דווקא בצורה שדורשת טיפול או שבכלל אפשר להבחין בה) מהסיבות להלן. תרופות שונות עלולות לגרום לנשירת שיער. עונות המעבר (סתיו ואביב) עלולות להאיץ נשירה. בתקופת ההריון, בשל שינויים הורמונליים וביוכימיים, אפשר שנקבות ישירו יותר מהרגיל.

החלקת שיער לא מקצועית שבוצעה על ידי ספרים שאינם מיומנים מספיק בביצועה, או שהחומר המשמש לביצועה היה מחתרתי ואף אסור בחוק, עלולות לגרום לנשירת שיער, ועל כן יש לוודא שההחלקה מבוצעת עם תערובת קונבנציונלית המוכרת כבטיחותית קודם כל על ידי רשויות הבריאות של המדינה הרלוונטית.

טיפול בנשירה

טיפול בנשירה בקרקפת בריאה

המזור לבעיה מגיע בדרך כלל מרופאי עור, תזונאים קליניים, ורוקחים, ובאופן מועט יותר גם מספרים.

בדרך כלל הטיפול הוא באיזון התזונה אחרי אבחון חסרים תזונתיים, בתכשירים טופיקאליים (מקומיים) כמו שמפו נגד נשירה, או בשילוב של השניים. שמפו נגד נשירה, מלבד היותו מנקה את הקרקפת ממזיקים, מכיל גם מינרלים, ויטמינים, שמנים, ושאר חומרים אשר המחקר המדעי מכיר בהם כחיוניים לצמיחה תקינה של השערה.^{[דרוש מקור]} החומרים יתפזרו אל תוך רקמות תאי הקרקפת ויבטיחו הזנה מקסימלית שלה (ככוח מסייע לנוטריאנטים המגיעים לקרקפת מהמזון היום-יומי מתוך נימים ודרך מחזור הדם). לעיתים קרובות אכן משלבים את שתי השיטות. יש המוסיפים להשתמש גם במסכות הזנה (Hair mask), שבהרכבים מסוימים יכולות להזין את הרקמות. ישנם מספר פתרונות טכנולוגיים, ביניהם מסרקים וקסדות לייזר קר (LLLT), ומכשיר ההייריג'ן אשר מבצע עיסוי לקרקפת בשילוב מיקרו זרמים ופעולה ביוכימית, החדרת יונים של אבץ ונחושת ישירות לזקיק השערה, פעולה שעוזרת למנוע ייצור של האנזים 5 אלפה רדוקטאז אשר יש לו השפעה רבה על הנשירה.

מחלת עור המאיצה את הנשירה

לעיתים נשירה מתחוללת (או מואצת) מתוקף מחלת עור מקומית העומדת בפני עצמה. טיפול בבעיה כזו ניתן על ידי רופא עור (דרמטולוג) ואמור לפתור את הבעיה (אלא אם כן קיימות בעיות נוטריאנטיות או היגייניות, כמו שנזכרו לעיל).

הסתרת הקרחת

בשלבי ההתקרחות הראשוניים, ניתן לעיתים לסרק את השיער הנותר בצורה כזו שתחפה על השיער שאבד. עם התקדמות ההתקרחות הופכת שיטה זו לבלתי-יעילה.

ניתן להסוות אזורים דלילים אצל מקריחים על ידי שימוש בתכשירי הסוואה (קונסילרים). חומרים אלו מכילים סיבים מיקרוסקופיים הנצמדים לשיער על ידי חשמל סטטי, ומקנים לו מראה מלא יותר. התכשירים האיכותיים יורדים רק בחפיפת שיער עם שמפו, ולכן ניתן להרטיב את השיער במים מבלי שהדבר יגרום להסרתם של חלק מן הסיבים.

