ממלכת גאורגיה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
| |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה פאודלית | ||
| ראש המדינה | מלך | ||
| שפה נפוצה | גאורגית | ||
| עיר בירה |
כותאיסי (1108–1122) טביליסי (1122–1490) | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| איחוד ממלכות גאורגיות | 1008 | ||
| פירוק | |||
| תאריך פירוק | 1493 | ||
| ישות קודמת |
נסיכות טאו-קלארג'תי ממלכת אבחזיה ממלכת קאחתי-הרתי ארמניה הסלג'וקית (אנ') אמירות טביליסי | ||
| ישות יורשת |
ממלכת כארתלי (אנ') ממלכת קאחתי ממלכת אימרתי נסיכות סאמצחה (אנ') ארמניה המונגולית (אנ') | ||
| שליטים בולטים |
המלך בגרט השלישי (978-1014) המלך גאורגי השמיני (1446-1465) | ||
| שטח בעבר | 380,000 קמ"ר (נכון ל־1213-1245) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 2.4-2.5 מיליון (נכון ל־המאה ה-13) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות גאורגית אורתודוקסית | ||
| שונות | |||
 | |||
ממלכת גאורגיה (בגאורגית: საქართველოს სამეფო; סַכָּרְתווֵלוֹס סַאמֶפּוֹ) הייתה ממלכה גאורגית מימי הביניים שנוסדה בשנת 1008 לערך והגיעה לשגשוגה הפוליטי והכלכלי בתקופת שלטונם של דוד הבנאי ותמר המלכה במאות ה-11 עד ה-13. הממלכה הגאורגית הייתה ממלכה כלל-קווקזית שהשתרעה בשיאה מצפון הקווקז שבמזרח אירופה ועד לחלקים הצפוניים של איראן ואסיה הקטנה, והייתה ממלכה בולטת בנצרות המזרחית, שאף תמכה בנכסים דתיים במקומות קדושים כמו מנזר המצלבה בירושלים ומנזר איווירון בהר אתוס. ממלכה זו הייתה המבשר ההיסטורי העיקרי של גאורגיה של ימינו.
על פי אחת הסברות הסיבה להתקיימותה של הממלכה בצד האימפריות הגדולות של אותם הימים נעוצה בעובדת היות הקווקז קשה לכיבוש, זניח מבחינת כלכלית ולא נוח לשליטה. בתחילת המאה האחת עשרה השתלטו הסלג'וקים על מרכז אסיה. מאזור טורקמניסטן של היום הם נעו לכיבוש המערב, אלא שבתנועתם מערבה הם עברו מדרום לקווקז, שהוא אזור מדברי, המשופע בערבות ונאות מדבר. בדרכם לכיבוש האימפריה הביזנטית הם כבשו בקלות את ארמניה.
איחוד גאורגיה
מאז תקופת שלטון הערבים בגאורגיה הייתה איחוד גאורגיה מטרה מרכזית של שליטים גאורגים רבים. כל מלך ונסיך רצה להוציא לפועל שאיפה זו. באותה תקופה במאה ה-10 התקיימו ארבע ממלכות גאורגיות גדולות: ממלכת אבחזיה, טאו-קלארג'תי, ממלכת קאחתי וממלכת הרתי.
במזרח גאורגיה, השליט ההרתי, ג'והן (יוהאן סנכרים, 951-959), צירף לממלכתו חלק מממלכת אלבניה ואזור הרי מזרח גאורגיה, צנריה. אחרי מותו, שושלת המלוכה המקומית נפסקה, והממלכה נפלה תחת שלטונו של קוויריקה השני, הבישוף של קאחתי (929-976). על האזור התחרו יורשו, דוד (976-1010), ומלך הגאורגי בגרט השלישי, ששאף להחזיר את כל האדמות הגאורגיות למונרכיה אחת. השליט הקאחתי הבא, שנקרא מלך, קוויריקה השלישי הגדול (1010-1037) מספח בסופו של דבר את הרתי לממלכתו "ממלכת הקאחים והראנים" ב-1020. כאשר המלך הגאורגי דוד הבנאי הביא את הממלכה תחת שלטונו בשנת 1104, הרתי הפכה ל"סאריסתבו" בתוך הממלכה הגאורגית.
בגרט השלישי שהיה בנו החורג של דוד השלישי חשוך הבנים קיבל את השליטה על ממלכת אבחזיה לאחר שהיה כבר עוצר כארתלי. עם מותו של גורגן, אביו הביולוגי, קיבל גם את התואר "מלך מלכי הגאורגים" והשליטה על טאו-קלארג'תי.
