פטריק גדס
 | |
| מקום מגורים | סקוטלנד, הודו |
|---|---|
| תרומות עיקריות | |
| תכנון ערים, וביניהן תל אביב | |
סר פטריק גדס (אנגלית: Sir Patrick Geddes; 2 באוקטובר 1854 - 17 באפריל 1932) היה ביולוג סקוטי, ידוע גם כהוגה חדשני בתכנון ערים ובחינוך. תכנן את רחובות העיר תל אביב בראשית דרכה, והיה שותף לתוכנית גדס-אשבי למתאר של ירושלים.
ביוגרפיה
גדס למד בקולג' המלכותי של מכרות בלונדון תחת תומאס הנרי האקסלי בין 1874 ו 1877. אבל לא סיים את התואר. ולאחר מכן הוא בילה את שנת 1877-1878 בתור מציג במחלקה לפיזיולוגיה באוניברסיטת קולג 'בלונדון, שם פגש את צ'ארלס דרווין. לאחר מכן התמנה למרצה בזואולוגיה באוניברסיטת אדינבורו מ 1880 עד 1888.
כשהיה בן 32, בשנת 1886 הוא התחתן עם אנה מורטון (1857-1917), שהייתה בתו של סוחר עשיר. היו להם שלושה ילדים: נורה, אלסדר וארתור. במהלך ביקור בהודו בשנת 1917 אנה חלתה בטיפוס ומתה, מבלי לדעת שבנם אלסדר נהרג בפעולה בצרפת.
בגיל 34 פרסם את ספרו הראשון, "האבולוציה של מין", ומונה לפרופ' לבוטניקה באוניברסיטת בעיר דאנדי בסקוטלנד (1889) שבה כיהן במשך 30 שנה.[1]
גדס הוא מאבות התכנון האורבני המודרני, המושתת על יסודות חקר החברה והפרט, הטופוגרפיה והאקלים. בשנת 1904 פרסם את מסקנות מחקריו תחת השם "פיתוח העיר" ובהמשך ב-1911 ארגן תערוכה נודדת. בשנת 1915 התפרסם ספרו "העיר והאבולוציה". בגיל 65 פרש מהאוניברסיטה והוזמן להודו על מנת לעמוד בראש המגמה לסוציולוגיה ואזרחות באוניברסיטת מומבאי.[2]
גדס השפיע ברעיונותיו על לואיס ממפורד, היסטוריון ומתכנן ערים אמריקאי.
גדס קיבל תואר אבירות בשנת 1932 סמוך למותו במונטפלייה בצרפת, באותה השנה.[3]
נכדתו, אן גדס, נישאה לסטודנט ישראלי שלמד בסקוטלנד, בנימין שליט. שאלת הלאום של ילדיהם הייתה נושאו של בג"ץ שליט. בנימוקים להכרה בילדים כבני הלאום היהודי הובא גם פועלו של הסב, פטריק גדס[4].
השפעות מוקדמות
פטריק גדס הושפע מתאורטיקנים חברתיים כמו הרברט ספנסר (1820-1903) והתאורטיקן הצרפתי פרדריך לה פלה (1806-1882) והרחיב רעיונות תאורטיים קודמים שהובילו אותו לתפיסה של תכנון אזורי.
