הרב דוד משה רוזן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מוזס רוזן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק ברב הראשי של רומניה. אם התכוונתם למייסד תנועת יהודים למען אותו האיש, ראו מוישה רוזן.
הרב דוד משה רוזן
Moses Rosen
הרב דוד משה רוזן בשנות ה-80 של המאה ה-20 תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הרב דוד משה רוזן בשנות ה-80 של המאה ה-20
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה מוינשט, חבל מולדובה, ממלכת רומניה
פטירה בוקרשט, רומניה
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה בירושלים
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק הרב הכולל של רומניה
רבותיו הרב אברהם אריה לייב רוזן

הרב דוד משה רוזן (Moses Rosen או Mozes Rosen ;‏ 23 ביולי 1912 - 6 במאי 1994) היה רב ראשי או "הרב הכולל" של יהודי רומניה בשנים 1994-1948 ונשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה בשנים 1964–1994. החל משנת 1957 היה חבר בפרלמנט הרומני, תחת השלטון הקומוניסטי וגם אחרי חזרת השלטון הדמוקרטי (בדצמבר 1989) מטעם אחד מהרבעים של בוקרשט. בימי הדמוקרטיה המחודשת ברומניה נבחר כחבר כבוד של האקדמיה הרומנית. בשנותיו האחרונות קיבל גם אזרחות ישראלית וכיהן גם כיושב ראש הנהלת בית התפוצות בתל אביב.

ילדותו ולימודיו

נולד במוינשט, במחוז בקאו ברומניה, בן לאברהם אריה לייב רוזן, שכיהן כרב באותה עיירה. כשהיה בן 4 עברה המשפחה לעיר פלטיצ'ן במחוז סוצ'אבה במולדובה שברומניה, שם מונה האב לרב העיר ודרשן בבית הכנסת של חב"ד.[1] האב, אברהם אריה ליב רוזן, יליד גליציה, היה אחד מתלמידי החכמים המכובדים של יהדות רומניה, נכדו של הרב נחמן זאב אויירבך ממונסטריץ', גיסו של רבי נחמן מברסלב. הוא היה גם נצר לשושלת רבנים שעם אבותיה נמנו נפתלי כהן פרנקפורטר, האב של החכם באשי הראשון ביאשי, וכן המהר"ל מפראג.

גדל בפלטיצ'ן ולמד תורה מפי אביו במשך שנים רבות. בשנים 1919–1930 למד בבית הספר היהודי בשפה הרומנית ובתיכון העיוני בעיר.[2] בגיל 14, אחרי שגילה בפומבי עמדה נגד זיכויו של ניקולאיה טוטו, רוצח הסטודנט היהודי דוד פאליק, נעצר ונשפט בהאשמת חילול שמם של המלך והמלכה, הורשע, אך כעבור חודש קיבל חנינה. מאז נשארה לו בעיני השלטונות תדמית של "בולשביק". אחרי שגורש מכל מוסדות החינוך הממלכתיים ונעצר פעם נוספת, מאבקים מתמשכים שבהם היו מעורבים ראשי היהדות במדינה (ד"ר וילהלם פילדרמן, ד"ר מאיר אבנר ואחרים) הביאו להחזרתו לבית הספר. בשנת 1931 נרשם כסטודנט בפקולטה למשפטים בבוקרשט, לאחר שעבר בהצלחה את מבחני הבגרות בעיר דורוחוי. בגלל האווירה האנטישמית האלימה שם הפסיק את לימודיו ונסע לווינה כדי ללמוד במכון ללימודים רבניים. מסיבות כלכליות חזר לבוקרשט וסיים שם את לימודי המשפטים בשנת 1935[2] עם תואר שני כדוקטור למשפטים.[3] לאחר מכן מילא חובת שרותו הצבאי בצבא הרומני במשך שנתיים בעירו פלטיצ'ן.

