ישראל כהן (סופר)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.

לוחית זיכרון על ביתו של ישראל כהן ברח' ריינס 54 בתל אביב

ישראל כהן (קאהן) (10 ביוני 190525 בפברואר 1986) היה סופר, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם ועורך ישראלי יליד מזרח גליציה; חבר ועד הלשון העברית ויו"ר אגודת הסופרים. חתן פרס ברנר (1962) ופרס ביאליק לספרות יפה (1974). נודע בשמות העט "אלשי"ך", "י. בן-יצחק", "י. כ. מעיין", "קורא" ו"מגיב".

ביוגרפיה

כהן נולד באולאשקובצה שבפלך טרנופול במזרח גליציה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, ביום ב' של חג שבועות תרס"ה (1905), בנם של יצחק וגיטל בת מרדכי פרלמוטר. אביו היה שוחט ובודק, מורה ומחסידי ומקורבי הרבי מהוסיאטין.

כהן למד כילד ב"חדר", בבית מדרש ובבית ספר עממי, וסיים את לימודיו בהצטיינות בגפ"ת בסמינר למורים בעיר לבוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה נחרבה עיירתו, והוא ומשפחתו נדדו רבות, בין היתר לכפר בצ'כיה, עד שבשנת 1918 חזר כהן לבית סבו בגליציה. לאחר שאביו נתמנה לשוחט ובודק בבוצ'אץ', עבר כהן ללמוד בה תורה בבית מדרש ולקח חלק ב"השומר הצעיר", "התאחדות" ו"החלוץ".

בתחילת 1924 נבחר כהן למרכז פעילות החלוץ בלבוב, והוציא בשיתוף עם דב שטוק (לימים סדן) עיתון בעברית בשם "עתוננו". מכיוון שלא הצליח להוציא דרכון על מנת לעלות לארץ ישראל, נאלץ לברוח מפולין דרך הגבול, ובהגיעו לווינה נבחר לחבר מרכז החלוץ באוסטריה.

כהן עלה לארץ ישראל ב-29 באוקטובר 1925; תחילה הגיע לבנימינה, ולאחר מכן עבר לפתח תקווה כחלק מקבוצת "המשולש". כשזאת התפרקה, לאחר שנתיים, נדד בארץ ועבד בעיקר בעבודת אדמה ובניין.

כהן היה חבר במפלגת הפועל הצעיר, ולאחר איחודה עם אחדות העבודה, הפך לחבר מפלגת פועלי ארץ ישראל.

בשנת 1930 נשלח מטעם הסתדרות העובדים לפעילות עם "החלוץ" בגליציה, לטביה, אוסטריה, ורומניה, ולקח חלק בקונגרס ארץ ישראל העובדת בברלין. בתום השליחות היה לחבר בקבוצת חולדה.

בשנת 1933 נישא לצביה בת ירחמיאל מרדכי גורדון, שהייתה שותפתו לקבוצה, ונבחר למזכיר ועדת התרבות של מועצת פועלי רחובות.

משנת 1934 סייע ליצחק לופבן בעריכת שבועון מפא"י "הפועל הצעיר", ובשנת 1948 התמנה לעורכו, ושימש בתפקיד זה עד לשנת 1970.

בשנת 1962 זכה כהן בפרס ברנר.[1] בשנת 1974 זכה בפרס ביאליק עבור ספרו "יעקב שטיינברג: האיש ויצירתו".[2] בשנת 1982 קיבל את תואר יקיר תל אביב.

כהן נפטר בשנת 1986. הותיר אחריו שתי בנות: חוקרות הספרות נורית גוברין וחגית הלפרין.

