מנהיגים ותארים באסלאם

מנהיגים דתיים באסלאם שירתו את המאמינים במסגד ובשלטון (בייחוד במערכת המשפט), חלקם עסקו בפרשנות לקוראן ולחדית' וזכו למקום כבוד בקהילתם. בעת המודרנית, במדינות חילוניות מוסלמיות דוגמת טורקיה ואינדונזיה ובמדינות לא-מוסלמיות, תפקידם של המנהיגים הדתיים הוא לא רשמי במרבית המקרים.

בתוארי כבוד דתיים נהוג לכנות את צאצאיו של ה"נביא" מוחמד (דרך בתו פאטִמה ובניה חסן וחוסיין).

תפקידים

ח'ליפה

ח'ליפה (خليفة, פירושו "מחליף") היה מנהיג האומה האסלאמית לאחר מותו של ה"נביא" מוחמד. הח'ליפה כונה גם "אמיר המאמינים" (أمير المؤمنين). מחזיק תפקיד הח'ליפה מחזיק בשליטה מדינית ודתית על כל המוסלמים, אולם הוא אינו נחשב כיורש למוחמד ביכולות "נבואיות". מאז פירוק האימפריה העות'מאנית נפסקה שרשרת הח'ליפים.

אימאם

אימאם (إمام, תעתיק מדויק: אִמַאם, פירוש: מנהיג). באסלאם הסוני מכונים כאימאם מנהיגי התפילה ודרשנים במסגד וראשי אסכולות הלכתיות. בשיעה שימשו האימאמים כמנהיגי הקהילה לאחר מותו של מוחמד.

סולטאן

סולטאן (سلطان, תעתיק מדויק: סלטאן, שפירושו "שליט") הוא תואר שלקחו לעצמם מספר מנהיגים מוסלמים, שנהנו מעצמאות שלטונית אך באופן רשמי היו כפופים לח'ליף. התואר שימש גם כדי לתאר מושלי מחוזות בעלי עוצמה.

מוג'תהד

מוג'תהד (مُجتهِد) הוא אדם שביכולתו לפסוק בשאלות חוקיות, בהתבסס על פרשנותו של הקוראן והחדית'. תפקיד זה מילא בעבר המופתי, אולם כיום, כאשר השריעה אינה חוק המדינה באזורים מוסלמיים רבים, ממלאים תפקיד זה מלומדים הפוסקים בשאלות ירושה, גירושין ועוד.

מואזין

מואזין (مؤذن, תעתיק מדויק: מֻאָדִ'ן) המבצע את הקריאה לתפילה (אד'אן, أَذَان) ממינרט המסגד חמש פעמים ביום. ברוב המסגדים המודרניים, החליפו מגברים את המואזין.

קאדי

קאדי (قَاضِي (قَاضٍ), תעתיק מדויק: קאצ'י) הוא שופט מוסלמי הפוסק לפי חוקי השריעה, מקבץ החוקים הדתיים של האסלאם. ברוב החברות המוסלמיות הקאדי מוסמך לדון בעברות על מצוות האסלאם, במשפט פלילי ובדיני ממון, אולם למעשה הוא דן בעיקר בענייני הקדש ודיני אישות. אנשים המתמנים לקאדים מתחייבים לפסוק לפי ספרי החוקים של האסכולה המשפטית אליה הם משתייכים (האסכולה החניפית, האסכולה החנבלית וכדומה).

מופתי

מופתי (مفتى, תעתיק מדויק: מֻפְתי) הוא מלומד המסוגל לפרש ולפסוק בחוק האסלאמי (שריעה) ולפרסם פתווה. בעבר, כשבמרבית המדינות המוסלמיות חוק השריעה היה חוק המדינה, יכל המופתי לבטל פסקי דין של בתי דין פליליים.

פקיה

פקיה (فقيه) הוא מומחה במשפט מוסלמי (פיקה) המסוגל להתבסס על מקורות הסמכות השונים (הקוראן, החדית', הסונה, טובת הקהילה) כדי לפרש את השריעה, ולשנות את יישומה בהתאם לנסיבות החברתיות.

