ישראל סגל (עיתונאי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל סגל
ישראל סגל תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ישראל סגל (26 במאי 194427 בספטמבר 2007) היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה וסופר ישראלי.

ביוגרפיה

ישראל סגל נולד למשפחה דתית מודרנית בשכונת שערי חסד בירושלים ולמד בילדותו בבית הספר "חורב". בעקבות אחיו הבכור, הרב דן סגל, הגיע אף הוא לישיבות חרדיות, בהן ישיבת היישוב החדש בתל אביב וישיבת פוניבז' בבני ברק. בגיל 20 יצא בשאלה והפך לחילוני. בעקבות זאת נודה בחברה החרדית, ובינו לבין אחיו שררה יריבות חריפה. בספריו מתאר ישראל סגל את מאמצי אחיו להרחיקו מהמשפחה. כשנפטר אביהם, הביא אחיו לגירושו מהלוויה.

קריירה עיתונאית

בתחילת דרכו כעיתונאי, עבד סגל בכתבי העת "העולם הזה" ו"בול". בשנים 19711973 שימש ככתב בתוכנית "ענייני היום" של קול ישראל. בשנת 1974 הצטרף לטלוויזיה הישראלית, תחילה ככתב לענייני בריאות, ולאחר מכן כעורך וכמגיש בנושאי חדשות. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרש והצטרף ככתב מדיני לשבועון "כותרת ראשית". בשנים 19851988 שימש כשליח "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית באירופה. בהמשך, היה בין מנחי תוכניות האקטואליה "ערב חדש" ו"מוסף המוספים" בטלוויזיה הלימודית. בעת "פרשת אלבין", פורסם כי סגל וניסים משעל קיבלו מאלבין מניות בשווי 40,000 דולר, היועץ המשפטי יוסף חריש קבע כי אין במעשיהם משום עבירה פלילית;[1] ב-1998 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "משעל חם" שהגיש משעל בערוץ 2. ישראל סגל ערך תוכניות חדשותיות ויומני חדשות בקול ישראל. כמו כן ערך בשנות ה-90, עד עזיבתו לערוץ 2, את "יומן" בערוץ 1.

כסופר

סגל כתב מספר ספרים המבוססים על אירועים בחייו, תוך שילוב תיאורים ספרותיים. בספריו מתוארים מאבקים פנימיים וקשיים עצומים בתהליך יציאתו בשאלה. דוגמה בולטת לכך היא ספרו "וכי נחש ממית?", שראה אור בשנת 2004 והיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לקבלת פרס ספיר לשנת 2005.

אחרית ימיו

ב-8 במרץ 2007, לקה בלבו במהלך נהיגה, והתנגש עם רכבו במעקה הבטיחות בנתיבי איילון[2]. בשל התאונה אושפז לתקופה של חודש. סגל נכנס לתרדמת במשך מספר חודשים עד להתעוררותו. הוא העלה על הכתב את תחושותיו ואת המראות שראה לאחר שהיה במצב של מוות קליני, כולל תיאור חווית מפגש עם אביו המנוח. הוא התאושש וחזר לביתו. כחצי שנה לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, נפטר לאחר שבוע של אשפוז בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בעקבות שטף דם במוחו. הותיר אחריו אשה ושני ילדים[3].

משפחתו החרדית, בראשות אחיו הרב דן סגל, החרימה את הלוויתו ואף לא ישבה שבעה בהוראת הפוסק החרדי הרב יוסף שלום אלישיב[4]. בחצר הרב אלישיב הכחישו שבכלל נשאלו אם יש לשבת שבעה עליו[5]

ספריו

  • לעוף כמו צפור – לילדים, צייר דוד מוסקוביץ, גבעתיים: מסדה, 1989.
  • נעילה – בעריכת צרויה שלו, ירושלים: כתר, 1990 . מסת"ב 9650700307
  • אחד משנינו – ירושלים: כתר, 1995. מסת"ב 978-965-07-0504-6
  • וכי נחש ממית? – ירושלים: כתר, 2004. מסת"ב 9650712925
  • זוגות בודדים – כתר, 2008.
  • .

קישורים חיצוניים

על ספריו

הערות שוליים

  1. ^ אילנה באום, עדיין לא ברור אם ובמה יואשמו נסים משעל וישראל סגל, "מעריב", 13 בדצמבר 1987.
  2. ^ קרן נתנזון, העיתונאי ישראל סגל לקה בליבו בעת נהיגה, באתר ynet, 9 במרץ 2007
  3. ^ מירב קריסטל וקרן נתנזון, ישראל סגל הלך לעולמו, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
  4. ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007
  5. ^ יואב יצחק, בחצר הרב אלישיב מכחישים שנשאלו אם יש לשבת שבעה על סגל