ספריו

  • הערכות ובבואות (תל אביב: מפיץ הספר, תרצ"ח)
  • יצחק אדוארד זלקינסון: חייו ומפעלו הספרותי (תל אביב: מסילה, תש"ב)[3]
  • סנסנה: ראָמאן פון ארץ-ישראל'דיקן לעבן (פרנקפורט: אונטערוועגס, 1948) (ביידיש) (רומן מהחיים הארצישראליים)
  • דמות אל דמות (תל אביב: דביר, תש"ט) (מסות על ספרות וסופרים עברים)[4]
  • זה לעומת זה: אוצר פתגמים מקבילים אנגליים, גרמניים ועבריים, בצירוף מפתח עברי ומפתח גרמני (תל אביב: דביר, תשי"ד)[5]
  • פתחים: מסות (תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי"ד)[6]
  • גשרים: אישים ובעיות בתנועת העבודה (תל אביב: עיינות, תשט"ו)
  • אישים מן המקרא (תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ח)[7]
  • ניבון אנגלי-עברי: מילון לניבים ולצירופי-לשון אנגליים והקבלותיהם בעברית (תל אביב: דביר, תשי"ט) (יחד עם אדם ריכטר)
  • ספר פתגמים מקבילים: אנגליים, גרמניים ועבריים (תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"א)[8]
  • כתבים (תל אביב: ועד, תשכ"ב), 4 כרכים[9]
  • מתתיהו שוהם: חייו ויצירתו (תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה)
  • אספקלריות (רמת גן: מקור, 1968)[10]
  • יעקב שטיינברג: האיש ויצירתו (תל אביב: דביר, תשל"ב)
  • סגל חבורה: אנשי חזון ומעשה בתנועת העבודה (תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"ב)[11]
  • פרקי אהרן מגד (תל אביב: עקד, תשל"ו)
  • כתבים (תל אביב: עקד, תשל"ו 1976–תשל"ז 1977), 7 כרכים
  • פנים אל פנים (תל אביב: יחדיו, תשל"ט 1979)
  • בחביון הספרות העברית: הספרות העברית לאור משנתו של ק.ג. יונג (תל אביב: עקד, תשמ"א 1981)
  • פסקי טעם: מסות על ספרות וסופרים (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982)
  • מעל במות: דברים שבעל-פה – בכתב (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982)
  • חילופי-מכתבים בין ישראל כהן ובין ש"י עגנון ודוד בן-גוריון (תל אביב: עקד, תשמ"ה 1985)
  • עיונים ותגובות (תל אביב: עקד, תשמ"ו 1986)

תרגום

  • חיים ארלוזורוב, לשאלת הארגון המשותף (תל אביב: הוועד המרכזי של "הפועל הצעיר", תרפ"ז)
  • מכס נורדאו, פרדוקסים (ירושלים: מצפה, תר"ץ) (יחד עם דב שטוק)
  • פאול פדרן והיינריך מנג (עורכים), פסיכואנליזה לעם (ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי, תרצ"ב)
  • פרדיננד לסל, יומן נעורים (תל אביב: מסדה: לגבולם: בהשתתפות מוסד ביאליק, תש"ו)
  • גוסטב לנדאואר, קריאה לסוציאליזם: המהפכה (תל אביב: עם עובד, תשי"א)
  • ו' מקמהון בול, לאומיות וקומוניזם במזרח אסיה (תל אביב: עיינות, תשי"ד)
  • ג. ד. ה. קול, תולדות המחשבה הסוציאליסטית (תל אביב: עיינות, תשט"ז)
  • מבחר מסות אנגליות: מפרנסיס בייקון עד אלדוס האקסלי (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב)
  • פראנסיס בייקון, אטלנטיס החדשה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו 1986)

ספר יובל

  • נורית גוברין (עורכת), מסלול: ספר-היובל לישראל כהן במלאת לו שבעים וחמש שנים, תל אביב: ועד היובל על ידי עקד, תש"ם.

לספר שני חלקים. חלקו השני הוא ביבליוגרפיה של ועל ישראל כהן, אותו הביאה לדפוס חיה הופמן.

