איי.סי.אל גרופ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף כי"ל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איי.סי.אל גרופ בע"מ
נתונים כלליים
סוג

חברה ציבורית

(הבורסה לניירות ערך בתל אביב)
בורסה הבורסה לניירות ערך בתל אביב
סימול איסל
מייסדים מדינת ישראל, ג'רי סודרסקי
תקופת הפעילות 1968–הווה (כ־56 שנים)
משרד ראשי תל אביב
בעלות

החברה לישראל (45.73%),

ציבור (54.27%)
ענפי תעשייה כימיקלים
מוצרים עיקריים אשלג, מגנזיום, כימיקלים ודשנים
שווי שוק 22.6 מיליארד ש"ח (19 בדצמבר 2024)
הכנסות 6.95 מיליארד דולר (2021)[1]
רווח תפעולי 1.21 מיליארד דולר (2021)[1]
רווח 832 מיליון דולר (2021)[1]
הון עצמי 4.73 מיליארד דולר (2021)[1]
סך המאזן 11.0 מיליארד דולר (2021)[1]
יו"ר יואב דופלט
מנכ"ל רביב צולר
עובדים 13,000
 
www.icl-group.co.il

ICL (לשעבר: כימיקלים לישראל בע"מ, ובקיצור: כיל) היא חברה בת של החברה לישראל (הנשלטת על ידי עידן עופר) וחברת האם של חברות הכורות ומייצרות, מתוקף חוק זיכיון ים המלח התשכ"א-1961, אשלג ודשנים אחרים[2],פוספט, מגנזיום, ברום ותרכובותיו - במסגרת החברות הבנות מפעלי ים המלח, תרכובות ברום, רותם אמפרט נגב, פריקלאס ים המלח, דח"כ (דשנים וחומרים כימיים), תמי (תעשיות מחצבי ישראל - המופ המרכזי של כיל) וחברות מחוץ לישראל. החברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בת"א תחת הסימן איי.סי.אל ובבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE) תחת הסימן ICL.

היסטוריה

ICL הוקמה כחברה ממשלתית ב-1968, ואיגדה את מפעלי ים המלח וכימיקלים ופוספטים, ומפעלי חיפה כימיקלים וערד כימיקלים שהיו אז בהקמה[3].

עד תחילת 1995 הזרימה החברה לתקציב הממשלה רווחים בסדר-גודל של כ-120 מיליון שקל מדי שנה.[דרוש מקור]

הליך ההפרטה

בפברואר 1992 החל הליך ההפרטה של ICL, עם הנפקת 20% ממניותיה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. 24.9% נוספים מהמניות נמכרו בפברואר 1995 לחברה לישראל, שנשלטה אז על ידי שאול אייזנברג, וקיבלה מממשלת ישראל את מלוא סמכויות הניהול של ICL[4].

בפברואר 1997 רכשה החברה לישראל, נתח נוסף - 17% ממניות הממשלה בחברה תמורת כ-200 מיליוני דולרים נוספים, ובסך הכול שילמה 930 מיליון דולר במצטבר[5], שעה ששווי נכסי ICL הוערך בכ-2 מיליארד דולר.[דרוש מקור]

ב-1999 רכשו האחים עופר את השליטה בחברה לישראל וקיבלו כך את השליטה על ICL. בעל השליטה בחברה לישראל הוא עידן עופר. במבנה הבעלות הנוכחי, החברה לישראל מחזיקה 45.73% מהמניות, 10.95% מהמניות מוחזקות על ידי גופים מוסדיים, והיתרה, 43.29% מוחזקת על ידי הציבור[6].

