א-ללה
אַללַּהּ (בערבית: ٱللَّٰه; להאזנה (מידע • עזרה)) הוא שמו של הא-ל בדת האסלאם.
בקוראן ובמסורת המוסלמית, אללה מזוהה עם אלוקי ישראל ועם הא-ל בנצרות, אם כי תפיסת השילוש ה"קדוש" אינה מקובלת באסלאם.
מקור השם
השם אללה נגזר מן המילה הערבית, אִלָהּ, إِلـٰه, שפירושה אֵל. צירוף תווית היידוע בערבית, "אַל", יצר את הצורה الله, כלומר, הא-ל. קיימת גם הצורה אַללָּהֻםַּ (أَللّٰهُمَّ) וקיצורה לָאהֻםַּ (لَاهُمَّ) שמשמשת כפנייה אל הא-ל, מקבילה לצירוף "יא אללה" (يا ٱللّٰه), ומשערים כי הושאלה לערבית מן השפה העברית או מן הארמית. עדויות לשימוש בשם אללה ניתן למצוא בכנסיות קדומות עוד מהמאה הרביעית באזור המזרח התיכון ובמיוחד מידבא, שעשו שימוש במשפט "בשם אללה אלרחמן אלרחים"[1] זמן רב לפני קום האסלאם.
כינויים מקובלים לאל בערבית הם א-רַּבּ (الرّبّ), שפירושו "הריבון", והכינוי "א-רחמאן" (الرّحمـٰن), שפירושו "הרחמן".
גם לפני קבלת האסלאם האמינו תושבי מכה באליל ששמו "אללה" (שמו של אבי מוחמד הוא עבדאללה בן עבד אל-מטלב), והוא נחשב לאליל הראשי בפנתאון האלילים של מכה, אליל הירח. היו לו שלוש בנות: אַללַּאת, עֻזַּא ומַנַאת. שְלוש האלילות מוזכרות בקוראן בסורת א-נג'ם, "הכוכב", "اللاَّتَ وَالْعُزَّى وَمَنَاةَ",[2] החל מפסוקים 19–20.
שמותיו של אללה
המסורת המוסלמית קובעת תשעים ותשעה שמות לאללה, ומתוך שמות אלה נגזרו תארים רבים. כלי עזר לספירת השמות הוא המסבחה ("משבחת"). זאת מחרוזת בעלת שלוש צורות, אחת בעלת 33 חרוזים, אחת בעלת 66 חרוזים ואחת בעלת 99 חרוזים. כלל שמותיו של אללה נקראים "אסמאא אללה אלחסנא" (اسماء الله الحسنى, בהגייה רצופה: אַסמַ֫אאֻ-(אל)לַּ֫הִ-(א)לְחֻ֫סְנַא) שפירושו "שמות אללה הטובים ביותר" או "היפים ביותר". במלזיה הולחנו 99 השמות למעין פזמון.[3] עיתונאי איראני בשם אמיר טאהירי הזכיר את המספר 999 בספרו "רוח-אללה חומייני והמהפכה האסלאמית"[4] אך השמות אינם מפורטים בספר.
על פי האסלאם, כל שמותיו של אללה נחשבים לתכונות של אללה, חוץ מאשר שם אחד, שהוא "אללה", המצביע על מהות ולא על תכונה. מספרן של התכונות הללו – 99, וכל השמות הללו לקוחים מהקוראן או מהסונה.
אבו הוריירה אמר בשם מוחמד: "לאללה ישנם 99 שמות, מי שמכיר אותם ופועל על פיהם, ייכנס לגן עדן".[5]
99 השמות של אללה הם:
1. א-ללה (ٱللَّٰه;) – האחד אשר לו שייכת הסגידה, והוא היחיד שראוי לסגידה של כל הבריאה שלו. כל הבריאה מתמסרת, נכנעת, ומשתחווה לו, ואת כל הסגידה ראוי עשות רק לו.
2. א-רַּחְמַאן (ٱلرَّحْمَـٰن) – האחד שמכיל הכול ברחמים שלו. זה אשר עושה חסד, המלא בחמלה. זה שם שמציג את הרחמים הנרחבים אשר מכילים את כל הבריאה שלו. זה שם שמיוחד רק לו, ואסור לתת את השם הזה לאף אחד אחר.
3. א-רַּחִים (ٱلرَّحِيم) – הרחום. זה שמרחם על המאמינים וסולח להם בחיים האלה ובעולם הבא. הוא מדריך אותם אל עבודתו והוא ייתן להם כבוד בעולם הבא בגן העדן.
