כריסטופר מבוואריה

כריסטופר מבוואריה
Christoffer af Bayern (בדנית)
Christoffer av Bayern (בנורווגית)
Kristofer av Bayern (בשוודית)

לידה	26 בפברואר 1416 נוימרקט אין דר אברפלאץ, בוואריה
פטירה	5 בינואר 1448 (בגיל 31) הלסינבורג, שוודיה
מדינה	איחוד קאלמאר
מקום קבורה	קתדרלת רוסקילדה, דנמרק
בת זוג	דורותיאה מברנדנבורג
שושלת בית פפאלץ-נוימרקט
תואר מלך דנמרק, שוודיה ונורווגיה אב יוהאן, רוזן פפאלץ-נוימרקט אם קתרינה מפומרניה
מלך דנמרק 9 באפריל 1440 – 5 בינואר 1448 (7 שנים ו־38 שבועות) → אריק השביעי כריסטיאן הראשון ←
מלך שוודיה 13 בספטמבר 1441 – 5 בינואר 1448 (6 שנים ו־16 שבועות) → אריק השלושה עשר קרל השמיני ←
מלך נורווגיה יוני 1442 – 5 בינואר 1448 (כ־5 שנים ו־31 שבועות) → אריק השלישי קרל הראשון ←

כריסטופר מבוואריה ‏ (26 בפברואר 1416 – 5 בינואר 1448) היה מלך דנמרק, תחת השם כריסטופר השלישי (בדנית: Christoffer III), בין השנים 1448-1440, מלך שוודיה, תחת השם כריסטופר (בשוודית: Kristofer), בין השנים 1448-1441 ומלך נורווגיה, תחת השם כריסטופר (בנורווגית: Kristoffer), בין השנים 1448-1442, בתקופת איחוד קאלמאר.

ראשית חייו

כריסטופר נולד ככל הנראה בעיר נוימרקט אין דר אברפלאץ שבבוואריה. הוא היה בנם של יוהאן, רוזן פפאלץ-נוימרקט, בנו של רופרכט, מלך גרמניה, וקתרינה מפומרניה, בתם של וורטיסלב השביעי, דוכס פומרניה ומריה ממקלנבורג, ואחותו של אריק מפומרניה. אביו של כריסטופר היה בנו של רופרט, מלך גרמניה. ב-1445 נשא כריסטופר לאישה את דורותיאה מברנדנבורג.

מלך

ב-1439 הודח אריק מפומרניה מתפקידיו כמלך דנמרק ומלך שוודיה. כאחיינו של אריק, כריסטופר, שלא היה מצוי במיוחד בפוליטיקה הסקנדינבית, נבחר על ידי מועצת המלוכה הדנית כיורשו של דודו, בתחילה כעוצר וב-9 באפריל 1440 הוא הוכרז כמלך דנמרק על ידי אספת המעמדות הדנית. הכוונה הייתה שהוא יהיה שליט בובה, כפי שנאמר עליו: "אם המועצה הייתה דורשת ממנו להוריד את הכוכבים מהשמיים, הוא היה מורה לעשות כן". עם זאת, הוא הצליח לשמור לעצמו שליטה מוגבלת. ככלל, ניתן לראות את תקופת מלכותו כראשיתה של תקופה ארוכה של איזון בין כוחה של המלוכה לבין כוחה של האצולה, שנמשכה עד 1660. ב-1441 הוא נבחר להיות מלך שוודיה וביוני 1442 הוא נבחר להיות מלך נורווגיה.

מרידות האיכרים

בתחילת תקופת מלכותו, הוא דיכא מרידות איכרים באי פין וביוטלנד. לאחר שהמרד בפין דוכא, הוא הפנה את תשומת לבו למרידה ביוטלנד. המצב בצפון יוטלנד, במיוחד במחוז ונדיסל, היה כה רגיש, עד כי צבא איכרים של 25,000 איש בהנהגתו של הנריק רבנטלוב, היווה איום על המשך שלטונו של כריסטופר. לפני שהוא הצליח לפעול, גייסו משפחות האצולה של יוטלנד צבא משלהן וצעדו מערבה מאולבורג כדי לחתור למגע עם כוחותיו של רבנטלוב.