בשנת 1937 חזר ללימודים במכון ללימודים רבניים בווינה עד שנאלץ לעזוב שוב את אוסטריה במאי 1938 בעקבות האנשלוס. במקביל למד אצל הרב אלתר דורף (משה אשר) גורניק,[2] יליד סדיגורה (1901) ושהתיישב מאוחר יותר בארץ ישראל.[4] בשובו לרומניה הוסמך לרב על ידי חברי מועצת הרבנות בבוקרשט: חיים רבינוביץ', ברוך גלנץ ומשה ברגר, ועל ידי הרב הראשי של רומניה, ד"ר יעקב יצחק נימירובר והרב הראשי של בוקובינה, אברהם יעקב מרק.[5]

פעילותו כרב צעיר

תפקידו הראשון כרב היה בבית כנסת קטן בשכונת "מחלה" בפלטיצ'ן.[2] במאי 1940 נבחר כרב בעיר סוצ'אבה. באותה השנה נעצר בטענה שהוא קומוניסט ונשלח למחנה מאסר בעיר מיירקוריה צ'וק בטרנסילבניה שם הכיר כמה מראשי התנועה הקומוניסטית הרומנית. עם סיפוח צפון טרנסילבניה להונגריה בקיץ 1940 הועבר למחנה מאסר בעיר קראקל בדרום רומניה. למזלו הוא שוחרר בצו שר הפנים בדיוק לפני העלייה לשלטון של לגיונרים ב-6 בספטמבר 1940. בגלל היותו נרדף כ"יודו-קומוניסט" לא חזר למולדובה אלא הסתתר בבוקרשט הבירה, שם מונה במשרה חלקית כרב בשני בתי כנסת - בית הכנסת "ראשית דעת" ו"בית אל".[2] בו זמנית לימד תלמוד בבית ספר יהודי. בינואר 1941 בימי מרד הלגיונרים נגד שותפם לשלטון, המרשל יון אנטונסקו נקלע למצבי סכנת חיים אך ניצל. אחרי שרומניה נכנסה למלחמה בברית עם גרמניה נגד ברית המועצות נאלץ הרב רוזן להסתתר שוב רוב הזמן פן יישלח לטרנסניסטריה בטענה שהוא פעיל שמאל. אחרי השחרור מהשלטון הפאשיסטי באוגוסט 1944 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. נחשב כאוהד השמאל ובלתי מעורב בהנהגה הישנה של הקהילה היהודית. בנסיבות אלה התקדם בהייררכיה הרבנית של יהודי בוקרשט. היה ליושב ראש מחלקת הדת של הקהילה, נבחר כחבר במועצת הרבנות וכרב של בית הכנסת הגדול של בוקרשט Sinagoga Mare ושל בית הכנסת המלבי"ם. [6]

בחירתו כרב כולל של יהודי רומניה

בדצמבר 1947 גורש מרומניה הרב הראשי ד"ר אלכסנדר שפרן לפי פקודת השלטון החדש שנשלט בידי הקומוניסטים, תחת חסות כוחות הכיבוש של ברית המועצות. הרב שפרן היה נחשב מקורב למשפחת המלוכה, ולהנהגה הוותיקה ה"בורגנית" של רומניה וגם להנהגת יהודי רומניה בראש עם ד"ר וילהלם פילדרמן שהיה שנוא על השלטון החדש.

המפלגה הקומוניסטית, ששינתה לאחר מכן את שמה למפלגת הפועלים, כפתה על יהודי רומניה הנהגה חדשה בצורת "הוועד הדמוקרטי היהודי", בחלקו לפי דגם היבסקציה מרוסיה הסובייטית של פעם. בהשגחת "הוועד הדמוקרטי היהודי", הרבנים ונציגי הקהילות מכל רומניה התאספו בבוקרשט ב-16 ביוני 1948 ובחרו בהצבעה חשאית בד"ר משה רוזן כרב הראשי של יהודי רומניה. המתחרה היה הרב דוד שפרן, אחיין של הרב הראשי המודח ופעיל ציוני אמיץ. הרב שפרן נדרש, לפי פתקים שנשלפו לפי הגרלה, לתת דרשה על נושא קשור לפעילות בעד השלום, על סמך פרשת שבוע מסוימת, בעוד שהרב רוזן התבקש לדרוש בטקס דמיוני של חנוכת קואופרטיב (לבעלי מלאכה ומסחר) על סמך פרשת שבוע אחרת.

