ירגזי רבגוני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןירגזי רבגוני
קובץ:Poecile varius on plate.JPG
מיון מדעי
סוג: סיטיפרוס
מין: ירגזי רבגוני
תחום תפוצה

תפוצה של המינים ירגזי רבגוני, ירגזי אדום-בטן, ירגזי איזו וירגזי איריומוטה

ירגזי רבגוני (שם מדעי: Sittiparus varius) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים. הירגזי הרבגוני חי במזרח אסיה בצפון־מזרח סין, חצי האי קוריאה, יפן ואיי קוריל. אורכו 12–15 ס"מ ומסתו 14.4–18.6 גרם (15.8–20.8 גרם אצל תת־המין S. v. namiyei). הירגזי הרבגוני תואר על ידי קונרד יאקוב טמינק והרמן שלגל ב–1845 בשם Parus varius.

מאפיינים פיזיים

ירגזי רבגוני וירגזי יפני באאיצ'י, יפן

הירגזי הרבגוני הוא עוף קטן; אורכו 12–15 ס"מ ומסתו 14.4–18.6 גרם (15.8–20.8 גרם אצל תת־המין S. v. namiyei).[1] אצל הזכר, המצח והלחיים בצבע שמנת (אנ') והכיפה שחורה מבריקה. העורף שחור מבריק עם כתם לבנבן. הגב העליון כתום, ושאר הגב והצד העליון של הזנב בצבע כחול אפרפר. לעיתים, שולי סוככות הזנב הארוכות צהבהבים. סוככות הכנף אפורות בהירות, והאברות אפורות כהות עם שוליים בהירים. על הסנטר והחזה כתם שחור, גדול ומבריק. פס ארוך בצבע בז' עובר מהחזה עד לתת-השת דרך הבטן הכתומה. הזנב בצבע בז' קינמוני מלמטה. אברות היד חומות כהות עם שוליים לבנים דקים מלטה, ושאר הצד התחתון של הכנף בצבע בז'. הנקבה דומה לזכר, וקשה להבדיל ביניהם, אם כי מותני הנקבה דהויים יותר.[2]

הצעירים שונים מהבוגרים; לצעירים יש ראש בצבע ירוק-זית אפרפר, מצח ולחיים כתמתמים בהירים, גב בצבע ירוק זית-אפרפר, כתם חזה אפרפר, וגחון אדום חיוור עם פס צהוב חיוור במרכזו. השרת הנוצות מתבצעת בסתיו.[2]

תת־המין S. v. namiyei מעט שונה בכך שלחיו ועורפו נעים בגוון מבז' בהיר ועד כתום כהה.[3]

ידועות מספר קריאות של הירגזי הרבגוני ובהן כאלו שנשמעות כ-"פיט", "ספיט-ספיט-ספיט-ספיט", ו-"צ'י-צ'י-צ'י", הדומה במקצת לקריאת הדרור. השיר מורכב ממספר הברות שחוזרות על עצמן בקצב איטי ומשתנה, על פי תבניות מורכבות.[2]

התנהגות

ירגזי רבגוני אוכל אפרסמון, סטו (אנ'), יפן

הירגזי הרבגוני נצפה לרוב לבד או בזוגות, והוא מין מונוגמי. הירגזים חיים בטריטוריות קבועות, והם מגנים נמרצות על הגבולות לאורך עונת הקינון. בחורף הירגזים מתקבצים בלהקות קטנות, ולעיתים אף בלהקות מרובות מינים. על אף שהם חיים בלהקות, הזוגות נשארים מאוחדים, ולאחר פיצול הלהקות באביב, הם חוזרים לטריטורייה שלהם. הירגזי מחפש מזון בין עלים יבשים, על צמחייה וענפים, ואף על גזעים. בקיץ, הירגזי ניזון מחרקים ועכבישים כמעט באופן מוחלט, ואילו בחורף פירות יער ואגוזי לוז הם מקור התזונה העיקרי. באי מיאקה (אנ'), הירגזים מחביאים אגוזים רבים, ואוכלים אותם בחורף. אגוזים אלו מהווים מנחה סמלית במהלך החיזור.[2] הגוזלים ניזונים בעיקר מחרקים, כאשר זחלים ופגיות הם מקור התזונה העיקרי (54.69% מכלל המזון).[4]