האיכרים בנו קרון ענק מבוצר כדי להגן על עצמם מפני האבירים הרכובים שהם ידעו שיתייצבו לפניהם. הם גם הניחו שלושה ענפים לרוחב הביצה בחזית המחנה שלהם^{[דרושה הבהרה]} ואז שפכו עליהם עפר כדי שהם יראו כמו אדמה מוצקה. צבא האצילים בעל הביטחון העצמי המופרז, בהנהגתו של אסקה ברוק, התייצב בגבעת יורגן ה"קדוש" ב-3 במאי 1441. האבירים הסתערו על המחנה ועד מהרה שקעו בביצה. האיכרים החלו לטבוח בהם. ברוק נהרג, גופתו בותרה וחלקיה נשלחו לעיירות באזור כאות אזהרה. לאחר מכן פשטו האיכרים על האחוזה החשובה באזור, העלו אותה באש ואילצו את האציל נילס גולדנסטין להימלט.

אופן הטיפול בשבויים לאחר הקרב חיזק את נחישותו של כריסטופר לדכא את המרד. הוא רכב בראש צבאו צפונה לעבר מחנה המורדים. מאחר שמספרם של המורדים עלה על מספרם של אנשיו, שלח כריסטופר מסר שכל מי שיעזוב את המחנה וישוב לביתו, לא ייענש על השתתפותו במרד. תושבי האי מורס והעיר תיסטד נעתרו לקריאתו של כריסטופר ולאחר מכן הטיחו בהם המורדים שהם פחדנים ובוגדים. בשלב זה פקד כריסטופר לתקוף את מחנה המורדים ב-8 ביוני ואף על פי שהאיכרים לחמו בפראות, הם לא יכלו לעמוד בפני האבירים שהיו חמושים בכבדות. אלפים מהמורדים נהרגו ועל אלה ששרדו הוטלו קנסות כבדים. התוצאה החמורה יותר של המרד הייתה שהמורדים איבדו את מעמדם כאנשים חופשיים והפכו להיות צמיתים בחוות בהן הם עבדו. המלך גזר עונש מוות על מי שייתפס כשהוא נושא נשק ארוך יותר מאשר סכין קטנה. תהליך שעבודם של איכרי דנמרק, שקודם לכן היו חופשיים, הושלם.

ההכתרה ויחסיו עם שוודיה

במאי 1442 נסע כריסטופר ללודוסה שבדרום-מערב שוודיה כי לפגוש את האצילים של כל שלוש הממלכות. שם הוא הוכתר כמלך נורווגיה ולאחר מכן נסע לאוסלו ולטרונדהיים כדי שבחירתו כמלך תאושרר. בשנה שלאחר מכן הוא הוכרז כמלך דנמרק. כאשר מקום מגוריו ברוסקילדה עלה באש, הוא עבר לקופנהגן והפך אותה לבירתה של דנמרק.

האצולה השוודית לא ששה לוותר על כוחה הפוליטי ולפיכך לא חיבבו את כריסטופר כלל וכלל, בטענה שהוא יותר מדי גרמני עבורם ושהוא התיר לדודו, המלך לשעבר, אריק מפומרניה, לעסוק בשוד ימי כשהוא יוצא מטירתו בגוטלנד ולא ניסה לעצור בעדו. הם תלו בו את האשמה בסדרה של יבולים חקלאיים ירודים. הרעב היה כה כבד עד כי אנשים ערבבו קליפות עצים טחונות עם מעט הקמח שהיה ברשותם. כריסטופר כונה בשוודיה בבוז "מלך הקליפה".

לעומת זאת, הוא ניסה להעניק תמיכה לערים ולסוחרים שלהן ככל שאפשרו לו זאת האצולה וברית ערי הנזה. במהלך תקופת מלכותו, הפכה קופנהגן להיות בירתה הקבועה של דנמרק.

המדיניות שהוא נקט נגד אריק מפומרניה לא הייתה לשביעות רצונם הן של שוודיה והן של ערי הנזה. מסמך היסוד של איחוד קאלמאר השתנה כך שלאצולה היה את רוב הסמכות להכתיב את המדיניות והמלך איבד את רוב הסמכויות שקודמיו השיגו מאז תקופת הויקינגים. תוצאותיה של מדיניות איזון זו לא הושגו עדיין כאשר הוא מת באופן פתאומי.

מותו

כריסטופר מת באופן פתאומי בהלסינבורג ב-1448. הוא נקבר בקתדרלת רוסקילדה. באוקטובר 1449 נישאה דורותיאה לכריסטיאן הראשון, מלך דנמרק. ב-1654 חזרה משפחתו למלוך בשוודיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטופר מבוואריה בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25802083כריסטופר מבוואריה