ב-20 ביוני 1948 הוכתר בבית הכנסת הקוראל בבוקרשט כ"רב כולל של דת משה" ברומניה בנוכחות נכבדים, בהם סגן יושב ראש האספה הלאומית הגדולה של רומניה, שטפן וויטק, שר הדתות סטנצ'ו סטויאן, ואחרים. לרב דוד שפרן חיכה מאסר ארוך שנים בכלא באשמת פעילות ציונית. כששוחרר מהכלא והתאפשר לו לעלות לישראל כתב הרב דוד שפרן ספרון שבו הציג בצורה שלילית את דמותו של משה רוזן - "הרב האדום". בדומה לרב דוד שפרן, האוריינטציה של הרב משה רוזן הייתה "אורתודוקסית מודרנית".[7] מתוך הקפדה חמורה יותר על המנהגים, הורה הרב רוזן להפסיק את הנגינה בעוגב ואת העסקת "לא יהודים" במקהלה בבית הכנסת הכוראלי. [8]כמו כן, כמחווה סמלית, דאג לתקן על חשבונו את קבר המלבי"ם בקייב.[9]

ראש הדת היהודית בשנות הסטליניזם ברומניה

כראש מוסדות הדת היהודית ברומניה היה הרב רוזן כפוף לשלטונות הקומוניסטים, שניהלו בשנות החמישים מדיניות של יד קשה נגד ביטויי הלאומיות היהודית, במיוחד נגד הציונות ונגד הדת. ההתנגדות למשטר, שהשליט טרור בסגנון סטליניסטי, יכלה לעלות באמצעי ענישה ודיכוי קשים ביותר.

אחרי שב-27 ביוני - 6 ביולי 1948 עדיין קיבל רשות הרב הכולל הטרי להשתתף בוועידת הקונגרס היהודי העולמי במונטרה בשווייץ, השלטונות ניתקו את יהודי רומניה משאר קהילות ישראל בעולם למשך כ-8 שנים. בתנאים לא קלים נשארה פעילה בבוקרשט רק הנציגות הדיפלומטית - הצירות - של מדינת ישראל הצעירה. בשנת 1949 מועצת הרבנים ברומניה בראש עם הרב רוזן נאלצה לחתום על הצהרת גינוי של הפעילות הציונית ושל הרב הראשי לשעבר ד"ר אלכסנדר שפרן.

משה רוזן, למרות חברותו הפורמלית בהנהגת הוועד הדמוקרטי היהודי, ניסה לשמור על מרחק מהמדיניות של ראשי הוועד (ברקו פלדמן, ה. ליבוביץ'-שרבן, ישראל בקאלו וכו') שניהלו מערכה נגד הציונים וביקשו לעודד את התרבות החילונית ביידיש על חשבון המסורת הדתית והתרבות העברית, מעמדות קרובות לאידאולוגיה של השלטון הקומוניסטי. גישתו המסויגת של הרב רוזן כלפי הקו של הוועד התבררה כדיפלומטיה נכונה.[10]

במרץ 1953, השלטון, שקיבל השראה מהמדיניות הסובייטית, החליט להיפטר גם מהוועד הדמוקרטי היהודי ולהביא לפיזורו "מרצון". גם הביטאון של הוועד, "אוניריה" ("האחדות") נסגר. בימי משפט סלנסקי ומעצרי הרופאים והסופרים היהודים בברית המועצות. משה רוזן נאלץ להתמודד עם לחצים רבים אבל הצליח להתחמק מגינוי הציונות.