הוא אימץ את התאוריה של ספנסר שאפשר ליישם את רעיון האבולוציה הביולוגית כדי להסביר את התפתחותה של החברה, והשתמש בניתוח של פרדריך לה פליי ( Le Play) על יחידות המפתח של החברה, שהיו לדעתו - בית, משפחה ועבודה. בתאוריה של לה פלה המשפחה נתפסת כיחידה הביולוגית של החברה האנושית המרכזית שממנה מתפתחים כל הדברים האחרים.[5]
גדס נשען על התאוריה של לה פלה בעניין חשיבות התלות בין האדם לסביבתו. תפיסה עולם זו התפתחה באמצע המאה ה-19, בעקבות עבודתו של דרווין, והשפיעה על תחומי דעת והוגי דעות אחרים כמו וידאל דה לה בלש בצרפת פרדריך ראטצ'ל בגרמניה שניסחו תאוריות אלה כבסיס לגאוגרפיה הרגיונלית. הוגים מהתחומים השונים - סוציולוגיה, גאוגרפיה או כלכלה נגעו למעשה באותם משתנים הכרחיים לחברה של אותם ימים, שהייתה עדיין חברה כפרית עם מוקדי תעשייה כבדה בכמה אזורים. הטיעון המרכזי של גדס היה שגאוגרפיה, כלכלת השוק ואנתרופולוגיה קשורים זו לזו, והניבו יחדיו הסברים חשובים.[6]
כך התפתחה בסוציולוגיה גישה בין-תחומי לנושא הקשרים של האדם עם הסביבה הטבעית. לדעת גדס הטכניקה הבסיסית בשדה מחקר זה, הוא הסקר האזורי, ושיפור התכנון העירוני כתוצר מעשי הראשי של הסקר.[7]
הכתיבה של גדס מדגימה את השפעת הרעיונות האלה על התאוריות שלו על העיר. הוא ראה את העיר כסדרה של מירקמים משותפים, שזורים אחד בשני. הוא מתח ביקורת על נטייתה של החשיבה המדעית המודרנית להתמחות. גדס כתב בשנת 1917 - כל אחד מהמומחים השונים נשאר מרוכז יותר מדי במומחיות המיוחדת שלו, וער מעט מדי לאלה של האחרים. דברים אלה נבעו בין השאר מהשפעת הפילוסופיה ההודית ההוליסטית שגדס היה מודע לה. הוא ראה את יופיה של הודו, ומגוון המבנים - מבתים פשוטים ועד ארמונות ומקדשי פאר כתוצר של התפיסה הכוללנית והראייה המורכבת ולא ההתמחותית של התרבות המערבית.[8]
גדס פיתח תורה משלו על מבנה הידע ומהותו. תורתו גרסה אחדות בין תחומי הידע השונים של מדעי הטבע והפילוסופיה ובין הידע והרגש. רעיון מרכזי בתורתו הייתה ההפריה ההדדית בתחומי התרבות בין המערב למזרח: המזרח תרם רעיונות מופשטים ואילו המערב תרם את רוח המעשה את המדע והטכנולוגיה, את האידיבידואליזם, המחשבה האנליטית וכושר ההמצאה. הוא העריך את מקומה של האינטואיציה בהכרת המציאות, ומכאן הגיעה להתקפתו על התפצלות הידע בתחומי המדע השונים.[9]
על רקע פיתוח טכנולוגיות חדשות, התיעוש ועיור, גדס היה עד לתוצאות החברתיות המשמעותיות של תהליכים אלה. התוצאות התבטאו בפשע, מחלות ועוני שהתפתחו כתוצאה מהמודרניזציה. מנקודת המבט של גדס, מטרת התאוריה שלו היה למצוא שיווי משקל בין האנשים לסביבה כדי לשפר את תנאי החיים של האנשים.
התחדשות עירונית
גדס דגל בסגנון של תכנון עירוני שקול למילוי צרכים אנושיים ראשוניים, תוך יישומו בבנייה קונבנציונלית ושמרנית. זאת בניגוד לתוכניות הירואיות, שהיו פופולריות במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. הוא המשיך להשתמש בגישה זו לאורך כל הקריירה שלו.[10]
תכנון הערים של גדס, דגל באחדות המקצועות האקדמיים מחד (כסוציולוגיה, גאוגרפיה, ביאולוגיה ופילוסופיה), ובחשיבות התנאים המקומיים הייחודיים של כל עיר. הייתה קירבה גדולה בין השקפותיו ובין השקפות בין דורו אבנעזר הווארד ממייסדי תנועת ״עיר הגנים״, בברטניה בעשור הראשון של המאה העשרים. באותה תקופה, תנועה זו נתפסה כמתקדמת ביותר בתכנון ערים ורעיונותיה אומצו, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה על ידי מתכנני ערים בגרמניה ובמקות אחרים., כולל מנהיגי התנועה הציונית. המתכננים האלה שאפו להקים קהילות מוגדרות במרחב פיזי שיהיה בו שפע של שטחי גנים ופארקים, וצפיפות מגורים נמוכה.[11]
