שימפנזה ננסי
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך שופע טענות לא מוסמכות, אלו מהן שנבדקו נמצאו לא עדכניות או סתם שגויות..
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך שופע טענות לא מוסמכות, אלו מהן שנבדקו נמצאו לא עדכניות או סתם שגויות.. |
 שימפנזה ננסי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| משפחה: | הומינידים |
| סוג: | שימפנזה |
| מין: | שימפנזה ננסי |
| שם מדעי | |
 Pan paniscus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
השִׁימְפַּנְזֶה הננסי (בּוֹנוֹבּוֹ, שם מדעי: Pan paniscus) הוא אחד משני המינים בסוג שימפנזה.
גילוי ומשמעות השם
חוקר האנטומיה הגרמני ארנסט שוורץ נחשב כמי שהבחין לראשונה בייחודו של הבונובו ב-1928, כשחקר גולגולת שהובאה מקונגו לבלגיה ונחשבה כשייכת לשימפנזה מצוי צעיר. שוורץ פרסם את גילויו ב-1929, וקבע שמדובר בפרט בוגר שמבנה גולגולתו קטן. ב-1933 פרסם הרולד קוליג', חוקר אנטומיה אמריקאי, תיאור מפורט של בונובו והעלה אותו לדרגת מין טקסונומי נפרד, השייך לסוג הטקסונומי שימפנזה (Pan).
משמעות שמו המדעי של הבונובו, Pan paniscus, היא "קטן". בניגוד לשם, משקלם של הבונובואים זהה לתת-מין הקטן בשימפנזים.
תיאור המין
המין נפוץ ביערות גשם וביערות טרופיים יבשים, בנחלות מבודדות שבצידו הדרומי של האגן המרכזי של הנהר קונגו. הבונובו נצפו בנחלות של 29-14 קמ"ר, אך מידע זה הוא מתצפית בקבוצות אורגניות ולא ממחקר שיטתי שנועד לקבוע את גבולות הנחלה[דרוש מקור].
רגליהם של הבונובו ארוכות, ראשם קטן וכתפיהם צרות. מצחם גבוה, פיהם אדמדם ובולט על רקע פנים שחורות וארוכות, אוזניהם קטנות ואפם רחב כשל הגורילה. גובהם הממוצע הוא 111 ס"מ בנקבה ו-119 ס"מ בזכר[דרוש מקור], כשני שלישים מגובהו של אדם ממוצע. משקל הגוף אצל הזכרים 37 – 61 ק"ג (45 בממוצע) ו-27 – 38 ק"ג (33.2 בממוצע) אצל הנקבות. שיערם שחור וארוך מזה של השימפנזה המצוי, ומכסה גם אזורים החשופים בדרך כלל כלחיים. צבע עורם כהה כמעט לכל אורך חייהם, דבר המבדיל אותם מהשימפנזה בהירת העור.
שניים מהמאפיינים החברתיים המייחדים את המין הם, שהקבוצה נשלטת על ידי נקבות, ושהזדווגות לא מתקיימים דווקא לשם רבייה. כתוצאה מכך מידת תוקפנותם נמוכה מזו של השימפנזה המצוי, למרות זאת, קצב הילודה דומה לזה של השימפנזה המצוי. הנקבה יולדת ולד אחד כל 5-6 שנים לערך.
הבונובו מעולם לא עזב, ככל הנראה, את אזורי היערות. המין מרוכז ביערות מדרום לנהר קונגו, שם שוכנים פחות מ־10,000 פרטים[דרוש מקור]. בהתחשב בקצב הילודה הנמוך, בקצב המהיר של הרס היערות ובחוסר היציבות הפוליטית במרכז אפריקה, קיים חשש להמשך קיומו של המין בטבע.
