ישראל סגל (עיתונאי)
 |
ישראל סגל (26 במאי 1944 – 27 בספטמבר 2007) היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה וסופר ישראלי.
ביוגרפיה
ישראל סגל נולד לאשר מרדכי ולפנינה סגל, במשפחה דתית מודרנית, בשכונת שערי חסד שבירושלים, ולמד בילדותו בבית הספר "חורב". בעקבות אחיו הבכור, הרב דן סגל, הגיע אף הוא לישיבות חרדיות, בהן ישיבת היישוב החדש בתל אביב וישיבת פוניבז' בבני ברק. בגיל 20 יצא בשאלה והפך לחילוני. בעקבות זאת נודה בחברה החרדית, ובינו לבין אחיו שררה יריבות חריפה. בספריו מתאר ישראל סגל את מאמצי אחיו להרחיקו מהמשפחה. כשנפטר אביהם, הביא אחיו לגירושו מהלוויה.
קריירה עיתונאית
בתחילת דרכו כעיתונאי, עבד סגל בכתבי העת "העולם הזה" ו"בול". בשנים 1971–1973 שימש ככתב בתוכנית "ענייני היום" של קול ישראל. בשנת 1974 הצטרף לטלוויזיה הישראלית, תחילה ככתב לענייני בריאות, ולאחר מכן כעורך וכמגיש בנושאי חדשות. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרש והצטרף ככתב מדיני לשבועון "כותרת ראשית". בשנים 1985–1988 שימש כשליח "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית באירופה. בהמשך, היה בין מנחי תוכניות האקטואליה "ערב חדש" ו"מוסף המוספים" בטלוויזיה הלימודית. בעת "פרשת אלבין", פורסם כי סגל וניסים משעל קיבלו מאלבין מניות בשווי 40,000 דולר, היועץ המשפטי יוסף חריש קבע כי אין במעשיהם משום עבירה פלילית;[1] ב-1998 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "משעל חם" שהגיש משעל בערוץ 2. ישראל סגל ערך תוכניות חדשותיות ויומני חדשות בקול ישראל. כמו כן ערך בשנות ה-90, עד עזיבתו לערוץ 2, את "יומן" בערוץ 1.
כסופר
סגל כתב מספר ספרים המבוססים על אירועים בחייו, תוך שילוב תיאורים ספרותיים. בספריו מתוארים מאבקים פנימיים וקשיים עצומים בתהליך יציאתו בשאלה. דוגמה בולטת לכך היא ספרו "וכי נחש ממית?", שראה אור בשנת 2004 והיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לקבלת פרס ספיר לשנת 2005.
אחרית ימיו
ב-8 במרץ 2007, לקה בלבו במהלך נהיגה, והתנגש עם רכבו במעקה הבטיחות בנתיבי איילון[2]. בשל התאונה אושפז לתקופה של חודש. סגל נכנס לתרדמת במשך מספר חודשים עד להתעוררותו. הוא העלה על הכתב את תחושותיו ואת המראות שראה לאחר שהיה במצב של מוות קליני, כולל תיאור חווית מפגש עם אביו המנוח. הוא התאושש וחזר לביתו. כחצי שנה לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, נפטר לאחר שבוע של אשפוז בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בעקבות שטף דם במוחו. הותיר אחריו אשה ושני ילדים[3].
משפחתו החרדית, בראשות אחיו הרב דן סגל, החרימה את הלוויתו ואף לא ישבה שבעה בהוראת הפוסק החרדי רבי יוסף שלום אלישיב[4]. בחצר הרב אלישיב הכחישו שבכלל נשאלו אם יש לשבת שבעה עליו[5]
ספריו
- לעוף כמו צפור – לילדים, צייר דוד מוסקוביץ, גבעתיים: מסדה, 1989.
- נעילה – בעריכת צרויה שלו, ירושלים: כתר, 1990 . מסת"ב 9650700307
- אחד משנינו – ירושלים: כתר, 1995. מסת"ב 978-965-07-0504-6
- וכי נחש ממית? – ירושלים: כתר, 2004. מסת"ב 9650712925
- זוגות בודדים – כתר, 2008.
- .
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של ישראל סגל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ישראל סגל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- ישראל סגל, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- ישראל סגל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- ישראל סגל, הפרק הראשון של הספר "וכי נחש ממית?", באתר ynet, 30 באוגוסט 2008
- ישראל סגל, "המוות הוא תמיד בגוף ראשון", באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
- אמנון אברמוביץ', נותר חרד, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
- אדם שוב מספיד את ישראל סגל, באתר דה מרקר, 28 בספטמבר 2007
- שבתאי קור, "לפני שאתפרק לרסיסים", באתר nrg, 28 בספטמבר 2007
- שמעון אדף, "מותר לא ללכת בעדנה", באתר nrg, 27 בספטמבר 2007
- שלומי אלדר, העיתונאי והסופר ישראל סגל הלך לעולמו בגיל 63, באתר של "רשת 13", 28 בספטמבר 2007 (במקור, מאתר "nana10")
על ספריו
- גילי איזיקוביץ, עכבר העיר אונליין, חייו והחמצותיו של יואל ברנשטיין, באתר הארץ, 04 בספטמבר 2008
- ליאת אלקיים, לחלום את החיים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008
הערות שוליים
- ^ אילנה באום, עדיין לא ברור אם ובמה יואשמו נסים משעל וישראל סגל, "מעריב", 13 בדצמבר 1987.
- ^ קרן נתנזון, העיתונאי ישראל סגל לקה בליבו בעת נהיגה, באתר ynet, 9 במרץ 2007
- ^ מירב קריסטל וקרן נתנזון, ישראל סגל הלך לעולמו, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
- ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007
- ^ יואב יצחק, בחצר הרב אלישיב מכחישים שנשאלו אם יש לשבת שבעה על סגל