אחרי מותו של סטלין ומאוחר יותר, במיוחד אחרי התחלת דה-סטליניזציה בברית המועצות, השלטונות הקומוניסטיים ברומניה החליטו לנצל את ראשי הדתות השונות, כולל של המיעוטים הדתיים כדי ליצור תדמית חיובית יותר בעיני המערב. בשנת 1956 כששוחררו גם הרבה מאסירי ציון מבתי הכלא ברומניה השלטונות איפשרו לרב רוזן להשתתף לראשונה במפגשים וכנסים יהודיים בחו"ל. ההזדמנות הראשונה היו מגעים עם הרב הראשי של שוודיה. באותה שנה, באוקטובר 1956, הורשה הרב רוזן להקים את כתב העת של דת משה ברומניה Revista cultului mozaic שכלל חוץ מדפים ברומנית וביידיש גם דף אחרון בעברית, והיה בכך העיתון היחיד בעברית בכל העולם הקומוניסטי. המלומד עזרא פליישר, אסיר ציון משוחרר וחתן פרס ישראל (שהוענק לו בימי מאסרו בגולה) היה לאחד מעורכי כתב עת זה עד לעלייתו לישראל.

בשנת 1957 מצאו לנכון השלטונות שהרב הכולל של היהודים יהיה כמו בזמן השלטון ה"בורגני" חבר בפרלמנט - באותם הימים האספה הלאומית הגדולה. הרב משה רוזן נבחר לייצג אזור בחירה מבוקרשט הבירה, שבה גרו חלק גדול מיהודי רומניה.

פעילות הרב רוזן בשנים 1960–1980

מעמדו של הרב רוזן התחזק בימי השינוי שחל החל משנת 1964 במדיניות החוץ של רומניה. השלטון של גאורגיו-דז' בימיו האחרונים ואחר כך המנהיגים החדשים - צ'אושסקו ומאורר - היו מעוניינים להחליש את התלות של רומניה בברית המועצות ולחזק את קשריה הכלכליים עם המערב.

אחרי גלי העלייה הגדולים של השנים 1947 -1952 ומסוף שנות ה-50 ושנות השישים נותרו עדיין ברומניה כארבעים אלף יהודים (במפקד האוכלוסין משנת 1956 נספרו 146,000 יהודים).

השלטון הקומוניסטי של צ'אושסקו החליט לחזק את יחסיה של רומניה עם ישראל ועם הקהילות היהודיות בחו"ל, במיוחד בארצות הברית, ולהפיק תועלת כלכלית ופוליטית. ישראל ויהדות ארצות הברית נתנו תמורה כלכלית ומדינית לפתיחת שערי רומניה להמשך העלייה היהודית לישראל ונתנו תרומות רבות גם למוסדות היהודים שהוקמו באישור השלטונות - רשת של בתי אבות, מסעדות כשרות, מחנות קיץ לנוער יהודי, פעילויות של תלמוד תורה ולימוד עברית. חלה תנופה במדיניות הסעד לנזקקים בקרב הקהילה במיוחד אחרי שהתאפשרה, החל משנת 1967, פעילות נרחבת של ארגון הסיוע ג'וינט. הרב רוזן, שהרגיש תמיד יהודי גאה והיה גם מעורה בתרבות הרומנית, השתלב במדיניות החדשה של רומניה והפך לאחד משגריריה החשובים (כך עשו גם ראשי דתות אחרות כמו המופתי של המוסלמים הטורקים והטטארים ברומניה שנשלח תכופות לשליחויות חשובות בעולם הערבי והמוסלמי).

בשנת 1964 קיבל הרב רוזן גם את התפקיד של יושב ראש הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה והחזיק בו עד יום מותו. בשנות ה-1970 גם הרב רוזן נרתם לגייס תמיכה בחוגי השלטון בארצות הברית למען הענקת מעמד מועדף לרומניה ביחסי הסחר עם ארצות הברית.