בשלב מוקדם מאד בקריירה שלו הוכיח גדס את המעשיות של רעיונותיו וגישתו. ב- 1886 רכשו גדס ואשתו שורות של בתי מגורים צמודים, בג'יימס קורט, אדינבורו, והפכו אותן לבתי דירות עצמאיים. באזור זה ובסביבותיו החל גדס בפרויקט של התחדשות עירונית - הריסת המבנים הגרועים, הרחבת החצרות ושיפור התאורה הטבעית וזרימת האוויר בבתים שנותרו. מיטב הבתים נשמרו ושוחזרו. גדס האמין כי גישה זו הייתה חסכונית יותר ואנושית יותר.[12]
בדרך זו עבד גדס במודע נגד שיטת הבינוי החדש שהתבססה על הרס השכונות הישנות, ומתיחת רשת רחובות ישרים וניצבים - שנקראת ״גרדירון״ (כמו בערים האמריקאיות). תוכנית רחובות שהייתה אופיינית לעיצוב קולוניאלי של העיר במאה ה-19: "המורשת של תוכניות הגרידרון חוזרת בהיסטוריה לפחות עד למחנות הרומיים (כמו במצדה). הבסיס הרעיוני לתכנון רשת גרדירון כבסיס לעיצוב העירוני נשען על חמישה מאפיינים עיקריים: סדר ורגולציה, אוריינטציה בחלל, פשטות וקלות ניווט, מהירות הפריסה והתאמה לנסיבות.[13]
גדס מתח ביקורת על המסורת הזאת בשל כישלונה לטפל בטווח הארוך בבעיות שהיא מתיימרת לפתור. תוכניות בינוי מחדש אלה היו מותירות אחריהן שכונות שמירקמן נפגע ורבעים חדשים, שאף הם בתורם יהפכו לאזורי מגורים בעייתים.
סקר סביבתי
גדס דגל בסקר מקצועי סביבתי כהכרחי לתכנון עירוני: המוטו שלו היה "אבחון לפני הטיפול". סקר כזה צריך לכלול, לכל הפחות, את תחומי הגאולוגיה, הגאוגרפיה, האקלים, החיים הכלכליים, ואת המוסדות החברתיים של העיר והאזור. עבודתו המוקדמת של סקר העיר אדינבורו הפכה להיות מודל לסקרים מאוחרים יותר.
הוא היה ביקורתי במיוחד על צורת התכנון צרת האופק, שהסתמכה על התכנון של קטע אחד בעיר ובחינת והתוצאה של השינוי באותו מקום. תכנון מגזרי כזה, הזניח את "הרובע הסמוך ובנה ללא התייחסות לצרכים המקומיים או לפוטנציאלים".[14] גדס עודד במקום זאת לחקור ולשקול את "מערכת שלמה של התנאים הקיימים". הוא הטיף ללמוד את המקום בכללותו, להבין איך הגיע למצבו, להכיר את יתרונותיו ואת חסרונותיו. הוא קרא להתאים את התכנון כדי לענות על הרצונות והצרכים, הרעיונות והאידיאלים של המקום והאנשים הנוגעים בדבר. זאת תוך הקטנה ככל האפשר של השינויים על מנת להגביר את הרווחה של האנשים בכל הרמות בדרך הצנועה ביותר.
במובן זה ניתן לראותו כמקדם את עבודתם של הוגי דעות עירוניים כמו ג'יין ג'ייקובס, ותנועות תכנון אזורי ספציפיות כגון "עירוניות חדשה", המעודדות את המתכנן לבחון את המצב, את המעלות ואת הפוטנציאל הטמון באתר נתון, במקום "אידיאל מופשט שניתן להטיל על ידי סמכות או כוח מבחוץ".
עבודה בהודו
עבודתו של גדס בשיפור שכונות העוני של אדינבורו הובילה להזמנתו של לורד פנטלנד (אז מושל מאדראס) לנסוע להודו כדי לייעץ לנושאים המתעוררים בתכנון עירוני, ובמיוחד כיצד לתווך בין שיפור צורכי הציבור תוך כיבוד הנורמות החברתיות הקיימות.[15] לשם כך הכין גדס תערוכה בנושא" תכנון ערים ועיירות ". החומרים לתערוכה הראשונה נשלחו להודו על ספינה שטובעה ליד מדראס על ידי ספינה גרמנית. אולם עד מהרה נאספו חומרים חדשים והתערוכה שהוכנה, הוצגה באולם הסנאט של אוניברסיטת מדראס ב-1915. האירוע היה סמוך לכינוס הקונגרס הלאומי ההודי ולורד פנטלנד קיווה שהתצוגה תדגים את היתרונות של השלטון הבריטי.