התגלו מאפיינים אנושיים אצל השימפנזה, כגון: ציד שיתופי, שיתוף במזון, שימוש בכלים ופוליטיקה פרימיטיבית. במחקר מעבדתי אף הובחנה אינטליגנציה יוצאת דופן ומודעות עצמית. אולם בשני המינים הזכרים הם הדומיננטים ורק לעיתים רחוקות נצפה מצב שבו זכר בוגר נשלט על ידי נקבה. לפרטי בונובו אינטליגנציה דומה לזו של שימפנזים, אך הם בעלי אופי עדין ופגיע יותר. בונובו צעירים הם חברותיים ופעילים ומבדרים את עצמם ואת חבריהם במשחק ובפרצופים מצחיקים. בונובו בוגרים שולטים ברגשותיהם, בניגוד לשימפנזים הנתקפים בזעם ופוגעים בסביבה ובחבריהם. התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות הבעות פנים ותנועות ידיים, ולרוב ללא קול או הפקת צלילים. הבונובו מבקש אוכל באמצעות הגשת ידו בתחינה לבעל המזון, ואם הוא לא נענה, הוא מוסיף יבבות. קולו של הבונובו נבחני יותר מאשר צרחות השימפנזה.
בניגוד לשימפנזה, לבונובו אין תת-מינים. ההשערה הרווחת בקרב החוקרים בהקשר זה, טוענת כי האוכלוסייה מרוכזת באזור גאוגרפי קטן ומצומצם יחסית שמאפייניו קבועים, ועל כן לא התפתחו תת-מינים אנדמיים לשטח מסוים בתוך האזור הקיים.
רבייה והתנהגות
הבונובו מזדווגים בתדירות גבוהה. נקבה יכולה ללדת במרווחים של 5 שנים בין לידה ללידה. כל עוד לא חלף פרק זמן כזה מהלידה, הנקבה אינה פורייה מבחינה הורמונלית. בדומה לאדם, אין לבונובו עונת רבייה קבועה. הפריה אפשרית על ידי הזדווגות במהלך 20-10 ימי הייחום החודשיים. ההיריון אורך כ-225 ימים (אצל האדם כ-270). בהמלטה אחת נולד כמעט תמיד גור אחד בלבד. ההנקה נמשכת עד לגיל 4, ומשערים שהיא הדוחה את הביוץ על אף שקיימים סימני ייחום. סימני הייחום חוזרים אחרי שנה מלידת הצאצא ומעודדים הזדווגות, אך ללא סיכוי להיריון מאחר שהנקבה טרם חזרה לפוריות מלאה.
ההנקה וההשגחה הצמודה על הצאצא נמשכים כשנתיים, תקופה דומה אצל יתר קופי האדם, ונפסקת בהדרגה על-פי תכנון קפדני של הנקבה הקשור ברצונה לראות את צאצאה בונה "קן" משלו. הבונובו הופך לעצמאי לחלוטין בגיל 9-7 אך הבגרות המלאה, בשני המינים, מגיעה רק בגילאים 15-13.
תוחלת החיים של הבונובו, על-פי הערכת החוקרים, היא כ-45 שנה, אם כי המחקרים עליו הם קצרים יחסית, ולא עקבו אחרי פרטי בונובו יותר מ-30 שנה[דרוש מקור]. ההערכות מתבססות על תיארוך מוקדם של פרטים בוגרים שנתפסו. תוחלת חייו זהה לזו של השימפנזה המצוי.
קופי האדם ידועים בתוקפנותם, אולם לאחר כל מריבה גדולה באה גם צורה כלשהי של התפייסות. התנהגות זו היא שתורמת לליכוד החברתי של הקבוצה, ומונעת את התפוררותה בכל משבר ומאבק. בונובו פותרים סכסוכים וקונפליקטים, שלרוב קשורים במזון, באמצעות הזדווגות כזו או אחרת. זוהי דרכם להימנע מעימותים ומתחרויות בין פרטים. הצורך החזק של הבונובו בקשרים חברתיים מביא לגיוון רב בהתנהגות הגופנית שלו, כיוון שזוהי הדרך העיקרית של מין זה לשמור על יחסי ידידות בין פרטים בקבוצה אחת.