פעילותו של הרב משה רוזן בשנות ה-60–80, באישורו בשתיקה של המשטר הקומוניסטי, לעידוד לימוד העברית, להקניית ערכים יהודיים וזירוז העלייה לישראל, במקביל עם פעולות הרווחה לטובת הנזקקים והקשישים בקהילה, כושר המנהיגות, חושיו הדיפלומטיים והידע שהפגין בתחום היהדות והתרבות הכללית זיכו אותו בהערכה רבה בקרב רבים בעולם היהודי. הרב הראשי של אנגליה, הלורד עמנואל יעקובוביץ, שיבח אותו במילים כאלה: "איש מאיתנו (ז"א מראשי הקהילות היהודיות בעולם) לא יופיע על במת ההיסטוריה עם מאזן הישגים כה מזהיר".

במרכז התרבות של הקהילה היהודית בבוקרשט (ובקהילות בערי השדה החשובות) התקיימה באותה תקופה גם פעילות תרבותית ואמנותית ענפה שכללה הרצאות וקונצרטים בהשתתפות אנשי רוח ואקדמיה ומוזיקאים שנענו בהתלהבות לקריאת הרב רוזן. בשנת 1979 הקים הרב רוזן מוזיאון לתולדות יהודי רומניה בבניין בית התפילה "אוניריה ספנטה" (האחדות הקדושה) בבוקרשט.

בכל השנים, כפי שיוצא גם מהמסמכים המתגלים כעת מהארכיונים של השירותים החשאים של המשטר הקומוניסטי, כל שיחותיו ותנועותיו של הרב - בבית ובעבודה, במפגשיו ובביקוריו, - היו במעקב צמוד של הבלשי הסקוריטטה. אך מעמדו של הרב הפך בעשורים האחרונים לכהונתו כה איתן שהוא יכול היה לדרוש בפני הקהל היהודי ואף בפני אורחיו הנוצרים דרשות בנימה לאומית יהודית, ציונית, ולברך ללא הרף את מדינת ישראל, את עמה ואת מנהיגיה בחופשיות שאולי אף מנהיג של מיעוט דתי או לאומי ברומניה ובארצות הגוש הקומוניסטי לא היה יכול להתבטא, בוודאי לא היהודים באותן הארצות. אנשי הבולשת לא היו מסתירים את אי שביעות רצונם מכך אך למרות כל התלונות וההלשנות, השלטון עצמו לא הביע כל התנגדות למעשי הרב או דבריו כל עוד התופעה נשארה פחות או יותר במסגרת הקהילה היהודית[11]

פרט לכך היה מעורב הרב רוזן עוד משנות החמישים המאוחרות גם ביוזמות של דו-שיח אקומני עם ראשי דתות אחרות. יצר קשרים טובים עם מנהיגי הדתות האחרות ברומניה וביניהם המופתי יעקוב מהמט, עם בן דורו, בישוף הארמנים ברומניה, ואזגן הראשון, שהפך לימים פטריארך קתוליקוס של ארמניה בירבאן, [12] ופטריארך הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, יוסטיניאן. ככל הנראה בעידוד השלטונות הרומניים, יחד עם הפטריארך יוסטיניאן יזם במרץ 1977 בלוצרן בשווייץ, ולאחר מכן באוקטובר 1979 בבוקרשט מפגשים למען עידוד דו השיח בין נציגי הדת היהודית ונציגי הנצרות האורתודוקסית.[13]