רבייה

ירגזי רבגוני בבית ציפורים

עונת הקינון משתנה באזורים שונים: ברוסיה היא מתחילה באפריל-מאי, בקוריאה – ביוני, באוקינאווה, צושימה ומיאקה – בתחילת מרץ, בקיושו – בתחילת אפריל, במערב הונשו – באמצע אפריל, במזרח הונשו – בתחילת מאי, וביוני בהוקאידו. הקן מוקם בחלל בעץ עד גובה של 6 מטרים מהקרקע, בין אם מדובר בחלל טבעי, קן נטוש של נקרים, או חלל שהירגזי חפר בעצמו. לעיתים רחוקות, הירגזי ישתמש גם בתיבות קינון. הנקבה בונה את הקן מעלים, ענפים, קליפת עץ, שורשים וטחב, ומרפדת אותו בפרווה ונוצות.[2][4] בניית הקן אורכת 4–7 ימים.[4] באיים של דרום יפן, הביצים גדולות יותר והקן פחות מרופד. גודל התטולה משתנה אף הוא, כשבהונשו הממוצע הוא 6–7 ביצים לתטולה,[2] בקוריאה הממוצע הוא 7–8 ביצים,[4] באיי איזו הממוצע הוא חמש ביצים, ובאי מיאקה – רק ארבע. הביצים לבנות עם נקודות חומות־אדמדמות בחלקן הקהה. הנקבה דוגרת על הביצים 12–14 ימים, והגוזלים פורחים בגיל 17–21 ימים. עם זאת, הם נשארים תלויים בהוריהם עוד 7–20 ימים (במרכז הארכיפלג היפני) ו–15–80 ימים (באיי מיאקה). בדרום יפן, ייתכנו שתי תטולות, כאשר השנייה מתרחשת ביולי.[2]

תפוצה ובית גידול

הירגזי הרבגוני חי במזרח אסיה בצפון־מזרח סין, בחצי האי קוריאה, ביפן ובאיי קוריל. לירגזי הרבגוני אין בית גידול אחיד: ברוסיה הוא נמצא לעיתים קרובות ביערות מחט, בעיקר של טקסוס, בסין הוא מצוי ביערות מעורבים ונשירים פתוחים, וביפן הוא מצוי ביערות נשירים ויערות ממוזגים של עצים בעלי פרחים וצמחייה צפופה, וגם ביערות מחט, אם כי הירגזים נמנעים מאזורים המיוערים במחטניים באופן מוחלט. הירגזי מגיע לעיתים רחוקות לאזורים עירוניים ולשדות. בדרום יפן, הוא חי ביערות עד גבהים של 1,600 מטר מעל פני הים; בהונשו הוא מגיע לגבהים של קילומטר לעיתים רחוקות, ובהוקאידו וקוריאה הוא חי אך ורק בשפלה.[2] טווח התפוצה (כ–2,930,000 קמ"ר) של מין זה גדול, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה לא ידועה, אבל מוערך כי אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי סצ'ואני מסווג כמין ללא חשש.[5]

הירגזי כחיית מחמד

התיעוד הראשון של גידול ציפורים קטנות כחיות מחמד ביפן הופיע במאות ה-12 וה-13, בתקופת קאמאקורה. אגוזים מהמין Juglans ailantifolia (ביפנית 鬼胡桃 אוני גורומי) היו אחד מסוגי המזון שניתנו לירגזים, ודלועים שימשו כתיבות קינון עבור ציפורים בשבייה ביפן. הירגזים גם אולפו לבצע טריק פשוט: שני דליים זעירים נקשרו על חוט שהיה מחובר לכלוב הירגזי. חתיכת אגוז הונחה באחד הדליים, והירגזי משך בחוט בשביל להגיע אל האגוז, דבר שמזכיר פעולת שאיבת מים מבאר. בספר יובוקוטורי (1710) ניתן למצוא הוראות לאילוף הירגזי לביצוע הטריק.[6]

טריק נוסף בשם אומיקוג'יהיקי כלל דגם קטן של מקדש שינטו, שאליו הציפור מכניסה מטבע, מצלצלת בפעמון, פותחת את דלת הדגם, לוקחת אומיקוג'י (אנ')[א] (御御籤/御神籤/おみくじ) ומביאה אותו למפעיל. הירגזי עשוי גם לפתוח את האומיקוג'י על ידי חיתוך חוט. מכיוון שהירגזי סקרן ונוח לאילוף מטבעו, קל לגרום לו לקחת אוכל מבני אדם, ולאורך ההיסטוריה, הירגזים אומנו לבצע טריקים שונים ומגוונים.[3][6]