לקריאה נוספת

  • ישראל זמורה, 'פתגמים מקבילים בשלוש לשונות', מאזנים י"ב, 4 (1961), 282–284. (בשולי אסופתו של ישראל כהן)
  • עם ארבעת הכרכים של כתבי ישראל כהן, מאזנים ט"ו, 2–3 (1962):
  • משה גיל, 'ישראל כהן המבקר', מאזנים כא, 3 (1965), 237–245. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • ישראל איסר זיידמן, 'לסגנונו של ישראל כהן', מאזנים כא, 3 (1965), 245–247. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • ישראל כהן בן שבעים, מאזנים מא, 1 (1975):
    • ישראל זמורה, 'חכם המונוגרפיה', 18–20.
    • בנימין יצחק מיכלי, 'זיקתו לספירת הלשון', 26–32. (על שלושה מאמרים של ישראל כהן העוסקים בספירת הלשון: "הלשון בכור המהפכה", "לשון שהכזיבה" ו"אינטרגלוסה")
  • עם כתבי ישראל כהן', מאזנים מה, 6 (תשל"ח):
    • יעקב רבי, 'מפורסמים הצריכים גילוי: על המונוגראפיות של ישראל כהן', 402–406.
    • יהודה פרידלנדר, 'הערות ליצירתו המסאית', 407–408.
    • ישראל זמורה, 'על "אישים מן המקרא"', 409–410.
  • דב סדן, '"אישים מן המקרא"', מאזנים מו, 4 (תשל"ח), 246–249. (על אחד הכרכים מכתבי ישראל כהן עם הופעת מבחר כתביו בשבעה כרכים)
  • הלל ברזל, 'הביקורת בחינת יצירה: התבוננות משווה', מאזנים מו, 4 (תשל"ח), 250–256. (על ישראל כהן כמבקר)
  • נורית גוברין, 'מבוא: ישראל כהן בעיני הביקורת', בתוך: נורית גוברין (עורכת), מסלול: ספר-היובל לישראל כהן במלאת לו שבעים וחמש שנים (תל אביב תש"ם), עמ' 1–73.
  • "ישראל כהן בן שבעים וחמש", מאזנים נא, 1 (תש"ם):
    • חיים שהם, 'בעל המונוגראפיות', 19–20.
    • פנחס לנדר, 'ישראל כהן, דיוקנאי של "אישים מן המקרא"', 21–26.
    • נפתלי הרץ טוקר, 'פגישות בז'אנר מעורב', 27–31.
    • ישראל זמורה, 'המהדיר', 32–34.
  • דבר, 16.8.1985:
    • אבינעם ברשאי, 'ואם בגבורות שמונים שנה', 20–21.
    • בנימין יצחק מיכלי, 'על חטיבה ממוארית בכתביו של ישראל כהן', 20.
  • חילופי-מכתבים בין ישראל כהן ובין ש"י עגנון ודוד בן-גוריון; הקדמות: ישראל כהן; עריכה: נורית גוברין; הערות: חיה הופמן, תל אביב: עקד, תשמ"ה.
  • חיים ליף, 'ישראל כהן: מפעל חייו', בצרון ח, 29–30 (1986), 3–5.
  • חיים נגיד, 'אמן המסה הספרותית: ישראל כהן ז"ל', ספר השנה של העיתונאים (1986), 297–298.
  • חיה הופמן (עורכת), ישראל כהן: ביבליוגרפיה: תש"ם–תשמ"ז 1979–1987, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ז.
  • אפרים שמואלי, 'ישראל כהן והמערערים על הספרות והבקורת', בצרון 41–42 (תשמ"ט), 65–68.
  • נורית גוברין, 'חשבון-הדורות וחשבון-הדור: מדיניות התרבות של ישראל כהן', בתוך ספרה: קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, תל אביב: גוונים, תשס"ב, כרך ב, עמ' 439–469.
  • חגית הלפרין, 'בית ההורים: קטעי זיכרונות', בתוך: אבנר הולצמן (עורך), ממרכזים למרכז: ספר נורית גוברין, תל אביב: מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ה, עמ' 512–518.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו דבריו של ש. שלום בטקס ההענקה: ש. שלום, 'פרס ברנר לישראל כהן', מאזנים ט"ו, 6 (1962), 456–457.
  2. ^ הזוכים בפרס ביאליק לספרות יפה
  3. ^ עמנואל בן-גריון, קריאה ראשונה, דבר, 30 בינואר 1942.
  4. ^ ביקורת: ש. שלום, במערכות היצירה: בספירת החן, דבר, 26 באוגוסט 1949; חיים תורן, "דמות אל דמות", דבר, 9 בדצמבר 1949.
  5. ^ ביקורת: עמנואל בן-גריון, משל ושנינה (עם הופעת שני ספרים חדשים בשדה הפתגם והמשל), דבר, 25 בפברואר 1955.
  6. ^ ביקורת: מרדכי יפה, "פתחים" לישראל כהן, דבר, 24 ביוני 1955.
  7. ^ ישראל כהן (סופר), "אישים מן המקרא", דבר, 7 בפברואר 1958 (ההקדמה לספר). ביקורת: ש"י פנואל, אישי המקרא במסותיו של ישראל כהן, דבר, 22 באפריל 1959.
  8. ^ ביקורת: י. א. זיידמן, בין מקור לתרגום, דבר, 6 באפריל 1961.
  9. ^ אלכסנדר מנור, מבחר כתבי ישראל כהן, דבר, 25 במאי 1962, המשך.
  10. ^ ביקורת: יהודה בורלא, אספקלריות, דבר, 20 בדצמבר 1968; מ. אונגרפלד, אספקלריות לישראל כהן, דבר, 27 בספטמבר 1968; יוסף פרידלנדר, ה"אספקלריות" של ישראל כהן, מעריב, 4 באפריל 1969.
  11. ^ א. סדומי, ספר חדש: עולמם הרוחני של ראשונים, דבר, 27 בפברואר 1973.


הקודם:
אהרן מגד, אברהם קריב
פרס ביאליק לספרות יפה
1974
הבא:
חיים גורי
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0