רבי גדליה חיון
רבי גדליה חיון(תמ"ג-תק"י) היה מקובל, שד"ר, מייסד ישיבת המקובלים בית אל בירושלים ומחשובי חכמיה במחצית הראשונה של המאה ה-18.
קורות חייו
נולד בטורקיה בעיר קושטא בשנת תמ"ג, שם היה תלמידו של רבי רבי חיים אלפאנדרי השני, וכן הכיר שם את רבי יהודה רוזאניס מחבר משנה למלך על הרמב"ם[1].
הרב החיד"א שהיה סמוך לזמנו ולמד בישיבתו מתאר אותו בהערצה גדולה ומכנה אותו בתואר "קדוש" תואר השמור ליחידי סגולה שחיו חיי קדושה ופרישות כמו כן תיאר אותו כ"בעל מופת".
בגיל ארבעים עלה לירושלים. בשנת ה'תצ"ג (1733) פנו אליו במיוחד אנשי היישוב היהודי בחברון שהיה במצב קשה ביותר, בבקשה לצאת מטעמם כשד"ר לטורקיה. בקושטא הבירה פעל מוסד כלל יהודי בשם "ועד פקידי קושטא" שהוקם במטרה לרכז את הסיוע ליישוב היהודי שבירושלים, אנשי חברון ביקשו מרבי גדליה להשפיע עליהם לפעול גם למען יהודי חברון, ואכן הצליח רבי גדליה במשימתו זו ובזכותו הוקם בקושטא "ועד פקידי חברון" שתפקידו היה לסייע במיוחד בהסדרת תשלום חובותיהם של יהודי חברון לשליטים מטעם האימפריה העות'מאנית שהרבו לרדות ולהתעמר בהם[2].
רבי גדליה מצוין לשבח על שסירב לקבל עבור שליחותו זו כל שכר שהוא, למרות השכר הרב שהיה מקובל לתת לשליחים שהסכימו לצאת למסעות מסוג שכזה.
בשובו משליחותו בשנת ה'תצ"ז (1737) ייסד בירושלים ועמד בראשה של ישיבת מקובלים שנקראה בשם "מדרש חסידים" ואחר כך בשם ישיבת המקובלים בית אל, כנראה בזכות כספים שהצליח לאסוף למטרה זו בשעה שעבר בקהילות טורקיה. הישיבה נוסדה מראשיתה כמקום ללימוד תורת הסוד, למובחרים שבאנשי ירושלים, ובמהרה נודע שמעה בקהילות יהודיות בכל רחבי העולם. עם השנים הגיעו רבים מהגולה במיוחד כדי ללמוד בה, למשל רבי גרשון מקיטוב, גיסו ותלמידו של הבעל שם טוב.
אף על פי שחכמי ירושלים אסרו על כל גורם פרטי, מוסד או קהילה, מבין העדות שבעיר באותם ימים לשלוח בעצמם שד"רים, קיבל מוסד זה אישור לשלוח מטעמו שד"רים לקהילות ישראל שבגולה ולהקים בהן קופות למען הישיבה. הישיבה קיימת עד היום בעיר העתיקה בירושלים.
בשנת ה'תצ"ט (1739) נתן הרב חיון הסכמה לספר "אדמת קודש" שכתב רבי ניסים חיים משה מזרחי, בשנת ה'תק"ז (1747) נתן הסכמה לספר "פרי האדמה" שכתב רבי מיוחס ב"ר שמואל וכן נתן הסכמה לספר "ראשון לציון" שכתב רבי חיים בן עטר.
בשנת ה'תק"ט (1749) חתם על תקנות שונות בירושלים. ביניהם שלא יגור בירושלים רווק שגילו עולה על עשרים שנה, כדי לעצור את תופעת הרווקות שהיתה אז[3].
בשנת ה'תק"י (1750), על פי בקשתו, מונה לראשות הישיבה תלמידו המקובל רבי שלום שרעבי שעלה מתימן ויתכן שאף נשא את בתו חנה, בהמשך אף נכדו הרב חזקיהו יצחק שרעבי ונינו רבי רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי כיהנו בראשות הישיבה.
רבי גדליה חיון נפטר בשנת ה'תקי"א (1751) ונקבר בהר הזיתים בירושלים.
קישורים חיצוניים
- גליון עלים לתרופה, מכון אור הצפון, גליון תשכ"ב (פרשת דברים, תש"ע, שנה ט"ו), באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ראו חיד"א, שיורי ברכה, חושן משפט, סימן י, באתר היברובוקס.
- ^ ראו מכתב ההמלצה מפקידי קושטא, אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשיא, עמ' 497, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראו חיים אברהם גגין, ספר התקנות, באתר היברובוקס.
| ראשי ישיבת המקובלים בית אל | |||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| תקופת חייו של רבי גדליה חיון על ציר הזמן |
|---|
 |