תקופת קאמאקורה (1185–1333)

גידול הירגזים בשבי ידוע כבר מתקופת קאמאקורה. ואקה (אנ')[ב] שנכתבה על ידי מיצוטושי פוג'יווארה (1203–1276) מופיעה באוסף הוואקה פובוקוואקאשו (נאגאקיו פוג'יווארה, 1310), ומאזכרת את ההתנהגות של ירגזי שהופך אגוז. האזכור יכול להתפרש כמתאר ציפור שמזיזה אגוז במקורה, או כתיאור של הטריק עם הדליים, שרומז על קיום הטריק כבר במאה ה-13. במקביל, טריק דומה היה פופולרי באירופה של המאה ה-13 עם חוחיות. לא ידוע אם קיים קשר בין הטריקים או שהם פותחו באופן עצמאי במקביל ביפן ובאירופה. ואקה נוספת באוסף נכתבה על ידי הנזיר הבודהיסטי ג'אקורן (1139–1202), ומוזכר בה ירגזי רבגוני בכלוב ציפורים, עם בית ציפורים מדלעת. הרומנים והשירים שנכתבו על הירגזי הרבגוני בתקופת קאמאקורה נכתבו או היו על אריסטוקרטים ואצילים אחרים (לדוגמה, טאיהייקי (1361), קוקומצ'ומונג'ו (טאצ'יבאנה, 1254), פובוקוואקאשו (פוג'יווארה, 1310)), דבר שרומז שגידול עופות מחמד היה סמל סטטוס של עושר ומעמד חברתי גבוה.[6]

תקופת אדו (1608–1868)

ציאנופטילה ציאנומלאנה (Cyanoptila cyanomelana)
אדום-חזה יפני
אוגויסו (Horornis diphone)
ציור של ירגזי רבגוני מתקופת אדו (1839), מאת מורי באיין (יפ')

תרבות החזקת הציפורים השתנתה בתקופת אדו. מהמאה ה-17, תיעוד של גידול עופות מחמד שנכתב על ידי פשוטי עם הפך לנפוץ (לדוגמה מאנגיימאניאיבוקורו (1764), מומוצ'ידורי (נישימורה, 1799) ויובוקוטורי (1710)). רוב המחברים היו אנונימיים, אם כי מקצועותיהם או כתובותיהם מעידים על שלא היו אריסטוקרטים. הספר יובוקוטורי (1710) מכיל מידע על יותר מ-120 ציפורים יפניות. המחבר ציין אם קולם טוב או לא, מה שמרמז על כך שגידול ציפורים ביפן שימש בעיקר לצורך הנאה משירתן. האוגויסו (אנ') (ביפנית ウグイス), מין החטפית ציאנופטילה ציאנומלאנה (אנ') (ביפנית オオルリ אורורי) ואדום־החזה היפני (ביפנית コマドリ קומאדורי) נודעו בתור "סאנדאימייצ'ו".[ג] השליו היפני גודל בעיקר על ידי סמוראים. על פי כתבים היסטוריים, מגדלי הציפורים ידעו שאורך היום משפיע על התנהגות הציפור ושלשירת הציפורים יש וריאציות אזוריות כבר במאה ה-14. בתחרויות של שירת ציפורים, הכלובים הועמדו בעמדות בתוך קופסה עם דלת מכוסה בנייר, כך שאור היום היה יכול להגיע אל הציפורים, אבל לא הסחות דעת מהקהל. הכלובים של הירגזים היו עגולים וגבוהים.[6]

