מירה לובה
 | |
| מירה לובה עם בתה קלאודיה באמצע שנות ה-40 של המאה העשרים | |
| לידה | 17 בספטמבר 1913 |
|---|---|
| פטירה | 6 בפברואר 1995 (בגיל 81) |
| שם לידה | הילדֶה מרים רוזנטל |
| לאום | יהודי |
| עיסוק | סופרת-ילדים |
| שפות היצירה | גרמנית |
| תחום כתיבה | ספרות |
| סוגה | ספרות ילדים |
| יצירות בולטות |
אי הילדים שני רעים יצאו לדרך |
מירה לוֹבֶּה (בגרמנית: Mira Lobe; 17 בספטמבר 1913, גרליץ, שלזיה, גרמניה – 6 בפברואר 1995, וינה, אוסטריה) הייתה סופרת ילדים יהודייה-אוסטרית שכתבה בשפה הגרמנית, מן הסופרות הבולטות באוסטריה בתחומה. בתרבות העברית זכורה בזכות ספריה "אי הילדים" ו"שני רעים יצאו לדרך" (שאותו חיברה ביחד עם ימימה אבידר טשרנוביץ).
קורות חייה
תחילת דרכה
מירה לובה נולדה למרטין פאול ונני ברטה אלזה לבית מצדורף בעיר גֶרליץ שבשלזיה, גרמניה בשם הילדֶה מרים רוזנטל (Hilde Mirjam Rosenthal). אביה היה שותף במזקקה לייצור משקאות חריפים, מנצח מקהלה ונגן עוגב. מירה הושפעה מסובלנותו של אביה וכן מבקיאותה של אמה בספרות וממעורבותה החברתית. בבית הספר הצטיינה בכתיבת חיבורים. באחת הפעמים, כשכתבה סיפור כשיעורי בית, נזף בה המורה שלה כשלא האמין שכתבה אותו בעצמה וטען שאין ילדה בגילה מסוגלת לכתיבה ברמה כזו. אביה נפטר בהיותה בת 14, ועקב כך עברה אמה להתגורר בעיירה פרידברג (Friedeberg am Queis, כיום מירסק בפולין) אצל סבתה, והיא עברה לגור ברָבֶּנברג (Rabenberg), במשפחתו של מורה.
לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה, עברה לבירה ברלין והחלה ללמוד עיתונאות. בעקבות האיסור הנאצי על היהודים ללמוד באוניברסיטות, נאלצה לעזוב את לימודיה והחלה ללמוד תפירה ועיצוב אופנה בבית הספר לטקסטיל ואופנה בברלין. במקביל הצטרפה לתנועת נוער ציונית ולמדה עברית.
בארץ ישראל
בעקבות התגברות האנטישמיות ורדיפות היהודים בגרמניה, ביקשה לצאת את המדינה ולעלות לארץ ישראל. היא קיבלה סרטיפיקט, ובשנת 1936 עלתה לארץ ישראל והשתקעה בתל אביב.
בשנת 1940 נישאה לבמאי תיאטרון "האהל" פרידריך לובה. בארץ למדה לובה משחק בהדרכת בעלה הבמאי, ועסקה בציור.
בשנת 1943, בעת שהייתה הרה עם בתה הבכורה, קלאודיה, החלה בכתיבה בערבים. בימים עבדה ככורכת בבית דפוס. את הקריירה הספרותית שלה החלה עם הוצאת ספרה הראשון, "עוגה עוגה עוגה", שיועד לפעוטות והכיל חרוזים וציורים פרי עטה. הספר, כמו כל שאר ספריה, נכתב על ידי לובה בגרמנית, וכתב היד תורגם לעברית לפני שיצא לאור. בשנת 1947 הופיע ספרה המפורסם ביותר בארץ, "אי הילדים", המספר על אחד-עשר ילדים אנגלים, שבתקופת הבליץ במלחמת העולם השנייה מפונים למקום מבטחים בארצות הברית. הספינה שלהם עולה על מוקש וטובעת. הילדים נסחפים בסירת הצלה לאי שומם, שם הם נאלצים להתמודד עם איתני הטבע, לחלק תפקידים ולצאת לפעולה כדי לשרוד. חייהם באי מלמדים אותם על הצורך להתחשב בחלש, לעזור אחד לשני, לקבל איש את רעהו ולשתף פעולה. יש באי הילדים כאלה שמבקשים לעזור לחלש ושואפים ליצור חברה מוסרית, שוויונית וצודקת - ולעומתם, יש גם מי שמנסה להסית למרד, והחיים על האי הבודד מוציאים ממנו רק רוע ושפלות. עד מהרה מתעורר מאבק על דרכה של החברה הקטנה. שיאו של המאבק בקרע שנוצר בין הילדים ומאיים לפלג את החבורה. אך הספר, שיש בו אמונה רבה ביכולות של ילדים, בתבונתם ובמוסריות שלהם, מסתיים באופטימיות ובניצחון הטוב: הילדים מצליחים לשרוד, להקים חברת מופת, ובסופו של דבר הם ניצולים.