נתונים

סך התמלוגים ששילמה ICL בחמש השנים האחרונות עמד על 379.9 מיליון דולר, כאשר היא הרוויחה באותה תקופה 6.6 מיליארד דולר[7]. על פי משרד האנרגיה והמים נתוני התמלוגים ששילמה ICL בגין הפקת הברום - כ–15.5 מיליון שקל ב–2012, מכרייה של 6,000 טון, כשהמחיר העולמי לטון פוספטים היה 185 דולר. על פי ICL, התקבולים ש-ICL מעבירה למדינת ישראל עומדים על 1.5 מיליארד שקל, כמיסים ישירים, תמלוגים ומס דיווידנד, שהם כ-41% מהרווחים של ICL בישראל[7].

המקור העיקרי לחומרי הגלם בישראל הוא ים המלח (ICL מחזיקה בזיכיונות לכריית מינרלים באיכות גבוהה מים המלח), ומחצבי פוספטים בנגב, אולם לחברה מתקני כריית אשלג גם באנגליה וספרד ומתקני ייצור מהותיים גם בגרמניה, הולנד, ספרד, אנגליה, ארצות הברית, סין וצרפת. מתקני ייצור משניים נמצאים באוסטריה, בלגיה, טורקיה, ברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה. בנוסף מתוכננת הקמת מפעל בהודו.

כושר הייצור של החברה נכון לסוף 2010 הוא כ-6 מיליון טון אשלג, כ-4.5 מיליון טון סלע פוספט וכ-1.9 מיליון דשני פוספט ודשנים מורכבים.

חברות בת

ICL מוצרים תעשייתיים

ICL מוצרים תעשייתיים מייצרת כשליש מאספקת הברום האלמנטרי (Br2) בעולם. החברה מייצרת מלחים על בסיס ברום ועל בסיס מגנזיום ומספקת תרכובות ברום ובהם מעכבי בעירה, מוצרים לטיפול במים, מוצרים לניטרול פליטות כספית מתחנות כוח פחמיות ועוד. מעכבי הבעירה של החברה הם רכיב קבוע במוצרי האלקטרוניקה, הטלפוניה, הרכב, הריהוט והבידוד לשוק הבניה. החברה מייצאת את מוצריה לחברות שונות בעיקר באירופה, אמריקה ואסיה.

ב-2011 עמדו הכנסות מגזר המוצרים התעשייתיים על כ-1.5 מיליארד דולר, המהווים שיעור של כ-20% מסך ההכנסות של ICL לשנה זו.

ICL דשנים

ICL דשנים מפעילה מכרות תת-קרקעיים בספרד ואנגליה, מהם היא מפיקה אשלג וכן מפיקה אשלג מים המלח ופוספטים בנגב. החברה משווקת את האשלג כפי שהוא ובנוסף מעבדת אותו לייצור דשנים לחקלאות.

ב-2015 חתמה ICL על הסכם רכישה של חברת אלאנה פוטאש המחזיקה במכרה אשלג באתיופיה[8].

ICL דשנים מייצרת, במפעליה בישראל, בטורקיה, גרמניה, הולנד, ספרד, הודו ובלגיה חומצה גופרתית, חומצה זרחתית חקלאית, פוספט, דשני פוספט, דשנים מורכבים ותוספי מזון המבוססים על פוספט לבעלי חיים. החברה מייצאת לאירופה, ברזיל, ארצות הברית, הודו וסין.

ב-2011 עמדו הכנסות מגזר הדשנים על כ־4.1 מיליארד דולר המהווים כ-55% מסך המכירות של ICL לשנה זו.

לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה שנחשפו בשנת 2008, מפעלי קונצרן ICL - מפעלי ים המלח, רותם אמפרט ומפעל המגנזיום השייכים לכיל דשנים, אחראים ליותר ממחצית מהזיהום התעשייתי החלקיקי במדינה (57 אחוזים במצטבר)[9].

לחברה תוכנית לכריית פוספטים בשדה בריר הסמוך לערד. התוכנית נתקלה בהתנגדות מצד תושבי האזור והארגונים הירוקים. ביוני 2013 איים מנכ"ל ICL דשנים כי אם תסוכל היוזמה, תפסיק החברה את פעילותה בישראל[10].