התנהגות קבוצתית
הקבוצה הגרעינית של הבונובו מורכבת מ-6-3 פרטים, אך באזורים שבהם נמצא מזון בשפע (כמו שדות קנה סוכר) נבנית קבוצה אורגנית של 30-10 פרטים, קבוצה שנעה יחד בחיפוש אחר מזון, ולעיתים מתקבצים מספר קבוצות יחד באתרי מזון. לעיתים קרובות עוברים פרטים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, ולעולם אינם נמצאים בקשר תמידי עם פרט אחד ויחיד. הקשר המתמשך היחיד הוא בין אם לוולדה בשנותיו הראשונות. אצל הבונובו, בדומה לשימפנזה, נשארים הזכרים בקבוצות המקוריות שלהם והנקבות עוברות בתקופת ההתבגרות לקבוצות אחרות. כתוצאה מכך מכירים הזכרים הבוגרים את כל בני קבוצתם וכל הזכרים הצעירים גדלים יחדיו. הנקבה, לעומתם, מגיעה לקבוצה שבה היא אינה מכירה אף פרט.
ההבדל בין המינים נעוץ באופן שבו מתקבלת נקבה חדשה לקבוצה חדשה. אצל הבונובו בוחרת הנקבה החדשה נקבה בוגרת ומבקשת תשומת לב על ידי שפשוף בשכנתה, או, לחלופין, בהוצאת טפילים מגופה. במידה שהיא מקבלת יחס הדדי אוהד אזי נוצר קשר בין השתיים, והנקבה החדשה מתקבלת בהדרגה לקבוצה. לאחר הולדת הצאצא הראשון מתחזק מעמדה החברתי, והיא הופכת לנקבה בוגרת ולחלק אינטגרלי מהקבוצה ומקבלת חברות חדשות בעצמה. מעמד הזכרים נקבע על פי מספר קריטריונים: לעיתים מעמד אמותיהם הוא הקובע את מעמדם, ולעיתים זכר הנחשב לבן זוגה של נקבה שולטת נהנה ממעמד גבוה יותר, וכתוצאה מכך אף מתחזק מעמדה של אמו[דרוש מקור].
אצל השימפנזה המצוי לוחמים הזכרים את קרבותיהם בעצמם. הם נעים בקבוצות בעלות אותו מין, ויוצרים קבוצה מדרגית בעלת מאפיינים שיתופיים ותחרותיים. כישלון ביצירת קבוצה מלוכדת עלול להביא להרג ולאיבוד טריטוריה. אין זה קל להיות זכר – הדבר מתבטא בכמות המעטה של זכרים ביחס לנקבות. לעומת השימפנזה המצוי, מאבקים רציניים בין קבוצות בונובו הם מצב נדיר ביותר. דיווחים רבים הראו השתלבות בין קבוצות דורשות שלום. הבונובו יוצרים רושם של חברה שעיקר ליכודה בא מהנקבות ומהאמהות. הקשר אינו קשור כלל לקרבה הגנטית בין הפרטים אלא הוא קשר חברי בעיקרו, ועל כן מאבקים בין זכרים מקבוצות שונות הם אירועים נדירים למדי וחסרי משמעות במרקם החברתי.
אנתרופולוגים מצביעים[דרוש מקור] על כך שהקשר החזק הנוצר בין נקבות הבונובו, מפר חוק בלתי כתוב אצל הקופים, מאחר שהנקבות נמצאות זמן מועט בקבוצה ביחס לזכרים. לדוגמה, הנקבות הן המרכז הקבוצתי אצל קופים בעלי זנב כמקוקים ובבונים, מאחר שבמינים אלה הזכרים הם שעוברים לקבוצות חדשות בהגיעם לבגרות.
אין תיעוד ליצירת גרעין משפחתי אצל הבונובו כמו אצל האדם. כל עול גידול הצאצאים נופל על כתפי הנקבה.
עיקר הפעילות החברתית בזמן מנוחה מתרכז סביב ניקיון הגוף, ועל פי רוב פעילות זו נעשית בין זכר לנקבה, אך לעיתים גם בין שתי נקבות. התנהגות זו, שבעבר נחשבה למטרת הנאה או להקטנת מתח חברתי, מובחנת כיום כהתנהגות שמטרתה לחזק קשרים משפחתיים, כחלק ממכלול התנהגותו החברותית של המין.