לובה כתבה עוד מספר ספרים במהלך שהותה בארץ, והמתרגמת העיקרית שלה בשנים האלה הייתה ימימה טשרנוביץ אבידר. השתים אף כתבו במשותף את הספר "שני רעים יוצאים לדרך" (1950), שהיה לאחד מספרי הילדים האהובים על ילדי שנות ה-50. הספר סיפר על ילד, "צבר" אופייני, וחברו ניצול השואה, היוצאים, כנוסעים סמויים בספינה, לאיטליה על מנת לחפש את אחותו של החבר שנעלמה בשואה וחיה במנזר באיטליה.
לובה עיטרה את ספריה באיורים מעשה ידיה.
סופרת באוסטריה
בשנת 1950 עזבו לובה, בעלה והילדים את מדינת ישראל, ועברו לווינה בירת אוסטריה, שם קיבל בעלה משרה בתיאטרון הסקאלה (Theater in der Scala) והיא החלה לעבוד כיועצת להוצאות ספרים והמשיכה בכתיבה. במהלך עבודתה על הספר "גן החיות בורח" (Der Tiergarten reißt aus), שהופיע באוסטריה ב-1953, הכירה את המאיירת סוזי וַייגֶל (גר'), שאיירה את כל ספריה עד שנות ה-70. בשנת 1954 החלה להוציא את ספריה בהוצאה לילדים ולנוער יונגבּרוּנן (Jungbrunnen). בשנת 1957, עקב סגירת תיאטרון הסקאלה, נאלצה המשפחה לעבור לברלין המזרחית, בעקבות משרה שקיבל בעלה בתיאטרון הגרמני. כעבור שנה, ב-1958, שבו לווינה, לאחר שמצא משרה בתיאטרון ביוזפשטט. פרידריך לובה נפטר זמן קצר לאחר מכן באותה שנה. בשנה זו זכתה לובה לראשונה בפרס האוסטרי לספרות ילדים על ספרה "טיטי ביער העד" (Titi im Urwald). היא זכתה בפרס גם ב-1965 על ספרה "סבתא על עץ התפוח" (Die Omama im Apfelbaum), ב-1972 על ספרה Das kleine Ich-bin-ich וב-1976 על ספרה Der ist ganz anders, als Ihr glaubt. בשנת 1980 הייתה לובה הראשונה שזכתה בפרס ההוקרה האוסטרי לספרות ילדים על מכלול יצירתה.
לובה פרסמה במהלך הקריירה שלה למעלה ממאה ספרים, רובם מיועדים לילדים ובני נוער, שזכו להצלחה גדולה באוסטריה ותורגמו לעברית, לאנגלית ולשפות נוספות.
מירה לובה נפטרה בווינה בשנת 1995, בגיל 82.
בשנת 1984 הוסרט הספר "אי הילדים" לסדרת טלוויזיה דוברת אנגלית בשם Children's Island. בשנת 2002 יצא הספר בתרגום עברי חדש ומלא, בשם "אי-בוד". בדצמבר 2005 נתפרסם במוסף הספרותי של עיתון "הארץ" סיפור מפרי עטה של מירה לובה, שהטיוטה שלו נמצאה על ידי בתה בדירתה לאחר מותה. הסיפור, שהוכתר ב"הארץ" בשם "הדֶּבֶר בתל אביב", מתאר זיכרונות אישיים של הסופרת מאירוע של התפרצות מחלת הדבר בגבול תל אביב–יפו בשנת 1944. הסיפור תורגם מגרמנית, וזו הייתה הפעם הראשונה שראה אור.
