מיילדות בתנ"ך

המיילדות מתוארות בתנ"ך בצמצום, לרוב ללא ציון שמותיהן, תוך הדגשת תפקידן המקצועי בלבד. ניתן ללמוד על מלאכת המיילדות וחשיבותה, על המיומנויות המקצועיות שנדרשו מן המיילדות ועל יחס החברה אליהן באמצעות ארבעה סיפורי לידה המופיעים בתנ"ך.

תפקיד המיילדות בלידות הכתובות בתנ"ך

לידת בנימין

המיילדת שהייתה נוכחת בלידתה הקשה של רחל את בנימין, עודדה את היולדת באומרה: ”אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן” (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"ז). המיילדת מוזכרת בסיפור כבדרך אגב, ומכאן ניתן להסיק שנוכחות של מיילדת בעת הלידה הייתה דבר שבשגרה. המיילדת מוצגת על פי הכתוב כמי שיודעת לקבוע שהוולד הוא בן ובכך היא מנסה להרגיע את היולדת, מתוך ידיעה שהייתה זו משאלה ותפילה של רחל לאחר שילדה את יוסף בנה הראשון ”וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר” (ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד). על פי הכתוב, המיילדת מצטיירת לא רק כמי שתפקידה לסייע ליולדת באופן פיזי, אלא גם כ"פסיכולוגית" המעודדת את היולדת המתקשה בלידתה בהבטיחה שהוולד שבבטנה הוא בן זכר.

לידת פרץ וזרח

המיילדת בסיפור לידת תמר אשת ער את בניה התאומים פרץ וזרח, ממלאת תפקיד חשוב ומרכזי. היא הראשונה שראתה את ידו של הוולד הנאבק כדי להגיח ראשון לאוויר העולם. היא מבצעת את הפעולות הבסיסיות הנדרשות ממנה בתוקף תפקידה ואף יותר מכך. בהיותה מיומנת ומקצועית,יש לה היכולת להבחין שבבטנה של היולדת יש יותר מעובר אחד.והיא לוקחת יוזמה ”וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ח). אך מי שהגיח הראשון לאוויר העולם היה דווקא העובר השני ולכן שאלה המיילדת בתימהון: ”מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ” (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ט) שאלה שהפכה למדרש שמו של פרץ, אבי שושלת בית דוד.

שפרה ופועה

שפרה ופועה הן המיילדות היחידות בתנ"ך אשר נזכרות בשמן ובמקצוען גם יחד. הן פועלות כצמד, תוך שיתוף פעולה מלא מתוך יראת אלוקים ”כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים”במטרה להציל את הבנים העברים ממוות בעקבות גזירת פרעה ”אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ”. על פי הכתוב, הן מצטיירות כנשים חכמות, ערמומיות, אמיצות לב ומקצועיות הפועלות בתושייה ובתבונה ואכן הן זכו להערכה בזכות מומחיותן.

מן הכתובים ”וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם” ניתן ללמוד כיצד התבצעה הלידה ומה היה תפקידן של המיילדות. היולדת ישבה על האבניים, מעין "כיסא לידה" שהיה מורכב משתי אבנים שהושמו בריחוק מה זו מזו וכך יכלה המיילדת לסייע לה בלידה. לאבניים היה תפקיד משמעותי במהלך הלידה, ופרעה היה מודע לכך, מדבריו עולה שהוא ידע שהמיילדות מסוגלות להבחין במינו של הוולד כבר על האבניים: "וראיתן על האבנים".

מלאכתן של המיילדות שהיו בעלות רקע רפואי מסוים, אינה מסתכמת רק במתן סיוע נפשי ופיסי ליולדת, אלא אף בטיפול ראשוני בתינוק שזה עתה נולד. על כך ניתן ללמוד מן הדימוי בו משתמש הנביא יחזקאל כשהוא מזהיר את ירושלים מפני העונש הצפוי לה ”וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ” (ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוק ד'). על פי התיאור הנ"ל, הייתה הפעולה הראשונה שעשו המיילדות, מיד לאחר הלידה, כריתת חבל הטבור ("שר" או "שרר" בלשון המקרא), כדי להפריד בין העובר לשליה. לאחר מכן רחצו את התינוק ומרקו את גופו במלח הידוע כבעל סגולות מרפא. לבסוף כרכו את גופו באריג כדי לשמור על חום גופו.

לידת אי כבוד

אשת פינחס בן עלי הכהן ילדה את אי כבוד ומתה בלידה. סיפור לידתה ומותה בלידה משובץ בסיפור חורבן שילה, וארון הברית שנלקח בשבי - אירוע בו התרחשו אסונות לאומיים וטרגדיות אישיות ”וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי וַאֲרוֹן אֱלֹקִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס"” (ספר שמואל א', פרק ד', פסוקים י'-י"א). כאשר שמעה אשת פנחס את דבריו הקשים של "המבשר" נהפכו עליה ציריה, היא כרעה ללדת ולפני מותה קראה לבנה אי כבוד כי ”גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ” (ספר שמואל א', פרק ד', פסוק כ"א). בסיפור זה אין נזכרת מיילדת בשמה המקצועי, ובכל זאת סביר מאוד להניח שמיילדת (ואולי אף יותר מאחת) הייתה נוכחת בלידה. הנחה זו נסמכת על הפסוק ”וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל תִּירְאִי..”. "הנצבות עליה" ממלאות אותו תפקיד אשר ממלאת המיילדת בסיפור לידת בנימין. הן מעודדות את אשת פנחס "כעת מותה" ומבטיחות לה שבן בבטנה, באומרן: ”אַל תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ”. הביטוי ”וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד” (ספר שמואל א', פרק ד', פסוק י"ט)מרמז על אחת השיטות בהן נהגו ללדת נשים באותה התקופה - שיטת הברכיים,שבה היולדת כורעת על ברכיה וכך יכולה המיילדת לסייע לה בלידה.

שכרן של המיילדות

שאלת שכרן של המיילדות אינה נזכרת בתנ"ך ולו ברמז. לכן קשה לדעת אם היה בעיסוק במיילדות אינטרס כלכלי שהיה בו כדי לתרום לכלכלת המשפחה, או שמא עסקו הנשים במיילדות מתוך מניעים של אידאולוגיה וערכים. עם זאת מציין הכתוב בעניין שפרה ופועה,”וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים”. זהו גמול ששילם ה' למיילדות על פועלן ולא שכר עבודה המשולם לשכיר. גמולן של המיילדות היה מצד אחד הברכה והסיפוק בכך שבני ישראל הוסיפו להתרבות ולהתעצם בזכותן, ומצד שני שלם להן ה' במידה כנגד מידה. כפי שהן עזרו להגדיל ולהרבות את הבתים, כך הן זכו לעשיית בתיהן ולהגדלת משפחותיהן. ראוי לתת את הדעת גם על העובדה שהן זכו לכבוד והערכה הן בקרב החברה בזכות מומחיותן והן ליחס מיוחד מצד המלך המצרי. עם זאת, סביר לחשוב על סמך המקובל בחברות קדומות דוגמת מצרים העתיקה, שמיילדות במצרים העתיקה קבלו שכר עבודה כשהן סייעו ליולדות בתהליך הלידה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31626228מיילדות במקרא