בין השנים 1915-1919 כתב גדס סדרה של "דוחות תכנון ערים ממצה" על לפחות שמונה עשר ערים הודיות. אשר מבחר מהם כונס בקובץ ״פטריק גדס בהודו״ (1947). באמצעות הדיווחים האלה, אפשר לראות כי גדס היה מודאג בצורך לתקן את העוולות של העבר על ידי ביצוע התערבויות ותוכניות בתוך המרקם העירוני. התערבויות תוך התחשבות בהקשר המקומי והמסורתי כאשר מתעורר הצורך בפיתוח. כתב על כך, לואיס ממפורד, בהקדמה לדו"חות שנאספו: רק מתכננים מעטים הראו אהדה רבה יותר מגדס בהתחשבות עם המנהגים הדתיים והחברתיים של תושבי הודו. אבל איש לא היה יכול לכתוב בצורה בקורתית חריפה יותר על ניסיונו הפוליטי של מהטמה גנדי לשמר את העבר על ידי חזרה לגלגל הטווייה. חזרה שתגביר את העוני של ההמונים בהודו, שעה שנחוץ לה פיתוח רב תושייה של מיכון בחקלאות ובתעשייה.[16]
עקרונותיו לתכנון ערים במומביי מדגימים את השקפותיו על היחסים בין תהליכים חברתיים לבין צורה מרחבית. כמו כן מדגימים את הקשרים האינטימיים והסיבתיים בין ההתפתחות החברתית של הפרט לבין הסביבה התרבותית והפיזית. הם כללו:[17]
- פיתוח עיר ראויה לגאווה אזרחית, לא חיקוי של ערים אירופאיות עם מערכת כבישים ופארקים הזמינים רק לעשירים. שימור מבנים היסטוריים ומבנים בעלי משמעות דתית
- קידום רווחה, בריאות ונוחות של כל התושבים, שימור החיים והאנרגיה האנושית המצויים בעיר
- בתכנון צריך להתחשב ברצון האנשים ואמונתם, תוך התייחסות לא רק למגוריהם אלא גם לצורכי עבודתם ושאר המשאלות שלהם לשיפור תנאי חייהם.
- התאמה לתוכנית פיתוח מסודרת המתבצעת בשלבים, תוך דאגה לדרישות העתיד
עבודתו בארץ
בטרם צאתו להודו התבקש על ידי ד"ר חיים ויצמן, נשיא ההנהלה הציונית, לבקר בירושלים כדי לסייע בתכנון האוניברסיטה העברית, על הר הצופים.[18][19][20]
במקביל גדס הוזמן גם לתכנן את העיר ירושלים. גדס גיבש את הבסיס הרעיוני והתאורתי של שתי ההצעות. שתי התוכניות ביקשו ליצור קשר בין מתחם האוניברסיטה לבין העיר, ולהדגיש את דמותה המיוחדת של ירושלים כמרכז הרוחני של העם היהודי. תוכניותיו של גדס מעוגנות הן בפילוסופיה הסינתטית שלו, ובהשקפתו על מבנה הדעת ועל האוניברסיטאות בכלל, והן לפרשנותו ליחסה של ההסתדרות הציונית לירושלים ולקשר שבין האוניברסיטה ובין העיר.[21]
בפועל תוכניתו של גדס וחזונו לא מומשו, מאחר שלהסתדרות הציונית היו מטרות אחרות, שהצטמצמו בהקמת האוניברסיטה בלבד. מרעיונו האדריכלי המקיף נותרו רק מספר בניינים שתכנן בעצמו בשיתוף עם פרנק מירס וחייקין וגם מקומם וצורתם שונו ועוותו בשל אי יכולתה של האוניברסיטה להתפתח בממדים שחזה. לא מומש חזונו שעוצב בהשפעת חיים וויצמן, להפוך את האוניברסיטה למוקד התפתחות העיר - נהפוך הוא, ירושלים היהודית התפתחה מערבה. למעשה נוצר ניכור בין האוניברסיטה העברית ובין העיר ירושלים, בניגוד לטכניון בחיפה שסביבו נבנו שכונות העיר היהודית.[22]