חדשנות

בשנת 2020 הקימה ICL את אגמטיקס (Agmatix), חברת סטארטאפ בתחום האגרוטק, המספקת תוכנה כשירות לאגרונומים ומגדלים שמבוססת על טכנולוגיה של בינה מלאכותית ומאפשרת לעשות שימוש בדאטה על מנת לטייב את שיטות העבודה החקלאיות, לשפר יבולים ולמנוע זיהום ביבולים וגידולים חקלאיים.[11]

ב- 2021 הקימה איי.סי.אל חממה טכנולוגית בשם ICL Planet אשר מתמקדת בהשקעה בחברות הזנק בתחומי האגרוטק והפודטק. סכום של עד מיליון דולר מושקע בחברות שנבחרות לקחת חלק בחממה. חברות ההזנק מקבלות גישה למשאבי חברת ICL ומבצעות את המחקר והפיתוח במעבדות החברה או חברות הבת. בנוסף, לחברות ההזנק יש את האפשרות לבצע פיילוט במסגרת פעילותה של ICL בישראל ובעולם.[12][13]

אנרגיה

ביוני 2022 חברת ICL, יחד עם יבואנית הרכב קבוצת כלמוביל וחברת המחזור EMS, הכריזו על הקמתו של מפעל ייעודי למחזור סוללות ליתיום-יון של כלי רכב מכל הסוגים בישראל, בהשקעה של כ- 100 מיליון שקלים.[14][15]

ביולי 2022 חברת ICL וחברת Aleees, יצרנית טייוואנית של חומרי קתודה, חתמו על הסכם שיתוף פעולה לקידום ייצור חומר קתודי לסוללות ליתיום בארצות הברית. על פי ההסכם, חברת Aleees תעניק ל-ICL רישיון לטכנולוגיה ותספק מידע טכני. החברות יפעלו להקמת תשתית ייצור ל-30 אלף טון במרכז הפיתוח בסנט לואיס.[16]

פגיעה בסביבה

בפברואר 2012 פרסם לראשונה המשרד להגנת הסביבה דירוג סביבתי של חברות התעשייה הנסחרות בבורסה ו-ICL הייתה במקום ה-8 מבין החברות המזהמות ביותר. על פי הדרוג שפורסם ביוני 2013, נמצאת ICL במקום ה-18[17]. על אף זאת, נמצאת ICL במקום השני בתוצאות המדד החיובי, המציג חברות הנוקטות צעדים לצמצום הפגיעה בסביבה[18].

על פי המשרד להגנת הסביבה, הסתירה בהופעתה של ICL בשני המדדים המנוגדים מנומקת בכך ש-ICL אמנם מתייחסת ברצינות ומשקיעה רבות בשמירה על הסביבה, יותר ממה שהחוק מחייבה, אולם גודלה וריבוי מפעליה מוביל גם להשפעה גדולה יותר על הסביבה, על כן היא מדורגת ברמת סיכון סביבתי גבוה יחסית[18]. כך או אחרת, החברה היא בין החברות המזהמות ביותר בישראל, ואף קיבלה בשנת 2013 "כרטיס אדום"[19] של חברה מזהמת במיוחד מאת המשרד להגנת הסביבה.

ICL החלה בתהליך להפעלת מתקני ייצור אנרגיה בגז טבעי במקום במזוט. בשנת 2010 עברה תחנת הכוח במפעלי ים המלח לפעול בגז. טרם התחלת השימוש בגז טבעי נעשה שימוש בכ-250,000 טון מזוט בשנה. היעד הסופי הוא שימוש בכ-80,000 טון מזוט בשנה בלבד. המעבר לשימוש בגז טבעי מאפשר חיסכון בפליטת גזי החממה בהשוואה לשימוש במזוט וסולר.

