לישאן דידן
| דוברים | 4450 |
|---|---|
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
לישאן דידן (הלשון שלנו) היא שפה שהייתה מדוברת בעיר אורמיה באיראן והיא ניב של ארמית חדשה צפון מזרחית, הנקראת לעיתים נאו-ארמית או יהודית ארמית. הניב דובר במקור על ידי יהודים באורמיה אך בנוסף דובר באזרבייג'ן האיראנית ובאזור ימת ואן בטורקיה.[1] רוב הדוברים מקהילת נאש דידן חיים כיום בישראל. הכתב של השפה מבוסס על האלפבית העברי.
היסטוריה
יהודים אשר שפת היום יום שלהם הייתה ארמית התיישבו באורמיה כבר בסוף המאה השמינית לפני הספירה (הניב הארמי של יהודי אורמיה והאזור היה שונה מהניב של התלמוד הבבלי ונקרא בפי אנשי האקדמיה "הארמית החדשה"). זהו ניב הקרוב מאוד לאשורית.
בשנת 780 לפני הספירה הנוצרית כבש המלך האשורי שלמנעשר הרביעי את מלכות הצפון אשר הייתה אחת משתי המדינות היהודיות העצמאיות בארץ ישראל. במאה השישית לפני הספירה, תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, הוביל את אשור לאימפריה וכדי להיטיב את שלטונו על העמים הכבושים נקט בשיטה של הגלייה מסיבית. רוב האוכלוסייה הוגלתה הרחק לתוך האימפריה האשורית.[2]
כתוצאה מגלות זו דיאלקטים נאו-ארמיים שונים היו מדוברים על פני שטח רחב מימת אורמיה ועד ימת ואן (בטורקיה), עד למישור מוסול (בעיראק) וחזרה אל סננדג' (שוב באיראן).
ישנם שני אשכולות ניבים עיקריים של נאו-ארמית יהודית. מקבץ הדיאלקטים הצפוני התרכז באורמיה ובסלמאס במחוז מערב אזרבייג'ן של איראן, והשתרע לתוך הכפרים היהודיים של מחוז ואן, טורקיה. [3] מקבץ הדיאלקטים הדרומי התמקד בעיירה מהאבאד ובכפרים שמדרום לאגם אורמיה . [4] הדיאלקטים של שני האשכולות מובנים זה לזה, ורוב ההבדלים נובעים מקבלת מילות השאלה משפות שונות: פרסית תקנית, כורדית וטורקית במיוחד. [5]
רבים מיהודי אורמיה, שקראו לעצמם נאש דידן, עבדו כרוכלים במסחר בבדים, בעוד שאחרים היו תכשיטנים או צורפים. מידת ההשכלה של הבנים הייתה בית ספר יסודי, כאשר רק מעטים המשיכו ללמוד לימודים יהודיים בישיבת תלמוד. חלק מהתלמידים הללו התפרנסו מהכנת קמעות. היה בית ספר קטן לבנות עם עשרים תלמידות בלבד. באורמיה היו שני בתי כנסת מרכזיים, אחד גדול ואחד קטן יותר. בית הכנסת הגדול נקרא בית הכנסת של שייח' עבדולה.[6]
בשנת 1918, עקב רצח הפטריארך של כנסיית המזרח ופלישת הכוחות העות'מאניים, נעקרו יהודים רבים מבתיהם ונמלטו. היהודים התיישבו בטביליסי ומאוחר יותר היגרו לישראל לאחר הקמתה. התהפוכות באזור ההתיישבות שלהם לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת מדינת ישראל הביאו את רוב יהודי אזרבייג'ן להתיישב בתל אביב, בירושלים ובכפרים קטנים באזורים שונים של המדינה. עקב רדיפות ומעבר דירה, החלה הנאו-ארמית להיות מוחלפת בדיבור של הדורות הצעירים על ידי העברית החדשה.
לא כל יהודי אורמי עברו לישראל. החל בתחילת שנות ה-1900, חלקם הגיעו לארצות הברית, ויצרו קהילה בשיקגו. אחרים נשארו באיראן עד לאחר המהפכה האיראנית, ובסופו של דבר עברו לניו יורק, לוס אנג'לס ומקומות אחרים בארצות הברית, והצטרפו לקהילות יהודיות פרסיות קיימות. מעטים עברו לטהרן, ונשארו שם עד המאה ה-21.
רוב דוברי הניב הזה כשפת אם מדברים עברית עם ילדיהם כעת. ידוע על פחות מ-5000 אנשים דוברי לישאן דידן, ורובם מבוגרים בשנות השישים לחייהם הדוברים גם עברית. השפה עומדת בפני הכחדה בעשורים הקרובים.[7] יש גם מספר הולך ופוחת של דוברים הפזורים ברחבי ארצות הברית, כמו גם קומץ בטהרן.