בשנת 1925, בגיל 71, הוזמן שנית לירושלים ובזכות יחסיו הטובים עם ההנהלה הציונית, הממשל הבריטי וראשי הקהילה הערבית בארץ נתבקש להגיש את המלצותיו לפיתוח אזור מסילת הברזל בין יפו ותל אביב. במקביל הוזמן להכין תוכנית אב לתל אביב על ידי ראש העיר מאיר דיזנגוף, תוכנית לפיתוח צפונה של העיר אשר זכתה לכינוי "תוכנית גדס".[23][24]
כאשר ניגשו לתכנן את העיר תל אביב, בתחילת שנות העשרים, הסתבר כי חלקה הבנוי עד לרחוב בוגרשוב לא ניתן לתכנון מחדש, ולכן גדס עיצב תוכניות בינוי לצפונה של העיר עד הירקון - שלא היה בנוי עדיין. על פי תוכניתו עוצבו הכיכרות והכבישים הראשיים של העיר ביניהם ככר דיזנגוף עם הרחובות המתנקזים אליה. רחובות ישרים תוכננו כל השטח הצפוני: רחוב בן יהודה, הירקון, דיזנגוף ועוד. אליהם תוכננו רחובות ניצבים החוצים את העיר לרוחבה ממזרח למערב. התוכנית חוברה ב 1925, אבל אושרה רשמית רק ב 1929.[25]
השפעה
רעיונותיו של גדס היו בעלי תפוצה עולמית: המעריץ המפורסם ביותר שלו היה התאורטיקן העירוני האמריקני לואיס ממפורד, שטען כי "גדס היה הוגה דעות עולמי בפועל, דור שלם או יותר לפני שהדמוקרטיות המערביות נלחמו במלחמת עולם".[26]
גדס השפיע גם על כמה מתכנני ערים בריטיים (בעיקר ריימונד אונווין ופרנק מירס), המדען החברתי ההודי ראדהאקאל מוקרג'י והאדריכל הקטלאני, סברייה דה מונטיאו (1873-1923), כמו גם הוגים רבים אחרים של המאה העשרים.
גדס התעניין מאד במדע האקולוגיה, דגל בשימור הטבע והתנגד בתוקף לזיהום סביבתי, מה שהביא כמה היסטוריונים לטעון שהוא היה מבשר של הפוליטיקה הירוקה המודרנית.[27]
חוקרים ממכון גדס למחקר עירוני באוניברסיטת דנדי, סקוטלנד, ממשיכים לפתח בגישת תכנון ערים ואזורים ונושאי של רווחה חברתית ונפשית בסביבה הבנויה. בסוף 2015 הציגה האוניברסיטה תערוכה של עבודתו של גדס לציון מאה שנה לפרסום ספרו ״ערים באבולוציה״.[28]
הנצחה
על שמו של פטריק גדס קרוי "מכון גדס למחקרים אורבניים" באוניברסיטת דנדי בסקוטלנד. בתל אביב קרויה על שמו כיכר קטנה במפגש כביש איילון ודרך חיל השריון. במקום נקבע שלט אבן צנוע המנציח את פועלו בתכנון העיר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מכון גדס למחקרים אורבניים
- אתר האינטרנט לזכרו של פטריק גדס
- אתר מכון גדס למחקרים אורבניים באוניברסיטת דנדי
- מאמר על פטריק גדס באתר " תל אביב 100"
ביבליוגרפיה של פטריק גדס - ארכיון אוניברסיטת דנדי
- " הרנסאס הסקוטי" -מאמר על פטריק גדס - מגזין אדינבורו
- יואב זיתון, תל אביב: הסקוטי שתכנן ראשון את העיר, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 27 בספטמבר 2009
- האיש שעשה את העיר הלבנה מאמר על פטריק גדס באתר של צור שיזף
הערות שוליים
- ^ Patrick Geddes: Social Evolutionist and City Planner by Helen Meller, (pgs. 81-4), Routledge, 1993,
- ^ Meller, H. (1981). Gordon E. Cherry, ed. Patrick Geddes 1854-1932. London: The Architectural Press.
- ^ Biographical Index of Former Fellows of the Royal Society of Edinburgh 1783–2002 (PDF). The Royal Society of Edinburgh. July 2006. ISBN 0 902 198 84 X.
