נילי מירסקי

נילי מירסקי

לידה	3 בדצמבר 1943
פטירה	30 בינואר 2018 (בגיל 74)

נילי מירסקי (3 בדצמבר 1943 - 30 בינואר 2018) הייתה עורכת ישראלית, מתרגמת מרוסית ומגרמנית לעברית, דוקטור בספרות צרפתית, רוסית וגרמנית. לימדה בחוג לספרות, בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. זכתה בפרסים רבים על עבודתה, בהם פרס טשרניחובסקי לתרגום בשנת 1989 ופרס ישראל בספרות לשנת 2008.

ביוגרפיה

מירסקי נולדה ברחובות ב-1943, בתם הבכורה של משה ויוהנה (לבית אילגובסקי) בּוֹלֶסלַבְסקי, וגדלה בתל אביב, סבה, יהודה בולסלבסקי, היה בעל חנות ספרים ברוסית ברחוב אלנבי, בה בילתה שעות רבות בילדותה. אחותה, ימפה בולסלבסקי, הייתה בת זוגו של המשורר מאיר ויזלטיר.

בשנת 1957 סיימה את לימודיה בבית-הספר העממי "טשרניחובסקי" בתל אביב, וב-1961 סיימה את לימודיה בגימנסיה "תיכון חדש".

את לימודיה האקדמיים התחילה בשנת 1962 באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים לפילוסופיה ולספרות אנגלית, ובשנה זו גם נישאה לסמיון מירסקי. ב-1963 המשיכה בלימודיה באוניברסיטה העברית, בחוגים לספרות אנגלית ולספרות עברית. בשנת 1964 הפסיקה את לימודיה בירושלים ונסעה עם בעלה למינכן, גרמניה, שם למדה באוניברסיטת מינכן, בחוגים לתולדות האמנות והיסטוריה של מזרח אירופה.

בלי לסיים את התואר חזרה ב-1967 ארצה והתחילה ללמוד באוניברסיטת תל אביב, בחוגים לספרות אנגלית ולתורת הספרות הכללית, וקיבלה תואר ראשון (בהצטיינות) ב-1971. בשנת 1971 חזרה לאוניברסיטת מינכן, והפעם למדה בחוג ללימודים סלאבים, עם התמקדות בספרות רוסית (חוג ראשי), ובחוגים לספרות גרמנית ואנגלית (חוגים משניים), וכעבור ארבע שנים קיבלה תואר שני, וחזרה לישראל.

ב-1971 פנה אליה מנחם פרי, עורכו של כתב-העת המתוכנן 'סימן קריאה', והציע לה להיות מתרגמת קבועה של הרבעון העתידי. עבודות התרגום הראשונות שלה פורסמו בכתב-העת (בגיליון הראשון, בספטמבר 1972, הופיע תרגומה לסיפור "סמיון" מאת אנדריי פלאטונוב) ובשובה ארצה היא הצטרפה אל בין עורכי המשנה שלו. בין תרגומיה אלה: סיפורת של היינריך בל, אנדריי פלאטונוב, בוריס פסטרנק, אנדריי ביילי, ועוד רבים.

בשנים 1976–1979 לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1979 החליטה לעזוב את החיים האקדמיים ולהתמסר לתרגום, מרוסית ומגרמנית, וקיבלה משרה של מתרגמת ועורכת בהוצאת עם עובד. עם ייסודה של "הספרייה" (שהתגלגלה אחר-כך ל"הספרייה החדשה") בהוצאת סימן-קריאה/הקיבוץ המאוחד, עברה לעבוד כ"מתרגמת הבית" במסגרת החדשה הזאת. כן העבירה סדנאות לתרגום באוניברסיטת תל אביב, במסגרת החוג לתורת הספרות הכללית.

מירסקי, בעלת השקפות שמאליות, תקפה בעיתונות בשנת 1992 את מאיה קגנסקיה, מבקרת הספרות שעלתה מברית המועצות. ההתקפה החריפה של מירסקי, שהסתמכה על קריאת מאמריה של קגנסקיה ברוסית, הביאה למעשה לשקיעת מעמדה של קגנסקיה כדמות אינטלקטואלית משפיעה, והיא נותרה עד מותה בשולי המערכת האינטלקטואלית והפוליטית.

בשנת 1994 חזרה לעבוד בהוצאת עם עובד, שם קיבלה עליה, יחד עם אילנה המרמן, את עריכת סדרת-הדגל של ההוצאה, "ספריה לעם". שימשה כעורכת הסדרה לצידם של תרזה בירון-פריד ומשה רון, עד לשנת 2011.