משנת 2008 הופחתה כמות השפכים של ICL ב-18%. כמו כן, כחלק מתהליכי התייעלות שונים בחברה, ישנה הפחתה משנת 2008 של 75% בפליטות תחמוצות חנקן, הפחתה של 26% בפליטות חלקיקים וכן הפחתה של 38% בפליטות תחמוצות גופרית[20]. בתקופה זו השקעותיה של ICL הקשורות למיזמים סביבתיים הגיע ל-2 מיליארד ש"ח במהלך עשור[21]. חלק מהשקעותיה של ICL התמקדו בפעולות יח"צ שנועדו לקדם המודעות לעשייה הסביבתית של החברה. על כך ספגה החברה ביקורת שמדובר ב-Greenwash[22].

ב-2014 שפכים בהיקף עשרות מיליוני מ"ק, שמקורם במפעלי החברה במישור רותם חלחלו במשך השנים אל מי התהום וגרמו נזק חמור לשמורת נחל בוקק.

ביוני 2017 בקע בקיר המפעל "כיל רותם" בנגב, הביא לדליפה של כ-100 אלף מ"ק מי גבס חומציים, אסון סביבתי שגרם לזיהום חמור של נחל אשלים לחסימה זמנית של כביש 90 ולמותם של בעלי חיים מקומיים, בכללם כשליש מהיעלים[23][24]. שלושה ימים אחרי הדליפה הודיע המשרד להגנת הסביבה שיפתח בחקירה פלילית של האירוע. במאי 2018 הגישה רשות הטבע והגנים בקשה לתביעה על סך 400 מיליון שח כנגד המפעל. בדצמבר 2022 הודיע כיל רותם שחתם על הסכם פשרה עם רשות הטבע והגנים ושאר התובעים, ובמסגרתו ישלם 115 מיליון שקל למימון הוצאות העבודות לניקוי הנחל מהזיהום, שארכו שלוש שנים[25].

ביוני 2021 נבקע צינור תמלחת במפעל פריקלס, ומאות קוב של תמיסת מי מלח זרמו לנחל עמיעז. התמלחת גרמה נזק רב לצומח, חלחלה למי התהום, וסיכנה בעלי חיים מקומיים[26].

העסקת עובדים

ICL מעסיקה באופן ישיר כ-5,000 עובדים במפעליה, והיא נחשבת למעסיק הגדול ביותר בנגב. על פי מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית, אחראית ICL ליצירת כ-20% מכלל התמ"ג באזור הנגב[27].

בחודש יוני 2004 שודר בתוכנית "עובדה" סרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה", ובו עלו טענות רבות נגד מפעלי ים המלח על העסקת עובדי קבלן בתנאי העסקה לא ראויים,[28] בעקבות זאת הוקמה ועדת בדיקה פנימית בראשות אלי גולדשמידט שכל המלצותיה להעסקת עובדי קבלן התקבלו על ידי הנהלת ICL.[דרוש מקור]

תמלוגי ים המלח

על החברה נמתחת ביקורת ציבורית רבה, בטענה שהחברה משלמת תמלוגים נמוכים יחסית עבור משאבי ים המלח. בנוסף, נטען כי פעילות החברה בים המלח גורמת לנזק סביבתי.[29] על פי הסכם קציר המלח שקובע השתתפות חלקית של כיל בעלויות הקציר, בשים לב שמדובר בהצטברות מלח במשך עשרות שנים (לרבות התקופה שבה כיל הייתה חברה ממשלתית), בשנת 2011 הוחלט שתמלוגי המדינה ממפעלי ים המלח יעלו בשיעור של 10%[30]. על פי דו"ח אחריות תאגידית של ICL לשנת 2010, הופחתו ההשפעות השליליות של מפעלי ICL על הסביבה בעשרות אחוזים, בנוסף להשקעות רבות של החברה באיכות הסביבה[20].

בשנת 2013 הייתה כיל אחת מן החברות העוסקות בהפקת משאבי טבע בישראל אשר דוחותיה הכספיים נבחנו על ידי ועדת ששינסקי ה-2, וניסתה ליזום בוררות בשאלה האם למדינה יש את הזכות למנות את הוועדה[דרוש מקור].