- ^ בג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2), עמ' 537
- ^ Mairet, Philip (1957): Pioneer of Sociology: The Life and Letters of Patrick Geddes, Lund Humphries, London.
- ^ Geddes, Patrick. 'Sociology as Civics' in Philip Abrams, The Origins of British Sociology, University of Chicago Press 1968.
- ^ Halliday, R J (1968): "The Sociological Movement, The Sociological Society and the Genesis of Academic Sociology in Britain", The Sociological Review, Vol 16, No 3, NS, November.
- ^ Geddes, Patrick (1947). "Town Planning in Kapurthala. A Report to H.H. the Maharaja of Kapurthala, 1917". In Jacqueline Tyrwhitt. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 26.
- ^ שפירא, מ., 1997, האוניברסיטה העברית והעיר - פטריק גדס ותוכנית האב הראשונה לאוניברסיטה העברית, 1919, אצל כץ, ש., והד מ. תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, מאגנס, כרך א',עמ 208
- ^ Mumford, Lewis (1947). in Jaqueline Tyrwhitt, ed. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 10.
- ^ שפירא, מ., 1997, האוניברסיטה העברית והעיר - פטריק גדס ותוכנית האב הראשונה לאוניברסיטה העברית, 1919, אצל כץ, ש., והד מ. תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, מאגנס, כרך א', עמ' 209
- ^ Geddes, A (1947). in Jaqueline Tyrwhitt, ed. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 15.
- ^ Geddes, Patrick (1947). "Report on the Towns in the Madras Presidency, 1915: Tanjore". In Jacqueline Tyrwhitt. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 17.
- ^ Geddes, Patrick (1947). "Town Planning in Kapurthala. A Report to H.H. the Maharaja of Kapurthala, 1917". In Jacqueline Tyrwhitt. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 24.
- ^ Geddes, Patrick (1947). "H.V.Lanchester". In Jacqueline Tyrwhitt. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 16.
- ^ Geddes, Patrick (1947). "Lewis Mumford". In Jacqueline Tyrwhitt. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 9.
- ^ Robert Home (1997) Of Planting and Planning: The making of British colonial cities E & FN Spon.
- ^ Geddes. P. (1919), The Proposed Hebrew University of Jerusalem: A Preliminary Report, December 1919
- ^ Dolev, Diana (2016) The Planning and Building of the Hebrew University, 1919-1948: Facing the Temple Mount, Lexington Books, pp. 25-44
- ^ שפירא, מ., 1997, האוניברסיטה העברית והעיר - פטריק גדס ותוכנית האב הראשונה לאוניברסיטה העברית, 1919, אצל כץ, ש., והד מ. תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, מאגנס, כרך א', עמ 90-119
- ^ שפירא, מ., 1997, האוניברסיטה העברית והעיר - פטריק גדס ותוכנית האב הראשונה לאוניברסיטה העברית, 1919, אצל כץ, ש., והד מ. תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, מאגנס, כרך א', עמ 201
- ^ שפירא, מ., 1997, האוניברסיטה העברית והעיר - פטריק גדס ותוכנית האב הראשונה לאוניברסיטה העברית, 1919, אצל כץ, ש., והד מ. תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, מאגנס, כרך א', עמ' 233,
- ^ Geddes, P. (1925), Town Planning Report: Jaffa and Tel Aviv, Municipality of Tel Aviv
- ^ Rochant Weill, C., (2006). Le plan de Patrick Geddes pour la « ville blanche » de Tel Aviv : une part d’ombre et de lumière. Volume 1(PDF) (PhD thesis). Paris: Université Paris 8
- ^ ביגר, ג. 1984, התפתחות השטח הבנוי של תל אביב, אצל נאור, מ. (עורך) תל אביב בראשיתה, עידן, הוצאת יד בן צבי, כרך 3, עמ 58
- ^ Geddes, Patrick (1947). "Lewis Mumford". In Jacqueline Tyrwhitt. Patrick Geddes in India. London: Lund Humphries. p. 9.
- ^ Modern Environmentalism: An Introduction by David Pepper, Routledge, 1996, and Environmentalism: A Global History (pgs. 59-62) by Ramachandra Guha, Longman, 1999.
- ^ Matthew, J. "The City is a Thinking Machine". University of Dundee Museum Services. Retrieved 20 October 2015.
25823862פטריק גדס