תארים

אייתוללה

אייתוללה (آية الله, תעתיק מדויק: איתאללה, פירוש: אות/מופת האל) הוא תואר כבוד המוענק לחכמי דת שיעיים. הנושאים תואר זה מומחים במדעים אסלאמיים דוגמת משפט, פילוסופיה, מיסטיות ובדרך כלל מלמדים במדרסות. אייתוללות יכולים להגיע גם לדרגת אייתוללה עט'מא (אייתוללה עליון), אייתוללות בדרגה זו מכונים גם מרג'ע תקליד (مرجع تقليد, שפירושו: מקור לחיקוי).

חוג'ת אל-אסלאם

חוג'ת אל-אסלאם (حجة الإسلام, תעתיק מדויק: חג'ת אלאסלאם, שפירושו "סמכות באסלאם") הוא תואר לחכמי דת שיעים הפחותים בדרגתם מאיתוללות. חג'ת אל-אסלאם צריך לסיים את לימודיו בני מספר השנים בחאוזה (מדרסה שיעית) ולהיות מומחה במשפט אסלאמי, בקוראן ובחדית'.

מולא

מולא (مولى, תעתיק מדויק: מולא) הוא חכם דת שיעי שלמד את הקוראן והחדית' וחוק אסלאמי (פיקה) ומומחה בתחום הדת. מולות מנהלים תפילות במסגדים, מבצעים טקסים שונים, נושאים דרשות ומלמדים במדרסות.

מוולאנא

מוולָנא (مولانا, תעתיק מדויק: מַוֻלָנא, פירוש:אדוננו) הוא תואר המוענק למנהיגים סופיים. בדומה למולות, הם לומדים את הקוראן והחדית'.

תוארי כבוד

סייד

סייד (سَيِّد, תעתיק מדויק סַיִּד) הינו תואר כבוד הניתן לזכרים שמקובל כי הם צאצאי ה"נביא" המוסלמי מוחמד מנכדיו, חסן וחוסיין, בני ביתו פאטמה זהרה וחתנו עלי אבן אבו טאלב, שהיה גם בן-דודו. לצאצאיות נקבות יש כינויים אחרים (סיידה וכיוצא בזה). במידה ומוצאו של אדם ממוחמד מגיע דרך אימו אך לא אביו, אין הוא זכאי לתואר סייד, אם כי יש לו עדיין "ייחוס".

שריף

שריף (شريف) הוא תואר שהוענק בעבר בחברות ערביות מסורתיות לאדם שהיה אחראי על הגנת השבט ונכסיו. הסונים משתמשים בשם זה כיום כדי לתאר את צאצאיו של חסן אבן עלי (נכדו של מוחמד), אולם לאחרונה גבר השימוש במילה סייד כדי לתאר את צאצאיהם של חסן וחוסיין אבן עלי.

ולי

ולי (وَلِيّ) פירושו מגן או משגיח. בסופיות ולי או ולי א-ללה, הוא כינוי שפירושו "חברו של א-ללה", חברים בקבוצה סופית המכונים בשם זה נחשבים לקרובים לאלוקים. בשיעה המשמעות היא דומה, כלומר חברו של הקל, אולם רק האימאם השיעי הראשון עלי אבן אבו טאלב (אחיינו של ה"נביא" מוחמד) ואשתו פאטמה בת ה"נביא" מוחמד מכונים בתואר כבוד זה.

אמיר

אמיר (أمير) הוא תואר כבוד או אצולה הנמצא בשימוש במדינות אסלאמיות במזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה הקטנה והמדינות התורכמניות. משמעות המילה, מהשורש הערבי א.מ.ר. היא "מפקד", ושימשה במקור לציון מנהיג או מפקד של קבוצת אנשים. עם הזמן הפך השימוש בתואר לציון שליטים ומושלים, בדרך כלל של מדינות קטנות. במשמעותו בעולם הערבי המודרני תואר זה מציין "נסיך".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנהיגים ותארים באסלאם בוויקישיתוף