4. אל-עַפוּ (ٱلْعَفُوّ) – זה אשר סולח. זה אשר מסיר את החטאים ומעלים מהם עין. הוא לא מעניש את משרתיו אפילו כשזה מגיע להם.
5. אל-עַ'פוּּר (ٱلْغَفُور) – הסלחן. זה שמבטל את החטאים של משרתיו. הוא לא מעניש אותם על החטאים שלהם.
6. אל-עַ'פַّאר (ٱلْغَفَّار) – הסלחן מכל. שם אשר מציג את הסלחנות הגדולה ביותר של אללה כלפי המשרתים שלו אשר מבקשים את הסלחנות שלו.
7. א-רַּאוּף (ٱلرَّؤُوف) – החומל אשר מלא ברחמים. השם הזה מגיע מהמילה חמלה. זאת הרמה הגבוהה ביותר של הרחמים. הוא נותן החמלה שלו לכל הברואים בעולם הזה, ורק למאמינים בעולם הבא.
8. אל-חַלִים (ٱلْحَلِيم) – הארך אפיים, הפייסן, הסלחן. זה שלא ממהר להעניש את משרתיו אפילו שהוא מסוגל לעשות כך. הוא סולח להם על החטאים שלהם אם הם מבקשים את סליחתו.
9. א-תַּוַּאבּ (ٱلتَّوَّاب) – זה שמקבל את החוזרים בתשובה. זה הוא אשר מדריך את מי שהוא רוצה מבין המשרתים לו לחזור בתשובה, ואז גם מקבל את חזרתם בתשובה.
10. א-סתאר – הגונז. זה אשר גונז את החטאים של משרתיו ולא חושף אותם בפני הברואים שלו. הוא אוהב שהמשרתים שלו גונזים את השגיאות שלהם ואת השגיאות של האחרים. הוא גם אוהב שהם מתנהגים בצניעות.
11. אל-עַ'נִיּ (ٱلْغَنِيّ) – העשיר, העצמאי לחלוטין, זה אשר לא תלוי באף אחד ובשום דבר. הוא לא צריך אף אחד מהברואים שלו. זה מפני שהוא והתכונות שלו מושלמים. לעומת זאת, כל הבריאה שלו תלויה בו, בטובה שלו ובעזרה שלו.
12. אל-כַּרִים (ٱلْكَرِيم) – הנדיב, החנון, האצילי. הוא זה שנותן בשפע. הוא נותן למי שהוא רוצה ומה שהוא רוצה, ולא משנה אם הם ביקשו את זה או לא. הוא סולח לאנשים וגונז את השגיאות שלהם.
13. אל-אַכְּרַם (ٱلْأَكْرَم) – הנדיב מכל, החנון מכל, האצילי מכל. הוא נדיב באופן עצום. אין אף אחד אשר דומה לו בנדיבות שלו, וכל הדברים הטובים מגיעים ממנו. הוא מתגמל את המאמינים שלו בחסדו. הוא לא ממהר להעניש את אלה שסוטים מהדרך, והוא עורך איתם את החשבון בצדק.
14. אל-וַהַּאבּ (ٱلْوَهَّاب) – זה אשר מעניק ונותן בשפע ולא מבקש דבר בחזרה. הוא נותן ללא כל סיבה ומספק אפילו בלי שהוא התבקש לכך.
15. אל-גַ'וַאד (ٱلْجَوَاد) – זה אשר נותן בנדיבות, זה אשר מספק את הטוב. הוא נותן כל כך הרבה לברואים שלו מתוך הנדיבות שלו. המאמינים מקבלים את החלק הגדול יותר של חסדו ונדיבותו.
16. אל-וַדוּּד (ٱلْوَدُود) – האוהב. זה אשר אוהב את חבריו ומתקרב אליהם, על ידי כך שהוא סולח להם ונותן להם מחסדו. הוא מרוצה מהם, מקבל אותם, ומקבל את מעשיהם הטובים.
17. אל-מֻעְטִי (ٱلْمُعْطِي) – זה אשר נותן ומספק. זה אשר נותן מה שהוא רוצה מהאוצרות שלו למי שהוא רוצה. חבריו מקבלי את החלק הטוב ביותר של האוצרות. הוא זה שנתן לכל הבריאה את החלק שלה.
18. אל-וַאסִע (ٱلْوَاسِع) – העצום אשר מקיף הכול. הוא כל כך עצום בהתחשב בתכונות שלו כך שאף אחד לא יכול אפילו למנות את השבחים הראויים לו. הוא עצום בתפארתו ובסמכותו, עצום בהענקת הרחמים והסלחנות שלו, ועצום בטובה ובחסד שלו.