בשנת 1008, נפטר גורגן, ובגרט ירש אותו כ"מלך מלכי הגאורגים", ובכך הוא הופך למעשה למלך הראשון ששלט על הממלכה המאוחדת של כארתלי ואבחזיה. ממלכה זו כללה את דוכסות אבחזיה/אבסגיה, אגריסי/סמגרלו, אימרתי, סוואנתי, רצ'ה, לצ'חומי, גוריה, אג'ריה, נסיכות כארתלי, טאו, קלארג'תי, שוושתי, מסחתי וג'אוואחתי. מה שידוע מאותו זמן והלאה כסכרתוולו - "כל גאורגיה".
לאחר שהבטיח את ירושתו, המשיך בגרט ללחוץ בתביעה לנסיכות המזרחית ביותר של גאורגיה, נסיכות קאחתי, וסיפח אותה בסביבות שנת 1010, לאחר שנתיים של מאבקים ודיפלומטיה אגרסיבית. סיפוח קאחתי הביא את בגרט לשכנות עם אמירות שאדאדיד[1] ששלטה באראן[2] (כיום באזרבייג'ן). שליטה של האמירות, אל-פאדל בי מוחמד (986-1031) פשט על קאחתי במהלך איחודה עם גאורגיה. בגרט הדף את הפלישה, ובברית עם המלך הארמני, גאגיק הראשון (989-1020), הוא יצא מסע קרב מוצלח לעבר העיר שאמקיר (Şəmkir), והאמירות החלה לשלם מיסים לבגרט. למרות זאת, הייתה מדיניות החוץ של בגרט, נכון לאותו זמן, מדיניות של שלום, והמלך הצליח לתמרן ולהימנע מעימותים עם שתי הממלכות השכנות, האימפריה הביזנטית והשכנה המוסלמית אף שטאו נותרה תחת תחת שליטה ביזנטית וטביליסי תחת שליטה ערבית.
תקופת שלטונו של בגרט הייתה המשפיעה ביותר בהיסטוריה של גאורגיה. היא הביאה לניצחון הסופי של הבגרטידים הגאורגים לאחר מאות שנים של מאבקי כוחות. בשאיפתו ליצור ממלכה ריכוזית ויציבה יותר, ביטל או לפחות הפחית במידה רבה, את האוטונומיה של הנסיכים הבגרטיונים. לפי הבנתו, הסכנה הפנימית הסבירה ביותר הגיעה מענף קלארג'תי של הבגרטידים האיברים, שהונהגו על ידי דודניו, סומבט השני וגורגן. למרות העובדה שנראה שהכירו בסמכותו של בגרט, הם המשיכו להקרא מלכים וריבוני קלארג'תי. כדי להבטיח את רציפות הירושה לבנו, גיאורגי הראשון, פיתה בגרט, בשנת 1010 את דודניו באמתלה של פגישת השלמה, במצודת פנסקרטי, והשליך אותם לכלא. ילדיהם הצליחו לברוח לקונסטנטינופול. בשנת 1012 סומבט וגורגן הולכים לעולמם בעודם במעצר.
בגרט ידוע גם כמקדם גדול של התרבות הגאורגית אורתודוקסית. לא רק שהוא עודד לימוד והיה פטרון האומנויות היפות, אלא גם בנה מספר כנסיות ומנזרים בממלכתו. ביניהם: קתדרלת בגרטי שבכותאיסי, מנזר בדיה באבחזיה, קתדרלת ניקרוצמינדה ברצ'ה.
בגרט נפטר בשנת 1014 במצודת פנסקרטי שבטאו. הוא נקבר במנזר בדיה שבאבחזיה.
הסכסוך הביזנטי-גאורגי
  |
| מקור הסכסוך |
| אישים: דוד השלישי | גורגן | בגרט השלישי |
| שטחים במחלוקת: טאו | תאודוסיופוליס | פאסיאן | ימת ואן |
| מלחמת גיאורגי בבסיליוס (1015-1022) |
| קרבות: קרב שירימני | קרב סוונדכס |
| שליטים: גיאורגי הראשון | בסיליוס השני |
| כללי: המשמר הורנגי | התמה של איבריה |
| מרידות ליפריט, דוכס קלדקארי |
| קרבות: קרב סאסירתי |
| מעורבים: ליפריט הרביעי | בגרט הרביעי |
| רומנוס השלישי | קונסטנטינוס השמיני |
| ראו גם: הממלכה הגאורגית המאוחדת והאימפריה הביזנטית |
הסכסוך הביזנטי-גאורגי, של המאה האחת עשרה התמקד בעיקר במספר מחוזות אסטרטגיים באזורי הגבול הביזנטיים-גאורגיים-ארמניים. רוב האדמות הללו הוענקו על ידי בסיליוס השני לקורופלאטס הגאורגי, דוד השלישי כגמול על עזרתו הקריטית במאבק כנגד הגנרל הביזנטי המורד, ברדס סקלרוס, בשנים 978-979). אף על פי כן, תמך דוד במרידה כושלת אחרת שהונהגה על ידי גנרל ביזנטי אחר, ברדס פוכאס, בסוף שנות השמונים של המאה העשירית. כתוצאה מתמיכה זו, הוכרח דוד להכריז על בסיליוס השני ליורש הנסיכות שלו. הסכם זה הרס הסכם אחר שערך דוד עם בנו המאומץ, בגרט השני מלך אבחזיה, יורשו.
