אילנה המרמן

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אילנה המרמן (נולדה ב-15 בספטמבר 1944) היא עורכת ספרותית, מתרגמת ומחברת ספרי עיון, ופעילה בארגוני שמאל בישראל.

אילנה המרמן נולדה בחיפה להורים יוצאי פולין. למדה ספרות ופילולוגיה באוניברסיטאות בצרפת, בגרמניה ובישראל. מתגוררת בירושלים.

פעילות ספרותית

משנת 1985 עבדה בהוצאת הספרים "עם עובד" כעורכת ספרותית ומתרגמת. ערכה שנים אחדות את "ספריה לעם", יחד עם נילי מירסקי. ייסדה ועורכת שתי סדרות נוספות:

  • "פרוזה אחרת", שבה ראו אור, בין השאר, ספרו הראשון של יובל שמעוני, "מעוף היונה", ספרה הראשון של אורלי קסטל-בלום, "לא רחוק ממרכז העיר", והספרים המתורגמים "מחווה לשישה סופרים של המאה התשע-עשרה" ו"מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים".
  • "תעודה", שבה ראו אור, בין השאר, "יומנים 1933 – 1945" מאת ויקטור קלמפרר, "טיולים בפלסטין, רשימות על נוף הולך ונעלם" מאת רג'א שחאדה ו"תפתחו, משטרה! מהגרי עבודה בישראל" מאת נורית וורגפט.

מתרגמת בעיקר סיפורת מגרמנית ומצרפתית. בין השאר תרגמה מיצירותיהם של לואי פרדיננד סלין, גוסטב פלובר, אלבר קאמי, אנטואן דה סנט-אכזופרי, א.ת.א. הופמן, פרנץ קפקא, ברטולט ברכט ופרידריך ניטשה. זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת תשס"ו-2006 "על תרגומיה המדויקים והנקיים משגיאות. המרמן היא מתרגמת לוחמת, ועורכת תרגומים, שטלטלה את עולם התרגום הישראלי בדרישותיה המחמירות לדיוק ולשקיפות".[1]

בן זוגה, יורגן ניראד, נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2000. את אחרית ימיו תיארו השניים בספרם "במזל סרטן : מסע לבלי שוב". בנם הוא המתרגם יונתן ניראד.

פעילות פוליטית וחברתית

המרמן עסקה בפעילות פוליטית וחברתית, כחברה במועצת רצ, בהנהלת בצלם, ובהנהלת האגודה לזכויות האזרח. מפרסמת מאמרים המציגים את עמדתה בסוגיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובהם התנגדות נחרצת לשליטה של ישראל בפלסטינים.

ב-2010 המרמן הקימה את ארגון הנשים "לא מצייתות" שפעילותיו מבריחות במכוניות שלהן בניגוד לחוק פלסטיניות מיהודה ושומרון לתוך הקו הירוק. לצורך כך הן מסייעות לפלסטיניות ללבוש חזות ישראלית כדי שלא יבחינו בזהותן במחסומי הכניסה.[2] לאחר שפרסמה המרמן את הפעילות במאמר בהארץ[3] פנה "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" אל היועץ המשפטי לממשלה וזה הורה לפתוח בחקירה פלילית נגדה.[4]

בעקבות כך פרסמה המרמן מאמר נוסף ב"הארץ", שאותו סיימה במילים:

את זה צריך להעמיד סוף סוף לדיון ציבורי נוקב במדינת ישראל: האמנם מדינת חוק? האמנם דמוקרטיה? האמנם מדינה שזכויות היסוד של האדם בה "מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין", כמו שנקבע בסעיף הפתיחה של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"? ואם לא מדינה דמוקרטית ולא מדינת חוק, מהו הקו האדום שמעבר לו איננו יכולים עוד להוסיף לכבד את חוקיה וצוויה בלי לבגוד בצו מצפוננו הדורש מאיתנו, בדיוק כלשון חוק היסוד של מדינתנו, "להגן על כבוד האדם וחירותו" - על כבודו וחירותו של כל אדם, לאו דווקא האדם היהודי או הישראלי?[5]

בתחילת 2012 הודיעה על פרישתה מהוצאת "עם עובד", במחאה על מינויו של תת-ניצב בדימוס יעקב בריי למנכ"ל ההוצאה. היא נימקה זאת בכך שבריי "מייצג מעצם התפקיד הבכיר שכיהן בו במשטרה, הזדהות עם אידאולוגיה ומוסד שפועלים זה זמן רב לאכיפת חוקים לא מוסריים וגם לא חוקיים, בייחוד בגדה המערבית ובירושלים המזרחית".[6]

ספריה

  • הנאציזם בראי הספרות הגרמנית החדשה : מסות ותרגומים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
  • משוררים לא יכתבו שירים : במדים בארץ ישמעאל - סיפורים ותעודות (יחד עם רולי רוזן), עם עובד, 1990
  • ניטשה : מסה ומבחר מכתביו (יחד עם יורגן ניראד), עם עובד, 2000
  • במזל סרטן : מסע לבלי שוב (יחד עם יורגן ניראד), עם עובד, 2001
  • מביירות לג'נין : מלחמת לבנון 2002/1982 (יחד עם עירית גל), עם עובד, 2002
  • במחוזות זרים : סחר בנשים בישראל, עם עובד, 2004
  • אישה לבדה, הוצאת אחוזת בית, 2016

מתרגומיה

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

על יצירתה:

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0