19. אל-מֻחְסִן (ٱلْمُحْسِن) – המצוין, המשובח. זה אשר מאופיין בהצטיינות בכל הנוגע למהותו, שמותיו, תכונותיו ופעולותיו. הוא ברא את הכול באופן מושלם והוא טוב כלפי הבריאה שלו.
20. א-רַּאזִק (ٱلرَّازِق) – המפרנס, זה אשר מספק פרנסה. הוא מפרנס את כל הבריאה שלו. הוא קבע את הפרנסה והאספקה שלהם אפילו לפני שהוא ברא את העולם, ולקח אחריות על פרנסתם .
21. א-רַּזַּּאק (ٱلرَّزَّاق) – המפרנס, זה אשר מספק פרנסה. זה שם אשר מציין את האספקה האדירה שהוא מספק לברואים שלו. הוא מפרנס אותם אפילו לפני שהם ביקשו, והוא אפילו מפרנס אותם כשהם לא מצייתים לו.
22: א-לַּטִיף (ٱللَّطِيف) – האדיב והמעודן. זה אשר יודע אפילו את כל הפרטים הכי קטנים של כל נושא ודבר. אין דבר שנסתר ממנו. הוא נותן למשרתים שלו את הדברים הטובים והמועילים בדרכים שהם אפילו לא ציפו להם.
23. אל-חַ'בִּיר (ٱلْخَبِير) – זה אשר מודע להכול. הידע שלו מקיף את כל הדברים הנסתרים והפנימיים בדיוק כמו שהוא מקיף את הדברים החיצוניים והנגלים .
24. אל-פַתַּאח (ٱلْفَتَّاح) – הפותח. זה אשר פותח כל דבר שהוא חפץ מאוצרות ממלכתו, רחמיו ואספקתו. הוא עושה זאת בהתאם לידע ולחוכמה שלו.
25. אל-עַלִים (ٱلْعَلِيم) – זה אשר יודע הכול, ואשר מקיף הכול בידע שלו. הידע שלו מקיף את כל הדברים החיצוניים והנסתרים, הפתוחים והסודיים, את העבר, את הווה ואת העתיד. שום דבר לא נסתר ממנו.
26. אל-בַּרּ (ٱلْبَرّ) – הצדיק הגדול מכולם, אשר אין דומה לו בצדיקות ובאדיבות. זה אשר נותן בנדיבות ו"ביד רחבה" מהשפע שלו לברואים שלו. אין מי שיכול למנות את כל השפע והחסד שהוא מעניק. הוא מקיים את הבטחותיו, סולח למשרתיו, מגן עליהם ותומך בהם. הוא מקבל את המעט שהם נותנים וגורם לזה לצמוח ולשגשג.
27. אל-חַכִּים (ٱلْحَكِيم) – החכם. זה אשר מניח כל דבר במקום הנכון. אין שום טעות או חוסר שלמות בסדר שהוא עושה.
28. אל-חַכַּם (ٱلْحَكَم) – השופט, השליט והמחוקק. זה אשר שופט בין הברואים שלו בצדק ולא רודה באף אחד. הוא הוריד את הספר שלו (הקוראן) כדי לפסוק בין הברואים שלו.
29. א-שַּאכִּר (ٱلشَّاكِر) – זה אשר מעניק את התגמול בעד הטוב. הוא מכיר התודה. הוא זה אשר מרעיף שבחים אל אללה אשר מצייתים לו. הוא מתגמל אותם על מעשיהם הטובים אפילו אם הם לא היו מעשים רבים. הוא מתגמל את אלה אשר מודים לו על חסדו על ידי כך שהוא נותן להם עוד שפע בעולם הזה וגם בעולם הבא.
30. א-שַּכּוּר (ٱلشَّكُور) – זה אשר מאפשר לכמות הקטנה של המעשים לצמוח, ומכפיל עוד ועוד את התגמול של משרתיו. הוא מעריך את משרתיו על ידי כך שהוא מתגמל אותם בעבור כך שהם מודים לו ועל ידי שהוא מקבל את מעשי הפולחן שלהם.
31. אל-גַ'מִיל (ٱلْجَمِيل) – היפה. זה אשר יפה בהקשר למהות שלו, לשמות שלו, לתכונות ולמעשים שלו, וכל היופי שבבריאה שלו מגיע ממנו.
32. אל-מַגִ'יד (ٱلْمَجِيد) – רב הפאר והתפארת. לו שייכים הגאווה, הכבוד, העוצמה, והשגב שבשמיים ובארץ.