עיקר תזונתו של הבונובו היא פירות. בשל הכמות היומית הרבה שנאכלת, תורם המין לתפוצת הפירות בתוך היער ולפיזור זרעיהם. בנוסף, צורך המין כל מזון צמחי, כמו נצרים, עלים, פרחים, זרעים, קליפות עצים, עשבים ופטריות. אכילת מזון חי מהווה חלק מזערי מצריכת המזון היומית, וכוללת בעיקר טרמיטים ותולעים. לעיתים רחוקות נצפה המין אוכל חולייתנים קטנים, כמו צביונים, עטלפים ואנומלוריים. הבונובו צורך פחות חלבון מן החי מאשר השימפנזה. עד לאחרונה האמינו שהבונובו אינו צד פרימטים אחרים אך מחקרים חדשים גילו שהוא יותר קרוב לשימפנזה משהיה נהוג לחשוב, ואכן נצפו קבוצות בונובו שצדות וניזונות לעיתים גם מפרימטים.
שימור המין
אויבו הטבעי העיקרי של הבונובו הוא האדם. אך משערים שנמרים ונחשים גדולים, שנוהגים לתקוף שימפנזים, טורפים גם בונובו. האדם עדיין צד את המין למטרות אכילה וסחר בגורים, על אף החוקים האוסרים על כך. לעומת זאת, פגיעתו של המין באדם היא מינורית, ומתבטאת בפגיעה בשדות קני סוכר חקלאיים וכן בנשאות של מחלות הפוגעות באדם (כפוליו למשל), על אף התקשרותו המעטה של המין עם האדם.
המין נמצא בסכנת הכחדה ממשית בטבע. בשלושת הדורות האחרונים מאז התגלו, קטנה אוכלוסיית המין בכמחצית, וכן ירדה גם יכולת הישרדותו בשל הפגיעה במרחבי המחייה שלו. כיום נותרו מהמין כ-10,000 פרטים בלבד.
לקריאה נוספת
- גרואן, שרה. בית הקופים. תרגום והוצאה: כנרת-זמורה-ביתן. במקור: APE HOUSE, SARA GRUEN.
- de Waal, Frans and Frans Lanting, Bonobo: The Forgotten Ape, University of California Press, 1997. מסת"ב 0-520-20535-9; מסת"ב 0-520-21651-2
- de Waal, Frans, Our Inner Ape, Riverhead Books, 2005. מסת"ב 1-57322-312-3
- Kano, Takayoshi, The Last Ape: Pygmy Chimpanzee Behavior and Ecology, Stanford, CA: Stanford University Press, 1992.
- Savage-Rumbaugh, Sue and Roger Lewin, Kanzi: The Ape at the Brink of the Human Mind, John Wiley, 1994. מסת"ב 0-471-58591-2; מסת"ב 0-471-15959-X
- Ewen Callaway, Hippie chimp' genome sequenced, Nature, 2012. doi:10.1038/nature.2012.10822
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שימפנזה ננסי |
- נדב לוי, ואולי אחד הקופים יחכך שתי אבנים וידליק אש, באתר הארץ, 31 במאי 2005
- אנחנו כבר לא לבד, באתר אוניברסיטת חיפה, 2 בספטמבר 2012
- הרצאה של הפרימטולוגית סוזאן סבאג'-רומבאו על שימפנזים ננסיים והאינטליגנציה שלהם, סרטון באתר TED
- אבי בליזובסקי, הבונובו: 'קוף האדם הנשכח' מאויים בשל פעילות אדם ואובדן היערות בקונגו שסועת הקרבות, באתר "הידען", 3 בדצמבר 2013
נטלי אנג'יר, ניו יורק טיימס, ללמוד על כוח נשי ופמיניזם מהנקבות של קופי הבונובו, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2016
הערות שוליים