החלטת ממשלה מ-20 בנובמבר 2014[31] הנחתה את שר האוצר למנות צוות אשר יגבש המלצות באשר לפעולות הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים-המלח הקבועה בחוק הזיכיון ויבחן את אופן ההקצאה העתידי של משאבי הטבע הלאומיים. זאת, נוכח החשש של ועדת ששינסקי 2 כי היעדר הוודאות בנוגע לעתיד הזיכיון לאחר סיומו מקשה על ניהול מדיניות השקעה אחראית ויעילה בראייה ארוכת טווח.

בשנת 2015 עברו מסקנות ועדת ששינסקי 2 בוועדת הכספים של הכנסת ואושר "חוק מיסוי משאבי טבע", לפיו יוטל מס על רווחי יתר הנובעים מהפקת משאבי טבע בשיעור של עד 42%. מאז מגישה כיל לרשות המיסים דוחות שכוללים חישוב מס רווחי היתר, אולם נכון לסוף 2020 טרם נקבעו לה שומות מס סופיות ומספר חברי כנסת העלו טענות באשר לאופן שבו יש להכיר מבחינה חשבונאית בפחת על ערך הנכסים של חברת כיל, לצורך חישוב התמלוגים[32].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 איי.סי.אל גרופ בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ מפעל - כיל רותם - כימיה ותעשייה, באתר https://learnchem.weizmann.ac.il/Factory/93, ‏6 באוג' 2015 (ארכיון)
  3. ^ מפעלי ים המלח וכימיקלים ופוספטים, מעריב, 10 ביולי 1968
  4. ^ מרכז אדוה: שלושה עשורים של הפרטה, 2006
  5. ^ איתי רום, חשיפת G: מדינת ישראל מכרה את ים המלח שלכם על בסיס הערכות רווח מצומקות ושמרניות שהחטיאו את המציאות ב... 13 מיליארד שקל - גלובס, באתר Globes, ‏16/06/2011
  6. ^ TASE, דף הבית - מאיה – מערכת אינטרנט להודעות | הבורסה לניירות ערך, באתר מאיה
  7. ^ 7.0 7.1 כיל העבירה למדינה תמלוגי אשלג ל-2012 ב-400 מיליון ש', אתר גלובס, 6 במאי 2013
  8. ^ ניר צליק, כיל רוכשת הבעלות המלאה על אלאנה פוטאש ב-110 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2015
  9. ^ עמיר בן-דוד, 7 ימים, המפעלים המזהמים ביותר בישראל, באתר ynet, 8 בפברואר 2008
  10. ^ אילנה קוריאל, כי"ל דשנים: בלי שדה בריר נפסיק פעילותנו בארץ, באתר ynet, 15 ביוני 2013
  11. ^ "מדשנים לדאטה: ICL מכניסה סדר במגדל בבל של החקלאות הדיגיטלית". TheMarker. נבדק ב-2022-08-02.
  12. ^ חתן, גלית (2021-06-21). "רביב צולר מקים חממת סטארט-אפים". Globes. נבדק ב-2022-08-02.
  13. ^ איי.סי.אל מגיעה לפודטק: מקימה חממה ומשקיעה מיליון דולר בחלבונים | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2021-07-29
  14. ^ ICL, כלמוביל ו-EMS יקימו מפעל ראשון למחזור סוללות ליתיום - וואלה! כסף, באתר וואלה!, ‏2022-06-15
  15. ^ כלמוביל, ICL ו-EMS יקימו מפעל ראשון בישראל למחזור סוללות של מכוניות חשמליות | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2022-06-15
  16. ^ איי.סי.אל וחברה מטייוואן ינסו להאיץ פיתוח חומר קתודי לסוללות בארה"ב, באתר Bizportal
  17. ^ http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3604093,00.html, קיבלו כרטיס אדום: תכירו את החברות הציבוריות המזהמות ביותר במשק, אתר כלכליסט, 3 ביוני 2013
