מרדכי אבי-שאול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי אבי-שאול
מרדכי אבי-שאול
לידה 25 באוגוסט 1898
פטירה 18 בפברואר 1988 (בגיל 89)

מרדכי אבי-שאול (מַנְדֶל) (25 באוגוסט 1898, ה'תרנ"ח, סולנוק, הונגריה – 18 בפברואר 1988, ה'תשמ"ח, ישראל) היה משורר, סופר, מבקר ומתרגם עברי, חתן פרס טשרניחובסקי לשנת ה'תשי"ז.

קורות חייו

אבי-שאול נולד בשם מרדכי מַנְדֶל לאסתר ושאול מנדל ב-1898 בסולנוק שבהונגריה. הוא למד בישיבה ובבית המדרש לרבנים בשארושפטק (Sárospatak, היום במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון הונגריה) ובבית המדרש למורים בבודפשט, ועסק בהוראה. ב-1921 עלה לארץ ישראל, והמשיך בהוראה עד 1948. בין השנים 1922 ל-1925 כתב ב"דואר היום", ופרסם בו שירים, סיפורים, פיליטונים, מאמרי-ביקורת[1], תרגומים[2] ופובליציסטיקה[3][4].

למד במכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית בירושלים. היה מפעילי "ברית שלום", וב-1926, בעת פירוק המשטרה המעולה, פרסם יחד עם אישים מקרב "ברית שלום" והרב ישעיה שפירא גילוי דעת נגד הקמת גדוד עברי נפרד, אותו ראו כצעד שירחיק בין שני העמים היושבים בארץ ויסיים את שיתוף הפעולה ביניהם בשירות הציבורי המשותף במשטרה, והדגישו כי ההתחמשות הנפרדת של הגדוד העברי לא רק שלא תעניק ביטחון, אלא בעצמה תיצור חוסר ביטחון ומלחמה, וכי הביטחון יושג לא על ידי ההתחמשות, אלא על ידי חיזוק יחסי הידידות והצדק בין העמים[5].

ב-1935 נמנה עם מקימי "הליגה למען זכויות האדם והאזרח". בהמשך השנה, כאשר שניים מבכירי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה נאסרו על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ונמנעו מהם זכויותיהם המיוחדות כאסירים פוליטיים, אסירים חברי המפלגה פתחו בשביתת רעב. אבי-שאול וחבריו יזמו עצומת מחאה שנשלחה לנציב העליון ארתור ווקופ, בה דרשו את השבת הזכויות המיוחדות של האסירים הפוליטיים, ועליה חתמו אישים בולטים בהם אליעזר שטיינמן, גרשון אגרון, אנדה פינקרפלד, מרגוט קלאוזנר, זאב רכטר, אלכסנדר פן, חנה רובינא ואהרן מסקין. המחאה הפוליטית הנרחבת הובילה לריכוך בעמדת השלטונות ולפרסום הוראה של הנציב העליון המתירה לשופטים להעניק "יחס מיוחד" לאסירים, ולאחר 19 ימים נסתיימה שביתת הרעב.[6][7]

ב-1942 היה ממייסדי "ליגה V" לתמיכה בברית המועצות במלחמתה בנאצים בימי מלחמת העולם השנייה.[8], ולאחר דעיכתה, לחבר ב"ליגה לקשרי ידידות ישראל-ברית המועצות". ב-1950, "עצומת סטוקהולם", שיזם הפיזיקאי הצרפתי פרדריק ז'וליו-קירי ו"המועצה העולמית לשלום", אשר קראה לביטול מוחלט של הנשק הגרעיני בעולם, נחתמה על ידי כ-273 מיליון בני אדם, ביניהם בישראל. החותמים בישראל, בהם אבי-שאול, הקימו בעקבות העצומה את "הוועד הארצי למען השלום בישראל".[9]

ב-1951 הוצב אבי-שאול במקום ה-16 ברשימת מק"י לבחירות לכנסת השנייה, ולא נבחר.[10] באותה שנה היה פעיל בתמיכה בשביתת הימאים,[11]. ב-1952 היה פעיל בהתנגדות למשא ומתן של ישראל עם גרמניה המערבית לגבי קבלת פיצויים על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה (הסכם השילומים),[12] ולחוק האזרחות, מתוך התנגדות לדרישה מתושביה הערבים של הארץ להוכיח כי היו נתיני המנדט לפני קום המדינה, כי שהו בה ברציפות מהקמתה עד תאריך תחולת החוק, וכי היו רשומים במרשם התושבים, כדי לקבל אזרחות ישראלית.[13] בנוסף, סביב משפטי פראג, היה פעיל ב"ליגה לקשרי ידידות ישראל-צ'כוסלובקיה".

בשלהי 1953, בעקבות הפיגוע ביהוד ופעולת קיביה, וביוזמת הליגה לזכויות האדם והאזרח, חתם, לצד אישים יהודים וערבים נוספים, על עצומה כנגד מעשי הרצח ההדדיים של אזרחים חפים מפשע, ובעד העמדתם לדין של הרוצחים בשני הצדדים.[14]

בהמשך היה פעיל "הליגה לידידות יהודית-ערבית".

ספרו הראשון היה ספר שירים אשר נכתב בהונגרית (1920). על תרגומו ממבחר הרומאנים של תומאס מאן זכה בפרס טשרניחובסקי לשנת ה'תשי"ז.

היה נשוי ללאה ידידיה[15], ואב לבן ושתי בנות.

נפטר ב-18 בפברואר 1988.