עימותיו עם חוגים אנטישמיים

כלוחם עקבי מנעוריו באידאולוגיות האנטישמיות משה רוזן לא עשה הנחות להן גם בימי השלטון הקומוניסטי הלאומי של צ'אושסקו. בשנות ה-80 - תוך כדי העצמה של הלאומנות הרומנית והתמקחות המשטר על מחיר העלייה היהודית, עודד צ'אושסקו כמה חוגים, ובראשם הסופר אואוג'ן בארבו בראש המגזין "ספטמנה" (השבוע) המשורר קורנליו ודים טודור (בקובץ שיריו "Saturnalii" ובמדור העיתונאי שלו "Idealuri" - אידיאלים) ואנשי רוח אחרים כמו יון לנקרנז'אן, פומפיליו מרצ'ה, מיכאי פלין - לפרסם מדי פעם השמצות נגד היהודים, חלקן בצורת התקפות אישיות על הרב משה רוזן או נגד ישראל. [2] לכותרות רבות זכה הרב רוזן בגלל הפולמוס על פרסום לראשונה על ידי האקדמיה הרומנית במסגרת כלל יצירותיו של המשורר הלאומי של רומניה מהמאה ה-19, מיכאי אמינסקו, של המאמרים שכתב הלה כעיתונאי בגנות היהודים. הכרך התשיעי בעריכת דומיטרו וטמניוק, שכלל את המאמרים האנטישמיים של המשורר לא לווה בהסברים נאותים על השקפותיו ועל ההקשר שבו נכתבו המאמרים. בגלל ביקורתו על דרך הפרסום של אותו כרך, הואשם הרב רוזן על ידי אקדמאים רומנים רבים בעין "חילול השם" של המשורר הלאומי. אחת ההתקפות העיקריות באו מאותו קורנליו ואדים טודור ששימש משורר חצר של הנשיא צ'אושסקו ושלימים אחרי המהפכה ברומניה ב-1989 הקים מפלגה ימנית קיצונית בשם "רומניה מארה". משה רוזן הרים את קולו נגד המגמות ברומניה לטיהורו של המרשל יון אנטונסקו, הרודן האנטישמי של רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהוצא להורג כפושע מלחמה, בין היתר בגלל רצח העם שיזם נגד יהודי יאש, יהודי בסרביה, צפון בוקובינה ואודסה.

אחרי המהפכה ב-1989

על אף הבקורות עליו בגין שיתוף הפעולה עם השלטון הקומוניסטי, שיתוף פעולה ששרת בפועל את האינטרסים של הגנת זכויות המיעוט היהודי, המשיך הרב רוזן לזכות בהוקרה גם מצד השלטון החופשי החדש שקם אחרי המהפכה מדצמבר 1989. בשנת 1990 נבחר, כמו קודמו הרב אלכסנדר שפרן, כחבר כבוד באקדמיה הרומנית. גם בישראל נהנה הרב רוזן ממעמד מכובד ונבחר עוד כמה שנים קודם בראש הנהלת בית התפוצות ולאחר מכן קיבל אזרחות ישראלית ודירת שרד בתל אביב.

הרב משה רוזן היה נשוי משנת 1949 לעמליה, בת לבית רוקנשטיין מבורדוז'ן-סוצ'אבה, שהייתה עורכת דין בהכשרתה, אך בחרה להישאר עקרת בית, לצד בעלה.[2] לזוג לא נולדו ילדים.

הרב ד"ר רוזן נפטר ב-6 במאי 1994 והובא לקבורה בבית העלמין סנהדריה בירושלים. לפני הבאת גופתו לישראל, בטקס לזכרו שהתקיים ב-8 במאי 1994 בבית הכנסת הכוראלי בבוקרשט נכחו נשיא רומניה, יון איליאסקו, ראש הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, הפטריארך תאוקטיסט ואישים רבים אחרים מרומניה ומחו"ל.[14]. בלווייה בירושלים נכחו בין היתר שרים מרומניה ומישראל, ראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק שמיר והרב בראשי של ישראל, ישראל מאיר לאו.


אחיו הבכור למחצה של משה רוזן, מנישואיו הראשונים של אביו, אליהו רוזן היה רבם של יהודי העיר הפולנית אושוויינצ'ים (יהודי אושפיצים) במערב גליציה, הקרויה בגרמנית אושוויץ ונספה בשואה יחד עם צאן מרעיתו. אחותו למחצה של משה רוזן, חיה (קלרה) נשואה בומבך נרצחה על ידי הנאצים בלבוב יחד עם כל משפחתה. אחות אחרת, לאה, התחתנה עם אדריכל. והאחות הצעירה, ברכה (בטי) לבית רוזן נישאה לרב ד"ר זאב וולף גוטליב שפעל בווינה ושהיה לימים רבה הראשי של סקוטלנד.[2]

