משה סויסה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הרב משה סויסה (נולד ב-15 בנובמבר 1960, כ"ה כסלו חג החנוכה ה'תשכ"א) סופר, עיתונאי ורב ישראלי, המתגורר בארצות הברית. מאמצע שנות השמונים ועד ראשית שנות התשעים היה ממובילי המאבק הציבורי להפרדת הדת מהמדינה, למען עצמאותה של הדת.

ביוגרפיה

סויסה נולד בעיר קניטרה שבמרוקו ועלה לישראל עם הוריו בטרם מלאו לו שלוש. המשפחה שוכנה בבית שמש. אחרי הבר מצווה בגיל 13 עבר ללמוד במכינה ל'מדרשיית נועם' בכפר סבא, וחודשים ספורים לאחר שעבר ללמוד במדרשייה עצמה, אשר בפרדס חנה, הפך לחרדי ופנה ללמוד בישיבות חרדיות בירושלים ובבאר יעקב שהם הכיר את הרב משה שמואל שפירא. באותם הימים התוודע מקרוב לגדולי התורה של אותה התקופה: רבי יעקב ישראל קנייבסקי ('הסטייפלר'), הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב נסים קרליץ, הרב בן ציון אבא שאול והרב עובדיה יוסף.

בשנת 1985 הוסמך לרבנות על ידי הרב ישראל אריה זלמנוביץ. באותה שנה ייסד ירחון להלכה ולהגות יהודית בשם "עדות לשושן", בו פרסמו גדולי תורה, בהם הרב עובדיה יוסף והרב ראובן אלבז, מאמרים תורניים, אולם קשיי תקציב הקשו על החזקתו.

בסוף שנות השמונים הפך סויסה לפעיל פוליטי וקרא להפרדת הדת מהמדינה. הוא פרסם מאמרים בעמוד הדעות של ידיעות אחרונות,[1][2] והעלה את הנושא לסדר היום הציבורי במסע הרצאות ברחבי הארץ ובראיונות ולכלי התקשורת הגדולים. באותן השנים גם יסד, לצד השר והח"כ לשעבר רן כהן, את תנועת המובטלים "סולידריות".[3] במסגרת זו תבע מן היועץ המשפטי לממשלה לחקור מדוע אישרה הממשלה מכסות חלב מוגדלות לחוות שקמים של אריאל שרון,[4] היה בין מובילי המאבק במחאות העובדים בקריית גת עקב סגירת מפעל 'ליגת',[5] במחאות העובדים בדימונה, לאחר פיטורי מאות מעובדי 'כור', בקריית מלאכי, המאבק במפעל "מעוף",[6] בגבעת שמואל, עקב הפיטורים ב"אלישרא" וב"תדיראן",[7] ובעוד מוקדים של סכסוכי עבודה ברחבי הארץ.

לאחר מאבקים אלו נסע סויסה לברזיל ולימד כשנתיים תלמוד בבית ספר תיכון היהודי 'יבנה' בסאו פאולו. לאחר שנתיים שב לישראל כדי לשמש כדובר עיריית בית שמש,[8] ובהמשך עבר לעסוק בעיתונות.

באפריל 1998, לאחר התפטרותו מידיעות אחרונות, עבר להתגורר בעיר פילדלפיה שבארצות הברית, שם הוא עוסק בענייני כשרות ורבנות, ומאז הוא נע על הציר שבין אמריקה הצפונית לישראל. בתחילה ייסד את בית הכנסת "מסילת ישרים" על שם הרמח"ל, שבו כיהן כרב במשך כעשור, ולאחר מכן המשיך לשאת כשנתיים הרצאות דו-שבועיות בבית הכנסת 'בית הרמב"ם'. כעת, לצד עבודתו בפיקוח על הכשרות, הוא מרצה בענייני תאולוגיה והגות בפני קבוצות פרטיות.

ב-2006 שנת תשס"ו התפרסם מאמרו ההלכתי-תלמודי, "מבריח ארי מנכסי חבירו", באסופה של איגוד הרבנים של אמריקה. בשנת 2015, סיפורו "המלך והרב או בין רבאט לירושלים", ראה אור בספרדית, באנתלוגיה "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" בעריכת ירון אביטוב.

בשנת 2020 תש"פ הוציא את הרומן "העילוי" שזכה לשבחי הביקורת.[9]

קריירה עיתונאית

את דרכו העיתונאית החל סויסה ב"ידיעות תקשורת", וזכה מהר מאוד להכרה, לאחר שכתבת שער שלו פורסמה בשני עיתונים במקביל,[10] בה חשף את הקרע בין הרב דן סגל לאחיו ישראל. זמן קצר קודם לכן, פרסם סויסה כתבה שחשפה את סיפור חייו של הרב בן ציון אבא שאול ראש ישיבת פורת יוסף.