שיטה נוספת היא חבישת פאה נוכרית. זו עשויה שיער טבעי או - במרבית המקרים - מלאכותי. פאות מיוצרות באיכויות שונות, כשמחירן של הטובות ביותר עשוי להגיע למאות ואף אלפי ש"ח. ארגונים הומניטריים כגון תלתלי אהבה (Locks of Love) ופאות לילדים (Wigs for Kids) אוספים תרומות לשם רכישת פאות לילדים חולי סרטן, אשר איבדו את שיערם כתוצאה מטיפולים כימותרפיים או מטיפולי הקרנה.

דעות קדומות ואמונות טפלות

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

את נושא ההתקרחות אופף חוסר ידיעה ניכר בציבור, ואמונות שגויות רבות נפוצו במשך השנים בנוגע לגורמים להתקרחות ולקשר שלהם עם אינטליגנציה, מוצא אתני, מקצוע, מצב כלכלי ושיוך חברתי. את רוב האמונות ניתן לפטור בקלות עקב ריבוי דוגמאות נגדיות או חוסר מחקר מדעי:

• "פעילות אינטלקטואלית ובעיות פסיכולוגיות עלולות לעודד התקרחות"

מיתוס זה נובע ככל הנראה מהימצאותו של המוח בתוך הגולגולת, קרוב מאוד לשורשי השיער. נושא זה מופיע לעיתים קרובות בצורה סטריאוטיפית בסרטי קולנוע, בהם פרופסורים או אנשים לחוצים ומתוסכלים מוצגים באופן תדיר כקרחים.

• "התקרחות יכולה להיגרם מלחץ נפשי, תסכול רגשי וכדומה"

למרות שלחץ נפשי אכן יכול לעודד התקרחות במידה מסוימת, קיימות דוגמאות הפוכות רבות מספור. אמונה זו מדברת גם על "מעגל קסמים", בו ההתקרחות שממנה סובלים אנשים גורמת להם ללחץ נפשי, אשר בתורו גורם להתקרחות רבה אף יותר.

• "גילוח השיער גורם לו לגדול מחדש חזק יותר"

לשיטה פופולרית זו לחיזוק השיער אין סימוכין מדעיים. גילוח השיער בוודאי שאינו מוסיף שורשי שיער בריאים; בדיקות הראו שאיכות השיער הגדל לאחר הגילוח אינה שונה כלל מזו שלפני הגילוח. ככל הנראה מדובר באשליה, הנגרמת מההתרגלות הנדרשת למראה החדש.

• "צמחונות או טבעונות גורמות להתקרחות"

לא קיימת הוכחה מדעית שתזונה טבעונית או צמחונית יכולה לגרום להקרחה.

• "חבישת כובע גורמת לנשירת שיער"

סברה זאת גורסת כי הכובע חונק את השיער ואינו נותן לו לנשום. השיער הבנוי מקרטין אינו איבר חי ואיננו זקוק לחמצן.

קרחת במקורות העבריים

קרחת בתורה

הקרחת מופיעה כמקום אפשרי בו יתכן שיהיה נגע צרעת בדומה לשאר הגוף, בפרשת תזריע:

ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו

— ויקרא יג

בתנ"ך ובתלמוד

על הנביא אלישע מסופר שקילל את הנערים שקראו לו "עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ", אם כי הפרשנים אומרים שמדובר בכך ש"הקריח את פרנסתם" - מנע מהם פרנסה.

ישנן דעות שרבי עקיבא היה קרח ולכן נקרא בנו רבי יהושע בן קרחה התוספות מתנגדים להנחה זו, שכן לא ייתכן שחז"ל ישמשו בכינוי שנחשב לגנאי.

ראו גם

• קשקשת
• הסרת שיער

קישורים חיצוניים

• סימה אלה, קרחת: טכניקות חדשות בהשתלות, באתר ynet, 28 ביולי 2003
• דפנה בן יהושע‏, התקרחות נשית: אל תיבהלי – תטפלי, באתר וואלה!‏, 16 באוקטובר 2012
• איילת רוזן, ‏מאבדים את זה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏13 במרץ 2014‏

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39719797קרחת