  18. ^ 18.0 18.1 אורה קורן, המשרד להגנת הסביבה: גרנית הכרמל, כיל ודלק - המזהמות ביותר, באתר TheMarker‏, 28 בפברואר 2012
  19. ^ http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3604093,00.html
  20. ^ 20.0 20.1 דו"ח אחריות תאגידית לשנת 2010 | ICL
  21. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, 3 בכירים לשעבר בחברה בת של כיל יישפטו בגין עבירות על חוקי איכות הסביבה, באתר TheMarker‏, 7 ביוני 2014
  22. ^ יפעת גליק, האם כיל המזהמת מנסה לקנות תדמית מצוחצחת באמצעות תרומות?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 באוקטובר 2021
  23. ^ "אסון אקולוגי במדבר יהודה: חומצה זרמה לנחל אשלים". Ynet. 2017-06-30. נבדק ב-2017-07-03.
  24. ^ קוריאל, אילנה (2017-07-15). "קורבנות הזיהום: מתו שליש מהיעלים בנחל אשלים". Ynet. נבדק ב-2017-11-19.
  25. ^ יפעת גליק, הזיהום בנחל אשלים: רותם אמפרט תשלם פיצוי בסך 115 מיליון שקל, באתר כאן חדשות, ‏15.12.22
  26. ^ כאן חדשות, מים מלוחים דלפו ממפעל בים המלח - וזיהמו את הנחל
  27. ^ טל ליטמן, מחקר: תרומת כיל לכלכלה בדרום הארץ גדולה מזו של אינטל, באתר כלכליסט, 24 במאי 2011
  28. ^ זהב לבן עבודה שחורה, סרטון באתר יוטיוב
  29. ^ חזי שטרנליכט ודן לביא, השר להגנת הסביבה ארדן וארגונים סביבתיים מתנגדים להסכם שאליו הגיע שר האוצר שטייניץ עם חברת כיל, ישראל היום, 1 בינואר 2012.
  30. ^ הושגה הסכמה בין כיל לאוצר: תשלם כ-3 מיליארד שקל במסגרת שיקום ים המלח; גובה התמלוגים יעלה - גלובס
  31. ^ אימוץ המלצות הוועדה לבחינת חלק המדינה המתקבל בעד השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים (ועדת ששינסקי 2), אתר משרד ראש הממשלה, 20 בנובמבר 2014
  32. ^ חזי שטרנליכט, ועדת הכלכלה דנה בתמלוגים של כיל: "נכון להיום לא שולם ולו שקל אחד בעקבות ששינסקי 2", באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2020-07-27


החברה לישראל
החזקות נוכחיות כימיקלים לישראל (46%) • AKVA Group ASA (נו')
החזקות בעבר צים (98%) • טאואר סמיקונדקטור (39%) • קורוס אוטו (50%) • איי.סי. פאואר (100%) • בתי זיקוק לנפט
מניות מדד תל אביב 35
או.פי.סי אנרגיה • אורמת טכנולוגיות • איי סי אל • איירפורט סיטי • אלביט מערכות • אלוני חץ • אלקטרה • אמות השקעות • אנלייט אנרגיה • אנרג'יאן • אנרג'יקס • אשטרום • בזק • ביג מרכזי קניות • בינלאומי • בנק דיסקונט • קבוצת דלק • הראל השקעות • החברה לישראל • טאואר • טבע • לאומי • מבנה נדל"ן • מזרחי • מליסרון • נובה • ניו-מד אנרג'י • נייס • עזריאלי • בנק הפועלים • הפניקס אחזקות • קנון • שטראוס • שיכון ובינוי • שפיר הנדסה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35241335איי.סי.אל גרופ

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איי.סי.אל_גרופ&oldid=2186203"