בספר יובוקוטורי (1710) יש הוראות לאילוף הירגזי לביצוע טריקים רבים. אחד מהם כולל טבעת לפני הדלעת שמתחתיה מוט. ציפורים אומנו לעבור דרך הטבעת שנתלתה גבוה ככל האפשר בתוך כלוב; הטבעת נוצרה על ידי גלגול פיסת נייר רך לצינור. בתחילת האימון, היה צורך לתלות את צינור הנייר במקום נמוך במקביל למושב. כאשר ציפורי בר נתפסו והוחזקו בכלובים, הן מראות התנהגות אופיינית של קפיצה והסתובבות על מנת לנחות שוב באותו מקום על המוט. הטריק של מעבר הטבעת ניצל את ההתנהגות הזו, וגרם לציפורים לקפוץ למעלה, לעבור דרך טבעת ולחזור לאותו המקום. כאשר צינור הנייר היה תלוי נמוך, הציפורים קפצו מעליו באופן טבעי ולאחר מכן הסתובבו. כשהתרגלו לקפוץ מעליו, הוא הוזז כלפי מעלה, והורם בהדרגה. לאחר מכן הוחלף הצינור הישר בטבעת והציפור אומנה לקפוץ ולפנות, לעבור דרך הטבעת ולחזור למושב. ירגזים רבגוניים שיכולים לעבור דרך טבעת התלויה במיקום גבוה נחשבו ל"ירגזים רבגוניים טובים". באותה תקופה, הייתה הופעה אקרובטית אנושית פופולרית דומה שנקראה "וָאנוּקֶה", וייתכן שבתקופת אדו אומנו ירגזים רבגוניים לחקות זאת.[6]

טריק מפורסם אחר מתקופת האדו כלל שימוש בשני סוגים של ערכות קלפים. סט אחד, "היאקונין אישו", הכיל כמאה משוררים עתיקים, עם שיר מייצג עבור כל משורר. הסט השני, שנקרא "אירוהה אוטאקארוטה", כלל ביטוי נפוץ בכל קלף שמתחיל באחת האותיות של האלפבית היפני. נגן הרחוב הקריא שיר והציפור הייתה צפויה להרים את הקלף שעליו נכתב השיר. בשוטיימאנפיצו, מאמר שפורסם ביפן, נאקאמורה (1850) תיאר את טריק בחירת הקלפים בפירוט וכתב שהוא קרא על הופעת רחוב דומה בגוזסו, יצירה סינית הכוללת 16 כרכים שהחלה ב-1573 והסתיימה בשנת 1616, ופורסמה ביפן בשנת 1661. ישנם תיעודים רבים של טריקי בחירת קלפים, אם כי רובם מציינים טריק של בחירת קלפים עם ירגזי רבגוני, ללא פירוט מעבר לכך, מה שמצביע על כך שהטריק היה פופולרי מאוד ביפן של תקופת אדו.[6]

תקופת מייג'י (1868–1912)

במאה ה-19 עברה יפן שינוי גדול ודרמטי, ופתחה את גבולותיה. הזרם הפתאומי של סחורות ושל אנשים זרים יצר תערובת של תרבויות, ועסקי השעשועים בערים פרחו עוד יותר. שינוי משמעותי בטריקי הירגזי הרבגוני היה כאשר ההופעות החלו להיראות בתיאטראות, ולא רק כמופעי רחוב. עם זאת, מופעי הרחוב המשיכו להיות פופולריים עד לתקופת שווה. הזואולוג האמריקני, אדוארד סילבסטר מורס (1838–1925) הזכיר ביומנו[7] הופעה בתיאטרון בטוקיו ב–1882 של טריקי ירגזי, בהם טריק הדליים.[6]

תקופת שווה (1926–1989)

מופעי ירגזי אורגנו על ידי האחים מאצושימה בתיאטרון בהאנאיאשיקי ב–1932. כ-25 ירגזים הוחזקו, וכל ציפור אומנה לבצע 4–5 טריקים שונים. בטריק החישוב, הציפור אומנה להרים קלף שעליו כתוב המספר שהיה תוצאה של חישוב חשבוני שהמפעיל אמר לציפור לעשות. טריקים לבחירת קלפים נעלמו מהופעות רחוב ונשארו רק בתיאטראות. מופעים אלו החלו להיעלם בעקבות חוק מ-1950 שאסר על החזקת ציפורי בר. נכון ל-2015, עדיין נעצרים בכל שנה אנשים שמחזיקים ללא אישור בעופות בר.[6]

טקסונומיה

הירגזי הרבגוני תואר על ידי קונרד יאקוב טמינק והרמן שלגל ב–1845 בשם Parus varius.[8][9] הסוג סיטיפרוס תואר לראשונה על ידי אדמון דה סליס לונשאן (אנ') בשנת 1884, עם ירגזי רבגוני בתור הטיפוס.[10][9] עם זאת, הסוג נחשב שנים רבות לתת־סוג של ירגזי, והמין נכלל בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים. מחקר משנת 2005 מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה, אליו שויך בעבר הירגזי הרבגוני.[11] מחקר מאוחר יותר מצא קשר גנטי בין הירגזי הרבגוני (שנחשב אז למין בסוג פויסילה) והירגזי לבן־המצח (שנחשב אז למין בסוג ירגזי), והמליץ על פיצולם לסוג נפרד, סיטיפרוס,[12] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN‏,[13] ו-IOC (אנ').‏[14] לעומתם, ITIS עדיין מציג את המין בסוג פויסילה.[15]

