אל שווימר

אל שווימר

אדולף ויליאם ("אל") שְוִוימֶר (באנגלית: Adolph William ("Al") Schwimmer; ‏ 10 ביוני 1917 – 10 ביוני 2011) היה מהנדס טיסה וטייס יהודי אמריקאי ולימים ישראלי, מחלוצי התעופה במדינת ישראל, מייסד התעשייה האווירית לישראל, חתן פרס ישראל למפעל חיים ותרומה לחברה לשנת 2006.

קורות חיים

אל שווימר נולד לג'ון ולציפורה שווימר בניו יורק בשנת 1917. הוריו היו מהגרים מיהדות מזרח אירופה, ובילדותו עברה משפחתו לברידג'פורט, קונטיקט. אהבתו למטוסים החלה כנער כשעבד כשוליה של טכנאי מטוסים בשדה התעופה קרוב למקום מגוריו, במקביל ללימודיו. מאוחר יותר השלים לימודי אווירונאוטיקה, הוסמך כמכונאי תעופה וכמהנדס טיסה וקיבל רישיון טיס מרשות התעופה הפדרלית האמריקאית. עבד תחילה כפקח טיסה בחברות לוקהיד ודאגלס, ובהמשך התקבל לעבודה כמהנדס טיס בחברת TWA.

במלחמת העולם השנייה שירת כמהנדס טיס וכאיש צוות של מטוסי תובלה והפצצה של חיל האוויר האמריקני באירופה ואף קיבל אות הוקרה על "תושייה ואומץ לב". ביקור במחנה ברגן בלזן קירב את שווימר ליהדות ונטע בו את רעיון הציונות. בשנת 1947 התבקש על ידי "ההגנה" לעזור בהברחת פליטים יהודים מאירופה לארץ ישראל ובהמשך התבקש לסייע בעקיפת האמברגו האמריקני על מכירת נשק ומטוסים למזרח התיכון. משליח "ההגנה" יהודה ארזי, ששהה באותה עת בארצות הברית, הוא קיבל סכומי כסף בעזרתם יכול היה להתחיל בפעילותו. הוא הקים חברה סרטים אמריקאית שהייתה אמורה להפעיל מפציצים והבריח בכך את המטוסים למדינת ישראל דרך צ'כוסלובקיה .

דרכונו של אל שווימר משנת 1958 שאיתו השתמש לנסיעותיו לחו"ל בהיותו מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל

שווימר, שהיה באותה תקופה מהנדס טיס בחברת TWA, שכנע שיש ביכולתו לעזור בהקמת חיל אוויר בישראל. הוא הקים חברה בשם "שרותי אוויר שווימר" (Schwimmer Aviation), רכש באמצעותה מחברת לוקהיד שלושה מטוסי לוקהיד קונסטליישן וחמישה מטוסי C46 קומנדו מעודפי מלחמת העולם השנייה, והחל לשפץ אותם בשדה התעופה ברבנק בקליפורניה. תוך כדי פעילות זאת הצטרפו אליו, כעובדי החברה בשכר, צוותי אוויר וקרקע לצורך השמשת המטוסים והטסתם. בעזרת קצין בדימוס של חיל האוויר האמריקאי, שהיה בעל זיכיון להקמת חברת התעופה של פנמה העבירו שווימר וחבריו את המטוסים המשופצים, שמספרם הגיע לכעשרה, לפנמה ומשם דרך ברזיל, סנגל, מרוקו וסיציליה לישראל. שווימר רכש גם 4 מפציצי B-17 מבצר מעופף, בסופו של דבר שלושה מהם הגיעו לישראל.

מטוסי התובלה הופעלו במלחמת העצמאות במסגרת להק תובלה אווירית והשתתפו בין היתר במבצעים:

• מבצע בלק - הובלת נשק ברכבת אווירית (כ-100 טיסות) מצ'כוסלובקיה לישראל, המשלוחים כללו מאות טונות של ציוד, נשק, תחמושת וחלקי חילוף, לרבות 25 מטוסי קרב מדגם אוויה S-199.
• מבצע אבק - הטסת אספקה, ציוד וחיילים ליישובי הנגב הנצורים.
• מבצע יואב - הפצצת מטרות מצריות במטרה לפרוץ את הדרך היבשתית לבאר שבע וליישובים נוספים בנגב.