33. אל-וַאלִי (ٱلْوَالِي) – השומר, הפטרון, העוזר. זה אשר משגיח על כל העניינים של הברואים שלו ומסדר הכול לפי רצונו. הוא המגן והעוזר של חביביו.
34. אל-חַמִיד (ٱلْحَمِيد) – זה אשר ראוי לכל השבחים. הוא זה שראוי לשבחים בעבור שמותיו, תכונותיו ומעשיו. הוא זה אשר ראוי להודות לו גם בזמנים טובים וגם בזמנים הפחות הטובים. הוא זה אשר ראו לכך שתמיד יודו לו מפאת כבודם של תכונותיו.
35. אל-מַוְלַא (ٱلْمَوْلَى) – האדון, המלך, המאסטר, התומך והעוזר.
36. א-נַּסִ֗יר (ٱلنَّصِير) – זה אשר מעניק ניצחון למי שהוא רוצה. אף אחד לא יכול להביס את זה אשר לו הוא עוזר, ואף אחד לא יכול לעזור למי שהוא נוטש.
37. א-סַּמִיע (ٱلسَّمِيع) – זה אשר שומע הכול. השמיעה שלו מקיפה את כל מה שגלוי ואת כל מה שנסתר, והוא שומע כל דבר גם אם הוא רועש או שקט. הוא זה אשר עונה לאלה אשר קוראים לו.
38. אל-בַּסִ֗יר (ٱلْبَصِير) – זה אשר רואה הכול. הראייה שלו מקיפה את כל העולמות הנראים והבלתי נראים, את כל מה שנגלה ונסתר, כל מה שגדול או קטן.
39. א-שַּהִיד (ٱلشَّهِيد) – העד, המעיד. הוא זה אשר משגיח על הבריאה שלו. הוא מעיד על עצמו שאין אף אחד אשר ראוי לסגידה מלבדו, ושזה הוא אשר מקיים את כל הבריאה בצדק. הוא העד של המאמינים, של השליחים ושל המלאכים, והוא מעיד על כך שהאם כנים ואמתיים באמונה שלהם ובסגידה שלהם.
40. א-רַּקִיבּ (ٱلرَّقِيب) – זה אשר משגיח על המשרתים שלו ומונה את המעשים שלהם. אין אפילו מבט חטוף או מחשבה אחת אשר עוברת בלי שהוא יודע את זה.
41. א-רַּפִיק (ٱلرَّفِيق) – זה אשר מתנהג בחמלה וכבוד כלפי הברואים שלו. הוא, הנשגב והסבלני, ובאופן הדרגתי בורא ומסדר את הבריאה. הוא מתנהג אל המשרתים שלו באדיבות ובסלחנות, והוא לא מעמיס עליהם יותר ממה שהם יכולים לשאת. הוא הנשגב, אוהב את המשרתים שלו.
42. אל-קַרִיבּ (ٱلْقَرِيب) – זה אשר קרוב לכולם באמצעות הידע והכוח שלו. הוא קרוב למאמינים שלו באמצעות האדיבות והרחמים שלו. עם כל זה, הוא עדיין מעל כס מלכותו ואינו מתערבב עם הבריאה שלו.
43. אל-מֻגִ'יבּ (ٱلْمُجِيب) – זה אשר עונה בחוכמה וידע לאלה לתפילות של אלה אשר קוראים לו.
44. אל-מֻקִית (ٱلْمُقِيت) – זה אשר יצר את האספקה והפרנסה ולקח אחריות להביא אותם לברואים שלו. הוא משמר את הפרנסה והמעשים של הברואים שלו ושומר שהם לא ידעכו.
45. אל-חַסִיבּ (ٱلْحَسِيب) – זה אשר מספיק למאמינים שלו בכל הנושאים והתחומים שמדאיגים אותם בנוגע לעולם הזה והעולם הבא. המאמינים זוכים לתמיכה הכי גדולה שלו, והוא יקרא להם ולכולם לתת את הדין על המעשים בעולם הזה.
46. אל-מֻאְמִן (ٱلْمُؤْمِن) – זה אשר מאשר את האמת של השליחים שלו ושל החסידים שלהם על ידי כך שהוא מעיד על כך שהם צודקים ואף מספק להם הוכחות לכך. כל הביטחון בעולם הזה ובעולם הבא הם ממנו. הוא יעניק ביטחון למאמינים וישמור עליהם מדיכוי, עונש, או אימה ביום הדין.
47. אל-מַנַּאן (ٱلْمَنَّان) – זה אשר מעניק עוד ועוד לברואים שלו.