תפוצה גאוגרפית
שפות יהודיות
פירוש השם לישאן דידן הוא 'אור ליד'; הווריאציות האחרות של שם השפה הן 'לישנאן', 'אור-לייד', 'לישאניד נאש דידן',ו'הלישאן'. מכיוון ששם השפה גורם לבלבול מסוים עם ניבים בעלי שם דומה דוגמת לישאנא דני, ולישאניד נושן, מקורות ספרותיים נוטים לתאר את השפה כנאו-ארמית יהודית אזרבייג'נית, וזאת על מנת להבחין בין ניבים שונים של יהודת ארמית.
שפה נוספת דומה נקראת יהודית ברזאנית. שפה זו הייתה נהוגה בקהילה בכורדיסטן העיראקית. שפה זו נקראת לעיתים גם 'תרגום', מכיוון שהיא עוקבת דומה מאד לשפה בה השתמשו בתרגום אונקלוס ותרגום יונתן.[8] [9] רוב אנשי משפחת ברזני היו רבנים וגדולי תורה. הרבנים היו מסתובבים ברחבי כורדיסטן כדי להקים ולקיים ישיבות בעיירות ברזן, עקרה, מוסול ואמדיה. ספרות רבה (פירושים על טקסט דתי, שירה, תפילות, הוראות פולחן) חוברה ופורסמה על ידי בני משפחת ברזני וקהילתם.
דיאלקטים אשוריים
קהילה אשורית אחרת התיישבה באורמיה לאחר שהכורדים המקומיים והצבא הטורקי אילצו אותם לברוח מבתיהם. למעלה מעשרת אלפים איש מתו בדרך לאורמיה. לאחר צרות נוספות באורמיה, עזבה הקהילה האשורית והתיישבה בבאקובה ליד בגדאד. בתחילת שנות ה-30 חלקם עברו לסוריה והתגוררו ליד חבור בין אל-חסכה לראס אל-עין, לבנון.[10]
הקשר לשפות אחרות
ישנו קשר בין ניבים שונים של ארמית יהודית, לכן דוברי לישאן דידן יכולים להבין את דוברי יהודיותא לדוגמה . [11]
לעומת זאת קהילות נוצריות ויהודיות שחיו זו לצד זו פיתחו גרסאות שונות לחלוטין של הארמית, כך שיהודים יכלו לשוחח בקלות רבה יותר עם יהודים שגרו רחוק מהם מאשר עם נוצרים שגרו בשכנות אליהם.[12] הטופוגרפיה ברבים מהדיאלקטים של הנאו-ארמית כה מובחנת שלכפרים קטנים, (כמו העיירה ארודין שהורכבה משתי משפחות יהודיות), היה ניב משלהם.[13]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Garbell, Irene (1965). The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Persian Azerbaijan: Linguistic Analysis and Folkloristic Texts (באנגלית). Walter de Gruyter. p. 13. ISBN 978-3-11-087799-1.
- ^ OraJacobi.com - Ora Jacobi : Writer and Personal Trainer, web.archive.org, 2007-01-21
- ^ Heinrichs, Wolfhard (1990). Studies in Neo-Aramaic. Atlanta, Georgia: Scholars Press.
- ^ Yaure, L (1957). "A Poem in the Neo-Aramaic Dialect of Urmia". Journal of Near Eastern Studies. 16 (2): 73–87. doi:10.1086/371377.
- ^ Rees, M (2008). Lishan Didan, Targum Didan: Translation Language in a Neo-Aramaic Targum Tradition. Piscataway, NJ: Gorgias Press.
- ^ "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". הארץ. נבדק ב-2023-06-04.
- ^ Mutzafi, H (2004). Two Texts in Barzani Jewish Neo-Aramaic. Bulletin of the School of Oriental and African Studies.
- ^ Jastrow, O (1997). The Neo-Aramaic Languages. New York: Library of Congress Cataloging-in-Publication Data.
- ^ Mengozzi, A (2010). "That I Might Speak and the Ear Listen to Me" (PDF). On Genres in Traditional Modern Aramaic Literature.
- ^ Coghill, E. (1999). "The Verbal System of North-Eastern Neo-Aramaic". CiteSeerX 10.1.1.507.4492.
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ Sabar, Y (2002). A Jewish Neo-Aramaic Dictionary. Wiesbaden, Germany: Harrossowitz Verlag.
- ^ Khan, Geoffrey (2008). The Jewish Neo-Aramaic dialect of Urmi. Piscataway, NJ: Georgias Press.
- ^ Sabar, Y (1984). The Arabic Elements in the Jewish Neo-Aramaic Texts of Nerwa and ʿAmādīya, Iraqi Kurdistan. American Oriental Society.
לישאן דידן36444003Q56473