בקיץ 1948, גם משום שהיה נתון למעקב השלטונות האמריקניים, עלה שווימר לישראל יחד עם טייסים מארצות הברית ומקנדה שגייס לעזרת ישראל במלחמת העצמאות, במסגרת ארגון מח"ל (מתנדבי חוץ-לארץ) שהוא נמנה עם מקימיו. במהלך המלחמה שימש כראש להק אוויר וכמהנדס ראשי בחיל והיה ממקימי חיל האוויר הישראלי. לאחר מלחמת העצמאות, ולמרות צו המעצר שהוצא נגדו, חזר שווימר לארצות הברית ונשפט על ידי בית משפט בלוס אנג'לס יחד עם חברים נוספים. שווימר הורשע, אך על אף שלא התנצל הוא לא נשלח לכלא, זכויותיו האזרחיות (כמו זכות ההצבעה והזכות להיות עובד מדינה) נשללו ממנו. בשנת 2001 חנן הנשיא ביל קלינטון את שווימר מבלי שביקש.

בתחילת שנות ה-50, כשהיה בעל האנגר לשיפוץ ותחזוקת מטוסים, שכנע אותו שמעון פרס, שהיה בשליחות משרד הביטחון בארצות הברית, לעלות לישראל ולהקים בה האנגר דומה שיטפל במטוסי חיל האוויר הישראלי. שווימר נענה לאתגר וחזר לישראל בשנת 1952, ובשנת 1953 הקים בלוד האנגר שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", בשיתוף היימן שמיר ודני אגרונסקי, וטיפל במטוסי הבוכנה שהיו אז ברשות חיל האוויר. כישוריהם של שווימר וממשיכי דרכו הפכו את "בדק", ממפעל קטן לאחת מתעשיות התעופה הגדולות והידועות בעולם, שמפתחת ומייצרת טילים, מטוסי קרב, מזל"טים, מכ"מים ולוויינים - "התעשייה האווירית לישראל". בשנת 1955 נשא לאישה את רנה לבית דגן (קורנפלד).

שווימר כיהן כמנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית לישראל במשך 24 שנים. בין היתר, היה ממקימי המחלקה לאווירונאוטיקה בטכניון ושימש במשך שתי קדנציות כיועץ לראש הממשלה לנושאי טכנולוגיה ותעשייה. ב-1985 תיווך מטעם ישראל בעסקת הנשק שהתפתחה לפרשת איראן-קונטראס. בשנת 1987 הקים את ארגון "חוקה לישראל", ארגון עממי רחב הלוחם למען חופש הדת ורפורמה חוקתית. שווימר יסד וכיהן כיושב ראש של ארגון "הרוב הציוני" שפועל ליצירת חברה ישראלית חופשית, אזרחית ודמוקרטית באמצעות שילוב הניסיון של ילידי ישראל עם האנרגיה של העולים. בשנת 2006 ייסד שווימר את המכון למנהיגות העתיד.

פרסים והוקרה

• תואר דוקטור של כבוד למדעים טכניים מהטכניון, 1968
• חבר כבוד באגודה למדעי התעופה והחלל (על תרומה מיוחדת וחשובה לתעופה וחקר החלל בישראל)
• פרס הרצל על תרומה לבטחון המדינה, 1976
• אזרחות כבוד של העיר ניו יורק, 1998
• פרס מועדון "כנפי הזהב" - אות הוקרה מעמותת ידידי חיל האוויר על מפעל חיים, 1999
• פרס "עין על ציון צופייה" - אות הוקרה על תרומתו לחיל האוויר
• פרס בן-גוריון על מפעל חיים, 2003
• פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה לחברה, 2006

אל שווימר נפטר ב-10 ביוני 2011 בבית החולים תל-השומר, ביום הולדתו ה-94. הוא הותיר אחריו רעייה, בן, בת ונכדים.

לקריאה נוספת

• אנתוני דוד, אל שווימר - מקים התעשייה האווירית, תרגם מאנגלית: אריה חשביה, הוצאת שוקן, 2007.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אל שווימר בוויקישיתוף

• קורות חיים באתר פרס ישראל
• דוד תדהר (עורך), "אל שווימר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5580
• יוסי מלמן, קפטן אמריקה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2008
• משה ארנס, השמים הם הגבול: אל שווימר, מקים התעשייה האווירית, נגע בשמים, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2008
• אל שווימר באתר המכון למנהיגות העתיד
• שרה ליבוביץ-דר, אל תקראו לו עבריין, באתר הארץ, 28 בפברואר 2001
• חן ארד, אל שווימר, ממייסדי חיל האוויר, נפטר בגיל 94, באתר ynet, 11 ביוני 2011
• אמיר אורן, מת אל שווימר, מייסד התעשייה האווירית, באתר הארץ, 11 ביוני 2011
• רונן מדזיני, הנשיא פרס נפרד מאל שווימר: "מנהיג ללא חת", באתר ynet, 11 ביוני 2011

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] אל שווימר24033597