לאחר מותו של דוד, בשנת 1000, צרף בסיליוס לאימפריה את טאו, תאודוסיופוליס (כיום ארזורום), אזור פאסיאן (Φαστανοζ)[3] וימת ואן (אפאהוניק) כולל העיר מנזיקרט. שנה לאחר מכן, הנסיך הגאורגי, גורגן, אביו הטבעי של בגרט, התקדם לעבר שטחי המריבה, במטרה להשתלט בחזרה על ירושת דוד. אלא שניקפורוס אורנוס (Νικηφόρος Ουρανός), מנהיג אנטיוכיה, מניא אותו מלעשות זאת. למרות הכול מצליח בגרט, בשנת 1008, להפוך למלך הראשון של הממלכה הגאורגית המאוחדת. לאחר מותו בשנת 1014, ממשיך יורשו, גיאורגי הראשון, את התביעה לירושה העתיקה של טאו, שהייתה בידי הביזנטיים.
תחילת תור הזהב
בתקופת שלטונו השתחרר דוד הבנאי (1073-1125) מחסותה של האימפריה הביזנטית וסיפח את ממלכת קאחתי הכמעט-עצמאית, ובכך איחד למעשה את גאורגיה מהים השחור ועד דאגסטן. בשנים 1110–1124 גירש את הסלג'וקים, וכבש מחדש את טביליסי לאחר ארבע מאות שנה של שלטון אסלאמי, והפך אותה לבירת הממלכה.
בשנת 1105, בהמשך לסיפוח של קאחתי, ולאחר ניצחונו על הסלג'וקים בקרב ארצוחי, צבר דוד הבנאי מומנטום שיעזור לו מאוחר יותר.
המלחמות שהתחוללו בממלכה במשך עשרים השנים האחרונות, פגעו בפרודוקטיביות של הממלכה. גם האצילים עדיין הערימו קשיים, וכן גם העיר טביליסי, שעדיין לא שוחררה מהאחיזה הערבית. דוד נאלץ להתמודד עם קשיים אלה לפני שיכול היה להמשיך ולהאדיר את ממלכתו. מסיבה זו, ערך דוד רפורמה רדיקלית בצבאו. ובשנים 1118–1120, הוא יישב מחדש 40,000 משפחות של שבטי קיפצ'קים (Kıpçak), שבטים טורקיים עתיקים, מצפון הקווקז בגאורגיה. כל משפחה התחייבה לספק חייל אחד עם סוס ותחמושת. הצבא החזק הזה, שמנה 40,000 חיילים, היה תלוי לחלוטין במלך. הקיפצ'קים התיישבו במחוזות שונים של גאורגיה. חלקם התיישבו בכארתלי הפנימית, ולאחרים נתנו אדמות בקרבת הגבולות. הקיפצ'קים נטמעו במהירות בגאורגים.
בשנת 1120 עבר דוד הבנאי למערב גאורגיה, כאשר הטורקים החלו לבזוז אדמות גאורגיות, הוא תקף אותם בפתאומיות. הכוח הטורקי הקטן ברח, ודוד נכנס לשירוואן (מחוז היסטורי של אזרבייג'ן) וכובש את העיר קאבאלה (Qəbələ). בחורף של 1120–1121, הצליחו חיילים גאורגים לתקוף התיישבות סלג'וקית במזרח ודרום-מערב עבר-הקווקז (דרום הקווקז).
דאגתם של הכוחות המוסלמיים באזור גברה נוכח הגידול המהיר של הממלכה הנוצרית בדרום הקווקז. בשנת 1121, הכריז הסולטאן הסלג'וקי, סולטאן מחמוד איבן מוחמד (1118-1131), על מלחמת קודש כנגד גאורגיה, וכינס קואליציה ממלכות מוסלמיות, שהונהגו על ידי ארטוקיד נאג'ם אל-דין אל-ג'זאר, ח'ליף בגדד וטוגרול איבן מוחמד. גודל הצבא המוסלמי עדיין נתון בוויכוח כאשר המספר נע בין 600,000 איש[4] ל-400,000 איש[5] לבין הערכותיהם של היסטוריונים גאורגים מודרניים, 100,000-250,000 איש. אף על פי שנראה כי מספרים אלה מוגזמים, כל המקורות מסכימים על כך כי הכוחות המוסלמים אספו צבא שהיה הרבה יותר גדול מהכוח הגאורגי שמנה 56,000 לוחמים. למרות זאת, ב-12 באוגוסט 1121, הנחיל מפלה לצבא המוסלמי בקרב דידגורי, כשהוא משיג את מה שנחשב להצלחה הצבאית הגדולה בהיסטוריה של גאורגיה.[6] הניצחון בדידגורי סימן את העלייה של גאורגיה ככוח צבאי חזק והשינה את מאזן הכוחות האזורי לטובת התרבות והפוליטיקה הגאורגיים.