זמן קצר אחר כך עבר לעבוד ב"מעריב", ומיד הפך לכתב בולט של המגזין. כתבת שער שפרסם במוסף סופשבוע של מעריב, בה חשף את רשימת הלקוחות הסודיים של זקן המקובלים בארץ ובעולם הרב יצחק כדורי ראש ישיבת נחלת יצחק ברחוב דוד 19 בשכונת הבוכרים בירושלים,[11] ביניהם אנשי ציבור ומשק בכירים, עוררה תשומת לב רבה. בכתבת מגזין נוספת, חשף את רשימת המועמדות לשידוך עם הרב עובדיה יוסף לאחר פטירת אשתו מרגלית, ואת תמונותיהן. לאחר ניצחונו של בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל בבחירות של שנת 1996, פורסמה כתבת שער בה תיאר את ההשתלשלויות שהתרחשו מאחורי הקלעים והובילו את זקן המקובלים הרב יצחק כדורי להעניק את ברכתו להצלחה בבחירות דווקא לנתניהו יותר משמעון פרס. בתחקיר נוסף חשף את העומד מאחורי תעשיית ה'ניסים' של הרב יעקב איפרגן (המכונה 'הרנטגן'). לאחר הטבח שביצע חייל ירדני ב'אי השלום' בנהריים, הביא סויסה את סיפורן האישי של הבנות שנטבחו ומשפחותיהן.[12] בכתבה אחרת חשף פרטים לא ידועים מחייה האישיים של סוניה פרס. לאורך כל התקופה במעריב, פרסם מדור שבועי קבוע במוסף בסופשבוע של מעריב שעסק בחשיפת מיסטיקנים אלמוניים הפועלים בישראל.

בהמשך חזר לשמש ככתב "ידיעות אחרונות". באותה תקופה נחשב לאחד הכתבים המובילים לענייני חרדים וגם חילונים ובמקביל כתב טור שכותרותו: "מצוקה - סיפורים אישיים מאת משה סויסה".[13] הוא היה זה שחשף את התבטאויותיו הבוטות של הרב עובדיה יוסף נגד שופטי בג"ץ והיה בין הכתבים שנלוו לביקורו המפורסם של בנימין נתניהו בביתו של המקובל הרב יצחק כדורי, שם לחש לאוזנו של הרב את האמירה שהתפרסמה בתקשורת וגרמה להד נרחב: "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". סויסה גם חשף את הקרע ב'ישיבת מרכז הרב' בעקבות פרישתו של הרב צבי טאו ממנה, ואת האיום הנשקף לכוחה הפוליטי של הציונות הדתית. במסגרת עבודתו העיתונאית כיסה נושאים רבים כמו חוק ההמרה, הסכסוך בין הרב עובדיה לרב מרדכי אליהו ואת מועמד 'ישראל אחת', אהוד ברק, במסעו לפיוס עם העולם החרדי, שהכשיר בסופו של דבר את הקרקע להצטרפות הסיעות החרדיות לקואליציה שהקים לאחר ניצחונו בבחירות. בערוב ימיו של מנהיג הציבור הליטאי, הרב אלעזר מנחם מן שך, חשף סויסה בכתבת פרופיל את יורשו, האנונימי באותם הימים, הרב אהרן יהודה ליב שטינמן. כשפרץ הקרע הגדול והאלים בישיבת פוניבז' המיתולוגית, חשף את יסודות המחלוקת ואת הקרבות האלימים בין שני המחנות.[14]

חשף מספר סיפורים מרכזיים, כגון השליח של השלטונות האיראניים שנפגש בחשאי עם הרב אליהו בקשי דורון הראשון לציון והעביר באמצעותו מסר מדיני. זמן קצר לפני כן, כשנשלח לקהיר בירת מצרים כדי לסקר את ביקורו של הרב הראשי לישראל הרב ישראל מאיר לאו בארמונו של חוסני מובראק בקהיר, גרם להתרגשות רבה כשחשף כי מובראק הבטיח להשיב לישראל את ספר התורה שלקחו עימם לשבי לוחמי מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים.

לאחר תחקיר על רבנים שהורו לזוג חרדי, שלו תשעה ילדים, להתגרש, לאחר שהאשה הותקפה על ידי שלושה פועלים זרים ולאחר הכחשות מצד גורמים חרדים שהובילו בסופו של דבר להסרת תמיכתם של אנשי ידיעות אחרונות בו, הגיש במחאה את התפטרותו.[15]

בינואר 2020 הוציא את ספרו שמשנט בהוצאת נפך. באוקטובר 2024 הוציא את הספר שמים זרים.[16]

חיים אישיים ומשפחה

הוא נשוי לארינה ואב לשניים.

