תימנית-יהודית
| מדינות | תימן, ישראל |
|---|---|
| כתב | אלפבית עברי |
| משפחה | |
| לאום | יהדות תימן |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
תימנית־יהודית היא דיאלקט של ערבית יהודית שמדובר על ידי יהודי תימן. זוהי שפה מעורבת, שמורכבת ברובה מהשפה הערבית המדוברת בתימן, אך מכילה גם יסודות עבריים. ניב זה של ערבית נכתב, כמו ניבי ערבית־יהודית אחרים, בכתב עברי. היו הבדלים ברורים בין מחוזות ואזורים שונים בתימן, שלכל אחד מהם היה דיאלקט משלו.[1][2]
לבד מתימנית־יהודית, שימשו את היהודים בתימן שפות נוספות: עברית מקראית במקרא, עברית משנאית וארמית בלימוד המשנה, הגמרא ותרגום אונקלוס, וערבית־בינונית יהודית כשנלמד תפסיר רב סעדיה גאון, כתבי הרמב"ם וחכמים תימנים בני אותו דור.[3] בדיבור עם מוסלמים יושבי תימן השתמשו היהודים בשפת המדינה, הערבית־תימנית. השפה שימשה גם כשפה העממית של נשות תימן, שבה הוּשְׁרה שירתן.[4]
יסודות השפה
לשפה התימנית־יהודית שלושה מרכיבים עיקריים: הבסיס, שהוא הרכיב הערבי; רכיב עברי; ורכיב ארמי. הרכיב הערבי היה המרכזי מבין השלושה; הוא השפיע על כל תחומי הלשון: הפונטי, הדקדוקי, הסמנטי והתחבירי, ובין השאר גרם ליצירת צורות חדשות במילים עבריות וארמיות, על פי הדקדוק הערבי.[5] הרכיב העברי, ברובו, "שוּערב" לצורות ערביות על בסיס מילים עבריות, אך לא כולו. מקור רכיב זה בעברית לרבדיה השונים: לשון המקרא, הגמרא והמדרשים, וספרות השו"ת. היסוד הארמי מקורו בתקופה שבה דיברו יהודי תימן בשפה הארמית.[6]
הייחוד של החטיבה התימנית הכתובה, אחת מארבע חטיבות הערבית היהודית המרכזיות לדברי יהושע בלאו, הוא השימוש במילה "קד" – כבר – גם כאשר היה מופרדת מהפועל, וגם במשפטים שמניים.[7]
היסטוריה
יצחק גלוסקא מניח[3] שבתחילה, לאחר גלותם מארץ ישראל והגעתם לחג'אז ולצפון תימן, שימשה את יהודי תימן הארמית הארץ־ישראלית והחִמְיַרִית,[8] ולאחר מכן, עם הגעתם של גלי הגירה נוספים, הוחלפה בארמית בבלית. בהמשך, עם הדורות, הוחלפה זו בשפה שהושפעה משפתם של ערביי תימן. גלוסקא מצביע על השימוש הרב, גם לאחר המעבר לדיבור בערבית, במילים ובצורות לשוניות ארמיות בשפה.[9] עם זאת, לדברי יהושע בלאו אין הבדל של ממש בין שפתו הדבורה של מוסלמי תושב צנעא לזו של יהודי.[10]
השפה התפתחה, בין השאר, כ"שפת סתרים" שהבדילה את יהודי תימן מהמוסלמים תושבי תימן, ושימשה אותם כשרצו לומר דבר שלא יובן על ידיהם.[11] היקף השימוש במילות סתר היה נרחב יותר בערים, שם הצורך בהסתרת מידע היה רב יותר. בכפרים, שבהם היה דו־קיום נרחב יותר בין היהודים למוסלמים, שפת הסתר נשאה לרוב נופך הומוריסטי.[11]
כשמרבית יהודי תימן עלו לישראל במסגרת מבצע מרבד הקסמים ולאחריו, מרבית התימנים החליפו את התימנית־יהודית בעברית בתור שפת האם ושפת הדיבור היום־יומי שלהם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק גלוסקא, "השפה", בתוך: חיים סעדון (עורך), קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: תימן, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומשרד החינוך, ה'תשס"ב, עמ' 143–154
- Shachmon Ori, "Yemenite Judeo-Arabic", in: Norman A. Stillman (ed.), Encyclopedia of Jews in the Islamic World, <http://dx.doi.org/10.1163/1878-9781_ejiw_SIM_000717>
- יאיר מדאר־הלוי, מילון יָאֵר יָאִיר: לשונם של יהודי צפון תימן, רחובות: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, התשע"ג 2013[12]
- נעמה מלאכי, שיחון תימני עברי, תל אביב: הוצאה עצמית, 2015[13]
- מעטוף סעדיה בן יצחק, מילון עברי-ערבי בדיאלקט חבאני, מושב ברקת: הוצאה עצמית, 2007
הערות שוליים
- ^ Arabic, Judeo-Yemeni באתר Ethnologue
- ^ Shachmon Ori, "Yemenite Judeo-Arabic", in: Norman A. Stillman (ed.), Encyclopedia of Jews in the Islamic World, <http://dx.doi.org/10.1163/1878-9781_ejiw_SIM_000717>
- ^ 3.0 3.1 גלוסקא, עמ' 143
- ^ על השירה העממית של נשות תימן ראו: נסים בנימין גמליאלי, דיוואן שירת הנשים אהבת תימן: השירה העממית התימנית, מהדורה רביעית תשע"א 2011
- ^ גלוסקא, עמ' 146
- ^ ראו #היסטוריה
- ^ בלאו, עמ' 65
- ^ גלוסקא, עמ' 147
- ^ גלוסקא, עמ' 143–144
- ^ Joshua Blau, The Emergence and Linguistic Background of Judeo-Arabic, Jerusalem: Ben-Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, 1999, p. 54
- ^ 11.0 11.1 Shachmon, Ori, "Hebrew as a secret Language in Yemenite Judeo-Arabic", in: Geoffrey Khan (ed.), Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics.
- ^ ראו: נצחיה יעקב, צעד (תימני) גדול: לראשונה מילון עברי־תימני, באתר ישראל היום, 14 בינואר 2014
- ^ ראו:
רועי צ'יקי ארד, יהודי, דבר תימנית: איך אומרים "נלעס גת ביחד"?, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2015
29802166תימנית-יהודית