במשך שנים פירסמה רשימות ומאמרים בענייני ספרות, בין השאר בכתב-העת האקדמי "הספרות", בחוברות הרבעון "סימן קריאה" (שנמנתה עם חברי המערכת שלו) ובמוספים הספרותיים של "הארץ", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"; כן כתבה את הערכים בספרות רוסית, החל באות סמ"ך, ב"אנציקלופדיה העברית".

בשנת 1989 זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום, ובשנת 1997 – בפרס משרד החינוך למתרגמים, שבו זכתה בשנית בשנת 2007. באותה השנה הוענק למירסקי פרס על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום, במסגרת פרסי שר התרבות לספרות. ובשנת תשס"ח 2008, זכתה בפרס ישראל בספרות, בתחום התרגום:

נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. נילי מירסקי העניקה מחדש לקהל הקוראים את טולסטוי ואת פלטונוב, כמו גם את תומאס מאן ואת תומאס ברנהארד.
תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ועם זאת, מעשי התרגום שלה חיים ונושאים בשפה העברית.

— נימוקי ועידת הפרס

על מלאכת התרגום העידה:

מלאכת התרגום היא מלאכה אבסורדית, כי היא בלתי אפשרית. לכל שפה יש עולם משלה, דפוסי חשיבה ייחודיים, צירופי מילים שמביעים רגשות מסוימים. אי אפשר להעביר את כל אלה כהווייתם ללשון אחרת. לא בכדי אמרו חז"ל: 'כל המתרגם פסוק כצורתו, הרי זה בדאי' (קידושין מ"ט, ע"א)

מירסקי, שהייתה פסנתרנית נלהבת מאז ילדותה, ראתה דמיון רב בין התרגום לבין הנגינה.

המתרגם הוא אמן מבצע שלוקח את היצירה ומאפשר לה לחיות בשפה אחרת, כשם שהנגן נוטל את התווים הדוממים מן הדף ומעניק להם חיים על ידי השמעתם

מבחר ספרים שתרגמה

תרגומים מרוסית

• המערבולת, מאת קונסטנטין פאוסטובסקי, עם עובד, 1970
• הנגן העיוור, מאת ולדימיר קורולנקו, הוצאת עדי, 1973
• סיפורים אוקראיניים, מאת ניקולאי גוגול, עם עובד, 1980
• ‫פריחה שנתאחרה, סיפורים, מאת אנטון צ'כוב, עם עובד, תשמ"ב 1981
• קן אצילים, מאת איוון סרגייביץ' טורגנייב, אחרית דבר מאת נילי מירסקי, עם עובד, תשמ"ד 1983
• נייטוצ'קה / לילות לבנים, מאת פ. מ. דוסטויבסקי, הספרייה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1986
• חיל הפרשים ועוד סיפורים, מאת איסאק באבל, אחרית דבר מאת נילי מירסקי, הספריה החדשה, 1987
• שאון הזמן, פרוזה של משוררים, מאת אוסיפ מנדלשטאם, הערות ואחרית דבר מאת נילי מירסקי, עם עובד, תשמ"ח 1988
• גן הדובדבנים, קומדיה בארבע מערכות, מאת א.פ. צ’כוב, אחרית-דבר - הרי גולומב, הקיבוץ המאוחד, 1988
• וסיליסה היפה, מבחר מעשיות רוסיות, 1989 (תרגום משותף עם אילנה רייכורגר)
• סיפורים מן הפרובינציה, מאת אנטון צ'כוב, אחרית דבר מאת נילי מירסקי, הספריה החדשה, 1990
• סיפורים פטרבורגיים, מאת ניקולאי גוגול, הספריה החדשה, 1992
• אידיוט, מאת פ. מ. דוסטויבסקי, הספריה החדשה, 1993
• תריסר רוסי, מאת ולדימיר נאבוקוב, הספריה החדשה, תשנ"ד 1994
• אבות ובנים, מאת איוואן טורגנייב, הספריה החדשה, 1994
• מוסקבה פטושקי, מאת ונדיקט ירופייב, עם עובד, 1994
• ילדות, מאת מקסים גורקי, עם עובד, 1995
• גופה של אנה או קץ האוונגרד הרוסי, סיפורת רוסית עכשווית, עם עובד, 1999 (בחירת הסיפורים ותרגומם בשיתוף עם מארק איווניר)
• אנה קרנינה, מאת לב טולסטוי, עם עובד, 2000
• הגווארדיה הלבנה, מאת מיכאיל בולגאקוב, עם עובד, 2002
• ‫המהמר, מרשימותיו של איש צעיר, מאת פיודור דוסטויבסקי, עם עובד, 2002
• בעולם נהדר ואכזר, סיפורים, מאת אנדרי פלטונוב, עם עובד, 2007
• האחים קרמזוב, מאת פיודור דוסטויבסקי, עם עובד, 2011
• גיבור דורנו, מאת מיכאיל לֶרמוֹנטוֹב, אחוזת בית, 2013