48. א-טַּיִּבּ (ٱلطَّيِّبِ) – הטוב והטהור. זה אשר טהור וחופשי מכל חוסר שלמות ושגיאה. הוא מושלם בכל המובנים ועושה כל כך הרבה למען הברואים שלו. הוא מקבל מהמעשים שלהם רק את מה שטוב, מותר, ובאמת מוקדש רק לו.
49. א-שַּאפִי (ٱلشَّافِي) – המרפא, זה אשר מעניק בריאות. הוא אשר מרפא את הלב ואת הגוף מכל מדווה. אין תרופה בידי משרתיו מלבד מה שהוא אפשר להם. הריפוי עצמו נמצא אך ורק אצלו.
50. אל-חַפִיט' (ٱلْحَفِيظ) – המגן, השומר, המשמר. זה הוא אשר שומר את המאמינים ואת המעשים שלהם מתוך האדיבות שלו. הוא משגיח על הברואים שלו ומגן עליהם באמצעות הכוח שלו.
51. אל-וַכִּיל (ٱلْوَكِيل) – הנאמן, זה שאפשר לסמוך עליו, האמין. הוא לקח על עצמו את האחריות לסדר את כל העניינים של כל העולמות. הוא אחראי להביא את הבריאה שלו לכדי קיום ולספק לפרנס אותם. המאמינים נשענים עליו לפני כל דבר שהם עושים. הם מבקשים את עזרתו כשהם רוצים עושר, ומודים לו לאחר שהם מצליחים. והם מרוצים ממה שהוא נתן להם לאחר שהוא בחן אותם.
52. אל-חַ'אלִק (ٱلْخَالِق) – זה אשר בורא. שם אשר מתאר את אללה כזה אשר בורא בשפע. הוא הנשגב אשר ממשיך לברוא עוד ועוד.
53. אל-חַ'לַּאק (ٱلْخَلَّاق) – הבורא, זה אשר ברא את כל מה שנברא באופן כזה שמעולם לא נעשה קודם לכן.
54. אל-בַּארִאְ (ٱلْبَارِئ) – זה אשר הביא לכדי קיום את כל מה שהוא רצה מתוך הבריאה שלו.
55. אל-מֻסַ֗וִּר (ٱلْمُصَوِّر) – זה אשר עיצב את הבריאה שלו בדרך שבה בחר, בהתאם לידע, לחכמה, ולרחמים שלו.
56. א-רַּבּّ (ٱلرَّبّ) – האדון, המאסטר. הוא זה אשר מעניק לברואיו מחסדו ומהשפע שלו. הוא הבורא של הכול, האדון של הכול, הריבון של הכול.
57. אל-עט'ים (ٱلْعَظِيم) – העצום. הוא גדול יותר מכל דבר בפרט ומהכול ביחד, במהותו, בשמותיו ותכונותיו. זאת אחת הסיבות שכל הבריאה חייבת לשבח ולרומם אותו. הם חייבים לפאר את המצוות והאיסורים שלו.
58. אל-קַאהִר (ٱلْقَاهِر) – הדומיננטי, אשר לא ניתן לעמוד בפניו. הוא זה אשר הכניע את משרתיו, שיעבד את הבריאה שלו, והוא מעל הכול. הוא זה אשר לא ניתן לעמוד בפניו, אשר אליו כולם פונים, ולפניו יושפלו כל המבטים.
59. אל-קַהַּאר (ٱلْقَهَّار) – הכובש, המכניע. דומה לאל-קאהר, אך במובן רחב יותר ובעוצמה גדולה יותר.
60. אל-מֻהַיְמִן (ٱلْمُهَيْمِن) – השומר, המשמר, אשר משגיח תמיד. הוא אשר מקיים את הכול, והוא זה אשר משגיח על הכול, משמר ומקיף את הכול.
61. אל-עַזִיז (ٱلْعَزِيز) – הכול יכול. זה אשר כל האספקטים של הכוח והכבוד שייכים לו. הוא כל כך חזק ועצמתי שאין מישהו שיכול לגבור עליו, ושהוא לא צריך אף אחד, וששום דבר לא נע בלי הרשות שלו.
62. אל-גַ'בַּّאר (ٱلْجَبَّار) – זה הוא שרצונו מוגשם ומתממש. כל הבריאה נמצאת תחת כוחו, וכל הבריאה מתמסרת לגדולה שלו והולכת בעקבות החוקים שלו. הוא מרפא את הלב השבור, מעשיר את העני, הופך את הקושי לקל יותר, ומרפא את החולה.
63. אל-מֻתַכַּבִּّר (ٱلْمُتَكَبِّر) – העליון. הוא האדיר, והוא מעל ומעבר לכל פגם או אי שלמות, מעל ומעבר לכל הרוע והרודנות של משרתיו. הוא מכניע את משרתיו הגאים. הוא מתואר כישות העליונה, וכל מי שטוען להיות במקומו מוענש ונשבר.