מעודד מהצלחתו, התפנה דוד הבנאי לכיבוש טביליסי, המובלעת המוסלמית האחרונה שנותרה מהכיבוש הערבי. בשנת 1122, הוא כובש את טביליסי והעתיק את מושבו מכותאיסי, ששימשה כבירה הזמנית, לטביליסי. דוד עצמו היה אדם משכיל, שהטיף לסובלנות כלפי הדתות האחרות. בתקופת שלטונו הוא ביטל את המיסים וחובות השרות שהיו מוטלים על המוסלמים והיהודים, והגן על הסופים והמשכילים המוסלמים. בשנת 1123, שיחרר צבאו של דוד את דמניסי, המעוז הסלג'וקי האחרון בדרום גאורגיה. ובשנת 1124, כובש דוד לבסוף את שירוואן (אזרבייג'ן), והעיר הארמנית, אני (Անի), מידי האמירים המוסלמים. דוד המשיל להרחיב את גבולות ממלכתו עד לנהר אראס. הארמנים ראו בו משחרר וסיפקו מעט כוחות עזר לצבאו.
תור הזהב
הממלכה הגאורגית הגיעה לשיאה בתקופת שלטונה של תמר המלכה. הדבר התבטא בפריחה תרבותית פוליטית וכלכלית. גידול הערים שיפור החקלאות.
הפלישה המונגולית
ערך מורחב – הפלישה המונגולית לגאורגיה
ההתנגשות הראשונה של הממלכה הגאורגית, עם כוחות האימפריה המונגולית הייתה בשנת 1220. מפגש זה היה ברמת הסיור בלבד, והמונגולים שבו בשנת 1236, וביצעו פלישה נרחבת, כאשר הם מכריחים את הגאורגים להיכנע בשנת 1243. הממלכה הגאורגית נאלצה לשלם מיסים כבדים מדי שנה, וסיפקו חיילים לפלישות הרבות שביצעו המונגולים. ההתנגדות הגאורגית הייתה פסיבית בתחילה, והתפתחה לאחר מכן לסדרת מרידות, כשלעיתים קרובות משולבות בו עימותים בין אזרחים ומאבקי כח בין הפרו-מונגולים לאנטי-מונגולים, שהובילו להדרדרות והחלשות של הממלכה הגאורגית הפאודלית החזקה. השלטון המונגולי החזיק מעמד עד לשנות העשרים המאוחרות של המאה ה-14, כאשר שיקם המלך גאורגי החמישי המזהיר (אנ'), באמצעות יכולותיו הדיפלומטיות והצלחותיו הצבאיות, את הממלכה, ושיחזר חלק ניכר מכוחה הקודם ושיגשוגה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ההיסטוריה של מזרח גאורגיה, באנגלית
הערות שוליים
- ^ שאדאדיד - שושלת מלוכה כורדית ששלטה על חלקים אחדים של ארמניה בשנים 951-1174
- ^ אראן (آران) - אזור גאוגרפי המשתרע במשולש שבין נהר הקורה ונהר האראס וממערב הרי הקווקז הקטן (ראו גם אנציקלופדיה איראניקה
- ^ באותם ימים נקראה בגאורגית סוונדכס (სჳნდაქს-ი) שבגאורגיה או פאסיאן (Phasiane) או בסיאן שבצפון טורקיה שהייתה ידועה מתקופת קולכיס
- ^ על פי Walter the Chancellor’s Bella Antiochena, "Matthew of Edessa"
- ^ על פי Smbat Sparapet’s Chronicle
- ^ הקרב נערך בהר דידגורי 40 ק"מ מערבית לבירה, טביליסי, שדה הקרב השתרע לאורך מספר קילומטרים. המלך דוד החדיר אל מחנה המוסלמים קומץ חיילים, שהעמידו פני כאילו נכנעו, וכשהחלה המתקפה, תקפו המתחזים מבפנים בעוד יתר הכוח תקף מבחוץ. בתחילת שנות ה-90, הוקמה במקום הקרב אנדרטה, המורכב מתריסר חרבות מסיביים התחובים בתוך האדמה בתנוחות מוצלבות, ופסלים כבירים של גופות מבותרות של לוחמים מפוזרות בשטח הקרב
25734375ממלכת גאורגיה