צדדים שנויים במחלוקת

למרות תרומתו הרבה לשמירת המורשת של יהודי רומניה, לסיוע לתהליך העלאת קהל יהודי רומניה לישראל, וחיזוק יחסי הידידות בין רומניה ולישראל ובין העמים הרומני והיהודי, לא ניתן להתעלם כי הרב רוזן עודד בעשורים האחרונים להנהגתו מנהגי פולחן אישיות של עצמו [15] שנראו חיקוי של דרכי השלטון של הנשיא צ'אושסקו. ייתכן שפולחן אישיות זה היה גם אחד מכליו הדיפלומטיים מול השלטונות באותן הנסיבות. הוא יכול היה להזכיר גם מנהגי חצרות של אדמו"רים חסידים. בימי ה"תכנון החדש של בוקרשט" - תוכנית ענק להריסה ובנייה מחדש שהוחלט על ידי מנהיג רומניה צ'אושסקו ואשתו, לא הייתה לו יכולת למנוע הריסת כ-60 מבתי הכנסת של בוקרשט - בית הכנסת קהל צ'יקו, ראשית דעת, בית אל, איזיק איליה, עדת ישורון, גאסטר, שפילמן, קאריטאטיה, הירש, מלבי"ם, זיסו ואחרים, ומצא נחמה בכך שניצלו בית הכנסת הגדולים ביותר ובראשם בית הכנסת הכוראלי, בית הכנסת הגדול, בניין בית הכנסת אחדות הקודש ואחרים.[2] באותה תקופה גם הכנסייה האורתודוקסית הרומנית ומחאות של אקדמאים כולל אדריכלים, לא הצליחו למנוע הריסתם של כנסיות ומנזרים חשובים. ההיסטוריון הישראלי ליביו רוטמן העריך כי הרב רוזן "היה המנהיג המתאים במצב האנורמלי" שבה נמצאה קהילת יהודי רומניה בימי השלטון הקומוניסטי. לדבריו "הוא חונן בכישורים דיפלומטיים, וידע להשתמש בשפה ובטיעונים שהיו נהוגים" בידי השלטון.[16] הדבר שירת את טובת האינטרסים של הקהילה היהודית לשמור על מורשתה ולעלות לישראל.

אותות ומחוות כבוד

הנצחה

  • 1994 - ככר בירושלים נקראה על שמו ועל שם רעיתו.
  • 1998 - הוקמה קרן "משה רוזן" שנועד להעניק מלגות לימודים בעיקר בתחם המוזיקה לצעירים מוכשרים מרומניה וישראל, ללא הבדל מוצא ודת

ספריו

  • באור התורה În lumina Torei (Bucureşti, 1971);
  • The paper bridge; essays on Judaism (Washington, 1973); גשר הנייר- מסות על יהדות.
  • Izvoare şi mărturii referitoare la evreii din România (Bucureşti, 1988),
  • עתים לתורה, ירושלים, 1988 מקורות ועדויות על אודות יהודי רומניה.
  • מסות תנ"כיות Eseuri biblice Ed. Hasefer, Bucureşti, 1992;
  • Evreii din România între anii 1940-1944 (în colaborare, Bucureşti, 1993);
  • והסנה איננו אוכל:זכרונות מתקופות המאבק להצלת יהודי רומניה, ירושלים 1993

מקורות

  • Primejdii, încercări, miracole. Povestea vieţii şef rabinului Dr. Moses Rosen - aşa cum a fost povestită lui Joseph Finkelstone Ed. Hasefer, Bucureşti,ediţia a II-a 1991
  • ג'פרי ויגודר - היהודים בעולם - לקסיקון ביוגרפי, הוצאה לאור הספר, בוקרשט,2001 - מהדורה רומנית בעריכתה של ויויאן פראגר ואחרים (Evreii in lume - Dicţionar biografic)