ארכיון

ארכיון מרדכי אבי-שאול נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

ספריו

  • "המחרזת" : מחזה מחיי ירושלים בארבע מערכות ; "בין עיים" : מחזה מעולם החלוצים בשתי מערכות (ירושלים-תל אביב : אחיעבר, תרפ"ח)
  • "באזקים" : שירי מרדכי אבי-שאול (תל אביב : כתובים, תרצ"ב)
  • "יוגורנת" : שירים (תל אביב : מ' אבי-שאול, 1945)
  • "מפקד עברי בספרד הלוחמת: מרדכי מילמן" (תל אביב : מ' אבי-שאול, 1945)
  • "לא יוגי ולא קומיסר : אלא מסית למלחמה" (תל אביב : הוצאת המחבר, 1946) - ביקורת על "היוגי והקומיסר" של ארתור קסטלר
  • "30 שאלות ותשובות : מדוע שפטו למות את הזוג רוזנברג באמריקה? מדוע חייב כל אדם ישר לתבוע את ביטול פסק-הדין?" (תל אביב, 1952)
  • "מרקס בתחום האמנות" (תל אביב, 1953)
  • "גילוגלים שווייצריים" (ירושלים : אוגדן, 1963)
  • "המלך קאראקאש ושאר אירועי חולין" (תל אביב : מחר, 1965)
  • "בלדה על השלום : מכתביו של חייל אמריקאי מוייטנאם אל עיר הנפלם רדווד אשר בקליפורניה" (תל אביב : דפוס מל"ן, 1966)
  • "קברים לי" : סיפור (תל אביב : מחר, 1968)
  • "צ'ילה" : שירים (תל אביב : מחר, 1974)
  • "הקץ לעבדות הקולוניאלית" (תל אביב : הליגה לזכויות האדם והאזרח, 1976)
  • "שירי קצר רוח" : מבחר (רמת גן : ספריית פרוזה, 1982)

עריכה

  • "הנלך לאבדון? : ניתוח הבארבאריזם של המאה העשרים" / הרשל מאיר (תל אביב : חיפ"לפק, 1952)
  • "זהירות אטום!" (תל אביב : הוועד הארצי למען השלום בישראל, 1956)

תרגום

תומאס מאן

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מרדכי אבי שאול, חזון האדם, דואר היום, 28 במרץ 1924
  2. ^ הרב ד"ר עמנואל לוו, על דאבדין א משתכחין, דואר היום, 18 בספטמבר 1923
  3. ^ מחיי א. מרמורק בטרנסילוניה, דואר היום, 9 במאי 1924
  4. ^ שיחה עם ד"ר ח. ויסבורג, דואר היום, 19 באוקטובר 1923
  5. ^ גלוי דעת, דואר היום, 11 באפריל 1926
  6. ^ יום שלושה-עשר לשביתת הרעב, דבר, 29 ביולי 1935; שביתת הרעב, דבר, 29 ביולי 1935.
  7. ^ תמר גוז'נסקי, כח הרצון מול התעמרות השלטון, 80 שנה לשביתת הרעב הגדולה של האסירים הקומוניסטים בפלשתינה.
  8. ^ בחזית האנטיפשיסטית, קול העם, 1 בינואר 1942; דברי שמצה על חכמי התלמוד, המשקיף, 26 באפריל 1942; ריאורגינזציה של הליגה למען ססס"ר, דבר, 26 ביולי 1942.
  9. ^ האיומים בפצצה האטומית נגד קוריאה שכנעו רבים לחתום על העצומה, קול העם, 12 ביולי 1950; האיומים בפצצה האטומית, קול העם, 12 ביולי 1950.
  10. ^ מועמדי רשימת המפלגה קומוניסטית הישראלית ובלתי מפלגתיים לכנסת השניה, קול העם, 25 ביוני 1951.
  11. ^ תרומות לעזרת הימאים באמצעות "קול-העם", קול העם, 2 בדצמבר 1951; מחאת הליגה לזכויות האדם, קול העם, 12 בדצמבר 1952; שביתת הימאים שימשה אות אזעקה למצפון הפרוליטרי של עמלי ישראל, קול העם, 23 בדצמבר 1951; שביתת הימאים שימשה אות אזעקה, קול העם, 23 בדצמבר 1951.
  12. ^ ישיבת אנשי תרבות ויצירה נגד המו"מ הבוגדני, קול העם, 7 בינואר 1952; נמנע הקלון, נסכל סכנת האבדון, קול העם, 8 בינואר 1952; משלחות של פרטיזנים, א.נ.ד. וסטודנטים הגישו לכנסת מחאותיהם נגד המו"מ המחפיר, קול העם, 9 בינואר 1952; המאבק נגד המו"מ עם ממשיכי דרכם של הנאצים יוסיף להתנהל עד לביטול מדיניות המעל, קול העם, 3 בפברואר 1952; המאבק נגד המעל נמשך, קול העם, 3 בפברואר 1952; המונים בתל-אביב וחיפה מוחים נגד המשא ומתן המחפיר, קול העם, 23 במרץ 1952; נאום מ. אבי-שאול, קול העם, 23 במרץ 1952; עצרת מחאה של תומכי מפ"ם-מק"י, חרות, 23 במרץ 1952.
  13. ^ מתארגן המאבק נגד הסעיפים הגזעניים של חוק האזרחות, בעד שוויון זכויות מלא לאוכלוסיה הערבית, קול העם, 8 באפריל 1952; אספת הליגה לזכויות האדם מוקיעה מדיניות ההפליה הגזעית, קול העם, 30 ביוני 1952.
  14. ^ קול-קורא של אישים יהודים וערבים נגד מעשי הרצח ההדדיים, בעד השלום, קול העם, 4 בדצמבר 1953.
  15. ^ מברקים ומכתבי תנחומים, דואר היום, 20 בדצמבר 1922
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27913450מרדכי אבי-שאול

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מרדכי_אבי-שאול&oldid=2597970"