המינים ירגזי אדום-בטן (Sittiparus castaneoventris), ירגזי איריומוטה (Sittiparus olivaceus) וירגזי איזו (Sittiparus owstoni) נחשבו בעבר לתת־מינים של הירגזי הרבגוני, אבל סווגו מחדש כמינים עצמאיים בעקבות פרסום של מחקר פילוגנטי ב–2014.[14][16]

תת־מינים

על פי ה–IOC, לירגזי הרבגוני 5 תת־מינים:[14]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי רבגוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

ביאורים

  1. ^ פתקי מזל שנשלפים במקדש שינטו תמורת תרומה כספית סמלית.
  2. ^ סגנון שירה יפני.
  3. ^ שלוש הציפורים עם הקול הכי יפה.

מקורות

  1. ^ Andrew Gosler, Peter Clement, Guy M. Kirwan, Varied Tit (Sittiparus varius), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.vartit1.01
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Oiseaux.net, Mésange variée - Sittiparus varius - Varied Tit, www.oiseaux.net (בצרפתית)
  3. ^ 3.0 3.1 Yamaguchi, Noriyaki Varied Tit Yamagara (Jpn) Poecile varius December 14, 2005 Bird Research News Vol.2 No.12 Retrieved March 24, 2017
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 元 柄〓, 金 相旭, 金 鐘賢, ヤマガラの繁殖経過と育雛期の食習性, 山階鳥類研究所研究報告 4, 1965, עמ' 198–207 doi: 10.3312/jyio1952.4.198
  5. ^ Varied Tit (Sittiparus varius) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 Sachiko Koyama, History of bird-keeping and the teaching of tricks using Cyanistes varius (varied tit) in Japan, Archives of Natural History, Edinburgh University Press, October 2015, עמ' 211–225 doi: 10.3366/anh.2015.0306
  7. ^ Japan day by day (Morse, 1917)
  8. ^ Philipp Franz von Siebold, W. de Haan, H. Schlegel, C. J. Temminck, Fauna japonica, sive, Descriptio animalium, quae in itinere per Japoniam, jussu et auspiciis, superiorum, qui summum in India Batava imperium tenent, suscepto, annis 1823-1830, Lugduni Batavorum :: Apud Auctorem,, 1850
  9. ^ 9.0 9.1 G. William Cottrell, James C. Greenway, Ernst Mayr, Raymond A. Paynter, כרך 12, Check-list of birds of the world., Cambridge :: Harvard University Press,, 1967
  10. ^ Société zoologique de France., Société zoologique de France, כרך 9, Bulletin de la Société zoologique de France., Paris :: La Société,, 1884
  11. ^ Frank B. Gill, Beth Slikas, Frederick H. Sheldon, Phylogeny of Titmice (Paridae): II. Species Relationships Based on Sequences of the Mitochondrial Cytochrome-B Gene, The Auk 122, 2005-01-01, עמ' 121–143 doi: 10.1093/auk/122.1.121
  12. ^ Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
  13. ^ ירגזי רבגוני, באתר הרשימה האדומה של IUCN
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ ITIS - Report: Poecile varius, www.itis.gov
  16. ^ Bailey D. McKay, Herman L., Jr. Mays, Cheng-te Yao, Dongmei Wan, Incorporating Color into Integrative Taxonomy: Analysis of the Varied Tit (Sittiparus varius) Complex in East Asia, Systematic Biology 63, 2014-07-01, עמ' 505–517 doi: 10.1093/sysbio/syu016
  17. ^ 17.0 17.1 “ [Birds] Ministry of the Environment 4th Red List (2012) <Taxon Order> ( PDF ) ”. Ministry of the Environment (August 28, 2012 ). Retrieved September 9, 2012 .
  18. ^ Sittiparus varius orii (Varied tit (orii)) - Avibase, avibase.bsc-eoc.org
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32849460ירגזי רבגוני

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ירגזי_רבגוני&oldid=1933630"