64. אל-כַּבִּיר (ٱلْكَبِير) – האדיר. זה האדיר בהתחשב במהותו, תכונותיו ופעולותיו. אין שום דבר גדול יותר ממנו, וכל דבר אחר קטן יותר ממנו בגדולה ובנשגבות.
65. אל-חַיִיּ (ٱلْحَيِيّ) – הצנוע. זה אשר צנוע באופן שראוי לו. הצניעות שלו היא צניעות של נדיבות, טוב ואצילות.
66. אל-חַיּ (ٱلْحَيّ) – החי. זה אשר חי לנצח. זה אשר יש לו חיים מתמשכים, ללא התחלה וללא סוף. כל סוגי החיים אשר מתקיימים, קיימים בזכות החיים שלו.
67. אל-קַיּוּם (ٱلْقَيُّوم) – הקיים. זה אשר מקיים את עצמו ואת כולם. הוא מקיים הכול, ואינו זקוק לדבר מהבריאה שלו. הוא המקיים את כל מה שבשמיים ובארץ, וכולם צריכים אותו.
68. אל-וַארִת' (ٱلْوَارِث) – היורש של הכול. הוא האחד שממשיך להתקיים גם אחרי שהברואים מתכלים. הכול שב אליו לאחר שהזמן שלהם נגמר. כל מה שבידנו זה אשראי שישוב יום אחד לבעלים שלו: אללה.
69. א-דַּיַּאן (ٱلدَّيَّان) – השליט, השולט. זה אשר כל הבריאה נכנעת ומתמסר לו. הוא מתגמל את המשרתים שלו בעבור המעשים שלהם. אם המעשים טובים, הוא מתגמל אותם ומכפיל את התגמול שלהם עוד ועוד. אם המעשים רעים, או שהוא מעניש אותם או שהוא סולח להם.
70. אל-מַלִכּ (ٱلْمَلِك) – המלך, הריבון. זה הוא אשר מכוון את כל ענייני היקום באמצעו הפקודות שלו, האיסורים שלו והכיבושים שלו. הוא מנהל את העניינים של הברואים שלו. לאף אחד אין זכות עליו או על השליטה והניהול שלו.
71. אל-מַאלִכּ (ٱلْمَالِك) – המולֵך. לו היה שייך הכול כשהוא ברא הכול, ולו יהיה שייך הכול כשיגיע כל דבר אל קיצו.
72. מַאלִכּ אל-מֻלְכּ (مَالِك ٱلْمُلْك) – מלך כל המלכויות, ריבון כל מה שבשמיים וכל מה שבארץ.
73. א-סֻּבּّוּח (ٱلسُّبُّوح) – המהולל, ללא דופי, ללא פגם, מפני שהתכונות שלו והיופי שלו שלמים ומושלמים.
74. אל-קֻדּוּס (ٱلقُدُّوس) – הקדוש והנשגב, אשר אין בו דופי, ואין בו פגם. הוא היחיד שמתואר בתכונות מושלמות, ושום דבר לא יכול להשתוות לו.
75. א-סַּלַאם (ٱلسَّلَام) – השלום. כל השלום בעולם הזה ובעולם הבא מגיעים ממנו.
76. אל-חַקּ (ٱلْحَقّ) – האמת. זה אשר אין ספק לגביו, לא לגבי שמותיו ולא לגבי תכונותיו, ולא לגבי העובדה שהוא אחד ויחיד. רק הוא ראוי שיעבדו אותו.
77. אל-מֻבִּין (ٱلْمُبِين) – הברור. זה אשר היחידות שלו, החכמה והרחמים שלו, ברורים לחלוטין ונמצאים מעבר לכל ספק. הוא הבהיר את הדרך של האור ואת הדרך של החושך.
78. אל-קַוִיּ (ٱلْقَوِيّّ) – החזק, בעל העוצמה הגדולה ביותר.
79. אל-מַתִין (ٱلْمَتِين) – היציב. הוא בעל העוצמה והיכולת המוחלטות, אשר לפני ואחרי כל מעשה שלו הוא לעולם לא מתעייף ולעולם לא חווה קושי.
80. אל-קַדִיר (ٱلْقَدِير) – הכול יכול. זה אשר יכול לעשות כל דבר, ואין שום דבר בשמיים או בארץ שהוא בלתי אפשרי עבורו.
81. אל-קַאדִר (ٱلْقَادِر) – כמו אל-קדיר, אך במובן רחב יותר ובעל הוד גדול יותר.