לקריאה נוספת

  • "הרב רצ", ידיעות אחרונות, 7 ימים (עמודים 15–17), מאת עמוס נבו. 7 ביולי 1989
  • "הרב משה סוויסה: מהפך פוליטי בבית שמש", מאת יעל פז-מלמד. סופשבוע, מעריב, עמודים 6–10
  • "משה רבנו", כל העיר, שלום ירושלמי, 18 בדצמבר 1987, עמודים 25–27.
  • "שמאלן לפי ההלכה", "כאן דרום", רבקה יניב, עמוד 39.
  • "חופש הבחירה, עיקר גדול ביהדות: ראיון עם הרב משה סויסה", לוטנברג אילן, על המשמר, חותם, 27 בספטמבר 1991, עמודים 6–8
  • "החבר'ה קוראים לו סוויס", עיתון ירושלים, מוסף, 1991.
  • Moshe Suissa-the CRM's Sepharadic rabbi", "The Nation"' by Pinhas Talmon' 11.11.1989
  • "בני זאבי תקף אותי – טוען הרב סוויסה", מעריב, בן כספית, 11 באוקטובר 1989
  • "המשגיח הצנוע", מעריב, מיכל קפרא, 17 באוגוסט 1990, עמוד 32.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "ואף אחד מהרבנים לא קם", הרב משה סויסה, ידיעות אחרונות, 1.8.1990. עמוד 19.
  2. ^ "להוציא לחופשה", מאת הרב משה סויסה, ידיעות אחרונות, 5 בדצמבר 1989. עמוד 19
  3. ^ עיתון דבר, "סולידריות של מובטלים", מאת חיים ביאור, 16 בינואר 1989, עמוד 6
  4. ^ הארץ, 13 ביולי 1990, עמוד א4
  5. ^ עיתון הארץ, "הוקם צוות מנכ"לים לטיפול בהתרחבות ממדי האבטלה", 21 בנובמבר 1988, סופר הארץ, עמוד 2.
  6. ^ "חדשות", נפסקה אספקת העופות למשחטת 'מעוף' בקרית מלאכי, קלוד אפללו, 20.2.1990, עמוד 5.
  7. ^ ידיעות אחרונות, "אלישרא: העובדים מפגינים, ההנהלה מפסידה", 10.8.1989, עדנה איס, עמוד 7.
  8. ^ ציון סולטן, דובר העירייה לשעבר: "עליזה בלוך זורה חול בעיני הציבור", באתר קרן אור בית שמש, ‏29 בדצמבר 2020
  9. ^ משה גרנות, החניכה של עילוי: על “העילוי” של משה סויסה, באתר "יקום תרבות", 15 בדצמבר 2020;
    יאיר שלג, ליבו במזרח: רומן ביוגרפי חוצה יבשות, באתר מקור ראשון, ‏23 בדצמבר 2020;
    חדשות בן עזר: אהוד, תודה גדולה דרכך, למשה גרנות – שגרם לי לקנות ולקרוא ספר מרשים עמוק יפה ומחכים (סקירתו בחב״ע 1602) – והוא 'העילוי' מאת משה סויסה, שדובר בו כבר ועוד ידובר ותודה לאכסניה. א. כהן 31 בדצמבר 2020;
    רחל גץ סלומון, "העילוי": רומן ביכורים מצוין, שמתעלה מעל ספרים רבים בסביבתו, באתר הארץ, 28 בינואר 2021
    אלברט סויסה, "העילוי" נטש את הפוליטיקה והסוציולוגיה למען פולקלור, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021
  10. ^ "עיתון תל אביב" ו"עיתון ירושלים", "סגל, האח הגדול", מאת משה סויסה, 15.7.1994 (בשער ובעמודים 14-18)
  11. ^ מעריב, סופשבוע, "בוגרי כדורי", 17.2.95. שער ועמודים 28-36
  12. ^ מעריב, סופשבוע, "האסון של נירית, הנס של טלי". מאת חן קטס ומשה סויסה. 21 במרץ 1997. עמודים 18-22.
  13. ^ לדוגמה, ידיעות אחרונות, "כשהתינוקת צורחת אני גונב בשבילה מטרנה", 25 בדצמבר 1997 עמוד 1.וידיעות אחרונות, "כשהאם המובטלת זקוקה לכסף נותנים לה ילדיה דמי כיס", 1 בינואר 1998, עמוד 6.
  14. ^ ידיעות אחרונות, ״מלחמה לא קדושה״, 6.1.1998, שער 24 שעות ועמודים 2-3.
  15. ^ אירועי תקשורת, באתר העין השביעית, 1 במאי 1998
  16. ^ 'שמים זרים'- ספר חדש מפרי עטו של הסופר משה סויסה, באתר שמשנט, ‏29 באוקטובר 2024
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39892217משה סויסה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משה_סויסה&oldid=2723056"