כפר בן נון
| |
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | המרכז |
| מועצה אזורית | גזר |
| גובה ממוצע[1] | 148 מטר |
| תאריך ייסוד | 1952 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 808 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 8.0% בשנה |
(למפת גוש דן רגילה)   כפר בן נון | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
9 מתוך 10 |
| http://www.kfar-binun.org.il/objDoc.asp?PID=70368&OID=70371 | |
כְּפַר בִּן-נוּן הוא כפר באזור המרכז בעמק איילון השייך למועצה אזורית גזר.
היסטוריה
היישוב נוסד בשנת 1952 על ידי תנועת העובד הציוני באזור בו שכן הכפר הערבי אל קובאב, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות במאי 1948, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. בכפר יושבו עולים רומנים[3][4] ובני ארצות מזרח אירופה אחרים אשר עלו לישראל באותה תקופה וכן מספר משפחות מצפון אפריקה. הכפר נקרא בתחילה "משמר אילון ב'" כיוון שהוקם בצמוד ליישוב משמר אילון שנוסד כשנתיים לפני כן באותו אזור, כעבור זמן מה נקבע שם המושב לשמו הנוכחי. שם הכפר נקרא על שם "מבצע בן נון ב'" בו ניסתה חטיבה 7 לפרוץ את הדרך לירושלים מאזור עמק איילון ולטרון הסמוך בסוף חודש מאי 1948. הכפר כמו גם המבצע נקראו על שם יהושע בן-נון שהקרב המפורסם שלו בחמשת מלכי האמורי התרחש באזור ובו אמר את המשפט המפורסם "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון".
עד מלחמת ששת הימים היה הכפר יישוב ספר שסבל מאירועים בטחוניים (מסתננים), נטישת תושבים בשל הקרבה לגבול הירדני. בתחילת שנות ה-70 היה הכפר חצי נטוש. ואולם, במהלך שנות ה-70 החלו תושבים מחוץ לכפר, רובם עירוניים ובעלי מקצועות חופשיים, לרכוש משקים ולהתיישב בכפר במטרה לשפר את איכות חייהם (ולנסות קצת את מזלם בחקלאות). מגמה זו הלכה והתחזקה במהלך שנות ה-80 ואילך, וכיום האוכלוסייה בכפר מגוונת בצאצאי התושבים הראשונים לצד אוכלוסייה שהתיישבה בכפר מאז ועד היום והיא בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים מגוונים והשכלה בתחומים רבים.
כיום
בכפר מתגוררות כ-80 משפחות במשקים חקלאיים, כ-5 משפחות ב"משקי העזר", וכ-60 משפחות, רובן של בני המושב אשר נשארו לחיות בכפר ומתגוררות בהרחבה שהוקמה במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים. על אלו יש להוסיף כ-40 משפחות נוספות הגרות בשכירות ביחידות שונות להשכרה במשקים ובהרחבה. לכל משק חקלאי ישנם 5 דונמים של קרקע בשטח הבית עליהם בעליו יכול לגדל ירקות ופירות לשימוש עצמי. בנוסף לחלקה זו, עומדים לרשות כל משק חקלאי 20 דונמים לגידולים סיטונאים (פלחה, חומוס וכיוצא בזה). בכפר כ-120 דונם המשמשים לגידול שקדים וכ-150 דונם של כרמי זיתים. עם זאת, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, מרבית חברי הכפר אינם עוסקים עוד בחקלאות, אלא מוצאים את פרנסתם מחוץ לכפר. החלקות בהרחבה הן בנות 500 מ"ר.
חקלאות
החקלאות בכפר מתחלקת למספר תחומים:
- עיבוד הקרקעות על ידי חקלאי מקומי - בעיקר פלחה.
- עיבוד קרקע חקלאית במטעי זיתים וייצור שמן זית.
- עיבוד הקרקע על ידי התושבים בעיקר לפלחה (חיטה, חמניות וכדומה), לרוב על ידי החכרתה לקבלן חיצוני.
- משתלה גדולה לעצים בכלל ועצים טרופיים בפרט.
- חוות גידול, אילוף וטיפול לבעלי חיים (בעיקרם סוסים).
- "קקטוסים בכפר בן נון", שטחי גידול ומכירת קקטוסים.
תנועה מיישבת ופעילות הנוער
התנועה המיישבת אשר סייעה בהקמת הכפר היא תנועת העובד הציוני, לימים התאחדה תנועה זו עם המועצה החקלאית שכונתה האיחוד החקלאי בה חבר הכפר עד לימים אלו ביחד עם עשרות יישובים נוספים בישראל.
פעילות הנוער בכפר נעשית באמצעות "תנועת הנוער של האיחוד החקלאי" ומועברת על ידי הנוער הבוגר בכפר (כיתות ט' עד י"ב) לכלל ילדי הכפר באמצעות פעילויות שונות כגון פעילויות חד שבועיות לכל קבוצה, פעילויות כלל סניפיות על פי הנושא החודשי, פעילויות וטקסים בחגים ובאירועי זיכרון, טיולים ומחנות מטעם תנועת הנוער.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ מושב עובדים חדש, הצופה, 17 בספטמבר 1952
- ^ מושב עובדים של העובד הציוני ליד אל־קובאב, הבוקר, 17 בספטמבר 1952
-
בית הכנסת -
רחוב הגפן -
בתים בכניסה לכפר
| ||||||||||||
