מעבר הגידי
מעבר הגידי (ערבית: ممر جدي) הוא מעבר בין שני רכסי הרים במערב חצי האי סיני. אורכו של המעבר הוא 29 קילומטר וכיוונו הכללי הוא מזרח-מערב. הכביש שבמעבר מתחבר במזרחו לכביש ביר גפגפה - ביר תמדה ובמערבו לכביש הרוחב (בלוזה - טסה - ראס סודר).
חשיבותו של המעבר נובעת מהיותו אחד משני המעברים היחידים (השני הוא מעבר המיתלה שמדרום למעבר הגידי) המאפשרים תנועה רכובה מחלקה הדרומי של תעלת סואץ אל מרחבי חצי האי סיני. המעבר נפרץ על ידי המצרים לאחר מלחמת סיני כאחד מלקחי המלחמה.[1]
במלחמת ששת הימים חטיבה 200 של צה"ל, בפיקודו של יששכר שדמי, שהשתייכה לאוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה) ולחמה בגזרת חצי האי סיני, כבשה את מעברי המיתלה והגידי וחסמה בכך את דרך הנסיגה של כוחות צבא מצרים.
במלחמת יום הכיפורים נערך כוח צה"לי, בפיקודו של אלוף מנחם מרון, במעברי המיתלה והגידי, במטרה לשמש כוח עתודה לבלימה אם הצבא המצרי יצליח לפרוץ את קווי צה"ל שממזרח לתעלת סואץ.
כחלק מהסכם הביניים בין ישראל למצרים, נסוגה ישראל ב-22 בפברואר 1976 לקו המיתלה והגידי.
הערות שוליים
- ^ בנימין זאב וכסלר, מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית המצרית, תולדוט - אתר ההיסטוריה של מט"ח