82. אל-מֻקְתַדִר (ٱلْمُقْتَدِر) – זה אשר יכול להביא לכדי קיום ולברוא וליצור כל דבר שהוא רוצה ללא כל גבול או מגבלה.
83. אל-עַלִיּ (ٱلْعَلِيّ) – העליון, הרם והנישא. זה אשר כל הגדולה והרוממות במעמד, בכוח, בשלטון, ובמהות, שייכים לו. הכול נמצא תחת השליטה שלו ותחת הסמכות שלו, ואין שום דבר שנמצא מעליו, אפילו לא לרגע אחד.
84. אל-מֻתַעַאלִ (ٱلْمُتَعَالِ) – הנשגב. זה אשר הכול נמצא תחת שלטונו וסמכותו, והוא לעולם לא נמצא תחת שלטון או סמכות של אף אחד אחר.
85. אל-מֻקַדִּם (ٱلْمُقَدِّم) – המקדם. זה אשר מקדם את הדברים אל המקום ואל המסלול שלהם, בהתאם לרצון ולחוכמה שלו. הוא מעדיף חלקים שונים מהברואים שלו על פני אחרים, בהתאם לידע ולחסד שלו.
86. אל-מֻאַחִּ'ר (ٱلْمُؤَخِّر) – זה אשר מונע מדברים להתקדם על פי רצונו, ואשר מציב דברים במקומם ולא מאפשר להם לנוע, וזאת בהתאם לרצונו ולחכמתו ולידע הנשגב שלו. כמו כן, הוא מתאחר בכוונה להעניש את משרתיו, במטרה שהם אולי ישובו אליו בתשובה.
87. אל-מֻסַעִּר (ٱلْمُسَعِّر) – זה אשר קובע את הערך של הכול. הוא מרים את הערך של דבר אחד ומפחית את הערך של דבר אחר, וכל זה בהתאם לרצון, לחוכמה, ולידע שלו.
88. אל-קַאבִּד֗ (ٱلْقَابِض) – זה אשר לוקח את הנשמות של מי שהוא רוצה, והוא גם מונע את הפרנסה ממי שהוא רוצה.
89. אל-בַּאסִט (ٱلْبَاسِط) – האצילי, הנדיב והתורם. זה אשר נותן מה שהוא רוצה למי שהוא רוצה מתוך הנדיבות והרחמים שלו.
90. אל-אַוַּל (ٱلْأَوَّل) – הראשון. זה אשר לא היה שום דבר לפניו, ואשר אין התחלה לקיום שלו.
91. אל-אַאחִ'ר (ٱلْآخِر) – האחרון. זה אשר אין שום דבר אחריו, ואשר אין קץ לקיום שלו, והוא זה שימשיך להתקיים לגם לאחר שכל השאר יחדלו מלהתקיים.
92. א-טַּ'אהִר (ٱلظَّاهِر) – המנצח המוחלט. זה אשר נישא מעל הכול, ושום דבר לא נישא מעליו. הוא מקיף את הכול, ושום דבר לא מקיף אותו. הוא אשר שולט בכל, ושום דבר לא שולט בו.
93. אל-בַּאטִן (ٱلْبَاطِن) – הנסתר. הוא נסתר מעיניהם של הברואים שלו בעולם הזה, וזה בלתי אפשרי לחלוטין לראות אותו בעולם הזה.
94. אל-וִתְר (ٱلْوِتْر) – האחד שאין עוד דומה לו.
95. א-סַּיִּד (ٱلسَّيِّد) – האדון. הוא האדון של הכול ושל כולם.
96. א-סַּ֗מַד (ٱلصَّمَد) – המושלם הנצחי. זה אשר כל הבריאה נשענת עליו, ואשר שום דבר לא יכול להתקיים אפילו לרגע אחד בלעדיו. הוא היה לפני הכול, והוא יהיה אחרי הכול. הוא מעולם לא נולד ולעולם לא ימות.
97. אל-אַחַד (ٱلْأَحَد) – האחד. אין שום דבר בכל היקום שדומה לו, ואין שום דבר מעבר ליקום שדומה לו. הוא אחד ויחיד בכל מובן ובכל אופן ובכל צורה ובכל משמעות. לא היה כמוהו, ולא יהיה כמוהו.
98. אל-וַאחִד (ٱلْوَاحِد) – היחיד. כמו השם הקודם.