הנצחתה
עיריית וינה קראה בשנת 1997 סמטה בעיר על שמה. בית ספר מיוחד לילדים חולים נקרא על שמה בצפון גרמניה, צפונית לדורטמונד. בספטמבר 2003, לרגל יום הולדת ה-90 של לובה, ערכה העמותה האוסטרית לחקר ספרות ילדים ונוער סימפוזיון בינלאומי על יצירתה.
ספריה
ספריה בשפה הגרמנית
- Ich und du in Stadt und Land, 1959 (אני ואת בעיר ובשדה)
- Meister Thomas in St. Wolfgang, 1965 (תומאס האמן מסנט וולפנג)
- Pepi und Pipa, 1966 (פפי ופיפה)
- Maxi will nicht schlafen gehen, 1969 (מקסי לא רוצה לישון)
ספריה בתרגום עברי
- כַּדֹּרֶת הַתְּכֵלֶת; התרגום: א[ביגדור] המאירי; הציורים נעשו בידי אדית סמואל, תל אביב: פּרסא, תש"ב. (ספרון)
- אי הילדים; תרגמה מכתב-יד: ימימה טשרנוביץ; מצויר בידי המחברת, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ז.
- שני רעים יצאו לדרך; ימימה טשרנוביץ; ציירה מירה לובה, תל אביב: נ' טברסקי, תש"י.
- תום רוצה יום הֻלדת: סִפּוּר; עם ציורים מאת וינפריד אופגנורט (גר'); עברית: שלמה טנאי, תל אביב : עם עובד, 1984. (Christoph will ein Fest)
- סבתא על עץ התפוח; תרגם מגרמנית: זאב ורדי; עטיפה וציורים: סוזי וייגל, תל אביב: עם עובד ('טוב לקרוא'), תשמ"ט 1988. (Die Omama im Apfelbaum)
- סרט הקסמים; מגרמנית: ברוריה בן-ברוך; ציורים: סוזי וייגל, תל אביב: מודן, 1996.
- אי-בוד; תרגום מגרמנית: יוספיה סימון, לוד: זמורה-ביתן ('מרגנית – ספרי מופת לילדים ולנוער'), תשס"ב 2002. (תרגום מחודש)
- רוח הרפאים הקטנה; מגרמנית: יוסיפיה סימון; איירה: זוזי ויגל, אור יהודה: כנרת, 2008. (Das Schlossgespenst)
ספרים שאיירה
- השלֹשה משכונת מחלול; עִיבד לפי מקור לועזי: א' בר טורא; הציורים מאת מירה לובה, תל אביב: סיני, תש"ו. (על פי ספרו של Matthaeus Peter)
- רות ואבנר; כתב: ש[למה] סקולסקי; ציירה מירה לובה, תל אביב: אל המעין ('אל המעין לפעוט'), תש"א.
- עוגה... עוגה... עוגה...: שירי פעוטות; הציורים מאת מירה לובה, אוה איצקוביץ, רמת גן: עמרנה, תשט"ו.
- עשרת בני-כוש; עברית: גבי [=יהודה גבאי]; ציורים: מ. לובה, תל אביב: סיני, תש"ז.[1]
- אלף בית ארצה רד; כתב: ש"ס [=שלמה סקולסקי]; ציירה: מירה לובה, ירושלים: י. מרכוס, 1959.
לקריאה נוספת
- אוריאל אופק, עולם צעיר: אנציקלופדיה לספרות ילדים, רמת גן: מסדה, 1970.
על יצירתה:
- חגית הלפרין, 'לא "צבר מיתולוגי" ולא "עולה גלותי"', עולם קטן: כתב-עת לספרות ילדים ונוער, 3 (2007), 135–147. (על "שני רעים יצאו לדרך")
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מירה לובה (בגרמנית)
מירה לובה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- זהר שביט, לא אותה סופרת, לא אותה אדרת, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003
- תומי שדה, הדבר בתל אביב, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005 (סיפור שנתגלה בעזבונה של מירה לובה)
- רשימת הפרסומים של מירה לובה, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית: 1900–1948, כרך ב, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 700.
24698950מירה לובה