תרגומים מגרמנית

פרוזה

• יורג ינאץ', מאת ק"פ מאייר, דביר, 1977
• אפי בריסט, מאת תיאודור פונטאנה, אחרית דבר מאת נילי מירסקי, עם עובד, 1981
• הנני, אבי, מאת פרידריך טורברג, עם עובד, 1982
• אחשוורוש, היהודי הנודד, מאת שטפאן היים, אחרית דבר מאת נילי מירסקי, עם עובד, 1983
• קדירת הזהב וסיפורים אחרים, מאת ארנסט תיאודור אמדיאוס הופמן, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד 1983
• ששה שאינם יודעים מכשול מהו, מאת האחים גרים, ציורים קלוד לפואנט, עם עובד, תשמ"ו 1986
• מוות בוונציה וסיפורים אחרים, מאת תומאס מאן, הספרייה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1988
• סיפורי הופמן, מאת ארנסט תיאודור אמדיאוס הופמן, הקיבוץ המאוחד, תש"ן 1990
• העולם האחרון, מאת כריסטוף ראנסמאייר, הקיבוץ המאוחד, תשנ"א 1991
• אחיינו של ויטגנשטיין, סיפורה של ידידות, מאת תומאס ברנהרד, עם עובד, 1996
• בית בודנברוק, שקיעתה של משפחה, מאת תומאס מאן, אחרית דבר מאת נילי מירסקי, עם עובד, 2003
• מוות בוונציה, מאת תומאס מאן, הספרייה הקטנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2005
• פליקס קרול: וידוייו של מאחז עיניים, מאת תומאס מאן, אחוזת בית, תשע"ז 2016.

מסות

• "על תיאטרון המריונטות", מאת היינריך פון קלייסט.
• "משימתו של המתרגם", מאת ולטר בנימין.

מאמריה

• "האשליה האבודה של הרומאנטיקה", ידיעות אחרונות, ספטמבר 1979.
• "הטריטוריה השלישית: הרהורים לא אקאדמיים בבעיות התרגום הסיפרותי", סימן קריאה, 8, 1978.

לקריאה נוספת

• אילן בר-דוד, "מירסקי, נילי", לקסיקון הֶקְשֵרִים לסופרים ישראלים (תשע"ד 2014), עמ' 607–608.

קישורים חיצוניים

• נילי מירסקי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• נילי מירסקי, קורות חיים באתר פרס ישראל
  • נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לנילי מירסקי, באתר פרס ישראל
• עלית קרפ, מתרגם, כמו פסנתרן, הוא רק אמן מבצע, באתר הארץ, 5 במאי 2008
• שירי לב-ארי, עדיין בוכה על פושקין, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2007
• עלית קרפ, מתרגם, כמו פסנתרן, הוא רק אמן מבצע, באתר הארץ, 5 במאי 2008
• תרגומיה של נילי מירסקי באתר הספריה החדשה
• קובי בן-שמחון, דוסטויבסקי ואני, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2011
• שאלון בנושא תרגום עם נילי מירסקי, כתב-העת 'הו!' גיליון 13, התפרסם בבלוג 'קורא בספרים', ספטמבר 2016
• גילי איזיקוביץ, המתרגמת נילי מירסקי מעדיפה לחזור לקלאסיקות מופתיות מלחיות בהווה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2016
• דורי מנור, בעלת הנוסח של תקופתנו, באתר הארץ, 5 בפברואר 2018
• רונן סוניס, קוראים עם האוזניים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2018
• יצחק לאור, שילר הנודע, הפחח מרחוב משצ'אנסקיאה, באתר הארץ, 5 בפברואר 2018
• יצחק לאור, מירסקי לא סבלה זיוף, אפילו לא קטן, באתר הארץ, 13 במרץ 2018

מכּתביה:

• על הומאניזם ושירה, דבר, 6 בינואר 1978
• מרוסיה באהבה, באתר ynet, 28 ביולי 2007
• עכבר העיר אונליין, איך רעדו לי הידיים, באתר הארץ, 7 במאי 2008

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26457334נילי מירסקי