Victor Neumann - Istoria evreilor din Banat - editura "Atlas " Bucureşti 1999

לקריאה נוספת

  • במלאת גיל שמונים לרב הראשי של רומניה, דר משה רוזן 1992
    • Şef-Rabinul României Dr. Moses Rosen la cea de-a 80-a aniversare (Ed. Hasefer, Jerusalem-Bucharest, 1992);
  • Anca Ciuciu - “Acţiunea Credinciosul – Şef rabinul dr. Moses Rosen şi comunitatea evreiască în arhivele CNSAS
  • אנקה צ'וצ'ו - המבצע "המאמין" - הרב הראשי ד"ר משה רוזן והקהילה היהודית בארכיוני הסקוריטטה, הוצאה לאור הספר, בוקרשט, 2008
  • Leon Volovici, “National Communism and Jewish Politics: Romanian Chief Rabbi Rosen’s Miracles and Dilemmas,” in Jewish Centers and Peripheries: Europe between America and

Israel Fifty Years after World War II, ed. Ilan Troen, pp. 85–98 (New Brunswick, N.J., (לאון וולוביץ' - "קומוניזם לאומי ופוליטיקה יהודית: הנסים והדילמות של הרב הכולל של רומניה, משה רוזן" בספר "מרכזים ופריפריות יהודיים: אירופה בין אמריקה ובין ישראל, חמשים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה בעריכת אילן טרואן, ע' 85–89, ניו ברונסוויק, ניו ג'רזי, 1999

  • Leon Volovici, “Romanian Jewry under Rabbi Moses Rosen during the Ceauşescu Regime,” Studies in Contemporary Jewry 19 (2003): 181–192.

(לאון וולוביץ' - "יהדות רומניה תחת הנהגתו של הרב מזה רוזן בעת משטרו של צ'אושסקו" , בכתב העת "מחקרים ביהדות בת זמננו" באנגלית, 19, 2003, ע' 181–192.

  • Zvi Feine - Jewish Communal Service in Romania and Poland 1986-2006, Gefen Publishing House, Jerusalem 2019

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרב דוד משה רוזן בוויקישיתוף

Hary Kuller - Evrei în România. Breviar biobibliografic, editura Hasefer, 2008 p.320-321 הרב ד"ר משה רוזן, אחיה של אנה פאוקר, שליטת רומניה הקומוניסטית, לימד בתלמוד תורה, מעריב, 12 באוקטובר 1986 (פרק מספר הזיכרונות שלו)

הערות שוליים

  1. ^ הערך משה רוזן בלקסיקון הביוגרפי "היהודים בעולם", הוצאה לאור הספר, בוקרשט 2001, מהדורה רומנית של הלקסיקון של ג'פרי ויגודר
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 G.Catalan
  3. ^ הרב מאיר וונדר - (1990) ע'760
  4. ^ דוד תדהר - אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו כרך 13, ע' 4306
  5. ^ משה רוזן (1991)
  6. ^ הרב מאיר וונדר - (1990) ע'760.
  7. ^ .B.Tercatin,L.Z.Herşcovici ע' 460
  8. ^ הרב מאיר וונדר - (1990) ע'760 - 761.
  9. ^ B.Tercatin,L.Z.Herşcovici ע' 460
  10. ^ טשו סולומונוביץ' - מאמר על הוועד הדמוקרטי היהודי בעיתון הרומני "זיוואה" ב-22.9.2007
  11. ^ calatorie-2&tmpl=component&print=1&page=&option=com_content אורי ולוריאנו אודות ספרה של אנקה צ'ו'ו שחקרה את הרישומים שבארכיון הסקוריטטה על הרב רוזן - ישור-פרס - נט 28 ביוני 2008
  12. ^ ב -בעיתון הארמנים ברומניה araratonline פברואר 2009 -הכתבה "היהודים והארמנים - עמים קשורים על ידי הסבל" עם תמונה של משה רוזן עם הפטריארך הרומני יוסטיניאן
  13. ^ Joint Jewish and Christian-Orthodox Statement
  14. ^ ISPMN Cronologia
  15. ^ Victor Neumann ‏(1999) ע' 167
  16. ^ Liviu Rotman Evreii din Romania comunistă în perioada 1944-1965, Polirom,Iași 2004 ע' 85
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34988449דוד משה רוזן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_דוד_משה_רוזן&oldid=2574108"