99. אל-אִלַאהּ (ٱلْإِلَٰه) – הא-לוה, הא-לוהים, הא-לוהות. הוא האחד והיחיד שבאמת ראוי לסגידה ובאמת ראוי שיעבדו אותו.[6]
שמות פרטיים תאופוריים
כל אחד מ-99 שמותיו של אללה בצירוף המילה عبد, שמשמעותה "עבד", יוצר כינוי מקובל למוסלמי. במסגרת כך מצוינת כניעתו של המאמין לא-ל.[7] למשל:
- עבדאללה, عبد الله, כלומר, עֶבֶד אללה.
- עבד אל-ח'אלק, عبد الخالق, כלומר, עבד הבורא.
- עבד אל-ג'באר, عبد الجبّار, כלומר, עבד הגיבור.
מאפייניו של אללה
בתפיסה המוסלמית הסונית יש לאללה מאפיינים מובהקים של א-ל מונותאיסטי, והם:
- אללה הוא א-ל קדמון ונצחי – אין לו ראשית ואין לו סוף.
- אללה ברא את העולם ומשגיח עליו.
- אללה ברא את העולם על כל מה שיש בו, מטוב ועד רע.
- אללה נמצא מחוץ לעולם, כלומר, הוא עצמו אינו חלק מן העולם.
- אללה הוא א-ל פרסונלי, כלומר הוא מקיים קשר עם בני האדם ומשגיח על מעשיהם, ולכן, בני האדם יכולים וצריכים להתפלל אליו ולקיים את מצוותיו.
- אללה הוא יחיד במינו – אין עוד ישות דומה לו, ורק אליו ראוי להתפלל.
תפיסת הא-ל באסלאם
התפיסה של הא-ל באסלאם כא-ל יחיד מופיעה בקוראן, בסורה המכונה "סורת אל-אִחְ'לאץ" (سورة الإخلاص, סורת "הייחוד"):
- "אמור: הא-ל אחד, הא-ל נצחי, לא יׇלַד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד".
גם תפיסת הקשר בין הא-ל לבני האדם, מופיעה בקוראן ב"סורת אל-פאתחה" שמשמשת גם בתפילה המוסלמית:
- "השבח לא-ל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר,
- הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים".
לאורך ההיסטוריה המוסלמית התקיימו גם תפיסות אחרות באשר לדמותו של אללה. זרם אל-מג'סמה (المجسمة) שפירושו "המגשימים" או "הגורסים גשמיות", טען שהא-ל דומה לאדם הן בצורתו החיצונית והן בתכונותיו האחרות. כדי לחזק את הטענה הזאת, הם התבססו על מסורות החדית' המיוחסת למוחמד, ואשר נאמר בה שהאדם נברא בצלם אלוקים, זוהי מסורת המקבילה לכתוב בתנ"ך[8]. זרם אחר, שנקרא בשם וַחדת אל-וֻג'וּד (وَحدة الوُجود), כלומר "אחדות הקיום", טען שהאדם ואללה הם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם. חלק מאנשי זרם המועתזילה גרסו כי אללה הוא טוב בהכרח, ועל כן יכול לברוא רק את הטוב שבעולם. הרוע, לפיכך, נובע ממקור אחר.
בתפיסה המוסלמית הסונית ההדרכה וההוראות האחרונות והמהימנות ביותר ניתנו למוחמד בערבית באמצעות המלאך ג'יבריל, מזוהה עם המלאך גבריאל במסורת היהודית ולהבדיל הנוצרית. הוראות אלה שקובצו בקוראן הן היחידות שיש לקבל כדבר הא-ל.
לדעת המוסלמים, אף כי אללה יצר קשר קודם לכן עם נביאי ישראל ועם אותו האיש, היהודים והנוצרים שיבשו את הדברים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בשהאדה: "אין א-ל מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
אלוהים (אסלאם), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ The Christian Arab Heritage
- ^ בכתיב מסורתי: "ٱللَّٰـٰتَ وَٱلْعُزَّىٰ وَمَنَوٰةَ".
- ^ הפזמון Asmaul Husna בביצוע סיתי נורהאליזה ממלזיה
- ^ רוח-אללה: חומייני והמהפכה האסלאמית / טאהירי, אמיר - The Book Gallery
- ^ Ghazzālī, 1058-1111., Al-Ghazzali on knowing yourself and God, Chicago, IL: Distr. by KAZI Publications, 2002
- ^ Ghazzālī, 1058-1111., The ninety-nine beautiful names of God = al-Maqṣad al-asnā : fī s̲h̲arḥ asmāʼ Allāh al-ḥusnā, Cambridge, UK: Islamic Texts Society, 2011, 1992
- ^ חוה לצרוס-יפה, פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, תל אביב: רשפים, 1967, עמ' 92
- ^ בראשית, א', כ"ז
37726756אללה